לאחרונה ניסיתי למצוא האם יש קשר בין סוס לשולחן. ניסיתי ולא מצאתי. אבל, אז חשבתי הרי אם אפשר לקשר בין ציונות לגיור, בוודאי אפשר לקשר בין סוס לשולחן.
לאחרונה קראתי את דברי הרב אליעזר מלמד שטען שכל אלו שהתנגדו לגיור "המסורתי" לא היו ציונים. כשבא לדון בגישתו של הראי"ה קוק זצ"ל היה צריך לטעון שהוא לא חי במציאות של נישואי תערובת ולכן החמיר. אבל, אם היה חי עכשיו, בוודאי היה משנה את דעתו.
כמה קל לשנות את דעותיהם של רבנים, בגישה זו אפשר לשנות את כל ההלכה. גם ה"שולחן ערוך" בוודאי היה פוסק אחרת בהלכות רבות, פשוט הוא לא חי בתקופתנו. הראי"ה קוק זצ"ל אמר את דבריו על בסיס מקורות הלכתיים. אני לא מבין וכי משום המציאות שהשתנתה המקורות השתנו. גיור שאין בו כוונה לשמירת תורה ומצוות אינו גיור. הוא ביסס את הדברים במקורות רבים.
אבל, נוסיף ונביא עוד פוסקים שכנראה לפי גישתו של הרב אליעזר מלמד לא היו ציונים. הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל, היה מגדולי רבני המזרחי בארה"ב, וכדאי לראות את גישתו בגיור ("קול דודי דופק", עמ' 99-100, הערה 22):
מפי אבא מרי שמעתי פעם, כי הרמב"ם לא נתכוון לומר שגר שנתגייר על מנת שלא לקיים המצוות, הרי הוא גר. דבר כזה יקעקע את כל ענין של גירות וקדושת ישראל המתמצה בחובתנו לקיים את מצוותיו של הקב"ה.
הוא לא חילק בדבר, ולא חידש גיור "מסורתי". עוד נציין הרב יוסף דוב הלוי סולובייצי'ק זצ"ל נקט שאם ההורים המאמצים אינם שומרים תורה ומצוות, והילד לא יקבל בכלל חינוך תורני, ומסתמא לא יהיה שומר תורה ומצוות, אין בזה שום זכות כלל וכלל (עיין בספר "נפש הרב", עמ' רמה).
כנראה הוא לא חי בתופעה של נישואי תערובת, באמריקה אין כל כך הרבה נישואי תערובת.
הרב הראשי לישראל, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל כתב ("פסקים וכתבים", כרך ד, יורה דעה, סימן פט):
שאף על פי שנפסקה ההלכה שבדיעבד גם המתגיירים לשם דברים אחרים, לא לשם שמים, גרים הם, יש לי לכך סברא חזקה מאוד שבזמן הזה אין הדין כך, הואיל ולפנים היה כמעט כל יהודי מוכרח לשמור את המצוות, כי אחרת היה נמאס ונבזה בעיני עמו כפושע ישראל, ועל כן היו מחזקים בכך את האומדנא, שגוי זה שבא להתגייר באמת החליט בדעתו לשמור את השבת וכו', כי אחרת יהיה קרח מכאן וקרח מכאן ואוי ואבוי לו, אבל בזמננו שנשתנה המצב ואפשר להיות מנהיג בישראל ומחלל שבת ואוכל נבילות וטריפות בפרהסיא וכו', מאין האומדנא שבאמת גמר הגוי בדעתו על כל פנים בשעת ההתגיירות לשמור את היהדות? ומה גם שרובא דרובא ואפשר כולם של הגרים ממין זה אינם מתחילים אפילו לשמור את עיקרי הדין.
בתשובה אחרת כתב הרב הרצוג זצ"ל (שם, כרך ו, סימן כז, אות ו) שאלו שהתגיירו לשם אישות, אין אומדנה שגמרו וקיבלו תורה ומצוות. לפיכך, כיום יש אומדנה שהקבלה מסופקת ויש לדונם כספק גרים. לכן, יש מקום גדול להימנע מלגיירם, שנותנים מקום לתערובת זרע ספק נכרי בישראל:
דבימי חז"ל ובימי הפוסקים ז"ל כמעט לא היה מקום בתוך עדת ישראל ליהודי עבריין… אבל בימינו לדאבוננו… מה נחשב לנכרי לומר בפיו שהוא מקבל יהדות, ולמה ישמרו את המצוות כשכל כך הרבה יהודים אינם שומרים, באופן שיש אומדנא שהקבלה מסופקת כשסבת הגירות היא חיצונית, ומכיון שיש לדון שגרים כאלה הם גירי ספק, הרי משתנה הדין, שאם יבואו לפנינו לגיירם, יש לנו להמנע, שהרי אנו מכניסים את הנפש הזה באיסורים חמורים ואנו נותנים מקום לתערובת זרע ספק נכרי בישראל.
כפי שידוע לי, הרב הרצוג היה מגדולי הציונים. גם ידוע לי שהוא חי בתקופה של נישואי תערובת.
הרב צבי פסח פרנק זצ"ל (שו"ת "הר צבי", סימן רכב) כתב:
ובאמת צריכין לדקדק הרבה בהנהגת הבעל דקרוב לשמוע שהוא אינו שומר דת כלל ואם כן הגרות של האשה הוא דבר בטל, שבוודאי אין בדעתה לקבל על עצמה עול מצוות התורה שהיא לא עדיפא מיניה דידיה, ובלי קבלת מצוות באמת אין כאן גרות כלל.
לי ידוע, שהרב פרנק היה ציוני גדול.
הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל (שו"ת "מנחת שלמה", חלק א, סימן לה) כתב:
בנוגע לחלק גדול מהגירות שנעשה לצערנו הגדול בזמננו, דאף אם היינו אומרים דדברים שבלב אינם דברים וכיון שבפיהם הם מקבלים עליהם עול מצוות אין מתחשבין עם מחשבת פגול שבלבם ונעשה על כרחו גר גמור, מכל מקום לאותו סוג גרים אשר קבלתם עול מצוות קרובה להחשב כדברים שבלבו ובלב כל אדם, שלבם בל עמם, והננו כמעט בטוחים שאינם חושבים כלל לקיים ולשמור מצוות ד', בכגון דא נלענ"ד שכל המסייעים לגירות כזו, אף אם הם טועים לחשוב שהם גרים גמורים, אפילו הכי גם לשטתם המגיירים אותם עוברים בלאו של לפני עור וגו', שהרי כל דבר הנעשה נגד רצון ד' קרוי מכשול… ונמצא דמה שגר כזה חילל שבת ואכל נבלה לפני שהתגייר – לא היה בכך שום עבירה ולא נעשה כלל שום מכשול, ואילו עכשו כשהוא ממשיך ללכת בדרך זו גם להבא, הרי כל מעשיו נהפכים לפוקה ומכשול, וכיון שכל זה נעשה רק מפני הגירות – נמצא שכל המגיירים והמסייעים לכך הוי ליה כגדול המחטיאו, ועוברים בלאו של ולפני עור לא תתן מכשול.
הרב אליעזר יהודה וולדנברג זצ"ל (שו"ת "ציץ אליעזר", חלק יח, סימן סה) כתב:
ברם מוסיף שם וכותב שאולם היכא שברור הדבר שבודאי יעבור אחרי כן על איסורי תורה בחילול שבת ואכילת טריפות ואנו יודעים בבירור כוונתו שאינו מתגייר רק לפנים ולבו בל עמו הרי אומדנא דמוכח שמה שאומר שמקבל עליו המצות לא כלום הוא אם כן זהו חסרון בקבלת המצות דמעכב עיין שם. ולכן הדברים תלויים לפי ראות עיני בית הדין.
גיור מסורתי לפי הבנתו של הרב אליעזר מלמד לא כולל שמירת שבת בשלמותה, אלא מספיק הדלקת נרות וקידוש. כאן הרב וולדנברג דיבר על שמירת שבת. וכתב מפורש שאם יש איסור תורה של חילול שבת, הגיור לא חל.
חשבתי שהרב וולדנברג היה ציוני, הרי הוא כתב את הספר "הלכות מדינה".
לגופם של דברים, אני בכלל לא מבין מה הקשר בין ציונות ובין גיור. ומדוע לרב שאינו ציוני אין לשמוע לדבריו? מדובר כאן בעניין הלכתי, וצריך לעיין בראיות של כל רב ורב. ואם מדובר על רב גדול בהוראה, אפילו שאינו ציוני, יש לשמוע לדבריו.
אוסיף ואומר שלטענתו של הרב אליעזר מלמד הייתי מתחיל לחשוש מלהיות ציוני. אם כל הפוסקים שלא קיבלו גיור מסורתי הם אינם ציוניים, מי הוא כבר ציוני.