קריאת מגילה על ידי אישה – ראוי, או לא ראוי

מבוא

בשנים האחרונות ישנה תופעת של קריאת מגילה על ידי נשים. מדובר שאשה קוראת את המגילה לציבור נשים. במאמר הבא נרצה לבחון מנהג זה, ובעצם ישנן ארבע אפשרויות להסתכל על כך:

• הדבר מותר. אבל, לא מדובר על מנהג חיובי, או שלילי.
• הדבר אסור.
• הדבר אינו אסור, אבל הוא שלילי.
• הדבר מותר והוא חיובי.

אנחנו נדון בכלל בנוגע לחיוב האישה בקריאת המגילה, ומתוך כך נגיע לדיון שלנו.

 

חיוב האשה בקריאת המגילה

1. חיוב נשים בקריאת המגילה – אף הן היו באותו הנס:

בנוגע לשלש מצוות אנחנו מוצאים בדברי חז"ל שנשים חייבות בהן על אף שהן מצוות עשה שהזמן גרמא. המצוות האלו הן: א. קריאת מגילה[1]. ב. הדלקת נרות חנוכה[2]. ג. ד' כוסות בליל הסדר[3].

הגמרא נותנת את הטעם לחיוב של הנשים ש"אף הן היו באותו הנס".

ישנה מחלוקת בין הראשונים בכוונת הטעם "אף הן היו באותו הנס". מצד אחד דעת רש"י, במספר מקומות[4], שהכוונה שעיקר הנס נעשה על ידן. כלומר, בפורים הנס נעשה על ידי אסתר. בחנוכה הנס התחיל על ידי יהודית. ובפסח, בזכות נשים צדקניות יצאו ממצרים[5].

אולם, כנגד לכך כתב התוס'[6], שהמילה "אף" היא לשון של טפילות. לכן, קשה לומר שהכוונה שעיקר הנס נעשה על ידן. הוא הסביר שהכוונה שגם הן היו בצרה וניצלו. דהיינו, בפורים היו בסכנת השמדה, בפסח היו משעובדות ובחנוכה הגזירה היתה גם עליהן[7].

ומבואר בירושלמי[8] כדברי התוס'.

ישנה עוד שיטה, וזאת שיטת מהר"ם מרוטנברג[9]. הוא סבר ש"אף הן היו באותו הנס" נאמר דווקא בנוגע למצוה שבאה לזכר נס, שבני ישראל היו בסכנה וניצלו. כמו במגילה, פסח וחנוכה. אבל, במקרה שמדובר בנס שלא נעשה להצלת עם ישראל. כמו הניסים שהיו כשבני ישראל שהו במדבר, לא נאמר לגבם "אף הן היו באותו הנס". לכן, במצות שלש סעודות בשבת שהיא באה לזכר המן, לא שייך שנשים יהיו חייבות משום ש"אף הן היו באותו הנס" בירידת המן.

 

2. נשים מוציאות ידי חובה:

ישנה מחלוקת בין הראשונים, האם הנשים שחייבות בקריאת המגילה, יכולות להוציא את האנשים ידי חובה. התוס', במספר מקומות[10], הביא את דברי בעל "הלכות גדולות", שסבר שנשים אינן מוציאות את האנשים ידי חובה. אלא, האישה יכולה להוציא את חברתה ידי חובה.

הבסיס לפסק זה, הוא תוספתא במסכת מגילה (פרק ב, הלכה ז; מהדורת ליברמן):

הכל חייבין בקריאת מגלה כהנים לוים וישראל גרים ועבדים משוחררין חללים נתינים וממזרים סריס אדם סריס חמה פצוע דכא וכרות שפכה כולן חייבין ומוציאין את הרבים ידי חובתן טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן אנדרגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו נשים ועבדים וקטנים פטורין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן.

המעניין שהתוס' לא הביא את החלק הסופי של התוספתא. הוא הביא רק את החלק שאנדרוגינוס אינו מוציא את שאינו מינו. ועל כך כתב שפשוט שהאישה אינה עדיפה מאנדרוגינוס.

צריך עיון בפשיטות זה, שדווקא מטומטום היה צריך ללמוד דבר זה. וזאת משום שישנן דעות שאנדרוגינוס הוא מין בפני עצמו. לכן, יש מקום לומר שהוא גרע מאישה. אבל, בטומטום היה מקום לדבריו, כיון שטומטום הוא ספק איש ספק אישה.

יש עוד לשאול, מדוע התוס' לא הביא ראיה מסיום התוספתא? שבו נאמר שהנשים אינן מוציאות את הרבים ידי חובתן. אולי הוא הבין, שדין זה אינו קשור להוצאת אנשים. אפילו במקרה שמדובר על נשים רבים, האישה אינה מוציאה אותן ידי חובה. הרי התוספתא אמרה אינן מוציאות את הרבים, ולא אמרה אינן מוציאות את האנשים. ונראה שזה דין בכבוד הציבור.

אבל, יש תימה גדולה בדברי התוספתא והיא, שנאמר במפורש שנשים פטורות ממקרא מגילה. אנחנו מצינו בדברי הגמרא, שר' יהושע בן לוי אמר שנשים חייבות בקריאת מגילה. היה מקום לטעון שישנה כאן מחלוקת בין ראשוני האמוראים. ר' יהושע בן לוי חי בסמיכות לרבי יהודה הנשיא. התוספתא חובר על ידי ר' חייא ור' אושעיא, גם הם סמוכים לרבי יהודה הנשיא.

התוס', במקום אחד[11], התייחס לסיום דברי התוספתא. הוא הביא שבעל "הלכות גדולות" הסביר שהנשים חייבות בשמיעה, לפי שהכל היו בספק להשמיד, להרוג ולאבד. ונראה שלפי הבנתו, כשהתוספתא אמר שנשים פטורות, הכוונה מקריאת המגילה. אין להן חיוב קריאה, אלא חיוב שמיעה. ולפי זה, נשים יכולות להוציא נשים אחרות ידי חובה, אבל אינן יכולות להוציא אנשים ידי חובה. וזאת משום שלאנשים ישנו חיוב של קריאה. ולפיו, מה שנאמר שנשים חייבות במקרא מגילה, הכוונה להוציא נשים אחרות. כך נראה שיש להסביר את דבריו.

אבל, צריך עיון בהסבר זה, כיון שבתוספתא מבואר שנשים פטורות, וזה בא ביחד עם קטנים, והרי קטנים פטורים לגמרי. לכן, יש לומר כמו שקטנים פטורים לגמרי כך גם הדין לגבי נשים. אי אפשר להסביר את התוספתא כדעת ר' יהודה, שסבר שקטן חייב בקריאת מגילה. כיון שהוא סבר שקטן גם כשר להוציא גדולים ידי חובה. ואם כן, קשים דברי התוספתא שבהם נאמר שהקטן לא מוציא את הרבים ידי חובה? מובא סיפור שר' יהודה העיד שהוציא את הרבים ידי חובה[12].

בניגוד לדעת בעל "הלכות גדולות", כתב רש"י[13] שנשים מוציאות את הזכרים ידי חובתם.

ודבריו נסמכים על הסוגיא במסכת ערכין (ג, ע"א), שהגמרא דנה בנוגע למילה "כל" שמוזכר בתוספתא (שהוזכר לעיל) "הכל חייבין במקרא מגילה" וכן במשנה במסכת מגילה (פרק ב, משנה ד) "הכל כשרין לקרות את המגילה". והגמרא הסבירה שהמילה "כל" באה להוסיף נשים. וכדעת ר' יהושע בן לוי שנשים חייבות במקרא מגילה. אם כן, משמע שהאישה לא רק חייבת בקריאת המגילה, אלא היא גם מוציאה ידי חובה.

תוס'[14]התייחס לסוגיא זו, וביאר שהחידוש כאן שהאישה יכולה להוציא את חבירתה ידי חובה. שהיתה אפשרות לחשוב שאין קריאתן חשובה להוציא את חברותיהן ידי חובה. זאת אומרת הן חייבות, אבל לא יכולות להוציא ידי חובה אחת את השניה.

ישנם עוד ראשונים שהלכו בדרכו של רש"י והם טענו שהתוספתא משובש. וגם טענו שהתוספתא לא נקט כדעת ר' יהושע בן לוי, ואנחנו לא פוסקים כמו התוספתא[15].

הרמב"ם (הלכות מגילה א, א-ב) פסק:

קריאת המגילה בזמנה מצות עשה מדברי סופרים, והדברים ידועים שהיא תקנת נביאים, והכל חייבים בקריאתה אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים, ומחנכין את הקטנים לקרותה, ואפילו כהנים בעבודתן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה, וכן מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה קל וחומר לשאר מצות של תורה שכולן נדחין מפני מקרא מגילה, ואין לך דבר שנדחה מקרא מגילה מפניו חוץ ממת מצוה שאין לו קוברין שהפוגע בו קוברו תחלה ואחר כך קורא: אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא יצא ידי חובתו והוא שישמע ממי שהוא חייב בקריאתה, לפיכך אם היה הקורא קטן או שוטה השומע ממנו לא יצא.

הרמב"ם כתב שאנשים ונשים חייבות בקריאת מגילה, ובפשטות מדבריו אין חילוק ביניהם. נוסף על כך, הוא דווקא כתב שהקטן לא מוציא את האחרים ידי חובה. הוא לא הזכיר דבר זה ביחס לנשים. לכן, נראה שגם הוא הלך בגישת רש"י.

ישם עוד ראשונים שדנו במחלוקת הזו[16]. המרדכי (מסכת מגילה, רמז תשעט) הביא את שתי הדעות, והביא שגם הראבי"ה פסק כדעת בעל "הלכות גדולות", וכתב שהנשים צריכות לברך "על משמע מגילה" אפילו אם קראו לעצמן[17]. כלומר, כיון שהחיוב שלהן היא שמיעה ולא קריאה.

וכך נפסק ב"שולחן ערוך" (אורח חיים תרפט, א-ב):

הכל חייבים בקריאתה, אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים; ומחנכים את הקטנים לקרותה: אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא, יצא ידי חובתו; והוא שישמע ממי שהוא חייב בקריאתה. לפיכך אם היה הקורא חרש או קטן או שוטה, השומע ממנו לא יצא; ויש אומרים שהנשים אינם מוציאות את האנשים. הגה: ויש אומרים אם האשה קוראה לעצמה מברכת: לשמוע מגילה, שאינה חייבת בקריאה (מרדכי פ"ק דמגילה).

אם כן, בדיעה הראשונית, שהיא דעת הסתם, כתב כדברי הרמב"ם שמבואר מדבריו שנשים יכולות להוציא אנשים ידי חובה. אחר כך הביא בדעת יש אומרים שנשים אינן מוציאות את האנשים ידי חובה. במקרה שה"שולחן ערוך" הביא דעת סתם ולאחר מכן דעת יש אומרים, הגישה המקובלת בין האחרונים לדעת ה"שולחן ערוך" לפסוק להלכה כדעת הסתם.

הרמ"א הגיה על דברי ה"שולחן ערוך" והביא את דעת הראבי"ה שהזכרנו שנשים מברכות "לשמוע מגילה". ישנה מחלוקת בין האחרונים, כשהרמ"א לא כתב בצורה מפורשת שכך הלכה, או כך המנהג, האם יש כאן הכרעה כדיעה זו שהביא? ישנם רבים מהאחרונים שהבינו, כשהרמ"א מציין לדיעה ולא חולק עליה, משמעות הדברים היא, שכך הוא פוסק להלכה.

מעניינת דעת בעל ה"פרי חדש" (אורח חיים תרפט, א-ב) שנקט שהעיקר כדעת בעל "הלכות גדולות" שנשים אינן מוציאות את האנשים ידי חובה. אבל, יחד עם זאת, חלק על פסק של הרמ"א, וסבר שנשים מברכות "על מקרא מגילה" כדין אנשים.

 

3. חיוב נשים בהדלקת נרות חנוכה:

נרצה עכשיו לבחון את דין האישה בהדלקת נרות חנוכה. האם אישה יכולה להוציא את האיש ידי חובה? ב"שולחן ערוך" (אורח חיים תרעה, ג) נפסק:

אשה מדלקת נר חנוכה, שאף היא חייבת בה; אבל אם הדליקה חרש שוטה וקטן, לא עשה כלום, ואף על פי שהניחה גדול; ויש מי שאומר בקטן שהגיע לחינוך, מותר. הגה: ולדידן דכל אחד מבני הבית מדליק בפני עצמו, קטן שהגיע לחינוך צריך להדליק גם כן.

מדברי ה"שולחן ערוך" והרמ"א נראה שהאישה יכולה להוציא את האיש ידי חובה, אין שום סייג לכך. האישה חייבת כמו האיש. בנוגע לקטן ישנה מחלוקת.

ואכן, ישנה גמרא מפורשת (מסכת שבת כג, ע"א) שממנה לומדים שאישה יכולה להוציא את בעלה ידי חובה. מבואר שם שר' זירא אמר כשהיה לומד תורה והיה נמצא בבית אושפיזו, הוא השתתף בפרוטה עמו ובכך יצא ידי חובה. לאחר שנשא אישה לא היה משתתף בפרוטה עם בעל הבית, כיון שאשתו מדלקת עליו בביתו.

בעל ה"טורי זהב" (אורח חיים תרעה, ד) כותב במפורש שהאישה מוציאה את בעלה ידי חובה, והוא הביא הוכחה לכך מסוגיא אחרת במסכת שבת.

וכאן, עומדת השאלה, מה החילוק בין קריאת המגילה להדלקת נרות חנוכה? מדוע בהדלקת נרות חנוכה, אין דיעה שסוברת שהאישה אינה יכולה להוציא את האיש ידי חובה?

מספר אחרונים דנו בנוגע לנקודה זו. ר' יואל סירקיס ("בית חדש", אורח חיים תרעה, ב) הביא שבעל ה'סמ"ג' פסק כדעת בעל "הלכות גדולות" שהנשים אינן מוציאות את האנשים ידי חובה במקרא מגילה. מצד שני הוא פסק בנוגע לנר חנוכה, שהאישה מוציאה את האיש ידי חובה. ובעל ה'סמ"ג' כתב שהחילוק הוא: קריאת מגילה היא כקריאת התורה שאישה אינה מוציאה את האיש.

וצריך עיון בדבריו, מה ההשוואה בין קריאת המגילה לקריאת התורה? יתירה מכך מבואר בסוגיא במסכת מגילה (כג, ע"א) שאישה מצד עיקר הדין עולה לקריאת התורה, ורק מפני כבוד הציבור לא תקרא בתורה. ועוד יש להקשות שמבואר מדברי בעל "הלכות גדולות" שהסיבה שנשים אינן מוציאות את האיש ידי חובה, כיון שהן חייבות בשמיעה ולא בקריאה.

עוד מעניין לציין שר' יואל סירקיס, במקום אחר (אורח חיים רעא, ב), דן בנוגע לקידוש בליל שבת, אם נשים מוציאות את האנשים. ה"שולחן ערוך" פסק שנשים מוציאות את האנשים, ור' יואל סירקיס תמה על דבריו, שאינו יודע מה חילוק בין קריאת מגילה לקידוש. וכמו שבקריאת מגילה פסק כדעת בעל "הלכות גדולות" שאינן מוציאות, הוא הדין בקידוש[18]. ר' יואל סירקיס נקט להלכה להחמיר שהנשים אינן מוציאות את האנשים בקידוש בליל שבת.

ולכאורה לפי החילוק שלו בין נר חנוכה למקרא מגילה, מיושבת הקושיה מקריאת מגילה לקידוש בליל שבת, שיש לדמות קידוש בליל שבת לנר חנוכה.

גם בעל ה"מגן אברהם" (אורח חיים תרפט, ה) הביא את דברי בעל ה'סמ"ג' האלו והסביר שלפיו הן אינן מוציאות את האנשים ידי חובה מפני כבוד הציבור. והוסיף בשם הרא"ם שאפילו ליחיד, האישה אינה מוציאה אותו ידי חובה, משום שלא פלוג.

יש עוד לציין שמדברי בעל ה"מגן אברהם", בהמשך שם (ס"ק ז), משמע שהבין מדברי הראבי"ה שפסק שהאישה מברכת "לשמוע מקרא מגילה", שסבר שאישה אינה מוציאה את האיש ידי חובה כיון שיש להם חיובים שונים.

ישנו עוד מקום (אורח חיים רעא, ב) שמשמע מדברי בעל ה"מגן אברהם" שהנשים אינן מוציאות את האנשים ידי חובה במקרא מגילה, משום העניין של כבוד הציבור. שם הוא דן בנוגע לקושיית ר' יואל סירקיס לעניין אישה שמוציאה איש ידי חובה בקידוש, והסביר שישנו חילוק וזאת משום שבקריאת מגילה אינן מוציאות משום כבוד הציבור.

ויש לציין לדברי בעל ספר ה"אשכול" (חלק ב, הלכות חנוכה ופורים, אות ט) שבתחילה הביא את דברי בעל "הלכות גדולות", שהנשים אינן מוציאות את האנשים ידי חובה, וזאת משום שנשים חייבות בשמיעה ולא בקריאה. לאחר שהביא דברים אלו הוא דן בחילוק בין מקרא מגילה לנר חנוכה, וכתב:

ואי קשיא מאי שנא מנר חנוכה דאשה מדליקה ומוציאה את הבית, יש לומר שאני מקרא מגילה שדומה לקריאת התורה, להכי תיקנו שלא תוציא אנשים. ויש מפרשים הטעם משום קול באשה ערוה.

יש לתמוה על דבריו, שלאור הסברו שהנשים חייבות בשמיעה ולא בקריאה, היתה אפשרות להסביר בכך את החילוק בין מקרא מגילה לנר חנוכה. ועל אף זאת, הוא נתן טעמים שונים להבדל.

אלא, נראה להסביר שישנה כאן שאלה מדוע חז"ל תיקנו חיוב שונה לנשים מהאנשים בקריאת מגילה. כלומר, מה החילוק בין נר חנוכה לקריאת מגילה, שבנר חנוכה חיובן כחיוב האנשים ובקריאת מגילה, החיוב הוא שונה. על כך הסביר בעל ספר "אשכול" שישנן שתי סיבות: א. קריאת המגילה דומה לקריאת התורה. ב. קול באשה ערוה. וכך אכן, מצאתי בספר "שלמי תודה" (הלכות מגילה, סימן יג, אות א).

 

4. ביאור דברי בעל "הלכות גדולות":

באחרונים אנחנו מוצאים מספר הסברים בביאור שיטת בעל "הלכות גדולות", מדוע נשים אינן יכולות להוציא אנשים ידי חובה:

הסבר א' – גדר חיוב "אף הן היו באותו הנס"

הגרי"ז ("כתבי תלמידים, מסכת ערכין ג, ע"א) חקר בגדר "אף הן היו באותו הנס". האם משמעות הדבר שמשום טעם זה, בטל מנשים הפטור של מצות עשה שהזמן גרמא, ועכשיו לנשים יש אותו חיוב כמו אנשים, או שמדובר בחיוב חדש, חיוב אחר? בכך רצה לתלות את המחלוקת בין רש"י לבעל "הלכות גדולות". לפי בעל "הלכות גדולות" מדובר בחיוב חדש, ולכן אינן מוציאות את האנשים ידי חובה. אין להן אותו חיוב כמו אנשים, ולכן אינן יכולות להוציא את האיש ידי חובה. אבל, רש"י הבין שיש להן אותו חיוב, ולכן הן מוציאות את האנשים ידי חובה.

יש מקום להוסיף בחקירה זו ולהסביר, שיש לדון בנוגע לכך שנשים אינן חייבות במצות עשה שהזמן גרמא. האם מדובר שבעצם נשים התחייבו בכל המצוות כמו אנשים, רק יש להן פטור במצות עשה שהזמן גרמא, או שמכתחילה לא התחייבו בכל המצוות אלא רק במצוות שאינן זמן גרמא? אם נבין שהנשים מכתחילה התחייבו בכל המצוות, אפשר לטעון שבמקרה של "אף הן היו באותו הנס", אין את הפטור של מצות עשה שהזמן גרמא וחוזרות לחיובן הראשון. מאידך, אם נבין שמכתחילה לא התחייבו במצוות אלו, הרי נצטרך לומר שבמקרה של "אף הן היו באותו הנס" הן התחייבו בחיוב חדש.

לכאורה, לפי דברי הגרי"ז יש לומר שגם בנרות חנוכה אישה לא תוכל להוציא את האיש ידי חובה, כיון שאין להן אותו חיוב כמו האיש. ואכן, מצאתי שהרב יחיאל מיכל עפשטיין ("ערוך השולחן", אורח חיים תרפט, ה) העלה שאישה לא מוציאה את האיש ידי חובה בהדלקת נרות חנוכה. היא יכולה יכולה להוציא רק את בעלה:

אבל עיקר העניין אינו מובן דלמה בשמיעה חייבות ולא בקריאה ונראה לי דבה"ג סבירא ליה דאי אפשר לומר דמטעם שאף הן היו באותו הנס יהיה חיוב גמור כאיש דאם כן למה לן על חיוב מצה לנשים הקישא דבל תאכל חמץ בפסחים [מ"ג:] לימא מטעם דאף הן היו באותו הנס [תוס' מגילה ד'. ד"ה שאף] אלא וודאי דמטעם זה אינו חיוב גמור כאיש לקריאה אלא די בשמיעה וגם בחנוכה י"ל כן דאין חיובן בהדלקה אלא בראיית נר חנוכה אלא אם כן יש לה בעל דמדלקת בשביל הבעל ולכן אין מוציאות בקריאתן את האנשים[19].

הסבר ב – קריאת מגילת אסתר קיום מצות זכירת עמלק

בעל ה"מרחשת" (סימן כב, אות ב) הסביר שהנשים חייבות בקריאת המגילה מכוח פרסום הנס, ולכן מספיקה השמיעה. אבל, האנשים חייבים גם מצד זכירת עמלק. לכן, יש להם גם חיוב של קריאה. הוא הבין שבקריאת מגילה אסתר, יש קיום למצות זכירת עמלק. מבואר בדברי בעל "הלכות גדולות" שמנה במנין המצוות את קריאת מגילת אסתר. יש כאלו שהסבירו, שכוונתו שבכך מקיים מצות זכירת עמלק.

הסבר ג – קריאת מגילת אסתר כוללת קיום קריאת הלל

בעל ה"מרחשת" (סימן כב, אות ט) נתן עוד הסבר לדברי בעל "הלכות גדולות": מבואר בגמרא במסכת מגילה (יד, ע"א) שיש מספר טעמים מדוע לא אומרים הלל בפורים. אחד מהטעמים הוא משום שקריאת המגילה עומדת במקום ההלל. כיון שהנשים אינן חייבות באמירת הלל, אם כן בקריאה המגילה שלהן יש רק קיום של מצות קריאת מגילת אסתר, אין קיום של אמירת הלל. ומשום כך היא אינה יכולה להוציא את האיש ידי חובה.

הסבר ד – קריאת מגילת אסתר כוללת קיום של לימוד תורה

הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל (רשימות שיעורים למסכת סוכה לח, ע"א, עמ' קפד) הסביר שבקריאת מגילת אסתר ישנם שני קיומים: א. תלמוד תורה של קריאת כתבי הקודש. ב פרסום הנס. אנשים חייבים בשני הקיומים. נשים חייבות רק מטעם קיום המצוה של פרסום הנס.

אולם, עלי להעיר שכל ההסברים האלו יפים ונחמדים, אבל קשים להסברה בדעת בעל "הלכות גדולות". הרי הוא לא הזכיר בדבריו עניין של קיום מצות זכירת עמלק, קיום מצות קריאת הלל וקיום מצות לימוד התורה. נראה שאין זה סגנון מחשבתם של הגאונים והראשונים. בוודאי דברי בעל "הלכות גדולות" נסמכים על דברי התוספתא, ומתוכם מקור דבריו. ויכול להיות יותר מכך, שהיתה לו מסורת שכך ההלכה. והוא ביסס את הדברים על פי דברי התוספתא. המסורת הזו עמדה בניגוד לדברי הגמרא בפשטותם. לדעתי, ההסבר הפשוט לדעת בעל "הלכות גדולות" הוא ההסבר כפי שהתבאר בדברי הגרי"ז ועוד אחרונים. שלאשה יש חיוב מכוח "אף הן היו באותו הנס", ואין זה אותו חיוב של האיש.

 

קריאת מגילה על ידי אישה לנשים

1. דעת בעל ה"קרבן נתנאל":

כפי שהעלינו עד כה, הדיון בין הראשונים והאחרונים היא בנוגע לשאלה האם אישה יכולה להוציא איש ידי חובה בקריאת המגילה. אולם, נראה בפשטות, שבוודאי אישה יכולה להוציא את חברתה ידי חובה וגם נשים רבות. אלא, על כך, נציין לדברי בעל ה"קרבן נתנאל" (מסכת מגילה, פרק א, סימן ד, אות מ) שדן בהסבר דברי בעל "הלכות גדולות". בתחילה הוא הסביר שסברתו שנשים אינן מחוייבות בקריאה, אלא מצוות רק לשמוע, וכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן. ובכך הוא תירץ את קושיית ר' יואל סירקיס מקריאת מגילה על קידוש בליל שבת. בקידוש בליל שבת הן מחוייבות כמו אנשים, ולכן יכולות להוציאם. אך, לאחר מכן הוא הביא מדברי התוס', במסכת סוכה (לח, ע"א, ד"ה באמת אמרו וכו'), שנראה שנתן הסבר אחר לדברי בעל "הלכות גדולות". שמשמע שזה דין של כבוד הציבור. בעל ה"קרבן נתנאל" רצה להסביר את כוונת התוס' שדיבר על אישה שרוצה להוציא נשים ידי חובתן, והיא אינה יכולה לעשות כן רק משום ש"זילא בהו מילתא"[20].

נראה לי, שיש קושי בהסבר זה בדברי התוס', כיון שלא מובן מה זה קשור עם דברי בעל "הלכות גדולות"? הוא דיבר בנוגע לנשים שמוציאות את האנשים. נוסף על כך, יש לציין לדברי התוס' רא"ש (מסכת סוכה לח, ע"א, ד"ה הכא) ושם מבואר במפורש שה"זילא בהו מילתא" מתייחס לקריאה לאנשים ולא לנשים[21].

 

2. מדרש הנעלם רות:

בעל ה"מגן אברהם" (אורח חיים תרפט, ו) כתב:

אם האשה קורא'. ובמדרש הנעלם רות כתב דלא תקרא לעצמה רק תשמע מהאנשים:

לאור דברים אלו, בוודאי יש להקפיד שנשים לא יקראו את המגילה. השאלה היא, האם יש לחוש לדברי מדרש הנעלם רות? כמובן, שיש לציין שהדברים האלו עומדים בניגוד לפשטות דברי הגמרא והראשונים שהזכרנו. לא מצינו דיעה שסוברת שאשה לא יכולה להוציא את עצמה ידי חובת מגילה.

ואכן, נציין לדברי בעל "שער הציון" (שם, ס"ק טז) שכתב:

ומה שהביא המגן אברהם ממדרש הנעלם רות דלא תקרא לעצמה, עיין בחיי אדם דלא נמצא זה הלשון שם, רק הלשון שהובא בהגר"א בשם הזוהר חדש, ואינו מוכרח דלא תוכל לקרוא בעצמה, ובפרט אם אין לה מי שיקרא לפניה בודאי תוכל לקרוא בעצמה, וכן מוכח בפרי מגדים והגר"א:

להלן, נציין שיש דיעות שאכן חששו להבנתו של בעל ה"מגן אברהם" ונקטו שאשה לא תקרא בעצמה.

 

3. עיון בדעת הפוסקים:

בעל ה"משנה ברורה" (אורח חיים תרפט, ז) פסק:

ומקרי שאינה מחוייבת בדבר לגבי איש, אבל אשה מוציאה את חברתה.

אבל, ב"שער הציון" (שם, ס"ק טו) כתב: "אבל לנשים רבות אין האשה מוציאן דזילא בהו מילתא".

אם כן, נראה שנקט כדעת בעל ה"קרבן נתנאל" שאישה אין לה להוציא נשים רבות ידי חובתן. היא יכולה להוציא את חברתה, אבל לא ציבור נשים. אולם, כפי שהזכרתי לעיל, לא נראה שיש מקור נאמן לכך בדברי הראשונים, ומדברי הראשונים בפשטות לא נראה כהבנה זו.

נציין גם לדברי בעל ה"בן איש חי" (שנה א, פרשת תצוה, הלכות פורים, אות א) שפסק:

הכל חייבין במקרא מגילה, אנשים ונשים, אך הנשים אף על פי שיודעין לקרות ישמעו מן האנשים, וכן המנהג בעה"ק תוב"ב שמעולם לא נשמע שהאשה קראה מגילה. ולכן כל אדם אף על פי שקרא המגילה בבית הכנסת יקראנה בביתו בשביל אשתו שלא שמעה בבית הכנסת ובשביל הבתולות ושאר נשים ומשרתים שבבית. ואם קראה בבית הכנסת וחוזר וקורא לנשים, לא יברך בשבילם וגם הם לא יברכו:

בדברי בעל "כף החיים" (אורח חיים תרפט, יז) יש הרחבה בעניין זה:

שם. ויש אומרים שהנשים אינן מוציאות וכו'. אבל מוציאות נשים אחרות ידי חובה. הרא"ש בריש מגילה ותוס' עט"ז. משנה ברורה אות ז. אבל לנשים רבות אין האשה מוציאן דזילא בהו מילתא וכמו שכתב התוס' בסוכה… קרבן נתנאל. משנה ברורה בשער הציון…

עוד כתב שם באות יח:

שם הגה. ויש אומרים שאם האשה קוראה לעצמה וכו'. ובמדרש הנעלם רות כתב דלא תקרא לעצמה רק תשמע מהאנשים. מגן אברהם ס"ק ו. אליהו רבה אות ג ביאורי הגר"א וכן המנהג דאף אשה שיודעת לקרות בעצמה שומעת מאיש מחזיק ברכה אות ג.

ובאות יט, דיבר בעניין אמירת ברכות בקריאת מגילה לנשים:

אמנם השיירי כנסת הגדולה… הביא פלוגתא בזה אם לברך לנשים מי שכבר יצא משום דיש אומרים נשים פטורות ממקרא מגילה… וכן הזכור לאברהם… כתב דהרב דינא דחיי… כתב דמנהגינו עכשיו שהאנשים קורין המגילה לנשים ואין מברכין עליה וכן כתב היפה ללב… דבמקומם לא נהגו הנשים לברך לעצמם שום ברכה רק נשים כשרות וזהירות הולכות למקום שקורין לשמוע כל הברכות מפי הקורא המגילה בלילה ויוצאות נמי מקול הקריאה עכ"ל וממה שכתב לא נהגו הנשים לברך משמע דהוא הדין דאין מברכין להם. וכן כתב בן איש חי…

אולם, יש לציין שמדברי הראשונים לא משמע כך. שהרי לפי ראשונים רבים, האישה יכולה להוציא את האיש ידי חובה. וגם לפי דעת בעל "הלכות גדולות", הנשים חייבות, אלא יש להן חיוב אחר.

 

4. "ברוב עם הדרת מלך":

ישנה להעלות עוד נקודה בנוגע לקריאת מגילה על ידי אישה, והיא "ברוב עם הדרת מלך". כלומר, לכאורה, יש לומר שלכתחילה, בוודאי עדיף שהאישה תבוא לשמוע קריאת המגילה בבית הכנסת שיש שם "ברוב עם הדרת מלך".

נראה שישנה מחלוקת בין האחרונים האם אכן, אישה צריכה להקפיד על קריאת המגילה ברוב עם הדרת מלך.

ה"שולחן ערוך" (אורח חיים תרפט, א) פסק:

הכל חייבים בקריאתה, אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים; ומחנכים את הקטנים לקרותה.

על כך כתב בעל ה"משנה ברורה" (שם, ס"ק א):

ונשים – ואף דהקריאה היא דבר שהזמן גרמא מכל מקום חייבות שאף הן היו באותו הנס דמתחלה היתה הגזירה גם עליהם כדכתיב בקרא. ולכן צריך האיש לקרותה בביתו לפני הבתולות והמשרתות ובקצת מקומות נוהגין שהם הולכות לבית הכנסת לעזרת נשים לשמוע הקריאה אכן צריך עיון איך יוצאין שם נשים דאי אפשר לשמוע שם כדין:

אם כן, משמע מדבריו, שנשים אינן צריכות להקפיד על "ברוב עם הדרת מלך". שהרי כאן נאמר שהאיש קורא את המגילה בביתו לנשים. אלא, יש מקום לטעון ולומר שהדברים נכתבו רק בגלל מה שנכתב בהמשך, שקשה לשמוע את הקריאה בעזרת נשים. אבל, אם לא היה קושי, בוודאי היתה עדיפות שישמעו את קריאת המגילה בעזרת נשים. יש מי שאכן, טען שנשים אינן צריכות להקפיד על "ברוב עם הדרת מלך" והסביר שטעם הדבר משום "כל כבודה בת מלך פנימה"[22]. אבל, ישנם מהאחרונים[23] שחלקו על כך בצורה מפורשת. וכן נראה שאפשר להוכיח מדברי רבים מהאחרונים שהזכירו שיש להביא את אשתו לבית הכנסת לשמוע את קריאת המגילה[24].

לאור זאת, בוודאי יש עדיפות שהנשים יבואו לקריאת מגילה בבית הכנסת, ולא ילכו לקריאת מגילה של נשים[25]. אולם, יש להעיר שבמקרה שהנשים אינן יכולות להגיע לבית הכנסת בגלל שצריכות לשמור על הילדים והן צריכות ללכת למניין של נשים, אין מכאן מניעה שאישה תקרא את המגילה. כאן, אנחנו מדברים רק מצד עדיפות ללכת לבית הכנסת.

 

5. מנין של עשרה:

ה"שולחן ערוך" (אורח חיים תרצ, יח) פסק:

מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה, ואם אי אפשר בעשרה קורים אותם ביחיד.

כלומר, לכתחילה יש לקרוא את המגילה במניין, הדברים מבוססים על פי הסוגיא במסכת מגילה (ה, ע"א).

בהמשך לדברי ה"שולחן ערוך", הגיה הרמ"א וכתב:

ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרה. (הגהות אשירי פ"ק טור סי' תרפ"ד /תרפ"ט/).

אם כן, מתברר לנו שהרמ"א הסתפק אם מניין נשים הוא בגדר מניין לקריאת המגילה. על פי דברי הרמ"א האלו, יש כאלו שטענו שלא נכון לעשות מניין נשים לקריאת המגילה, שהרי מפסידים דין זה[26].

אולם, יש להעיר על כך, ונראה שמחמת מספר טעמים אין כאן טעם לבטל מניין נשים:

• הרבה מן הפוסקים לא נקטו כדעת הרמ"א וסברו שנשים מצטרפות למניין[27].
• יש מן האחרונים שטענו שכל דברי הרמ"א נאמרו דווקא כשהנשים מצטרפות לאנשים למניין. אך, כשמדובר רק במניין נשים, גם לדעת הרמ"א, הן מצטרפות[28].
• הרמ"א בהמשך דבריו פסק: "ואם קראו אותה בציבור, ואיזה יחיד לא שמעה, יוכל לקרות אפילו לכתחלה ביחיד, הואיל וקורין אותם באותה העיר בעשרה (ב"י בשם א"ח)". אם כן, במקרה שכבר היה מניין של גברים, אין שום בעיה שתהיה לאחר מכן מניין של נשים. שהרי אפילו אם נאמר שאינן מצטרפות, במקרה שכבר היתה קריאה של הציבור, אפשר לכתחילה לקרות את המגילה ביחידות[29].

 

6. הברכה שאומרים על קריאת המגילה:

כשנשים קוראות מגילה לעצמן הן נכנסות לספק מהו הברכה שיש לברך. כלומר, כפי שהתבאר לעיל, הרמ"א הביא את דעת הראבי"ה שיש להן לברך "לשמוע מגילה". אבל, ה"שולחן ערוך" לא הביא דברים אלו, ולכן נראה בפשטות שהוא הבין שהברכה כפי שהגברים מברכים "על מקרא מגילה".

ואכן, הרב יצחק יוסף ("ילקוט יוסף", הלכות פורים, סימן תרצב, סעיף ד) פסק:

יש מהאשכנזים שנוהגים שנשים מברכות קודם המגילה "לשמוע מגילה" במקום "על מקרא מגילה". אולם מנהג כל קהלות הספרדים שאף בקריאת המגילה לנשים יש לברך על מקרא מגילה. וכן מנהג כמה מקהלות האשכנזים[30].

לאור זאת, אם עושים מנין לנשים, נכנסים לספק בנוגע לברכה. אולם, יש לציין שספק זה הוא גם במקרה שבעל הקורא הוא גבר וקורא לנשים, והוא כבר יצא ידי חובה. הרי הוא בא להוציא את הנשים ידי חובה ואינו מוציא את עצמו ידי חובה. לכן, נראה שלכתחילה, יש להעדיף שאשה תבוא למנין בבית הכנסת שהבעל קורא מוציא את האנשים והנשים. במקרה כזה אין שום ספק בנוגע לברכה. ונציין שיש מי שטען שמחמת ספק יש להימנע ממנייני נשים לקריאת המגילה[31]. אבל, נראה שאין כאן חשש ממשי, שאם מדובר שכל הנשים הן בנות אשכנז, יברכו "לשמוע מגילה". ואם יש במניין גם מבנות עדות המזרח, אז אחת מהן תברך "על מקרא מגילה" ותפטור את כולן.

 

7. ברכת הרב את ריבנו:

הרמ"א (אורח חיים תרצב, א) פסק שאת ברכת "הרב את ריבנו" אין לברך אלא בציבור.

ובטעם הדבר כתב הרב יחיאל מיכל עפשטיין זצ"ל ("ערוך השולחן" שם, סעיף ה):

וי"ל הטעם דכיון דאינה שייכא למגילה אלא היא ברכת הודאה משום פרסומי ניסא לא נתקנה אלא בציבור שיש פירסום.

לאור זאת, יש כאלו שטענו שבמניין נשים אי אפשר לברך ברכה זו[32]. ולכן, ישנה עדיפות שהנשים ילכו לבית הכנסת ולא יעשו מניין נפרד[33].

אבל, נראה שיש להשיג על כך:

• ישנם פוסקים שסוברים שגם במניין נשים אפשר לברך ברכה זו[34].
• דברי הרמ"א האלו אינם מוסכמים. ורבים סברו שגם יחיד יכול לברך ברכה זו[35].

יחד עם זאת, יש מקום לומר שכיון שיש כאן ספק, לכתחילה ישנה עדיפות ללכת לבית הכנסת.

 

8. פוסקים בני דורנו:

פוסקים שאסרו:

בספר "מקראי קודש" (הלכות פורים, פרק ו, סעיף ח; של הרב משה הררי) נפסק כך:

יש אומרים, שאשה אינה יכולה להוציא איש בקריאתה את המגילה. ומכל מקום אם לא יצאה עדיין ידי חובה, רשאית היא להוציא ידי חובה אשה אחרת, אך לא תקרא להוציא ציבור נשים ידי חובתן. ואם יצאה כבר ידי חובה אינה יכולה להוציא אפילו אשה אחרת. ויש חולקים על כך, וסוברים שאשה יכולה להוציא ידי חובה בקריאתה הן איש והן אשה, ואפילו אם כבר יצאה ידי חובה.

בהערות שם (אות ל) הסביר את הדיעה שסוברת שאישה אינה יכולה להוציא ציבור נשים ידי חובתן:

כן כתב הקרבן נתנאל בשם התוס'… וכן כתב שער הציון… וכף החיים. וכן הורה לי הגר"מ אליהו שליט"א, שאשה לא תקרא המגילה לצבור נשים להוציאן ידי חובה. והוסיף, שאף בדיעבד יש להחמיר בכך. עכת"ד. ונראה שמכל מקום אף לדעה זו לא תברכנה על הקריאה שתשמענה שוב מאיש, כדי לחשוש לדעת מרן שכתב בסתמא שאשה מוציאה אף איש ידי חובה, וכל שכן אשה. וגם לא חילק בשולחן ערוך בין אשה יחידה לנשים רבות. ואף על גב שמלשון הקרבן נתנאל משמע קצת דאף בדיעבד אינה מוציאתן, שכתב "לנשים רבות אין האשה מוציאן", מכל מקום מהטעם שכתב דהוא משום שזילא בהו מילתא, נראה לענ"ד שאינו לעיכובא אף לדעת הקרבן נתנאל שאוסר זאת לכתחילה.

אם כן, מצינו דעת הרב מרדכי אליהו שפסק כדעת בעל ה"קרבן נתנאל" וסבר שאפילו בדיעבד לא יוצאות ידי חובה.

יש גם לציין למבואר בספר "יבקשו מפיהו" (עמ' קב) שהביא בשם הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל, שאין לאפשר לאשה לקרוא מגילה עבור נשים כיון שיש אומרים שהן חייבות רק בשמיעה ולא בקריאה. לכן, הן אינן יכולות להוציא את הנשים ידי חובתן.

אבל, נראה שזה חידוש גדול, ומדברי הפוסקים לא משמע כך. ואכן, הרב יצחק יוסף (בספר "ילקוט יוסף", הלכות מגילה, סימן תרפט, סוף אות ה) העיר על כך.

ישנה גם תשובה של מספר רבנים חשובים באמריקה – הרב ניסן ליפא אלפערט, הרב צבי שכטר, הרב אבא ברונשפיגל, הרב מרדכי וויליג והרב יהודה פרנס:

במקצת בתי כנסיות אורטודוקסים הנהיגו הקפות מיוחדות לנשים בשמחת תורה, ומנינים מיוחדים לנשים לתפילה, לקריאת התורה ולקריאת המגילה, האם דבר זה מותר או אסור:

תשובה: נראה שהנהגות אלו אסורות מצד הדין מכמה טעמים: א. מכיון שאין הנשים מצטרפות לעשרה לכל דבר שבקדושה, הרי נמצא שתקנתן קלקלתן, ואין להן חזרת הש"ץ ולא קדיש וקדושה, ולא ברכו בשעת קריאת התורה, ונמצא שקיומן מצוות אלו הוא שלא בשלמותו: ובמה שמתקבצות יחד לעשות "מנין" מיוחד לעצמן, להראות כאילו נצטרפו באמת למנין, יש בזה משום זיוף התורה; ב. יש בזה משום שינוי גמור ומאוד בולט ממסורת אבותינו, ומשום פורץ גדר במנהגי ישראל ופורש מדרכי הציבור, ובפרט יש קפידא מיוחדת בנוגע למנהגי בית הכנסת; ג. יש בכל זה משום חשש חוקות הגויים, היות ומנהגים אלו הונהגו בתור פועל יוצא מהתנועה לשחרור הנשים, אשר ענינה בשטח הזה לשם פריצות; ובפרט שיש לדעת הרמב"ן איסור מיוחד שלא לעשות מעשי המצוות על פי מנהגיהם. ומכח אלו הטעמים נראה לנו לדינא שכל ההנהגות הנ"ל אסורות הן, ואסור להנהיגן מחדש, ואפילו במקומות שכבר הונהגו – מהנכון לבטלן מכאן ולהבא. ודבר ידוע הוא ששני גדולי חכמי דורנו, אשר כולנו וכל חברינו סרים למשמעתם, מורנו הגרי"ד סאלאוויטשיק שליט"א, ומרן הגר"מ פיינשטיין שליט"א, שניהם מתנגדים מאוד לכל הענינים הנ"ל[36].

התשובה הזו נכתבה בשנת תשמ"ה. הרב צבי שכטר הסביר בהרחבה את הבסיס לתשובה זו[37].

הרב שלמה אבינר שליט"א כתב[38]:

נשאלתי שאלה בזו הלשון: אנחנו קבוצת הנשים הרוצות לארגן בפורים קריאת מגילה רק על ידי נשים, כי שמענו שמותר לאישה לקרוא לעצמה או עבור חברה. איננו רוצות להיות נדחקות הצידה, אלא להיות במרכז ההתרחשות, כאשר אישה היא בעלת הקריאה. במיוחד בימים אלה, כאשר נשים לומדות תורה, אנחנו רואות בזה ברכה. דרך חדשה זו של עבודת ד' יותר מתאימה לנו ויותר טובה.

וזו תשובתי להן: א. כיוון שאתן חושקות לעבוד את ד' יותר (ובוודאי לא פחות טוב), קודם כל יש לדעת שכאשר אישה הקוראת במגילה, נכנסת לספק איזו ברכה לברך: "על מקרא מגילה" או "לשמוע מגילה" (שולחן ערוך, אורח חיים, תרפ"ט א'-ב'), וכידוע, מצב בו יש ספק לברך איננו המצב האידיאלי, כי יתכן שאין מברכים את הברכה הנכונה. לכן, הדרך טובה ביותר לעבודת ד', היא שהאישה תשמע מקרא מגילה מאיש.

ב. יתר על כן, מה שמוזכר בהלכה על האפשרות שאישה תקרא עבור אישה אחרת, לא נאמר כאשר היא קוראת לנשים רבות (תוס' סוכה, ל"ח, א'. ד"ה "באמת אמרו". קרבן נתנאל, מגילה, פרק א', אות מ' ואות ס'. שער הציון, תרפ"ט, ס"ק, ט"ו. כף החיים, שם, אות י"ז).

הג"ר מרדכי אליהו אף הרחיק לכת באומרו שגם בדיעבד יש להחמיר ולשמוע עוד פעם מאיש (ספר הלכות ארבע פרשיות ופורים, עמוד 100, הערה 5). הרי שעבודת ד' היותר טובה, היא לשמוע מאיש.

ג. זאת ועוד: המגן אברהם מביא בשם המדרש הנעלם על רות, שאישה לא תקרא לעצמה, אלא תשמע מאנשים (מג"א תרפ"ט, ס"ק ו'. א"ב. הגר"א, מ"ב, ס"ק ח'. כה"ח ס"ק י"ח. בה"ט ג'). אמנם אין חובה להחמיר כספר הזוהר לעומת השולחן ערוך, אבל החיד"א כותב שכן המנהג שלא מצינו אישה שקוראת לעצמה (מחב"ר, ס"ק ב').

למעשה נפסק שאם אין איש שיקרא עבורה, אז שתקרא לעצמה, אבל לא אם יש איש שיקרא (חיי אדם, מ"ב, ס"ק ח'). אז אם אתן מחפשות את הטוב ביותר הרי זה לשמוע מאיש.

ד. בכלל, אין לשנות סדרי תפילה מן מנהג (שו"ת הרשב"א, ח"א שכ"ג. עיין אורח משפט, ל"ה). סדרי התפילה שנמשכים זה מאות או אלפי שנים, טובים הם מאוד.

ה. זה מביא לשאלה מה הדחק לקבוע סדרים חדשים. הסוברים אנחנו שהסדרים הקבועים שהתמידו בהם דורות אינם טובים? היש לנו תרעומת נגדם? הגר"מ פיינשטיין כותב שגם אם יש אופנים מסוימים חדשים של תפילה שאין בהם איסור, אבל הם באים מתוך תרעומת הם אסורים בגלל המניע (שו"ת אגרות משה, ח"ד, ס' מ"ט). כדוגמת בני ישראל שביקשו מלך, שאמנם זו מצווה, אך הם עשו זאת מתוך תרעומת (סנהדרין, כ', ב'); מתוך רצון להידמות לגויים.

ו. וזה מביא אותנו לנקודה עוד יותר כללית, שאין להמציא דרכים חדשות לעבודת ד', כדברי הנצי"ב על התורה, על הפסוק "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אם היו דרכים טובות נוספות, אזי ריבונו של עולם הטוב והמטיב, לא היה מחביא ומסתיר אותן.

במשך כל הדורות היו נשים גדולות בחוכמה ובחסד, שהגיעו לדרגות רמות, שלא נזקקו לקרוא בעצמן במגילה. ברוריה לא קראה במגילה, ולא ילתא, ולא בתו של רבי שמואל בן עלי גאון בגדד, ולא בתו של רש"י, ועוד ועוד. בדרכים שד' מסר לנו, הגיעו שישים ריבוא נשים לנבואה. לכן, אם אישה חושקת להתעלות בעבודת ד', אשריה ואשרי חלקה, והדרך בה תראה אור, היא ללמוד ספרי מסילת ישרים, ומתוך כך תעלה מעלה.

 

פוסקים שהתירו:

ישנה תשובה של הרב דוב ליאור שליט"א[39] שבה התיר את הקריאה על ידי אישה, אבל יש קצת הסתייגות:

שאלה: לכבוד הרב שליט"א: 1. האם מותר לאישה לקרוא את המגילה לנשים? 2. האם הנשים יכולות לחלק את הקריאה בן מספר נשים? 3. מה לגבי הברכות?

תשובה: 1. מותר לאישה לקרוא לנשים, אלא שהיום יש נשים שעושות במתכוון מנין לעצמן ולא רוצות לבוא לבית הכנסת, אני חושב שיש עניין של ברוב עם הדרת מלך וחשוב שנשים יבואו לעזרת נשים וישמעו את המגילה עם הציבור, אבל אם יש מקום שאי אפשר בצורה כזאת, אישה יכולה לקרוא. על כל פנים, לא לעשות כך לכתחילה בגלל סיבות שאינם לגופו של עניין. 2. אפשר לחלק את הקריאה לכמה נשים, רק כמובן שכולם יהיו במקום בזמן הברכות. 3. כולם צריכות לשמוע את הברכה. כמו שמוזכר לגבי תקיעת שופר שאם אדם התחיל לתקוע ולא יכול להמשיך ומישהו אחר בא לתקוע במקומו, היות והוא היה שם בזמן הברכות הוא לא צריך לברך עוד פעם, אלא הוא ממשיך לתקוע על סמך הברכה של הראשון. ואישה שמברכת שתברך "לשמוע מגילה" ולא "על מקרא מגילה", כי יש דעה של בעל הלכות גדולות, שנשים חייבות רק בשמיעה ולא בקריאה, הרמ"א מביא את זה אבל נראה לי שזה לאו דווקא לאשכנזים וגם ספרדים נוהגים כך.

 

פוסקים שהסתייגו

הרב יעקב אריאל שליט"א, נשאל דבר זה[40]:

שאלה: האם אישה יכולה להוציא נשים בקריאת המגילה והאם ראוי לנשים לארגן מניין נפרד על מנת שאישה תוכל להוציאן ידי חובה?

תשובה: אישה יכולה להוציא אישה אולם לא גבר. מצות קריאת מגילה מחייבת פרסומי ניסא גדול ככל שאפשר. לכן אין לראות בעין יפה פרישה של נשים מהציבור רק בכדי שאישה תקרא להן. מגמה זו, של יצירת מניינים נפרדים נובעת משיקולים צדדיים לא הלכתיים.

יש גם לציין שיש תשובה של הרב יעקב אריאל שליט"א, בשו"ת שלו "באהלה של תורה" (חלק ב, סימן קה), שבה כתב שלכתחילה ראוי לחוש לדעת "מדרש נעלם רות" ועל אישה לשמוע קריאת המגילה מפי איש. אך, בשעת הדחק, במקום שאין איש, אישה יכולה להוציא נשים אחרות וקל וחומר את עצמה.

ראש הטופס

תחתית הטופס

ראש הטופס

תחתית הטופס

 

תשובת הרב הנקין זצ"ל – שו"ת "בני בנים"

דברים מעניינים בעניין זה כתב הרב הנקין זצ"ל (שו"ת "בני בנים", חלק ד, מאמרים, סימן ה):

לפעמים ההלכה נקלעת למערבולת של ויכוח ציבורי, ונהפך הפן הפולמוסי לעיקר והפן ההלכתי לטפל. דוגמה לכך היא קריאת המגילה לנשים על ידי נשים. אבאר את הצד ההלכתי הנראה פשוט לע"ד, ואחר כך אתייחס בקיצור לתמונה הכוללת…

השיקולים היום אינם הלכתיים אלא צבוריים. בפועל, קריאת המגילה לנשים על ידי נשים התפתחה בעידן של הפמיניזם. האם יש להתנגד לתופעה כעת במטרה לסתום פתח להתפתחויות שליליות? או האם אדרבה ראוי לעודדה כדי לאפשר לנשים התבטאות דתית־אוטנטית המותרת על פי ההלכה, ובכך למנוע פנייתן לאפיקים בעייתיים הרבה יותר? או שמא שב ואל תעשה עדיף, ואין למנוע אותן ואף לא לעודדן? לשאלות אלה אין מענה אחד ויחיד, והכל לפי הקהילה והרב, הזמן והמקום.

 

תשובת הרב משה פיינשטיין זצ"ל

בהקשר לדיון שלנו, אציין לתשובה חשובה ביותר של הרב משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת, "אגרות משה", אורח חיים, חלק ד, סימן מט). זו תשובה שעוסקת בתנועה הפמניסטית:

בענין התנועה החדשה של נשים השאננות והחשובות בע"ה. י"ח אלול תשל"ו. מע"כ ידידי הרה"ג מוהר"י קעלעמער שליט"א רב בבאסטאן בקהלה חשובה.

הנה בדבר הנשים השאננות והחשובות אשר בעניני הנהגות המדינות בעולם הן גם כן מהלוחמות יחד עם התנועה כזו עם הנשים הלוחמות בזה מכל העמים שבעולם, אבל נשים אלו שהן שומרות תורה רוצות להכניס מלחמתן גם במה שנוגע לכמה דיני התורה ויש מהן אשר מתפללות בטלית וכדומה בעוד דברים, ורוצה שאביע בזה דעתי בעצם הדבר ואיך שיתנהג כתר"ה.

והנה ראשית צריך לדעת כי מעיקרי האמונה הטהורה שלנו שכל התורה בין שבכתב בין שבעל פה ניתנה מהקב"ה בעצמו בהר סיני ע"י משה רבנו ע"ה ואי אפשר לשנות אפילו קוץ אחד לא להקל ולא להחמיר. אך נצטוינו שכשיש צורך לסיג ולגדר היה חיוב על הסנהדרין וחכמי התורה לתקן איזה תקנות לאסור איזה דברים וכן לחייב איזה דברים אך בהודעה מרבנן שהוא לתקנה ולסיג, ומזמן שנתפזרנו בכל הארצות לית לנו כח זה אלא שיש לחכמים לתקן כל מקום ומקום איזה תקנה רק למקומם ורק לזמן קצר. וממילא זה שהתורה פטרה ממ"ע =ממצות עשה= שהזמן גרמה הוא מן התורה וגם רבנן לא חייבום כי לא ראו בזה שום צורך לחייבן ואדרבה משמע שהצורך הוא לפוטרן דוקא מהטעמים שפטרתן תורה, ולבד טעמי התורה שלא ידוע לסתם אינשי אף לא לת"ח גדולים ואנו מחוייבין להאמין שאיכא טעמים גדולים לקב"ה נותן התורה איכא גם טעמים גלוים לכל, כי סתם נשים בעולם אינם עשירות ועליהן מוטל גידול הילדים והילדות שהיא מלאכה היותר חשובה להשי"ת ולהתורה, וכן ברא השי"ת בטבע כל מין ומין דמבע"ח =דמבעלי חיים= שהנקבות יגדלו את הולדות ואף את מין האדם לא הוציא מן הכלל בזה שגם טבע הנשים מסוגל יותר לגידול הילדים שמצד זה הקל עליהן שלא לחייבן בלמוד התורה, ובמ"ע שהזמ"ג =ובמצות עשה שהזמן גרמה=, שלכן אף אם ישתנה סדור החיים בעולם גם לכל הנשים ולעשירות בכל הזמנים ואף כשאפשר למסור הגידול לאיזה אינשי ונשי כבמדינתנו לא נשתנה דין התורה ואף לא דין דרבנן, ולא תועיל שום מלחמה כי אין שום כח לשנות אפילו בהסכם כל העולם כולו שום דבר, והנשים שמתעקשות ורוצות ללחום ולשנות הן בחשיבות כופרות בתורה, עיין ברמב"ם פ"ג מתשובה ה"ח דשלשה הן הנקראין כופרין בתורה האומר אף על תיבה אחת שמשה אמרו מפי עצמו, והכופר בפירושה שהוא תורה שבעל פה, והאומר שהוחלף דבר אחד כל אחד משלשה אלו כופר בתורה ודינם שאין להם חלק לעוה"ב, ואף שלשון הרמב"ם הוא האומר שהבורא החליף מצוה זו, פשוט שהוא לרבותא דאף דאומר שהבורא החליף מצוה זו וכ"ש כשאומר שהרשות ביד האינשי להחליף, שג"כ הרי אומר בזה שאין התורה נצחית וכל הטעם הוא שהרי מכחיש כמה כתובים המורים שהתורה נצחית כדכתב הכ"מ.

איברא דאיכא רשות לכל אשה לקיים אף המצות שלא חייבתן תורה ויש להם מצוה ושכר על קיום מצות אלו וגם לשיטת התוס' רשאות גם לברך על המצות וכמנהגנו שמקיימות מצות שופר ולולב וגם מברכות שא"כ גם על ציצית שייך לאשה שתרצה ללבוש בגד שיהיה בצורה אחרת מבגדי אנשים אבל יהיה בד' כנפות ולהטיל בו ציצית ולקיים מצוה זו. ורק להניח תפילין כתבו התוס' עירובין דף צ"ו ע"א ד"ה מיכל דצריך למחות בידן משום דתפילין צריך זריזות מרובה בגוף נקי ובהיסח הדעת שמטעם זו אף אנשים שמחוייבין בתפילין נמנעין מלהניחם כל היום אלא רק זמן המועט דתפלה בשחרית, וכן איפסק ברמ"א או"ח סימן ל"ח סעי' ג', ובתרגום יונתן על קרא דלא יהיה כלי גבר על אשה איתא לא יהי גוליין דציצית ותפילין דהינון תיקוני גבר על איתא לא סבירא להו לתוס' זה, ופשוט שהתוס' סברי שאינו מתרגום יונתן. אבל פשוט שהוא רק בחשקה נפשה לקיים מצות אף כשלא נצטוותה, אבל מכיון שאינו לכוונה זו אלא מצד תורעמותה על השי"ת ועל תורתו אין זה מעשה מצוה כלל אלא אדרבה מעשה איסור שהאיסור דכפירה שחושבת דשייך שיהיה איזה חלוף בדיני התורה היא עושית גם במעשה שחמיר.

ושנית צריך לדעת כי אין זה בשביל שנשים פחותות במדרגת הקדושה מאנשים דלענין הקדושה שוות לאנשים לענין שייכות החיוב במצות שרק מצד הקדושה דאיכא בישראל הוא ציוי המצות וגם לנשים נאמרו כל הקראי דקדושה בין תחלת תנאי קבלת התורה והייתם לי סגולה ואתם תהיו לי גוי קדוש שנאמר לבית יעקב אלו הנשים ותגיד לבני ישראל אלו האנשים, ובין ואנשי קדש תהיון לי שבמשפטים והייתם קדשים דשמיני וקדשים תהיו והייתם קדשים שבפ' קדשים וכי עם קדוש אתה לה' שבפ' ראה ובכל מקום שנמצא ענין קדושה דישראל נאמר גם לנשים, ולכן גם הנשים מברכות בלשון אשר קדשנו במצותיו כמו האנשים אף על המצות שלא חייבתן תורה, ורק שהוא קולא מאיזה טעמי השי"ת שרצה להקל לנשים כדלעיל ולא מצד גריעותא ח"ו, ובהחיובים בין איש לאשתו איתא חיוב הכבוד על האיש לאשתו ועל האשה לבעלה בלא שום חלוק, והרבה מהנשים שהיו נביאות ויש להן כל דיני נביא שבאנשים, ובהרבה דברים נשתבחו בין בקראי בין בדברי חז"ל עוד יותר מלאנשים, וליכא שום זלזול בכבודן ובכל דבר בזה שנפטרו מלמוד התורה וממצות שהזמ"ג וליכא כלל שום סבה להתרעם כלל, וזה יש לכתר"ה להסביר בכל פעם ופעם ולהיות תקיף וחזק בדעתו שהוא כדיני התורה למחות באלו הנשי שאחר כל זה יעמדו בדעתן האולת והעקושה שלא לשנות שום דבר ממנהגי ישראל הקדושים.

ובזה אגמור בברכה לשלום אמת וכוח"ט לכתר"ה ולכל אשר אתו ולכל הקהל הקדוש האנשים והנשים והטף. ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.

לדעתי, תשובה זו חשובה ביותר, היא עומדת על עיקר הבעיה. אין כאן בעיה מבחינה הלכה מסויימת, אלא יש כאן בעיה עקרונית. המניע הזר גורם לשינויי המנהגים, והוא פותח בפני אישה מחשבות של כפירה. יש לבדוק טוב טוב במניע שינוי המנהג. אפילו שאין איסור הלכתי, על אף זאת שינוי המנהג יכול להביא לתוצאות הרת אסון. אין זה בכדי שה'חת"ם סופר' יסד את המימרא הידועה "חדש אסור מן התורה". אין כאן קיבעון, ואי פתיחות. אלא, יש כאן מניעת רוחות ודעות כוזבות.

 

תשובת הרב צבי שכטר שליט"א

הרב צבי שכטר שליט"א ("בעקבי הצאן", סימן ה, אות ד) העלה מספר נקודות חשובות בנוגע לדיון שלנו והסבר מה עומד במרכז הדיון:

ומה שמעדיפות לעשות "מנין" לעצמן הוא לא מטעם ההלכתי דמצוה בו יותר מבשולחו, אלא מטעם הרגשת הלב דרוצה אדם בקב שלו יותר מתשע קבין של חברו, וב"מנין" שלהן יש לנשים הרגשה זו שזהו ה"דבר שלהן", ובודאי אינו כדאי לאבד בידים הקיומים ההלכתיים הנוספים אשר הזכרנו למעלה בעד ההרגשה הזאת. ואדרבא, עלינו להרגיל את הנשים המלומדות והמחוכמות שירגילו ויתקנו את כוחות הנפש שלהן, עד שיתיאמו הרגשותיהן לחישובי ההלכה….

וכן עלינו להסביר לנשי דידן, אשר בעזהי"ת אכשר דרא, ומלומדות הן בעניני תורה וחכמה יותר מאשר בדורות הקודמים, שכפי הנהוג אצלנו זה כבר מדורי דורות, אין אנחנו זקוקים לשום "כפרה" על שמיעטנו את הירח… דכל נשים שלנו מיקרו חשובות, ומעולם לא היה נהוג אצלנו לקפח זכויותיהן של הנשים, וכל מגמת תנועת שחרור הנשים אינה שייכת בכלל אצלנו, שהרי ההלכה קבעה כמה שעבודים על הבעל לגבי אשתו, כמו שקבעה שעבודים על האשה לגבי בעלה, וביניהם לאהוב את אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו… ומצינו בכמה מקומות בתנ"ך ובתלמוד ששיבחו את הנשים יותר מן אנשים, ואף להלכה קיי"ל דהבת נעשית גדולה בי"ב והבן בי"ג, דבינה יתירה נתן הקב"ה לאשה יותר מן האיש, ועוד כמה וכמה ענינים כאלו… וממילא, אליבא דאמת, אין לנשים שלנו להרגיש כאילו זה עתה יצאו לחירות משעבודן, לנהוג בפסיכולוגיה של עבד כי ימלוך, אלא לראות בעיניהן ולהבין בלבותם שאצלנו תמיד כן היה, שגדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים, ושלא נתהוה במחננו באמת שינוי עקרוני או שיטתי בהשקפתנו על דבר חשיבותה וערכה של האשה, אלא רק שינויים בפרטים, [ודבר זה הוא מפני שכל העולם השתנה בשנים האחרונים], אך לא שינויים בכללים.

 

מסקנה

ישנה מחלוקת בין הראשונים אם אישה יכולה להוציא איש ידי חובה. נראה שדעת ה"שולחן ערוך", כדעת הראשונים שיש באפשרותה להוציאו ידי חובה. מאידך, דעת הרמ"א, כדעת הראשונים שהיא חייבת בשמיעה ולא בקריאה ולכן אין ביכולתה להוציאו ידי חובה.

יחד עם זאת, גם לדברי ה"שולחן ערוך", ישנו מקום לטעון ולומר שכל דבריו נאמרים דווקא כשקוראת ליחיד. אבל, גם הוא יודה שאין זה נכון שאישה תקרא לציבור גברים. אלא, הדבר לא הוזכר בדבריו, ומשמע שלא חילק בין אישה לגבר. אך, אפשר לומר שה"שולחן ערוך" לא הזכיר את הדברים כיון שאין זה בא מכוח הלכות מגילה, אלא מכוח הלכות צניעות. והדברים מבוארים בפשטות במקומות אחרים.

ישנה דיעה של מדרש נעלם רות, שאישה אינה יכולה לקרוא את המגילה אפילו להוציא את עצמה ידי חובה. יש מן האחרונים שחששו לדברים אלו. ולכן, בוודאי מצד זה, אישה לא תוכל לקרוא את המגילה כדי להוציא נשים אחרות.

נוסף על כך, יש את דעת בעל ה"קרבן נתנאל" שטען שאישה אינה יכולה להוציא נשים רבים ידי חובתן – "זילא בהו מילתא", זה אינו מכובד. יש מן האחרונים שהבינו שאפילו בדיעבד היא אינה מוציאה אותן ידי חובה. אבל, נראה שזו דיעה קיצונית, ובפשטות בדיעבד הוציאה אותן ידי חובה. נוסף על כך, יש לציין שמדברי הראשונים לא משמע כהבנה זו של בעל ה"קרבן נתנאל". יחד עם זאת, יש לציין שישנם רבים מהאחרונים שחששו לדבריו ונקטו כמותו.

יש כאלו שטענו מחמת עוד מספר סיבות שאין לארגן מניין נשים:

• יש ספק אם נשים מצטרפות למניין. לכתחילה יש לקרוא את המגילה במניין של עשרה.
• יש כאן חסרון של "ברוב עם הדרת מלך".
• יש ספק בנוגע לברכה שיש לברך קודם קריאת המגילה, אם יש לברך "לשמוע מגילה", או "על מקרא מגילה". מחלוקת בין ה"שולחן ערוך" לרמ"א.
• יש ספק אם במניין נשים אפשר לברך את ברכת "הרב את ריבנו".

נראה שעיקר ההתנגדות של הרבנים הוא, משום חשש של רפורמה. חידושים אלו יסודם בתנועת הרפורמית. נוסף על כך, יש חשש ששינוי זה יביא לעוד שינויים שאינם נכונים על פי ההלכה. וכן, בכלל לא נכון לצאת מדרך מנהגי הדור הקודמים. עלינו להמשיך את מסורת אבותינו.

לדעתי, להלכה למעשה, בוודאי יש עדיפות לכתחילה שאישה תלך למניין בבית הכנסת. ואין להעדיף מניין של נשים רק מצד רגשות מסויימים. אנחנו צריכים לשעבד את רגשותינו לדעת התורה. ולכן, אם מבחינה הלכתית יש עדיפות לקריאת מגילה בבית הכנסת, כך יש לעשות.

גם במקרה שהאישה אינה יכולה ללכת למניין בבית הכנסת, נראה לי, שיותר נכון שהבעל קורא יהיה גבר. וזאת כדי לא לצאת ממנהגי הדורות הקודמים. יש חשיבות מרובה על שמירת המסורת.

אוסיף נקודה, שיש מאוד לחשוש שהדברים לא יבואו מתוך מחשבות ומניעים של "שוויון" מדומה לגברים. צריכים לדעת, שתפקידה של האישה שונה מהאיש, ואין בכך פחיתות לגביה. הקב"ה הטיל על כל אחד את המשימות שמתאימות אליו, ורק ביחד נגיע אל השלמות המיוחדת. כשבאים ומנסים להביא את האישה לפעולות שמוטלות על הגבר, אנחנו מזלזלים בייחודיותה של האישה. יש כאן כעין אמירה שכדי להחשיבה, היא צריכה להיות "כמו" הגבר. נוסף על כך, כשהאישה באה ולומדת לקרוא את המגילה, הדברים באים על חשבון דבירם אחרים. ובוודאי יכולים לפגוע בתפקידים המיוחדים שמוטלים על האישה. כשהיא לומדת לקרוא את המגילה, היא צריכה לעשות חשבון נפש, מדוע כל כך חשוב לה ללמוד את הקריאה? וכי אין דברים אחרים שיכולה ללמוד ולהביא אותה לידי חיבור לפורים? וכי היא אינה יכולה ללמוד את המגילה בעיון ובהעמקה? וצריכות לקחת בחשבון את דברי הרב משה פיינשטיין זצ"ל והרב צבי שכטר שליט"א.

[1][1] מסכת מגילה ד, ע"א.

[2] מסכת שבת כג, ע"א.

[3] מסכת פסחים קח, ע"א-ע"ב

[4] פסחים קח, ע"ב; מסכת שבת כג, ע"א; אבל, יש לציין שבמסכת מגילה (ד, ע"א), הוא כתב כדעת התוס' שהכוונה שכולם היו בסכנה למות. דבריו נאמרו בנוגע לפורים.

[5] גם הרשב"ם (מסכת פסחים קח, ע"ב) נקט כשיטה זו.

[6] מסכת מגילה ד, ע"א; מסכת פסחים קח, ע"ב.

[7] כדבריו נקטו הריטב"א, בחידושיו למסכת מגילה ד, ע"א; הרשב"א, בחידושי שם; הר"ן, בחידושיו על הרי"ף, ב, ע"א; מרדכי, מסכת מגילה רמז תשפ, בהגה"ה.

[8] מסכת מגילה פרק ב, הלכה ד/ה.

[9] בשו"ת שלו, חלק ד, סימן תעג (דפוס פראג).

[10] מסכת סוכה לח, ע"א, ד"ה באמת אמרו וכו'; מסכת מגילה ד, ע"א, ד"ה נשים חייבות וכו'; מסכת ערכין ג, ע"א, ד"ה לאתויי נשים.

[11] מסכת ערכין ג, ע"א, ד"ה לאתויי נשים.

[12] עיין בכל זה במסכת מגילה יט, ע"ב-כ, ע"א.

[13] מסכת ערכין ג, ע"א, ד"ה לאתויי נשים.

[14] מסכת מגילה ד, ע"א; מסכת ערכין ג, ע"א.

[15] עיין חידושי הריטב"א, מסכת מגילה ד, ע"א; חידושי הרשב"א, מסכת מגילה ד, ע"א.

[16] הרא"ש (מסכת מגילה, פרק א, סימן ד) הביא את שתי הדעות, ולא הכריע. ר' יוסף קארו ("בית יוסף", אורח חיים תרפט, ב) כתב שדעתו נוטה לדעת בעל "הלכות גדולות". נראה לי, שאין הכרע לכך. ואכן ב"קיצור פסקי הרא"ש" (מסכת מגילה, פרק א, סימן ד) הובאו שתי הדעות בלי הכרעה; הר"ן (מסכת מגילה ב, ע"א-מדפי הרי"ף) סבר שהעיקר כדעת רש"י, אבל ראוי לחוש לדברי בעל "הלכות גדולות"; ה"טור" (אורח חיים תרפט, ב) הביא את שתי הדעות, ולא הכריע.

[17] הדברים נמצאים בראבי"ה, חלק ב, הלכות מגילה, סימן תקסט.

[18] ר' יואל סירקיס הבין שה"שולחן ערוך" פסק כדיעה שאישה אינה מוציאה את האיש ידי חובה בקריאת המגילה.

[19] כעין זה מבואר בשו"ת "חוות יאיר", סימן י; "טורי אבן", מסכת מגילה ד, ע"א.

[20] יש להעיר שבעל "נתיב חיים", שזה ספר של בעל "קרבן נתנאל", הערות על ה"שולחן ערוך", כותב כדברים שכתב כאן כהערה על דברי בעל ה"מגן אברהם" באורח חיים, סימן רעא.

[21] עיין בדברי בעל שו"ת "בני בנים" (חלק ד, מאמרים, סימן ה) שהאריך לדחות את דברי בעל ה"קרבן נתנאל".

[22] עיין שו"ת "חלקת יעקב", חלק א, סימן רלב – דפוס חדש; חלק ג, סימן קמד – דפוס ישן.

[23] שו"ת "משנה הלכות", חלק ד, סימן פב; ספר "עולת ראיה", סימן פג.

[24] "דרכי משה", אורח חיים, סו"ס תרצ; "בית חדש", אורח חיים, ריש סימן תרפז; "לבוש" שם; "חיי אדם", סימן קנה, סעיף ז; "כף החיים", אורח חיים תרפז, יב.

[25] טענה זו מובאת על ידי הרב צבי שכטר שליט"א, בספרו "בעקבי הצאן", סימן ה, אות ג-ד.

[26] עיין בדברי הרב צבי שכטר, בספר "בעקבי הצאן", סימן ה, סוף אות א.

[27] עיין 'חזון אי"ש', אורח חיים, סימן קנה, ס"ק ב.

[28] בעל ה"פרי מגדים" (אשל אברהם, אורח חיים תרצ, כד) הסביר שהנשים אינן מצטרפות משתי סיבות: א. שיש בכך פריצות שיצטרפו עם האנשים. ב. כיון שנשים יש להן חיוב שונה מהאנשים. על פי טעמים אלו כתבו בעל שו"ת "שלמת חיים" (אורח חיים, סימן שע), הרב אליעזר יהודה וולדנברג זצ"ל (שו"ת "ציץ אליעזר", חלק יג, סימן עג), הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל ("שלמי מועד", עמ' רעד) והרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל ("הליכות והנהגות", עמ' 12) שבמקרה שמדובר רק על מניין נשים, הן מצטרפות לעשרה.

[29] אולם, יש לציין שבעל ה"משנה ברורה" (אורח חיים תרצ, סד) ציין שדין זה של הרמ"א לא מוסכם לשאר הפוסקים.

[30] הרב עובדיה יוסף זצ"ל (שו"ת "יביע אומר", חלק א, אורח חיים, סימן מד) פסק שיש לברך "על מקרא מגילה".

 [31] עניין זה העלה הרב שלמה אבינר שליט"א. הדברים מובאים באתר האינטרנט שלו.

[32] כך פסקו הרב שלמה אויערבאך, ספר "הליכות שלמה", תפילה, פרק כג, דבר הלכה, אות ג; הרב יוסף שלום אלישיב, "בלילה ההוא", עמ' 8; הרב ניסים קרליץ, "בלילה ההוא", עמ' 8; בספר "הליכות בת ישראל" (פרק כב, סעיף יד) כתוב שהמנהג שאינן מברכות גם כשיש עשרה נשים.

[33] הרב צבי שכטר שליט"א, בספר "בעקבי הצאן", סימן ה, אות א.

[34] ספר "מקראי קודש", הלכות פורים, סימן לה. לרב צבי פסח פראנק זצ"ל; שו"ת "יביע אומר", חלק ח, אורח חיים, סימן נו; הרב יצחק יוסף ("ילקוט יוסף", הלכות פורים, סימן תרפט, סעיף ג) פסק כך והביא עוד אחרונים רבים שנקטו כך.

[35] עיין "ביאור הלכה" (אורח חיים תרצב, ד"ה אלא בצבור) שציין למספר פוסקים שחלקו על הרמ"א. אבל, הוא כתב שנכון שלא לברך ברכה זו, כיון שבסופו של דבר מדובר בברכה שמברכים רק מכוח מנהג, וספק ברכות להיקל; הרב יחיאל מיכל עפשטיין ("ערוך השולחן", אורח חיים תרצב, ה) כתב שהיחיד יכול לברך, והוסיף שכמדומה שכך מנהג העולם; עוד פוסקים שנקטו שאפשר לברך ביחיד – "בן איש חי", שנה ראשונה, פרשת תצוה, הלכות פורים, אות יג; "כף החיים", אורח חיים תרצ, קכד; ספר "שערי הלכה ומנהג", חלק ב, סימן רפט; שו"ת "קנין תורה", חלק ג, סימן קג; יחד עם זאת, יש לציין שהרב יצחק יוסף ("ילקוט יוסף", הלכות פורים, סימן תרפט, סעיף ג) פסק שאין לברך ברכה זו ביחיד. וזאת אפילו לעדות המזרח, על אף שדין זה לא הובא ב"שולחן ערוך", אלא ברמ"א. והוא כתב שיש כאן ספק ברכות להיקל, ולכן אין לברך את הברכה.

[36] הדברים מובאים בספרו של הרב צבי שכטר, "בעקבי הצאן", בסוף סימן ה.

[37] בספרו "בעקבי הצאן", סימן ה.

[38] הדברים נמצאים באתר שלו.

[39] הדברים מובאים באתר ישיבה.

[40] השאלה והתשובה נמצאות באתר ישיבה.

---

להורדת המאמר לחצו כאן