בדברי הראשונים וב"שולחן ערוך" לא מובא האיסור של ריקודים ומחולות. בעל ה"מגן אברהם"[1] סבר שמותר לעשות סעודת אירוסין בימי הספירה, אבל לעשות ריקודים ומחולות של רשות, נהגו לאיסור. וכתב שמי שעושה שידוכין בימים אלו, אסור לעשות ריקודים ומחולות[2].
מדברי בעל ה"מגן אברהם" מתברר שיש איסור בריקודים ובמחולות של רשות, אבל של מצוה יש להתיר. הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל[3] נקט שה"שולחן ערוך" לא פסק את הדין של ריקודים ומחולות, ומצד הדין, לא היה לעדות המזרח לאסור אלא תספורת ונישואין. לכן, הוא סבר שבוודאי בסעודת מצוה, אין שום איסור של ריקודים ומחולות. הוא סבר שאפילו לאלו שנהגו כדעת בעל ה"מגן אברהם", יכולים להתיר ריקודים ומחולות בסעודת מצוה.
לאור זאת, נראה לי, שבמקרה של סעודת אירוסין אם יעשו סיום מסכת ובכך תהיה סעודת מצוה, יש להיקל לעשות ריקודים ומחולות.
הרב משה פיינשטיין זצ"ל[4] כתב שאם אדם הלך לשמח חתן וכלה בחתונה, אפילו שהחתונה חלה בימים שהוא נוהג בהם מנהגי אבלות. החתן נוהג מנהגי אבילות בימים שונים ממנו. מותר לו ללכת לשמח אפילו שיש שם ריקודים ומחולות וכלי שיר, כיון שזה לשמח חתן וכלה. הוא התיר גם בסעודות ז' הברכות, ריקודים ומחולות וכלי שיר.
יסוד הדבר שיש כאן סעודת מצוה, ומותרים ריקודים ומחולות בסעודת מצוה.
יש מחלוקת בין הפוסקים בנוגע לחתונה שהתחילה ביום ל"ג בעומר והמשיכה לליל ל"ד בעומר, האם מותרים ריקודים ומחולות בל"ד בעומר לפי אלו שנוקטים מנהגי אבילות לאחר ל"ג בעומר[5].
להלכה למעשה, נראה שיש להיקל בדבר. כפי שהוזכר לעיל יש ללכת לקולא במחלוקת בין הפוסקים במנהגי אבילות בימי ספירת העומר. נוסף על כך, איסור ריקודים ומחולות לא מוזכר בראשונים וב"שולחן ערוך", אלא רק בדברי האחרונים.
בנוגע לאיסור ריקודים ומחולות לאחר ל"ג בעומר, בעל ספר "פסקי תשובות"[6] כתב שפוסקי זמננו הכריעו שיש לאסור ריקודים ומחולות של רשות מפסח עד העצרת.
נראה שכוונת דבריו, גם לאלו שנוהגים מנהגי אבילות רק עד ל"ג בעומר. שמל"ג בעומר ואילך מסתפרים, בכל זאת, יש לאסור ריקודים ומחולות.
בהערות שם, הוא הביא שדבר זה כתב בעל ספר "בין פסח לשבועות"[7] בשם הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל. והביא מקובץ "מבית לוי" שהרב שמואל הלוי ואזנר זצ"ל הורה להחמיר ובעת הצורך יעשה שאלת חכם. אבל, מצד שני, נראה שבעל ה"כף חיים"[8] סבר שיש להתיר ריקודים ומחולות מראש חודש סיון עד שבועות.
נראה לי, שאין צורך להחמיר בדבר זה. הרי כל דין ריקודים ומחולות הוא חידוש ולא הוזכר בפוסקים בדורות הקודמים. אם כן, אין לנו להחמיר בריקודים ובמחולות יותר מבתספורת. לעניין נישואין כפי שהתבאר לעיל, יש כאלו שמחמירים בנישואין גם לאחר ל"ג בעומר, ובעניין זה, יש מקום להחמיר.
נציין לעוד מחלוקת והיא בנוגע לריקודים ומחולות בחול המועד פסח. יש מהאחרונים[9] שנקטו שאיסור ריקודים ומחולות הוא גם בחול המועד פסח, שזה חלק מהל"ג ימים שיש לנהוג בהם מנהגי אבילות. אבל, יש פוסקים אחרים[10] שנקטו שאין איסור בחול המועד, שבימים אלו אסורה אבילות. נוסף על כך, הרי בימים אלו יש מצות שמחה, לכן יש לומר שאלו ריקודים ומחולות של מצוה. נראה להלכה למעשה, שיש להתיר ריקודים ומחולות בחול המועד.
[1] אורח חיים תצג, א.
[2] בעל ה"משנה ברורה" (אורח חיים תצג, ג) הביא דין זה. וכתב שכל שכן שיש לאסור ריקודים ומחולות סתם כך.
[3] שו"ת "אור לציון", חלק ג, פרק יז, אות א.
[4] שו"ת "אגרות משה", חלק ב, אורח חיים, סימן צה.
[5] מהרש"ם (בספרו "דעת תורה", כרך ג, שנת תשמ"ב, אורח חיים, סימן תצג, ד"ה וראיתי בכתבי וכו') הביא בזה מחלוקת ונטה לומר שיש לאסור. רק במקום הפסד, יש להיקל. כך גם פסק להלכה בעל שו"ת "מנחת יצחק" (חלק א, סימן קיא; חלק ד, סימן פד); הרב משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת "אגרות משה", חלק א, אבן העזר, סימן צז) התיר את הדבר.
[6] אורח חיים תצג, ו.
[7] פרק טו, הערה ד.
[8] אורח חיים תצג, ט.
[9] עיין "פרי מגדים", "משבצות זהב", אורח חיים תצג, ב.
[10] עיין ספר "שערי תשובה", אורח חיים תקלד, א; שו"ת "אז נדברו", חלק י, סימן כג; שו"ת "משנה הלכות", חלק ח, סימן קפח.