הגמרא אמרה[1] שיש איסור באכילת פת עכו"ם. הטעם לאיסור הוא, גזירה משום יינם ויינם נאסר גזירה משום בנותיהם ובנותיהם משום דבר אחר.
ב"שולחן ערוך"[2] נפסק:
אסרו חכמים לאכול פת של עממים עובדי כוכבים משום חתנות.
בעל ספר "שפתי כהן"[3] הפנה לדבריו בסימן קכ"ג וסימן קכ"ד, ששם התבאר שאין דין יין נסך במקרה שמדובר בנכרי שלא עובד עבודה זרה. כלומר, במקרה שאינו עובד עבודה זרה, היין אינו אסור בהנאה אלא רק בשתיה.
נראה שכוונת בעל ה"שפתי כהן" שהוא הדין לעניין פת עכו"ם. הפת אסור באכילה דווקא כשמדובר על עכו"ם. אך, אם מדובר על נכרי שלא עובד עבודה זרה, הפת אינו אסור באכילה.
גם הרב יהונתן אייבשיץ זצ"ל[4] דייק מלשון ה"שולחן ערוך" שאיסור פת נאמר דווקא לגבי עובד כוכבים, אך אין איסור כשאינו עובד עבודה זרה. אך, הוא כתב שהדבר תלוי במחלוקת ראשונים בביאור הסוגיה במסכת עבודה זרה שהוזכרה לעיל. במסקנת הסוגיה נאמר כשהברייתא אמרה בנותיהן [בנות העכו"ם] היא לא התכוונה לנישואין אלא לייחוד עִם הבנות. יש שתי הבנות בביאור מסקנת הסוגיה:
- פת ויין של עכו"ם אסורים משום ייחוד הבנות של העכו"ם וזה נאסר משום "דבר אחר", חשש עבודה זרה. לפי הבנה זו, במקרה שאין חשש של עבודה זרה כיון שמדובר על נכרי שאינו עובד עבודה זרה, הרי הפת והיין מותרים.
- פת ויין של עכו"ם אסורים משום נישואין עם הבנות של העכו"ם ולא משום הייחוד. הייחוד של בנות עכו"ם אסור משום חשש של עבודה זרה. לפי זה, אסורים פת ויין של נכרים אפילו שאינם עובדים עבודה זרה.
ר' חיים בן עטר זצ"ל[5] הבין כהבנה השניה והבין שכך דעת ה"שולחן הערוך". שהרי כתוב "בשולחן ערוך" שאסור פת עכו"ם משום חתנות. לא מצד עבודה זרה אלא מצד חתנות. לכן, אין לחלק בין שמדובר על נכרי שעובד עבודה זרה ובין נכרי שאינו עובד עבודה זרה.
גם ר' יוסף תאומים זצ"ל[6] הביא את דברי ר' חיים בן עטר זצ"ל וכתב שפשוט הוא. לכן, להלכה למעשה יש לאסור גם פת של מוסלמי על אף שאינם עובדי עבודה זרה[7].
לעצם האיסור של פת עכו"ם, יש לציין שיש מחלוקת גדולה בין הפוסקים האם אכן, יש איסור פת עכו"ם? יש מהפוסקים שטענו שלא פשט האיסור בכל ישראל, לכן יש היתר של פת עכו"ם במקומות שלא נהגו איסור. נוסף על כך, יש שטענו שהאיסור של פת עכו"ם נאמר דווקא לפת בעל הבית, אבל פת של פלטר [כלומר, בעל חנות שמוכר את הפת], אין איסור. כיון שכל האיסור הוא מצד חתנות, ובמקרה של מכירה אין חשש לקירוב דעת. אולם, יש שטענו שההיתר לפת פלטר של עכו"ם הוא דווקא כשאין פת פלטר של ישראל. גם יש שהביאו ממנהגי ארץ ישראל שטענו שבמקרה שאדם התענה שלשה ימים כיון שלא היה לו פת ישראל, הרי מותר לו פת עכו"ם אפילו של בעה"ב. ויש שטענו שבמקרה שאין פת פלטר ישראל, הרי נחשב שהתענה שלשה ימים, ולכן יכול להיקל לקחת פת עכו"ם של בעל הבית. יש מחלוקת בין הפוסקים במקרה שיש פת פלטר ישראל, אבל הפת פלטר של עכו"ם עדיף על פני הפת פלטר של ישראל, האם נחשב בגדר מקום שאין פת פלטר ישראל ומותר לקחת את הפת פלטר של עכו"ם? יש גם שטענו שאפילו בפת של בעל הבית, אם בעל הבית עשה את הפת על דעת מכירה, לא נחשב בגדר פת בעל הבית, אלא פת פלטר, ויש להתיר[8].
להלכה למעשה, ה"שולחן ערוך" נקט שיש מקומות שנוהגים להיקל בפת פלטר של עכו"ם. אבל, דווקא כשאין פת פלטר ישראל. אך, הוא כתב שאם הפת של העכו"ם עדיף על פני הפת של הישראל, הרי נחשב כמו שאין פת ישראל. במקרה של פת בעל הבית, אין מי שמתיר. אבל, הוא כתב שיש מי שסבר שבמקרה שאין פת פלטר אפשר גם להתיר פת בעל הבית[9]. הרמ"א נקט בגישה שיש להתיר פת פלטר של עכו"ם אפילו שיש פת פלטר של ישראל. וגם פסק שבמקרה שאין פת פלטר אפשר להתיר את הפת בעל הבית ולא צריך להמתין לפת כשר. כמו כן, נקט שאם מדובר על פת בעל הבית שנעשה על דעת מכירה, נחשב בגדר פת פלטר[10].
המנהג באשכנז היה להתיר פת פלטר של עכו"ם, ואפילו פת בעל הבית כשלא היה פת פלטר[11]. לגבי מנהג עדות המזרח יש לאסור פת בעל הבית. יש להתיר רק פת פלטר וגם יש להתיר פת בעל הבית במקרה שלא אכל פת שלשה ימים מעת לעת, או משום עונג שבת[12]. יש מקום להתיר פת פלטר אפילו במקרה שיש פת פלטר של ישראל וזאת משום שהאיסור הוא דווקא כשפת ישראל מספיק לכל בני העיר, אבל כשלא מספיק לכולם, מותר פת פלטר של נכרי[13].
אולם, יש לציין שלכתחילה נכון שלא להתיר אפילו פת פלטר של עכו"ם[14]. נוסף ה"שולחן ערוך"[15] פסק:
אף מי שאינו נזהר מפת של גויים, בעשרת ימי תשובה צריך ליזהר.
ב"משנה ברורה"[16] מבואר שמדובר על פת פלטר של עכו"ם, שבעשרת ימי תשובה יזהר אפילו מאכילת פת פלטר של עכו"ם. אם כן, אפילו אלו שהקילו בעניין פת פלטר של עכו"ם, החמירו בדבר בעשרת ימי תשובה. כיון שבאמת היה נכון לאסור את הדבר בכל השנה. רק מצד הצורך הקילו בדבר. לכן, לפחות בעשרת ימי תשובה יחמירו בעניין.
על דינו של ה"שולחן ערוך" הוסיף בעל ה"מגן אברהם"[17] שמי שהלך בדרך לא צריך להמתין רק כשיעור המפורש ביורה דעה סימן קי"ב, שלא קיבלו עליהם להחמיר בעשרת ימי תשובה יותר משאר ימות השנה.
בעל "מחצית השקל"[18] ביאר את כוונת דבריו, שמבואר ב"שולחן ערוך"[19]:
יש מי שאומר שהנזהר מפת עובד כוכבים והוא בדרך אם יש פת של ישראל עד ד' מילין ימתין.
אם כן, גם מי שמחמיר באכילת פת עכו"ם, מחמיר רק במקרה שיש פת ישראל עד ד' מילין. לכן, כתב בעל ה"מגן אברהם" שאלו שקיבלו על עצמם להחמיר בעשרת ימי תשובה בפת של עכו"ם, לא קיבלו על עצמם להחמיר יותר מאלו שמחמירים בפת עכו"ם בכל השנה כולה[20]. נציין שבמקרה שהוא לא בדרך, אבל יש במרחק ממנו פחות ממיל פת פלטר של ישראל, הרי צריך ללכת לשם ואין להתיר לו פת פלטר עכו"ם[21]. יש מקום להסתפק האם מדובר על מרחק ד' מילין, או זמן שלוקח ללכת ד' מילין [מיל – 18 דקות]? מקרה שתלוי בספק זה הוא מקרה שנוסע ברכב. לי מסתבר שאין להיקל בדבר, ויש לומר שזהו עניין של זמן.
כמובן, שההיתר של פת עכו"ם הוא דווקא כשמדובר רק על פת ואין הוא מעורב עם דברים נוספים, או שלא מרחו עליו דבר. שבמקרים כאלו יש מקום לחוש שאולי ערבבו בו, או שמרחו עליו דברים שאסורים באכילה.
יש מחלוקת בין הפוסקים במקרה שהלישה והעריכה נעשו על ידי עובד כוכבים, אך האפיה על ידי ישראל, אם נחשב בגדר פת עכו"ם ואסור באכילה. להלכה למעשה, יש להקל שאינו בגדר פת עכו"ם ומותרת באכילה[22]. אפילו מקילים במקרה שהעכו"ם הדליק את התנור, והישראל אפה. גם מתירים אם היהודי ניער את העץ, ואפילו במקרה שרק השליך עץ אחד בתוך התנור, הפת מותרת[23]. הרמ"א הוסיף שאפילו אם נפח באש נחשב בגדר כחיתוי והפת מותרת[24]. ה"שולחן ערוך"[25] הוסיף להיקל:
אם אפה עובד כוכבים הפת בלא חיתוי ישראל ובלא קיסם, אפילו קרמו פני הפת בתנור, מועיל חיתוי ישראל כל זמן שהפת צריך לתנור ומשביח באפייתו עדיין. ויש מי שאומר שאפילו הוציא הפת יש תקנה להחזירו לתנור על ידי ישראל, אם הוא משביח[26].
הבסיס להקלות האלו נובע מכך שמדובר כאן על איסור דרבנן, ויש דעות שלא פשט האיסור לכולם. לכן, סברו שבהיכר כל שהוא יש להתיר את הדבר, שרק צריך היכר שהפת של העכו"ם אסור[27]. רק נציין שבעל ה"פרי חדש"[28] כתב שההיתר במקרה שמשביח הוא רק במקרה שזה נצרך לגמר בישולו, אבל סתם כך אין להתיר.
יש מחלוקת בין ה"שולחן ערוך" לרמ"א במקרה שבתחילה היתה השלכת עץ על ידי יהודי לתוך התנור, אבל בהמשך היו אפיות ולא היתה השלכת עץ נוספת, האם הפת מותרת? לדעת ה"שולחן ערוך", רק במקרה שהיתה השלכת עץ פעמיים באותו יום, ובפעם השלישית באותו יום לא היתה השלכת עץ, הפת מותרת. אבל, הרמ"א היקל יותר מכך וכתב שאם בתחילה היתה השלכת עץ והתנור לא פסק להידלק למשך זמן של 24 שעות, הרי כל פת שנאפתה באפיות לאחר מכן מותרת מכוח השלכת העץ בתחילה, אפילו שזה במשך שבוע ימים[29].
האיסור של פת עכו"ם הוא רק פת שנעשה מחמשת מיני דגן. אבל, במקרה של פת שעשוי מקטניות, אין בו דין פת עכו"ם ואינו אסור[30]. בעל ה"טורי זהב"[31] הסביר שרק פת של חמשת מיני דגן הוא דבר חשוב ומביא לידי קירוב הדעת.
במקרה שעירב את הדגן עם הקטניות, הולכים אחר הרוב[32].
יש מחלוקת בין הפוסקים במקרה שלשו את הפת עם ביצים, או טחו את פניו עם ביצים אם יש לאסור מכוח בישולי עכו"ם. ה"שולחן ערוך" סבר שזה בטל ברוב, ולכן אין כאן בישולי עכו"ם. אבל, הרמ"א סבר שבמקרה שטחו את פניו עם ביצים זה נחשב בעין ולא בטל לפת[33].
במקרה שגוי בישל דבר שיש בו בישולי עכו"ם ולאחר מכן עירב את הדבר עם סולת ואז אפה את התערובת, הרי הדבר אסור אפילו למי שמתיר פת עכו"ם, כיון שהתערב בו דבר שנאסר בתחילה מדין בישולי עכו"ם[34].
אם מדובר על דבר שבלילתו עבה וכשקובעים עליו סעודה מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, על אף שהוא עוגה יש לו דין פת עכו"ם ואינו בגדר בישולי עכו"ם[35].
בנוגע לסופגניות שמטוגנים בשמן, יש מחלוקת בין הפוסקים בנוגע לברכתם, אם הברכה המוציא, או בורא מיני מזונות. כמו כן, יש גם מחלוקת במקרה שקבע סעודתו עליהם, אם מברך המוציא וברכת המזון. לעניין בישולי עכו"ם, נראה שכיון שיש כאן ספק, הרי הולכים לקולא, ולכן יש לומר שהם בגדר פת עכו"ם[36].
יש מחלוקת פוסקים בנוגע לפת עכו"ם שלאחר שנאפה על ידי נכרי, יהודי בישלו, האם בכך שהיהודי בישלו ויש בישול אחר אפיה, הותר המאכל? נראה שרוב הפוסקים נקטו לאיסור וכך יש לפסוק להלכה[37].
[1] מסכת עבודה זרה לו, ע"ב.
[2] יורה דעה קיב, א.
[3] שם, ס"ק ב.
[4] בפירושו "מטה יהונתן", על ה"שולחן ערוך", יורה דעה קיב, א.
[5] בספרו "פרי תואר", יורה דעה קיב, ג.
[6] "פרי מגדים", שפתי דעת, יורה דעה קיב, ב.
[7] עיין שו"ת "יחוה דעת", חלק ה, סימן נד.
[8] עיין "טור" ו"בית יוסף", יורה דעה, סימן קיב.
[9] עיין "שולחן ערוך", יורה דעה קיב, ב; שם, סעיף ה; שם, סעיף ח.
[10] עיין רמ"א, יורה דעה קיב, ב; שם, סעיף ח.
[11] עיין "שפתי כהן", יורה דעה קיב, ט-י; "פרי מגדים", שפתי דעת שם, ס"ק י.
[12] עיין "פרי חדש", יורה דעה קיב, ח; שם, ס"ק יח.
[13] עיין "כנסת הגדולה", הגהות בית יוסף, יורה דעה קיב, אות יא; שו"ת "בעי חיי", יורה דעה, סימן קנב; ספר "קהל יהודה", סימן קיב, סעיף ד; ספר "זבחי צדק", יורה דעה קיב, יד; שו"ת "יחוה דעת", חלק ה, סימן נג.
[14] בעל ה"שפתי כהן" (יורה דעה קיב, ט) סבר שיש ליזהר אף בכל ימות השנה שלא לקחת פת של עובד כוכבים מהפלטר, במקום שנמצא פלטר ישראל, אלא אם כן הפת עכו"ם יפה יותר, שאז מותר, כפי שהתבאר בדברי ה"שולחן ערוך" (יורה דעה קיב, ה).
[15] אורח חיים, סימן תרג.
[16] שם, ס"ק א.
[17] אורח חיים, סימן תרג.
[18] שם על ה"מגן אברהם".
[19] יורה דעה, סוף סימן קיב.
[20] הדברים האלו מובאים ב"משנה ברורה", אורח חיים תרג, א.
[21] עיין "חכמת אדם", כלל סה; "פתחי תשובה", יורה דעה קיב, ו.
[22] עיין "שולחן ערוך", יורה דעה קיב, ט; "שפתי כהן", יורה דעה קיב, א.
[23] יש מחלוקת בין הפוסקים אם השלכת עץ מתירה את הפת, עיין "טור" ו"בית יוסף" יורה דעה קיב, ט; שם, יא; "שולחן ערוך", יורה דעה קיב, ט; שם, סעיף יא.
[24] עיין רמ"א, יורה דעה קיב, ט.
[25] יורה דעה קיב, יב.
[26] עיין "בית יוסף", יורה דעה קיב, יב, במקור הדברים.
[27] עיין "שולחן ערוך", יורה דעה קיב, ט.
[28] יורה דעה קיב, כב.
[29] עיין "שולחן ערוך", יורה דעה קיב, י.
[30] עיין תשובת הרא"ש, כלל יט, סימן כא; "טור", יורה דעה, תחילת סימן קיב; "שולחן ערוך" שם, סעיף א.
[31] שם, ס"ק ב.
[32] עיין "פרי מגדים", משבצות זהב שם, ס"ק ב.
[33] עיין "שולחן ערוך" יורה דעה קיב, ו; יש לציין שבעל ה"שפתי כהן" (שם, ס"ק טו) כתב שאין לחוש מצד דם בביצים, כיון שברוב ביצים אין דם. גם אין לחוש לביצים של עופות טמאים, כיון שהם אינם מצויים בינינו.
[34] עיין "שולחן ערוך", יורה דעה קיג, ג.
[35] עיין תוס', מסכת ביצה טז, ע"ב, ד"ה קמ"ל קמחא וכו; "בית יוסף", יורה דעה, סו"ס קיג; ספר "תורת חטאת", כלל עה, דין יב; רמ"א, יורה דעה קיב, ו; "פרי חדש" שם, ס"ק יז; שו"ת "יחוה דעת", חלק ה, סימן נג.
[36] עיין שו"ת "יחוה דעת", חלק ה, סימן נג.
[37] עיין "שדי חמד", כרך ו, מערכת בישולי אינו יהודי ופתן, אות א.