שאלה
עמדה בפנינו אשה שקיבלנו אותה לגיור, השם האתיופאי שלה היה דומה קצת לשם שלומית. לכן, חשבתי לנכון לקרוא לה בשם שלומית. לעומת זאת, היה דיין אחר שהוא טען שאין לקרוא למישהי בשם שלומית כיון שזה שם של רשעית, שלומית בת דברי.
לאחר הדברים חשבתי לעיין בדבר ולראות האם באמת אסור לקרוא בשם שלומית?
תשובה
מקור האיסור
נתחיל במקור לכך שאין לקרוא למישהו בשם של רשע. מובא במשנה במסכת יומא (לח, ע"א):
ואלו לגנאי: של בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים, של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת, הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד, בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב. על הראשונים נאמר זכר צדיק לברכה, ועל אלו נאמר ושם רשעים ירקב.
לאחר מכן הגמרא (שם לח, ע"ב) אומרת:
מאי ושם רשעים ירקב? אמר רבי אלעזר: רקביבות תעלה בשמותן, דלא מסקינן בשמייהו. מתיב רבינא: מעשה בדואג בן יוסף שהניחו [אביו] בן קטן לאמו. בכל יום היתה אמו מודדתו בטפחים ונותנת משקלו של זהב לבית המקדש, וכשגבר אויב טבחתו ואכלתו, ועליה קונן ירמיה אם תאכלנה נשים פרים עללי טפחים, משיבה רוח הקדש ואומרת: אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא! – חזי מאי סליק ביה.
התוס' (שם) כתב:
דלא מסקי בשמייהו – בפרק בתרא דכתובות (דף קד:) גבי שני דייני גזירות אדמון וחנן בן אבישלום גריס ר"ת אבישלום משום דאמר ר"מ בחלק (סנהדרין דף קג:) אבשלום אין לו חלק לעוה"ב ואשכחן שם אדם אבישלום כדכתיב (אביה) בת אבישלום וכן בפ"ק דשבת (דף יב:) גרסי' הלל ושכנא דשבנא רשע היה וי"מ דתרי שבנא הוו כדכתיב בישעיה (כב) לך בוא אל הסוכן הזה אל שבנא אשר על הבית וכתיב בתריה מה לך פה וגו' משמע שהיה רשע וכתיב בתריה ויהי כשמוע המלך חזקיהו ויקרע וגו' עד ואת שבנא הסופר ואת הזקנים מתכסים בשקים אלמא אחר הוא וכיון דאחד היה צדיק מסקינן בשמיה מיהו נראה דהכל אחד דעל כרחך ההוא שבנא בתרא שנתכסה בשק כשחירף רבשקה במעשה דסנחריב רשע הוה כדמשמע בפרק זה בורר (סנהדרין כו) אבל אין מוקדם ומאוחר בתורה ואף ע"ג דהכא קרי ליה סופר והכא על הבית על כרחך הכל אחד כדפרישית.
גם מובא במדרש בראשית רבה (מט, א): "שמעת מימיך אדם קורא שם בנו פרעה, סיסרא, סנחריב? אלא אברהם, יצחק, יעקב, ראובן ושמעון".
בעל שו"ת "משנה הלכות" (חלק ד, סימן קיד) הבין שמדובר באיסור. יש איסור לקרוא לילד בשם רשע:
אבל כיון שהעלינו בס"ד כן פשוט דאסור לאסיק בשמייהו מאחר דקיי"ל בגמ' יומא הנ"ל דאסור להסיק בשם רשעים משום דכתיב שם רשעים ירקב וכיון דהיום כלהו רשעים נינהו אסור להסיק בשם עכו"ם לכ"ע ואיסור גמור הוא מדברי קבלה וגמרא.
מעניין לציין מה שכתב הרב כתריאל טכורש זצ"ל ("לוח שנה בשנה", תשל"ה)[1]. הוא נשאל:
נשאלתי על ידי מוהל אחד בעובדה שקרה לו בשעת הברכה על הכוס אחר ברית המילה, כשהגיע לקריאת שם הילד הנימול, אמר האבא שיקראו לבנו בשם נמרוד. המוהל סירב לקרוא את הילד על שם אחד מראשי הכופרים בה', היות והיה סבור שאינו יכול לקבל על מצפונו לתת שם מכוער כזה לילד ישראל, והוא שואל אם צדק לפי ההלכה.
השיב הרב טכורש:
אסור לתת לילדי ישראל שם של רשע, אפילו יהודי. ויכול המוהל לעמוד על דעתו כדי להעמיד את ההורים של הילד על טעותם בקריאת השם. ורק אם יראה המוהל שמתעקשים, ושיכולים על ידי זה לגרום למחלוקת ודחיית הברית, רק אז יש לבצע את הברית וגם לברך על הכוס ולשתות לפני קריאת השם לילד. מפני שקריאת השם לא שייכת לברכת הכוס על היין. ואין כל סיבה בנידון להתיר את הדבר מפני דרכי שלום ולעבור על איסור. אבל כאמור ראוי עד כמה שניתן להתאמץ ולהשפיע על הורי הרך הנימול בדרכי נועם שיציעו שם אחר מתאים, ויש לקוות שהדברים יתקבלו.
לקרוא בשם רשע שיש גם צדיק בשם זה
מדברי התוס' (שהוזכרו לעיל) מבואר שאם יש מישהו אחר צדיק שנקרא באותו שם, אפשר לקרוא בשם זה.
וכך כתב הרמ"א בשו"ת שלו (סימן מא):
ועוד דלא שייך דלא מסקינן בשמייהו אלא בשם שלא מצינו באיש אחר חוץ מאותו רשע, אבל שם המשותף לרבים הנקראים כן אין לחוש לזו, וכמו שכתבו בהדיא התוספות ר"פ בתרא דכתובות ופרק אמר להם הממונה מכל זה נראה דאין לחוש בהזכרת שמו.
כך גם כתב ר' עקיבא איגר (בהגהותיו על ה"שולחן ערוך", יורה דעה רסה, א):
ידיד מבטן וכו'. לא מסקי' בשמא דרשע אבל אם נקרא כן שם אדם צדיק אף על גב דגם רשע נקרא כן מסקי' בשמיה גמרא ותוספות יומא (דל"ח)
יש מחלוקת בין הפוסקים האם צריך שהצדיק יהיה לפני הרשע, או אפילו אם הצדיק היה אחרי הרשע, מותר לקרוא בשם זה. בעל שו"ת "דברי יעקב" (סימן עט) סבר שההיתר הוא דווקא כשהצדיק היה בתחילה. שאז יש לומר שלא בגלל שהגיע הרשע, יאבד שם הצדיק. שיש לדמות את הדברים לדברי רבן גמליאל במשנה במסכת עבודה זרה (פרק ג, משנה ד): "אני לא באתי בגבולה, היא באתה בגבולי". דהיינו, היא באה אחריו. אבל, אם הרשע קדם, אין לקרוא בשם זה אפילו שיש צדיק שנקרא בשם זה לאחר מכן. שעל אף שאותו ילד זכה להיות צדיק, אין בכך ערבון שגם שאר ילדים שיקראו בשם זה יזכו לכך. ואם נקרא בשם כזה יתקיים חלילה זכרון שמו של הרשע.
לעומת זאת, בעל שו"ת "תירוש ויצהר" (סימן קה) הביא שמתשובת המבי"ט (חלק א, סימן רעו) מוכח כנגד דברי בעל שו"ת דברי יעקב. כיון שהוא כתב שהקרוי אליעזר לא נקרא על שם אליעזר עבד אברהם שהוא בכלל ארור, אלא על שם אליעזר בן משה. והרי שם מדובר שאליעזר בן משה היה לאחר אליעזר עבדו של אברהם אבינו.
הרב מישאל רובין שליט"א (בספר "קוראי שמו", עמ' 165) הביא שהרב מרדכי אליהו זצ"ל חלק על דברי בעל שו"ת דברי יעקב", ואמר שגם אם הצדיק היה חי לאחר הרשע, אפשר לקרוא בשם זה.
השם אינו מורה על רשעות והוא שם נפוץ
מובא במשנה במסכת כתובות (קד, ע"ב) שם של אחד מדייני הגזירות היה חנן בן אבישלום. התוס' (שם, ד"ה שני) דן איך קראו לאביו על שם רשע אבשלום. לכן, הוא סבר שיש לגרוס אבישלום ולא אבשלום. רבינו תם סבר שאין לקרוא למישהו בשם מישהו שאין לו חלק לעולם הבא.
אבל, בעל ה"פני יהושע" (שם) הקשה על קביעה זו שהרי הגמרא במסכת סנהדרין (קח, ע"א) אמרה שדור המדבר אין לו חלק לעולם הבא ובוודאי כך הדבר לעניין המרגלים. והרי יש תנא בשם ר' אליעזר בן שמוע. השם שמוע הוא שמו של אחד המרגלים – שמוע בן זכור. לאור קושיא זו, כתב בעל ה"פני יהושע":
לולי דברי התוספות היה נראה לי דלא שייך לומר דלא מסקינן בשמייהו אלא בשם דואג וכיוצא בו שהשם גופא מורה על זה שהיה רשע כדדרשינן [שם ק"ו ע"ב] דכתיב דואג וקרינן דויג שהיה הקדוש ברוך הוא דואג שמא יצא לתרבות רעה ואם כן שייך לומר דלא מסקינן בשמייהו.
אם כן, כל עוד שאין משמעות שלילית לשם, אפשר לקרוא בשם.
עוד השיב בעל ה"פני יהושע":
ועוד דמסתמא לא נמצא שום אדם צדיק שהיה לו שם כיוצא בזה מה שאין כן באבשלום וכיוצא בו דאפשר שקודם לזה כמה צדיקים נקראו בשם זה ואבשלום גופא נראה שהיה צדיק קודם שמרד באביו ולכאורה מילתא דמסתבר הוא דבשם הרגיל ומצוי לצדיקים ולרשעים לא שייך לומר דלא מסקינן בשמייהו וכדמשמע מלשון התוספות עצמן בענין שבנא דאי תרי שבנא הוו אתי שפיר וא"כ אפילו אי חד שבנא הוה בקרא אפילו הכי איכא למימר דכמה וכמה שבנא מצינו קודם לזה שהיו צדיקים ולפי זה אין צורך להגיה כלל לא באבשלום ולא בשבנא.
אם כן, מתברר מדבריו אם השם הוא שם לא מיוחד והוא שם נפוץ, אפשר לקרוא בשם אפילו שיש רשע בשם זה.
הרב מישאל רובין שליט"א (בספר "קוראי שמו", עמ' 167) כתב שהרב דוב ליאור שליט"א סבר שאפשר לסמוך על דברי בעל ה"פני יהושע" הלכה למעשה.
שם שיש לו משמעות טובה
הרב רחמים נסים יצחק פאלאג'י זצ"ל כתב (בספרו "יפה ללב", חלק ג, יורה דעה, סימן רסה) הסבר לכך שמצאנו תנא בשם ר' ישמעאל. לכאורה, ישמעאל היה רשע. הוא הסביר שכל שם שהוא נאה ויש לו הוראה נעימה, לא מקפידים שלא לקרוא בו אפילו שהוא שם של רשע.
החיד"א (בספרו "שם הגדולים", מערכת הגדולים א, אות לד) דן איך משה רבינו קרא לבנו אליעזר. הרי היה מקודם עבד אברהם, שהוא בכלל ארור. על כך השיב:
והיה אפשר לומר דהיכא דהשם עצמו הוא טוב נאה ויאה לא משגחינן אם אדם רשע נקרא בשם זה והכא דשם אליעזר הוא טוב מאד ופתרונו דהמקום יהיה בעזרו לכן משה רבינו קרא אליעזר…
וכזה ראיתי בשו"ת בשמים ראש חדשות מעתה ומיחסים אותם להרא"ש ושאר גדולים שכתב בסי' ק"ץ וז"ל ובעיקר השאלה כיצד קורין ישמעאל אין אנו צריכים לדברי המדרש שישמעאל עשה תשובה דכל ששמותיהם נאים ומעשיהם כעורים השם ניתן מעצמו לקרות. אבל בשם כעור או שאין לו הוראה נעימה מתוך שנתלבש בה רשע סימנא מילתא היא עכ"ל.
מסקנה בנידון דידן
לגבי השם שלומית יש מספר סיבות להתיר:
- מצינו שם זה גם אצל אחרים בדברי הימים (א ג, יט) וגם כשם של זכר (דברי הימים א כו, כה).
- אין משמעות שלילית לשם.
- יש משמעות טובה לשם.
- זה שם נפוץ.
הרב מישאל רובין שליט"א (בספר "קוראי שמו", עמ' 342-343) דן בצורה מפורשת לגבי השם שלומית והוא כתב:
בפרק על שמות רשעים עסקנו במקרים שבהם אסור לקרוא על שמו של אדם רשע. הבאנו שם מדברי הפוסקים שכתבו שמותר לקרוא בשם של רשע אם בשם זה נקרא גם אדם אחר שמן הסתם היה צדיק. ואכן מצאנו בתנ"ך את השם שלומית גם בדברי הימים (א ג, יט), ואף כשם של זכר (דברי הימים א כו, כה; ועוד). ועל כן נראה שאין מניעה מלקרוא בשם זה. שאלתי את הגר"מ אליהו שליט"א [זצ"ל] ואמר לי שאם מתכוונים ההורים בשם שלומית למובן של שלום אין שום חשש ומניעה בדבר. יתירה מכך, נראה לעניות דעתי שאם קוראים בשם שלומית (עם ו'), המופיע גם הוא בתנ"ך (עזרא ח, י; דברי הימים א כג, ט) – אין שום חשש, שהרי מצאנו ששינוי של אות אחת בשמות נחשב לשינוי משמעותי, ולכן שלומית אינו אותו שם כמו שלמית שהייתה רשעית.
אוסיף גם כן שהמלכה שלומציון, נקראת גם שלומית כך מבואר במספר מקומות. והרי שלומציון היתה צדיקה.
[1] מצאתי את הדברים בספר "קוראי שמו", עמ' 163, לרב מישאל רובין שליט"א.
להורדת המאמר לחצו כאן