בעל ספר "דבר הלכה" (סימן טו, סעיף ב), כתב שאם יכלו להתייחד ולשהות כשיעור ייחוד, אבל הוא התייחד על מנת שלא לשהות שיעור טומאה, יש בכך איסור, אבל אין זה ייחוד ממש שאסור מהתורה.
אולם, יש לציין שהרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל (ספר "שולחן שלמה", ספר ערכי רפואה, כרך ג, עמ' מו-מח) סבר שאם אי אפשר לשהות כשיעור טומאה, אין שום איסור. אפילו לפי השיטות שסברו שאיסור ייחוד הוא מהתורה שיש עליו איסור עשה, בכל זאת, אין לאסור מדין חצי שיעור. שהרי גם במקרה שיש פתח פתוח לרשות הרבים יש שעה קטנה שהם ביחידות ששום אדם יכול לראותם, ובכל זאת, הם מותרים. אבל, במקרה שהיתה להם אפשרות להתייחד שיעור טומאה, אפילו אם התייחדו על מנת שלא לשהות שיעור טומאה, בכל זאת, יש בכך איסור דאורייתא של ייחוד. כמו כן, אם הם התייחדו ובמקרה באו אנשים ועל ידי זה נפסק הייחוד שביניהם, הם עברו על איסור ייחוד.
כך גם כן מבואר ב"בית שמואל" (אבן העזר קטו, כ), בדין עוברת על דת, שאפילו בייחוד של פעם אחת היא נקראת עוברת על דת משה. כך גם כן בכה"ג שהתייחדה ובמקרה נתפזרו לפני ששהתה כדי טומאה, היא נחשבת כעוברת על דת משה.
הרמ"א (אבן העזר קעח, ח), פסק שבמקרה שהבעל קינא לאשתו, אם נסתרה עם אותו איש אפילו שבעלה בעיר, ואפילו נסתרו כשפתח פתוח לרשות הרבים היא נאסרת לבעלה [המקור ב"תרומת הדשן"]. יש אחרונים שרצו להסביר שהיא נאסרת רק על בעלה, אבל היא לא עברה על איסור ייחוד. אבל, הרב אויערבאך כתב שמדברי ה"שולחן ערוך" (אבן העזר כב, ח), לא משמע כך, שהרי כתב: "או אם קינא לה בעלה עם זה לא יתייחד עמה אף על פי שבעלה בעיר". הרב אויערבאך, כתב שנראה לו שבמקרה שהתייחדו על מנת שלא לשהות שיעור טומאה ובעלה בעיר, מותר אפילו לכתחילה גם מדרבנן.
עוד הוא כתב שבכה"ג שנתייחדו במקום סתר ולא ידעו כלל שיש שם אנשים, הוי כמו נתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, כיון שנתברר שלא שהו ביחידות.
נראה לי, שיש מקום לעיין בהבנה זו, כיון שיש מקום לומר שיש כאן איסור דאורייתא ולא רק עניין של כוונה. כיון שאם אין ידיעה שיש שם אנשים, יש חשש שיבוא עליה. כלומר, האיסור הוא תלוי בידיעה.
הוא הסתפק שבכה"ג שהאשה חושבת שבעלה בעיר, אבל האיש יודע שבעלה אינו בעיר, יהיה מותר להתייחד עמה לכתחילה, כיון שגם אם המתייחד יגיד לה שבעלה אינו בעיר היא לא תאמין לו, ואם כן אימת בעלה עליה.