מבואר במדרש ששלשה מצאו את זיווגם על הבאר: א. יצחק – אליעזר מצא את רבקה על הבאר. ב. יעקב – יעקב מצא את רחל על הבאר. ג. משה – משה מצא את ציפורה על הבאר. צריך להבין מה המשמעות למציאת האשה על הבאר?
נראה, שיש שלשה מקורות מים: מעין, באר ובור. הבור כל כולו על ידי האדם. המעין כל כולו מהקב"ה, מים נובעים. הבאר הוא שיתוף של שני הדברים. מצד אחד האדם חופר ופועל ועושה, אבל בסופו של דבר הוא מגלה את המים הטבעיים. יש כאן מסר לעניין חיי הנישואין. כתוב בגמרא שאם זכו, שכינה שרויה ביניהם. לא זכו, אש אוכלתם. כוונת הדברים היא, שאם האדם פעל ועשה, אז השכינה תהיה שרויה ביניהם. הזכיה אינה באה בסתם, אלא על ידי עבודה. זכו מלשון זיכוך, שזיכך את עצמו ותיקן את עצמו. זה שאינו עובד ועושה, הדברים לא יבואו מעצמם. אם הוא פעל ועשה, אז תהיה סייעתא דשמיא. הסייעתא דשמיא מגיעה רק כשפעל ועשה.
על פי זה נבין את משמעות הגמרא שהוזכרה לעיל. הגמרא אמרה שאם זכו, שכינה שרויה ביניהם. בפשטות משמעות הדברים היא, מצד שבמילה איש ואשה טמונים האותיות יו"ד וה"א. יו"ד מ'איש' וה"א מ'אשה'. שתי אותיות משם ה' – יקוק. אולם, יש להקשות היכן האותיות וי"ו וה"א. השתי אותיות הנוספות של השם יקוק. אלא, נראה שלשם כך צריך את המילה כתובה. במילה כתובה יש את האותיות וי"ו וה"א. כוונת הדברים, אם הוא מקיים את ענייני הכתובה, מכבדה יותר מגופו, אז השכינה שורה. האדם צריך לפעול ולעשות, אבל תמיד עליו לזכור שיש מנהל לעולם, וצריך את הסייעתא דשמיא. הסייעתא דשמיא מגיעה רק לאחר שהאדם עשה כל מה שביכולתו.