הרמב"ם[1] כתב בנוגע ליהודי אפיקורוס שחזר בתשובה, שאין לקבלו בתשובה לעולם:
ישראל שעבד עבודת כוכבים הרי הוא כעובד כוכבים לכל דבריו ואינו כישראל שעובר עבירה שיש בה סקילה, מומר לעבודת כוכבים הרי הוא מומר לכל התורה כולה, וכן האפיקורסים מישראל אינן כישראל לדבר מן הדברים ואין מקבלים אותם בתשובה לעולם שנאמר 'כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים', והאפיקורסים הם התרים אחר מחשבות לבם בסכלות דברים שאמרנו עד שנמצאו עוברים על גופי תורה להכעיס בשאט נפש ביד רמה ואומרים שאין בזה עון, ואסור לספר עמהן ולהשיב עליהן תשובה כלל שנאמר ואל תקרב אל פתח ביתה, ומחשבה של אפיקורוס לעבודת כוכבים.
יש לעיין בטעם הדבר. מדוע לא מקבלים תשובת יהודי אפיקורוס, הרי עכשיו הוא חזר בתשובה ורוצה לעשות רצון ה'? יש עוד להבין מה הכוונה שלא מקבלים אותו, הרי משמעות התשובה קשורה בינו לה' ולא בינו ובין שאר היהודים? כדי להשיב על שתי שאלות אלו, נעורר סתירה בדברי הרמב"ם מדבריו במקום אחר[2]:
כל אחד ואחד מעשרים וארבעה אנשים אלו שמנינו אף על פי שהן מישראל אין להם חלק לעוה"ב, ויש עבירות קלות מאלו ואף על פי כן אמרו חכמים שהרגיל בהן אין להם חלק לעוה"ב וכדי /וכדאי/ הן להתרחק מהן ולהזהר בהן, ואלו הן: המכנה שם לחבירו והקורא לחבירו בכינויו והמלבין פני חבירו ברבים והמתכבד בקלון חבירו והמבזה תלמידי חכמים והמבזה רבותיו והמבזה את המועדות והמחלל את הקדשים, במה דברים אמורים שכל אחד מאלו אין לו חלק לעוה"ב כשמת בלא תשובה אבל אם שב מרשעו ומת והוא בעל תשובה הרי זה מבני העולם הבא שאין לך דבר שעומד בפני התשובה, אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא שנאמר 'שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו', כל הרשעים והמומרים וכיוצא בהן שחזרו בתשובה בין בגלוי בין במטמוניות מקבלין אותן שנאמר 'שובו בנים שובבים', אף על פי שעדין שובב הוא שהרי בסתר שב ולא בגלוי מקבלין אותו בתשובה.
בהלכה זו כתב הרמב"ם שכל מי שחזר בתשובה יש לו חלק לעולם הבא, ואפילו שהיה מומר וכן כפר בעיקר. עוד הוא כתב שמקבלים אותם בתשובה. לכאורה, יש כאן סתירה מפורשת בין דבריו בהלכות תשובה לדבריו בהלכות עבודה זרה.
שיטה אחת ליישב סתירה זו היא בהסבר שמדובר בשני סוגי אפיקורסים. בעל ה"כסף משנה"[3] הסביר שהאפיקורסים שמוזכרים בהלכות תשובה אינם אותם אפיקורסים שמוזכרים בהלכות עבודה זרה. בהלכות עבודה זרה מדובר באפיקורסים שתרים אחר מחשבות לבם וכו', ודווקא אפיקורסים אלו לא מקבלים אותם בתשובה. אך, בעל ה"כסף משנה" לא טרח להסביר את חילוק הדברים. מה הטעם שאפיקורסים אלו לא מקבלים אותם בתשובה?
כדי להשיב על שאלה זו נפנה לדברי הרדב"ז[4] שיישב בצורה דומה לבעל ה"כסף משנה". לדעתו, יש לחלק בין סתם מומר, ואפילו שעובד עבודה זרה, ובין אפיקורוס שעושה להכעיס ותר אחר מחשבות לבו. אי אפשר לסמוך על תשובתו של אדם שמקודם היה אפיקורוס להכעיס ותר אחר מחשבות לבו. היום בא לו לחזור בתשובה, למחרת לא רוצה לחזור בתשובה, הוא הולך אחר מחשבות לבו. לפיו, באמת כל אחד שחזר בתשובה, גם אפיקורוס מקבלים את תשובתו, אבל אין מחזיקים אותו בבעל תשובה, ואינו חוזר לחזקתו לעולם. כשהרמב"ם כתב שלא מקבלים אותם בתשובה לעולם, כוונתו שלא מקבלים את תשובתם שהיא לעולם.
גישה אחרת נמצאת בדברי בעל ה"לחם משנה"[5]. לדעתו, אין לחלק בין סוגי האפיקורסים, אלא יש לחלק בין אלו שמקבלים את האפיקורוס בתשובה. כוונת הדברים, שיש לחלק בין קבלת הקב"ה לקבלת בני אדם. בהלכות תשובה הרמב"ם התייחס לקבלת הקב"ה, שהקב"ה יודע לב האדם, ולכן הוא יודע שבאמת חזר בתשובה ומקבל את תשובתו. אבל, בני אדם שאינם יודעים את לב האדם, לא יכולים לקבל את תשובתו של האפיקורוס. כלפיהם הוא עדיין מוחזק כאפיקורוס ואי אפשר לסמוך עליו. על כך דיבר הרמב"ם בהלכות עבודה זרה.
נראה לי, שיש חסרון לכל הפירושים: על פירוש בעל ה"כסף משנה" יש להקשות שבדברי הרמב"ם לא מבואר בפירוש החילוק בין סוגי האפיקורסים. מדברי הרמב"ם בהלכות תשובה משמע שמדובר על כל האפיקורוסים. גם על דברי הרדב"ז יש להקשות שלא מבואר בפירוש בדברי הרמב"ם החילוק בין סוגי הקבלות. דהיינו, שלא מקבלים שתשובתו לעולם. הדיוק בדברי הרמב"ם מהמילה "לעולם" נראית קצת חלשה. נראה שכוונת הרמב"ם לומר שלעולם לא מקבלים את תשובתו. דהיינו, לא משנה מה המקרה, בכל מקרה ומקרה לא מקבלים את תשובת האפיקורסים. יש גם להקשות על פירושו של בעל ה"לחם משנה", שהרי לשונו של הרמב"ם בהלכות תשובה: "מקבלין אותו", לשון רבים. לא מדובר בקבלת ה', אלא בקבלת בני ישראל.
הדבר המעניין שהרמב"ם בעצמו ענה על הסתירה בדבריו. הוא השיב על כך בשו"ת שלו[6] (סימן רסד), ויישב כדברי בעל ה"לחם משנה". יש חילוק בין קבלת הקב"ה לקבלת בני אדם. לאחר דברי הרמב"ם אין מה להשיב, ובוודאי כך יש לבאר בדברי הרמב"ם. אך, נראה להוסיף נקודה, שאפילו שלא מקבלים אותו בתשובה, בכל זאת, יהיה אסור להונות אותו בדברים, לומר לו זכור מעשיך הראשונים. כיון שאפילו שלא ברור לנו שחזר בתשובה, עדיין, הדבר בגדר של ספק ולכן מצד הספק אסור לנו להונות אותו בדברים.
[1] הלכות עבודה זרה ב, ה.
[2] הלכות תשובה ג, יד.
[3] הלכות עבודה זרה ב, ה.
[4] בשו"ת שלו, חלק ה, סימן מה.
[5] הלכות עבודה זרה ב, ה.
[6] סימן רסד.