רקע
הגיע בפנינו אתיופי אחד שאביו יהודי ואמו נכריה. כששאלנו אותו מדוע הוא בא להתגייר, הוא השיב שהוא בא כיון שהיה בדת אחרת ועכשיו בא לשוב לדת היהודי. כשניסינו להסביר לו שהוא לא יהודי והוא צריך גיור, ואין כאן השבה ליהדות, הוא לא קיבל את הדברים. לדעתו, הוא יהודי כיון שאביו יהודי וכיון שהוא מאמין בה' אחד. לפי הבנתו אם מאמינים בה' אחד, אז אתה יהודי. כששאלנו אותו מה המורה לימד אותו, מה קובע את היהדות? הוא השיב שהמורה לימד שקביעת היהדות היא על פי האמא, אבל הוא לא קיבל את הדברים.
השאלה נשאלת, האם אפשר לגייר אחד שחושב שהוא לא צריך גיור?
החלטה
כל עוד שלא יבין ויפנים שהוא צריך גיור כיון שהוא נכרי משום שאמו נכריה, לא נוכל לגיירו.
נימוקים
טבילה לשם נידות ולא לשם גיור
- טבילה לנידותה:
לכאורה, שאלה זו תלויה במחלוקת ראשונים בנוגע לביאור הסוגיא במסכת יבמות (מה, ע"ב):
עבדיה דרבי חייא בר אמי אטבלה לההיא עובדת כוכבים לשם אנתתא, אמר רב יוסף: יכילנא לאכשורי בה ובברתה; בה, כדרב אסי, דאמר רב אסי: מי לא טבלה לנידותה? בברתה, עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל – הולד כשר. ההוא דהוו קרו ליה בר ארמייתא, אמר רב אסי: מי לא טבלה לנידותה? ההוא דהוו קרו ליה בר ארמאה, אמר ריב"ל: מי לא טבל לקריו?
נחלקו הראשונים בפירוש דברי הגמרא "מי לא טבלה לנידותה". איך תועיל הטבילה לנידותה הרי צריך טבילה בפני בית דין? יש להוסיף עוד שאלה שהרי היא לא טבלה לשם גרות, היא טבלה לשם נידות.
כדי ליישב את הסוגיא ביארו שהיה מדובר שהיתה קבלת מצוות קודמת. החידוש של הגמרא שטבילה בפני בית דין אינה מעכבת את הגיור. רק לכתחילה יש צורך שתהיה הטבילה בפני בית דין. הראשונים נקטו שקבלת המצוות היתה בפני בית דין, אבל הטבילה לא היתה בפני בית דין והידיעה שהיא טבלה מועילה לצורך עדות על הטבילה. צריך עדות על מעשי הגיור, אבל אין צורך בבית דין. הצורך בבית דין הוא רק לקבלת מצוות[1].
הסבר זה עדיין לא מיישב את השאלה השניה והיא שהטבילה לא היתה לשם גיור. כדי להשיב על השאלה השניה נעיין בדברי הרשב"א (בחידושיו למסכת קידושין סב, ע"ב) שכתב:
ואיכא למידק דהא אמרינן התם בפרק החולץ ההוא דהוו קרו ליה בר ארמאי אריב"ל מי לא טביל לקריו ההוא דהוו קרו ליה בר ארמיתא אמר רב אסי מי לא טבלה לנדתה דאלמא אף בטובל בינו לבין עצמו ה"ז גר דאין סברא לומר שטבל לקריו בפני שלשה ואף היא לא טבלה לנדתה בפני ב"ד שאינן רגילין בכך, ועוד דא"כ אמאי קרו להו בני ארמאי, והרבה תירוצים נאמרו בזה… י"ל דהתם לכתחלה ולמצוה מן המובחר אבל בדיעבד אפילו טבל בינו לבין עצמו לשם דת משה ויהודית עלתה לו טבילה.
מבואר מדבריו שטבילה לשם דת משה ויהודית מועילה, אפילו שהיא אינה טבילה לגרות. נראה שכך סברו גם הראשונים האחרים שהוזכרו לעיל. לרי"ף (מסכת יבמות טו, ע"ב-מדפי הרי"ף) יש הסבר מעניין לדין של זו שטבלה לנידותה וזה שטבל לקריו:
ואי קשיא לך ההיא דרבי יוחנן דאמר גר צריך שלשה מ"ט משפט כתיב ביה וקי"ל דהלכתא היא לא קשיא הא דרב אסי ודרבי יהושע בן לוי דיעבד הוא דלא פסלינן לבריה הואיל וטבל לשם קריו דאי לאו גיורא הוא לא הוה טבל לשם קריו והא דר' יוחנן לכתחלה דלא נהגינן ביה מנהג גר ולא מנסבינן ליה בת ישראל עד דטביל בפני ג'.
מבואר מדבריו שהצורך בג' דיינים בטבילה, הוא רק כלפי המתגייר, אך את בניו מקבלים. איש שלא טבל בפני בית דין לא נוהגים בו מנהג גר, לא משיאים לו בת ישראל עד שיטבול בפני ג' דיינים. נראה לי, שיש ללמוד מדברי הרי"ף שהטבילה לנידותה אינה מועילה לטבילה לגרות, אלא מוכיחה שהיא גיורת. כלומר, שטבלה כדין בפני בית דין. כך רואים מהסברו בזה שטובל לקריו – שאם לא היה גר לא היה טובל לשם קריו.
ההבנה של הרי"ף באה בניגוד למה שהובא לעיל בדברי הראשונים שהטבילה לנידותה היא בעצמה טבילה לגרות, כפי שגם הבין רש"י (מסכת יבמות מה, ע"ב): "מי לא טבלה לנידותה – ואותה טבילה עולה לה לטבילת גרות דדת יהודית היא".
אבל, הרמב"ן (בחידושיו למסכת יבמות מה, ע"ב, ד"ה מי לא טבלה וכו') ביאר את דעת הרי"ף אחרת. לפיו, הטבילה לנידותה פעלה בתור טבילה לגרות. ראשית הוא דן בביאור דברי הרי"ף בנוגע לקבלת מצוות בפני בית דין. לכאורה, משמע מדברי הרי"ף שהוזכרו לעיל שאין צורך בקבלת מצוות בפני בית דין. הרמב"ן לא קיבל הבנה זו והקשה עליה מספר קושיות. לכן, הוא הגיע להבנה שצריך את בית הדין לעניין קבלת מצוות. לפיו, מי שהודיעו לו מקצת עונשן ושכרן של מצוות, וכן קיבל בפני בית דין לימול ולטבול, אם הלך ומל וטבל לבד בלי נוכחות בית דין, הוא כשר ולא פוסלים זרעו. אך, לא משיאים לו בת ישראל עד שיטבול בפני שלשה. כיון שלכתחילה צריך שיטבול בפני שלשה.
לפי הבנתו מוכרחים לומר שהטבילה לנידות פעלה כטבילה לגרות, ולכן הזרע כשר, אבל לא משיאים אותה לבן ישראל. הטבילה לנידות לא פעלה בתור הוכחה כפי שביארתי לעיל.
גם ה"טור" וה"שולחן ערוך" (יורה דעה רסח, ג) ביארו בדעת הרי"ף כדעת הרמב"ן. לכן, הם כתבו בדעת הרי"ף, שאפילו בדיעבד שטבל או מל בפני שנים או בלילה, אסור בישראלית, אבל אם נשא ישראלית והוליד ממנה בן, לא פסלינן ליה. הם הבינו שהטבילה לנידות פעלה בתור טבילה לגרות. שהרי אם הם הבינו שהטבילה לנידות היא הוכחה שהתגיירה כהלכה, דהיינו שטבלה בפני בית דין, איך למדו שמועילה טבילה בפני שנים ולא צריך טבילה בפני בית דין? הרי לפי ההבנה שמדובר על הוכחה היא אכן טבלה בפני בית דין.
הרב יואל סירקיס זצ"ל ("בית חדש" שם) ביאר בדעת הרי"ף שסבר שבכה"ג שהוחזק לנו בכשרות שראינו אותו נוהג בדרכי ישראל ועושה כל המצוות, נחשב כאילו שבאו ב' עדים והעידו שנתגייר בבית דין פלוני כראוי. הרי"ף הבין שבוודאי הטבילה לקריו לא מועילה כטבילה לגיורו. אפילו אם היתה בפני ב' אנשים, אלא הטבילה לקריו היא הוכחה שבוודאי נעשה גר גמור מקודם בבית דין. אף על פי שיש כאן חזקה, בכל זאת, הרי"ף סבר שלכתחילה לא נוהגים בו מנהג גר, וזאת משום שלא סומכים על החזקה איפה שאפשר לברר. לכן, לגבי קבלת בני הגר נחשב כדיעבד וסומכים על החזקה. אך, הוא העיר שנראה שה"טור" וה"שולחן ערוך" לא פירשו כדבריו, שהרי לפי דבריהם אפילו שלא הוחזק בכשרות, בכל זאת, הולד כשר, אפילו שטבלה רק בפני שנים.
גם ר' דוד הלוי ("טורי זהב", יורה דעה רסח, ח) הבין בדעת הרי"ף כפי שהבינו ה"טור" וה"שולחן ערוך" בדעת הרי"ף. לפי הבנתו הטבילה לנידותה פעלה כטבילה לגרות, ולכן חלק על דברי ר' יואל סירקיס שהסביר שלדעת הרי"ף צריך שהיא תטבול קודם לכן בפני בית דין, והטבילה לנידותה היא רק הוכחה. הוא הסביר כשכתב הרי"ף "דאי לאו גיורא הוא לא הוה טבל", כוונתו שאם לא היה בדעתו באותה שעה להתגייר, לא היה טובל לקריו[2].
- עיון בשיטת ר' משה בן מיימון:
דברי הרמב"ם זוקקים עיון מיוחד. הרמב"ם כתב בספרו "היד החזקה" (הלכות איסורי ביאה יג, ט):
גיורת שראינוה נוהגת בדרכי ישראל תמיד כגון שתטבול לנדתה ותפריש תרומה מעיסתה וכיוצא בזה, וכן גר שנוהג בדרכי ישראל שטובל לקריו ועושה כל המצות הרי אלו בחזקת גרי צדק, ואע"פ שאין שם עדים שמעידין לפני מי שנתגיירו, ואע"פ כן אם באו להתערב בישראל אין משיאין אותם עד שיביאו עדים או עד שיטבלו בפנינו הואיל והוחזקו עכו"ם.
דברי הרמב"ם מסבירים את הדין של זאת שטבלה לנידותה וזה שטבל לקריו. הוא ביאר שהטבילה לנידותה היא הוכחה על גרותה, שהתגיירה כהלכה. אם ידוע שהיא לא טבלה בפני בית דין, אין גרותה גרות. כפי שהובא לעיל צריך שהטבילה תהיה בפני ג'.
דברי הרמב"ם הם כפי הבנתו בדעת הרב אלפסי, ושונים מהבנת הרמב"ן בדעת הרב אלפסי. אבל, יש לדון בדעת ר' משה בן מיימון בדין הטבילה, כיון שהוא פסק (הלכות איסורי ביאה יג, ו):
גר שמל ולא טבל או טבל ולא מל אינו גר עד שימול ויטבול, וצריך לטבול
בפני שלשה והואיל והדבר צריך בית דין אין מטבילין אותו בשבת ולא בי"ט ולא בלילה ואם הטבילוהו הרי זה גר.
בתחילה כתב שצריך לטבול בפני ג', ולכן אין לטבול בלילה. אולם, הוא סיים, שאם טבל בלילה, הוא גר. השאלה אם יש ללמוד מכך, גם לעניין בית דין, שבדיעבד אם טבל שלא בפני בית דין, הוא גר.
בהלכה אחרת הוא כתב שטבילה בפני שנים לא מועילה: "טבל בינו לבין עצמו ונתגייר בינו לבין עצמו ואפילו בפני שנים אינו גר". נראה שנקט שלעניין טבילה, צריך בית דין, והטבילה בפני בית דין היא לעיכובא.
הרמב"ן (בחידושיו למסכת יבמות מה, ע"ב, ד"ה מי לא טבלה וכו') הבין בדברי הרמב"ם כפי שכתבתי שהטבילה לנידותה לא פועלת בתור טבילה לגיור, אלא הוכיחה שהתגיירה קודם לכן. אך, לרמב"ן לא היה לו נוח בהבנה זו כיון שלפי זה, לא יובן מדוע הגמרא הזכירה דווקא טבילה וכי לא שמר שבת אחת וכו', שיותר קל לדעת ששמר שבת. וכן טבילה לקריו הוא דבר שלא כל אחד עושה.
ר' וידאל די טולושא ("מגיד משנה", הלכות איסורי ביאה יג, ט), יישב במקצת את קושיית ר' משה בן נחמני וכתב שאולי ר' משה בן מיימון סבר שצריך שידוע שטבלו לאיזה דבר, כלומר לנידותה או לקריו. הסיבה לכך, היא משום שהטבילה היא אחת מענייני הגרות.
צריך עיון בהסבר הדברים, מה הצורך בכך? הרי הטבילה הזו במילא לא מועילה בתור טבילה לגיור, כיון שלא היתה בפני בית דין.
ר' יואל סירקיש ("בית חדש", יורה דעה רסח, ג) הבין שר' משה בן מיימון נקט כדעת הרב אלפסי, כפי הביאור שביאר לעיל בדעת הרב אלפסי. וכן, ביארו עוד אחרונים[3].
- עיון בדעת ר' יוסף קארו:
ר' יוסף קארו ("שולחן ערוך", יורה דעה רסח, ג) פסק:
כל ענייני הגר, בין להודיעו המצות לקבלם בין המילה בין הטבילה, צריך שיהיו בג' הכשרים לדון, וביום (תוס' ורא"ש פ' החולץ). מיהו דוקא לכתחלה, אבל בדיעבד אם לא מל או טבל אלא בפני ב' (או קרובים) (הגהות מרדכי) ובלילה, אפילו לא טבל לשם גרות, אלא איש שטבל לקריו ואשה שטבלה לנדתה, הוי גר ומותר בישראלית, חוץ מקבלת המצות שמעכבת אם אינה ביום ובשלשה. ולהרי"ף ולהרמב"ם, אפילו בדיעבד שטבל או מל בפני שנים או בלילה, מעכב, ואסור בישראלית, אבל אם נשא ישראלית והוליד ממנה בן, לא פסלינן ליה.
מבואר מדבריו שהוא פסק שהטבילה לנידותה מועילה כטבילה לגיור על אף שאין כאן טבילה לשם גיור. לא מדובר בתור טבילה שמוכיחה שהיא טבלה מקודם לכן לשם גיור, אלא הטבילה לנידותה היא הפועלת את הגיור.
- השלכת הדברים לנידון דידן:
לכאורה, יש לומר ששתי השיטות שהוצגו כאן נחלקו בשאלה שהעליתי האִם טבילה שלא נעשית לשם גיור, אלא לשם מצוה שיהודים חייבים בה, יכולה להועיל בתור טבילה לגיור, או שצריך טבילה לשם גיור? הרמב"ן נקט שאפילו שלא טבלה לשם גיור, בכל זאת, הועילה הטבילה. אבל, לדעת ר' יואל סירקיס ואחרונים רבים, אי אפשר שהטבילה תועיל לגיור כשאינה נעשית לשם גיור. טבילה לנידותה לא יכולה להוות טבילה לגיור. ומכך יש ללמוד גם לעניין ברית מילה, כשהמילה לא נעשתה לשם גיור אלא לשם יהדות.
אמנם, יש להעיר שיש מקום להבנה שגם לפי שיטת הרמב"ן טבילה לנידותה לא יכולה להוות כטבילה לגיור. כלומר, אם רק התכוונה לשם טבילה לנידותה הטבילה לא תועיל לגיור. אלא, היא טבלה לנידותה והתכוונה לשם טבילה לגיור. הרי ר' דוד הלוי (ב"טורי זהב") הסביר כשכתב הרי"ף "דאי לאו גיורא הוא לא הוה טבל" כוונתו שאם לא היה בדעתו באותה שעה להתגייר, לא היה טובל לקריו. אם כן, מבואר שהטבילה לקריו היתה טבילה לגיור. אך, נראה מדברי התשב"ץ (חלק ג, סימן רכז) שלא צריך כוונה לגיור, אלא עצם הטבילה לנידותה מועילה לשם טבילה לגיור וכך גם משמע מדברי הרשב"א שהוזכרו לעיל.
ברית מילה שלא לשם גיור
עכשיו נעבור לעיין בשאלת ברית מילה שנעשית לאחד משום שחשבו שהוא יהודי, ולא התכוונו לשם גיור. שאלה זו תלויה במספר נקודות:
- האם הברית מילה של נכרי כמילת יהדות? שכמו שכל יהודי צריך להיות מהול, כך כל נכרי שבא להתגייר צריך למול את עצמו. או שהברית מילה של נכרי בא להסיר מהנכרי טומאת הנכרים.
- האם הברית מילה מסיר טומאה, או מוסיף קדושה?
כמובן, ששאלה זו גם תלויה בדיון הקודם, שהרי אם נאמר שטבילה לנידותה מועילה בתור טבילה לגיור, מסתבר לומר שהוא הדין לעניין ברית מילה שנעשה משום שחשבו שהוא יהודי יועיל לשם גיור.
נתחיל עם דברי הרב יצחק יעקב רבינוביץ זצ"ל (שו"ת "זכר יצחק השלם", סימן ג) שחקר האִם גדרה של המילה בגרות היא כמילה של יהדות. כלומר, והגר צריך לבצע ברית מילה כמו שיהודי צריך לבצע ברית מילה, או שהמילה של הגר באה להסיר אותו מטומאת הנכרים?
הוא הביא מספר הוכחות שיש בכך הסרת טומאת הנכרים:
- מובא בגמרא מסכת כריתות (ט, ע"א) שבג' דברים נכנס הגר לברית: מילה, טבילה והרצאת דמים. משמע שמעשה המילה הוא מעשה טהרה, כמו הטבילה והרצאת הדמים [קרבן].
- יש דעות בין הראשונים שסברו שאחד שבא להתגייר, והוא מהול שלא לשם יהדות צריך הטפת דם ברית. אם נאמר שהמילה אינה באה להסיר טומאת הנכרים, אלא היא באה כדי שלא יהיה בר ערלה כשהוא יהודי, הרי לאחר שטבל אין לו ערלה.
- הגמרא במסכת יבמות (מו, ע"א) הביאה מחלוקת תנאים אם הגר צריך מילה וגם טבילה, או שמספיק אחד מהם. מובא שר' יהושע סבר שמספיקה טבילה בלי מילה, שלומדים מהאמהות שטבלו ולא מלו. אך, ר' אלעזר סבר שלא לומדים מהאמהות, כיון שלא לומדים אפשר מאי אפשר. אם נאמר שהצורך במילה הוא רק כדי שלא יהיה בר ערלה כשהוא נעשה יהודי, דהיינו כמו מילת יהודי, איך אפשר ללמוד מהאמהות?
גם הרב יהושע מנחם אהרנברג זצ"ל (שו"ת "דבר יהושע", חלק ו, סימן ז) סבר שלא מועיל ברית מילה שנעשה כשחשבו שהוא יהודי, כיון שלא מספיק שנימול לשם מצוה, צריך להימול לשם קבלת היהדות. הוא ביסס את פסיקתו על פי מספר נקודות:
- הוא ציין לתשובת הרב משה סופר זצ"ל (שו"ת 'חת"ם סופר', יורה דעה, סימן ש) שחילק בין מילת ישראל למילת גרים. שבמילת גרים צריך מילה לשם כניסה לדת ישראל. אבל, במילת ישראל מכוין לשם מצוַת מילה. לכן, בוודאי לא תועיל המילה כשחשבו שהוא יהודי ונימול משום מצוַת ברית מילה.
- אפילו אם נאמר שאם טבלה לנידותה ולא לשם גיור מועילה הטבילה וכן הדין במילה שאם נימול לשם מצוַת מילה, מועילה המילה לגיור. הרי יש לומר שכל זה נאמר דווקא כשידוע שהוא נכרי. אבל, אם חשבו שהוא יהודי גרע. הוא דימה לדין עודר בנכסי הגר וכסבור שהן שלו, שאז לא קנה[4].
בניגוד לאחרונים אלו, יש לציין שאחרונים רבים שנקטו בגישה שמועיל הברית מילה שנעשה משום שחשבו שהוא יהודי.
הרב אליעזר יהודה וולדינברג זצ"ל (ספר "הלכות מדינה", חלק ג, שער ח, פרק ג, אות ד) ציין למחלוקת אחרונים בנושא זה. הוא הבין מדברי הרב משה סופר שאם המוהל חשב שהנימול הוא יהודי ומל אותו משום מצוַת ברית מילה, אז אחר כך אם ירצו לגייר את הנימול הרי הוא יצטרך הטפת דם ברית. מוקד השאלה אם צריכים שהמילה תהיה לשם גרות דווקא, או שמספיק שהמילה תהיה רק לשם מצוַת מילה. אבל, הוא ציין שהרב ר' נפתלי אדלר הכהן זצ"ל כתב שמנהגם בלונדון שאם יהודי מל בן נכרית בשעה שאביו הישראלי מכניסו לברית אברהם אבינו לשם מצוַת מילה, לא מטיפים ממנו דם ברית כשיגדיל ויבוא להתגייר. גם הרב שמואל סלאנט זצ"ל כתב שאחרי שנמולו ברצון אביהם וברצון אִמם הנכרית, אם אחר כך תתרצה האֵם שהבן הקטין יתגייר אפשר לטבלו לשֵם יהדות ולא צריך הטפת דם ברית[5].
משמעות הברית מילה בגיור
ננסה לבאר את משמעות הברית מילה בגיור. נתחיל בעיון בדברי רש"י (מסכת יבמות מו, ע"א):
… באבותינו שמלו. בימי משה כשיצאו ממצרים ויצאו מכלל בני נח לקבל התורה ולקבל פני השכינה.
רש"י הדגיש שהמילה צריכה להיות בכוונה שיקבל התורה ויקבל פני השכינה. ההוצאה מכלל בני נח היתה לקבל התורה ולקבל פני השכינה. דהיינו, הברית מילה נעשה על דעת קבלת מצוות. אולי יש לומר שכבר בזמן המילה צריך לדעת שמקבל עליו עול תורה ומצוות.
אולם, יש לדון בדברי רש"י, במקום אחר (מסכת יבמות מו, ע"ב), שמדבריו משמע שמספיק שמלו אותו לשם מצוַת מילה:
מטבילים אותו. והוי כישראל מעליא ואין צריך לבדוק בעדים אם מילתו לשם מצוַת מילה: ומה בכך. אם אין מילתו לשם מילה הואיל וטבל בטבילה סגי: אין מטבילים. שמא ערבי מהול וגבעוני מהול הוא וצריך להטיף ממנו דם ברית דר' יוסי תרתי בעי:
רש"י כתב "אם אין מילתו לשם מילה" ולא כתב "שאין מילתו לשם גיור". משמע שמספיק שנימול לשם מצוַת מילה. אכן, ראיתי שהרב יהושע מנחם אהרנברג זצ"ל (שו"ת "דבר יהושע", חלק ו, סימן ז) הבין מדברי רש"י האלו שמספיק שמלו אותו משום מצוַת מילה. אבל, אחר כך הוא דחה הבנה זו והסביר שכוונת רש"י לשם מצוַת מילה של גרות. הוא הוכיח הבנה זו כיון שמדוע רש"י הצריך להעמיד שחוששים שמא "ערבי מהול וגבעוני מהול", וכי לא יכול להיות שיש מציאות שנכרי נימול לשם מורנא. אלא, נראה שרש"י חידש לנו שאפילו אלו שמלים לשם מצוה כיון שהם גם כן חייבים במצוַת מילה, שהרי הערבי חייב במילה כיון שהוא מבני אברהם אבינו, בכל זאת, צריכים הטפת דם ברית. המילה לא מועילה להם. אם כן, יש לומר שבוודאי נכרי שמלו אותו משום שחשבו שהוא יהודי ונימול משום מצוַת ברית מילה לא תועיל המילה ויצטרך הטפת דם ברית.
יש להעיר שר' יוסף באב"ד זצ"ל ("מנחת חינוך", מצוה ב, אות כא; כג) דן בשאלה האם לדעת הראשונים שסברו שנכרי מהול שבא להתגייר צריך הטפת דם גם בן קטורה מהול שבא להתגייר יצטרך הטפת דם ברית? הוא הביא שבעל שו"ת "שאגת אריה" (סימן מט) כתב שאפילו לשיטת הרמב"ם שלא רק בני קטורה הראשונים אלא גם זרעם חייבים במילה, בכל זאת, הם אינם מצווים על הפריעה ולכן אינם בכלל "את בריתי תשמור", ולא נקראים מהולים. לכן, הם פסולים למול ישראל, כמו ששאר נכרים פסולים למול ישראל. אם כן, נראה שבוודאי בן קטורה יצטרך הטפת דם ברית אפילו שעשה פריעה בנכריותו כיון שלא הצטווה על הפריעה, ונחשב ערל, שכל שנימול ולא פרע כאילו לא נימול. אבל, ר' יוסף באב"ד הביא מדברי הרמב"ן שמשמע מדבריו שסבר שאם בני קטורה ובני זרעם מצווים על המילה, הרי כשיבואו להתגייר לא יצטרכו הטפת דם ברית.
אם כן, דברי הרב יהושע מנחם אהרנברג אינם מוכרעים ויש מקום לומר שבן קטורה שבא להתגייר לא יצטרך הטפת דם ברית. בוודאי אם נסבור כהבנה זו של ר' יוסף באב"ד בדעת הרמב"ן, יש לומר שנכרי שמלו אותו כיון שחשבו שהוא יהודי ונימול לשם מצוַת ברית מילה הרי הוא לא יצטרך הטפת דם ברית אם לאחר מכן יבוא להתגייר.
הרמב"ן (בחידושיו למסכת יבמות מו, ע"א, ד"ה שכן מצינו וכו'), בהמשך לדברים שהובאו על ידי ר' יוסף באב"ד, דן בנוגע לבני לוי שכבר היו נימולים בעת יציאתם ממצרים, איך נכנסו תחת כנפי השכינה? בני ישראל עברו גיור לפני מתן תורה, כמבואר בגמרא במסכת כריתות (ט, ע"א). בני ישראל נימולו במצרים, או כשיצאו ממצרים וטבלו לפני מתן תורה וגם הביאו קרבן. כך כל גר שבא להיכנס תחת כנפי השכינה צריך לבצע ברית מילה, לטבול במקוה ולהביא קרבן. הרמב"ן הסביר שבני ישראל נימולו במצרים על דעת להיכנס תחת כנפי השכינה. אבל, בני לוי היו מהולים מעולם כפי שהצטווה אברהם אבינו. אם כן, איך נכנסו תחת כנפי השכינה? הוא הביא שר' משה השיב על כך שהיו צריכים הטפת דם ברית. אבל, הרמב"ן נתן יישוב אחר:
ולי נראה דמדין מילה אינן חייבין להטיף, דהא מלו. ולא דמו לערבי מהול וגבעוני מהול, דהתם כיון דלא מיפקדי כמאן דלא מהלי דמו… ואם תשיבני בני קטורה, בני קטורה לא נתחייבו אלא הם, הא זרעם לא נתחייבו… הילכך בני לוי נידונו כנשים להכנס בטבילה תחת כנפי השכינה עם המילה שלהם.
נראה שהרמב"ן סבר שכיון שבני לוי היו מצווים להיות מהולים כמו שנצטוה אברהם אבינו, לכן הועילה הברית מילה שעשו על אף שלא היתה ברית מילה לשם גיור. אם כן, יש ללמוד אפילו כשנימול לשם מצוַת ברית מילה, בכל זאת, המילה מועילה לשם גיור. ולכאורה, אפשר לומר שהרמב"ן ור' משה נחלקו בדיוק בשאלתנו. כלומר, ר' משה סבר שמילת גר אינה כמילת יהודי. אבל, הרמב"ן סבר שמילת גר היא כמילת יהודי.
אולם, נראה לי, שאפשר לדחות הבנה זו ויש לחלק בין מילת הלוים ובני קטורה ובין מילת שאר בני נח. הערלה של נכרי מעכבת אותו מלהתגייר, כדי להיכנס תחת כנפי השכינה צריך את מעשה המילה ומעשה הטבילה. אבל, מי שמצווה על מילה, ערלתו אינה נחשבת כערלה שמעכבת גיור. לכן, בני קטורה שנצטוו על המילה, לא צריכים הטפת דם ברית, מספיקה הטבילה. אין ערלתם נחשבת כערלה שמעכבת את הגיור. נוסף על כך, יש להסביר שכיון שבני לוי ובני קטורה הצטוו על המילה, לכן הברית מילה מועילה לשם גיור. יש על מעשה הברית מילה שם של "ברית מילה". אך, במקרה שמדובר על נכרי שחשבו שהוא יהודי ומלו אותו לשם יהדות ולא לשם גיור, אין על מעשה זה שם של "ברית מילה". הוי מעשה חבלה. שאין בו שום צורך, ולכן לא יועיל לעניין הגיור[6].
מובא בגמרא במסכת יבמות (מו, ע"א-ע"ב):
ת"ר גר שמל ולא טבל ר"א אומר הרי זה גר שכן מצינו באבותינו שמלו ולא טבלו טבל ולא מל ר' יהושע אומר הרי זה גר שכן מצינו באמהות שטבלו ולא מלו וחכמים אומרים טבל ולא מל מל ולא טבל אין גר עד שימול ויטבול ורבי יהושע נמי נילף מאבות ור"א נמי נילף מאמהות וכי תימא אין דנין אפשר משאי אפשר.
השאלה מי הם האבות והאמהות?
רש"י (מסכת יבמות מו, ע"א, ד"ה באבותינו שמלו) ביאר שהכוונה לאבותינו שיצאו ממצרים בימי משה. אך, ר' מנחם המאירי זצ"ל (חידושי "בית הבחירה", מסכת יבמות מו, ע"א) הביא פירוש נוסף:
ומה שאמרו כאן באימהות שטבלו ולא מלו יש מפרשים ביציאתן ממצרים בשעת מתן תורה ויש מפרשים ארבע אימהות והוא כשנכנס אברהם לברית שהטביל את שרה וכן בארבע אימהות.
כלומר, לפיו, האמהות – הכוונה לד' אמהות. לפי ביאור זה נראה שהגמרא התכוונה באבות, לג' אבות. הם נכנסו לברית, על ידי המילה.
נלענ"ד, שאפשר לתלות במחלוקת זו את החקירה שלנו בנוגע לגדרה של ברית מילה בגיור. הרי אם נלמד מאברהם אבינו, יש לומר שברית מילה הוא כמו ברית מילה של יהודי. אבל, אם למדים מבני ישראל קודם מתן תורה, יש לומר שמדובר על ברית מילה שונה, זהו ברית מילה של גיור. הברית מילה הוא חלק מתהליך הגיור, אי אפשר להתגייר בלי המילה.
הרמב"ם פסק (הלכות מילה א, ז):
גר שנכנס לקהל ישראל חייב מילה תחלה ואם מל כשהיה עכו"ם צריך להטיף
ממנו דם ברית ביום שנתגייר וכן קטן שנולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית ביום השמיני…
הרב יעקב ניסן רוזנטל זצ"ל (ספר "משנת יעקב", הלכות איסורי ביאה יג, ד, אות א) למד מדברי הרמב"ם האלו שיסוד חיוב ברית מילה אינו מהליכי הגיור, אלא הגר צריך למול את עצמו כמו שכל יהודי צריך למול את עצמו:
ונראה מהא דהביא הרמב"ם דבר זה דגר חייב מילה תחילה, בהל' מילה, דיסוד דין מילה בגר, אינו מהליכי הגיור, אלא יסודו הוא שגר צריך שיהיה לו מצות מילה…
אולם, נלענ"ד, שקשה לומר שהברית מילה אינו חלק מתהליך הגיור. ראשית בגמרא במסכת יבמות (מו, ע"א-ע"ב) התבאר שאינו גר בלי ברית מילה. בפשטות משמעות הדברים שהברית מילה הוא חלק מתהליך הגיור. אי אפשר להיות גר בלי ברית מילה.
עוד מבואר בגמרא במסכת כריתות (ט, ע"א):
רבי אומר: ככם – כאבותיכם, מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם, אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים.
משמע שדין ברית מילה כדין הטבילה. הברית מילה הוא חלק מתהליך הגיור כמו שהטבילה היא חלק מתהליך הגיור.
גם הרמב"ם כתב (הלכות איסורי ביאה יג, א; יג, ד):
בשלשה דברים נכנסו ישראל לברית במילה וטבילה וקרבן…וכן לדורות כשירצה העכו"ם להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן…
לכן, נלענ"ד, שאין להרחיק לכת כדברי הרב רוזנטל ולומר שהברית מילה אינו חלק מתהליך הגיור. אלא, אפשר להגדיר את מחלוקת הראשונים בשאלה האִם הברית מילה נחשב כמו ברית מילה של יהודי. דהיינו, בוודאי הברית מילה הוא חלק מתהליך הגיור, אולם יחד עם זאת, יש מקום לשאול האם הוא בגדר ברית מילה של יהודי. יש לו אותן משמעויות של ברית מילה יהודי. כנראה שזהו גם כוונת הרב רוזנטל.
אם כן, מתבאר לנו שיש מספר ראשונים שאפשר ללמוד מדבריהם שסברו שברית מילה בגיור הוא כמו ברית מילה של יהודי. לכן, בוודאי אם ימולו אחד מחמת שיחשבו שהוא יהודי ויתברר שהוא נכרי, תועיל המילה לשם גיור ולא יצטרך הטפת דם ברית. לפי זה, יש לומר שגם אם הוא נימול כיון שהוא חושב את עצמו כיהודי, הברית מילה יועיל לשם גיור.
ברית מילה אצל הכותים
מובא בגמרא במסכת סנהדרין (פה, ע"ב):
דתני חדא: כותי אתה מצווה על הכאתו, ואי אתה מצווה על קללתו. ותניא אידך: אי אתה מצווה לא על קללתו, ולא על הכאתו. סברוה: דכולי עלמא כותים גירי אמת הן. מאי לאו בהא קמיפלגי, דמר סובר: מקשינן הכאה לקללה, ומר סובר: לא מקשינן הכאה לקללה. – לא, דכולי עלמא לא מקשינן הכאה לקללה, והכא בהא קמיפלגי, מר סובר: כותים גירי אמת הן, ומר סובר: כותים גירי אריות הן. אי הכי היינו דקתני עלה: ושורו כישראל? אלא שמע מינה: בהיקישא פליגי, שמע מינה.
לפי הגמרא בהו"א יש מחלוקת בגדרם של הכותים, אִם הם נחשבים גרי אריות או גרי אמת, למסקנת הגמרא משמע שלכו"ע הם גרי אמת. מדברי הגמרא משמע שאם הם גרי אריות הרי הם אינם גרים. לכאורה, יש סתירה להבנה זו מהסוגיא במסכת יבמות (כד, ע"ב):
ורמינהי: אחד איש שנתגייר לשום אשה, ואחד אשה שנתגיירה לשום איש, וכן מי שנתגייר לשום שולחן מלכים, לשום עבדי שלמה – אינן גרים, דברי ר' נחמיה; שהיה רבי נחמיה אומר: אחד גירי אריות, ואחד גירי חלומות, ואחד גירי מרדכי ואסתר – אינן גרים, עד שיתגיירו בזמן הזה; בזמן הזה ס"ד? אלא אימא: כבזמן הזה! הא איתמר עלה, א"ר יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: הלכה כדברי האומר כולם גרים הם.
מבואר בגמרא שלדעת חכמים גרי אריות הם גרים, לכן אפילו אם נאמר שהכותים הם גרי אריות, בכל זאת, היה להחשיבם כגרים, כדעת חכמים, שבדיעבד הם גרים. התוס' שאל שאלה זו וביאר יסוד חשוב. לפיו, המושג "גרי אריות" שמוזכר במסכת יבמות אינו אותו המושג של "גרי אריות" שמוזכר אצל הכותים. במסכת יבמות מדובר על גרים שהתגיירו מפחד אריות, אבל התגיירו בלב שלם. הסוגיא במסכת סנהדרין שדנה על הכותים מדברת על כותים שלא התגיירו בלב שלם. כלומר, המ"ד שסבר שכותים הם גרי אריות, סבר שהם אינם גרים, משום שהיו עובדים אלהיהם. הם מעולם לא התגיירו בלב שלם. המ"ד שהכותים גרי אמת סבר ששוב התגיירו לגמרי. לאחר זמן הם התגיירו כהלכה.
הרב משה פיינשטיין זצ"ל (ספר "דברות משה", מסכת יבמות, סימן לה) חידש על פי דברי התוס' האלו שמי שנהג על פי דרכי ישראל, דהיינו נימול וטבל, אפילו שלא מל ולא טבל בפני בית דין, אך כולם יודעים שהוא מתנהג בדרכי ישראל ושומר תורה ומצוות, בכך הוא נעשה גר. שהרי לפי התוס' גם למ"ד כותים גרי אמת, בתחילה לא התגיירו בלב שלם, אלא רק לאחר מכן שוב נתגיירו לגמרי. בוודאי אין כוונת הדברים שעשו הטפת דם ברית וטבילה חדשה, וכן קיבלו מצוות מחדש, אלא נראה שנעשו גרים על פי מה שנהגו בדרכי ישראל.
יסוד זה מבואר בדברי מספר אחרונים[7].
נראה שאולי אפשר למצוא את ההבנה הזו בדברי הרמב"ן (מסכת קידושין עה, ע"ב, ד"ה דאמר כותים וכו'):
ושמעתי דכי אמרינן גרי אריות הן הני מילי לדור ראשון שלא נתגיירו אלא לשם אריות, אבל דורות אחרונים כיון שהם מקבלים עליהם עול המצות ומלים לשם ישראל, גרים גמורים הם, ואסורים משום גר בממזרת וכרבי יהודה. ולא ידעתי היכן נתגיירו הבנים, אלא שאפשר לרבי אליעזר דאמר בפ' החולץ (מ"ו א') גר שמל ולא טבל גר גמור הוא, ה"נ כולם מלים לשם ישראל והוו להו גרים גמורים, אי נמי דאמרינן (שם מ"ה ב') מי לא טבלי לקרי ולנדה.
נלענ"ד, שלפי דעת האחרונים האלו מוכרחים לומר שברית מילה שנעשה מתוך מחשבה שהנימול יהודי מועילה בשביל גיור. שהרי כאן כשמלו את הכותים לאחר מספר דורות, לא מלו אותם לשם גיור אלא משום שחשבו שהם יהודים, ובכל זאת, מילה זו הועילה בשביל גיור. שלמ"ד כותים גרי אמת, שוב נתגיירו. בתחילה הגיור לא חל, כיון שלא נתגיירו בלב שלם. בכך שהתנהגו כיהודים ומלו וטבלו, הגיור חל. כמו כן, גם הטבילה שנעשתה לשם נידות וקרי, הועילה בתור טבילה לגרות.
כוונת נכרי המתגייר
נקודה נוספת שעליה יש לדון היא האם צריך כוונת הנימול, או שמספיקה כוונת המוהל שמל אותו לשם גיור? בשאלה זו תלויה מחלוקת אחרונים אם נכרי מבוגר שבא להתגייר יכול לקחת סם הרדמה כדי שלא ירגיש את הכאב בעת המילה? דנתי בדיון זה במאמרי "ברית מילה עִם סם הרדמה" (ספר "גר המתגייר", כרך ג, הלכות יורה דעה).
באותו מאמר הראתי שנחלקו האחרונים אם צריך כוונת הנימול. נראה שכאן המקרה יותר חמור. יש לדון אם יש כאן כוונה נגדית. שהרי הוא לא מתכוון במילתו לגיור. אלא, יש לומר שלא נחשב כוונה נגדית, כיון שהוא רוצה להיות תחת כנפי השכינה רק הוא חושב שהוא כבר לפני הגיור תחת כנפי השכינה משום שהוא יהודי [לפי דעתו]. אולם, אפילו אם נאמר שלא נחשב כוונה נגדית, הרי לעניין הטבילה לפי ה'חת"ם סופר' (מסכת כתובות יא, ע"א) צריך כוונת הגר שיתכוון בטבילתו לשם גיור. כאן הוא לא מתכוון לשם גיור. בית הדין יודע שלא מתכוון לשם גיור. יש לומר שכאן גרע מזאת שטבלה לנידותה. שאפילו אם נסביר שהכוונה שהיא רק טבלה לנידותה ובכך נכנסה ליהדות, הרי שם ידעו שהיא טובלת לשם מצוה של יהדות, משום נידות. אבל, במקרה הנידון בית הדין יודע שהגר לא טובל לשום מצוה של יהדות, זוהי סתם טבילה.
רש"י (מסכת יבמות מה, ע"ב) כתב בנוגע לסוגיא של "מי לא טבלה לנידותה":
ואף על פי שלא טבל לשם גירות ואמר לקמן (מו, ע"ב) לעולם אינו גר עד שימול ויטבול דטבילת נדה סלקא לה לשם גירות דעובדת כוכבים לא טבלה לנידותה.
סתם כך צריך לטבול לשם גרות, וטבילה סתמית לא מועילה. אלא, אם כן האשה טובלת לנידותה שזוהי מצוה של יהודים, ולכן היא מועילה לטבילה לגרות.
סיכום
יש מספר מחלוקות שקשורות לשאלה הנידונה כאן:
- בביאור סוגייית הגמרא במסכת יבמות (מה, ע"ב) בזו שטבלה לנידותה. האם הטבילה הזו הועילה לשם גיור, או שהיא הוכיחה שהיא אכן טבלה לשם גיור? בדבר זה יש מחלוקת בין הראשונים ובין האחרונים. לדעתי קשה לסמוך על ההבנה שהטבילה הועילה לשם גיור כיון שהרמב"ם חלק על כך. נוסף על כך, לא ברורה שיטת ה"טור" וה"שולחן ערוך", ויש מקום להסבירם כפי הבנת בעל ה"טורי זהב". שלפי הבנתו מדובר שטבל לשם גיור.
- אחרונים רבים נקטו שברית מילה שנעשה משום שחשבו שהוא יהודי ולא לשם גיור אינו מועיל.
- צריך שהטבילה תהיה לשם מצוה כל שהיא, אבל כאן שחושב שהוא יהודי, הטבילה היא סתמית ואינה יכולה להועיל בתור טבילה לגיור.
[1] עיין תוס', מסכת יבמות מה, ע"ב, ד"ה מי לא טבלה וכו';תוס' ישנים שם; תוס' חד מקמאי, מסכת יבמות מז, ע"א, "ד"ה ושאל לו ר' יהודה; חידושי הרשב"א, מסכת קידושין סב, ע"ב, ד"ה הכא משמע; מרדכי, מסכת יבמות, רמז לו; ספר "ההשלמה", מסכת יבמות, פרק ד, ד"ה עבדיה דר' חייא וכו'; ר' ירוחם, תולדות אדם וחוה, נתיב כג, חלק ד.
[2] עוד אחרונים נחלקו במחלוקת הזו הבנת דברי הרי"ף והבנת גדר הטבילה לנידותה. עיין שו"ת מהר"י בן לב, חלק א, סימן יב; שו"ת מהראנ"ח, סימן צב;שו"ת "תורת אמת", סימן כ; שו"ת "חמדת שלמה", יורה דעה, סימן כט; שו"ת "יביע אומר", חלק א, יורה דעה, סימן יט.
[3] עיין שו"ת מהר"י בן לב, חלק א, סימן יב; שו"ת מהראנ"ח, סימן צב;שו"ת "תורת אמת", סימן כ; שו"ת "אחיעזר", חלק ג, סימן כז.
[4] מסכת יבמות נב, ע"ב.
[5] הרב אברהם כהנא שפירא זצ"ל (במאמר, בכתב עת "תורה שבעל פה", כרך כז, עמ' לט-נא) דן באריכות בנוגע לדין הטפת דם ברית לעולי אתיופיה. במאמר זה הוא נגע בנקודות רבות שקשורות לעיוננו כאן. הוא ציין לפסוקים רבים שפסקו שאם נכרי נימול בטעות לשם הכנסה בבריתו של אברהם אבינו לא צריך הטפת דם ברית. הוא ציין שכך פסקו הרב שמואל סלנט זצ"ל, הרב צבי פסח פראנק זצ"ל, הרב בעריש ווידנפלד זצ"ל. לפי דבריו מתברר שאפילו במקרה של גיור קטין, מועילה הכנסה בבריתו של אברהם. כבר ציינתי שצריך עיון בהבנה זו, כיון שאין "דעת בית דין". הרב שפירא פסק שקהילת "ביתא ישראל" לא צריכה הטפת דם ברית.
הרב מנשה קטן זצ"ל (שו"ת "משנה הלכות", חלק יז, סימן יב) הסכים עִם דברי הרב אברהם שפירא, ונקט שלא צריך לבצע הטפת דם ברית לאתיופאים. הברית מילה שנעשה לשם יהדות, מועיל גם בתור ברית מילה לשם גרות.
הרב משה פיינשטיין זצ"ל, במספר תשובות (שו"ת "אגרות משה", יורה דעה, חלק א, סימן קנח; יורה דעה, חלק ב, סימן קכו; יורה דעה, חלק ב, סימן קכח; יורה דעה, חלק ג, סימן קה) נקט שמילה לשם יהדות מועילה בתור מילה לשם גיור. בחלק מהתשובות הוא סבר שאפילו בגיור קטין מועיל הברית מילה שחשבו שהוא יהודי. על אף שבגיור קטין יש צורך בדעת בית דין.
הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל (שו"ת "משפטי עוזיאל", כרך ז, אבן, העזר סימן יט) כתב שמועילה מילה לשם מצוַת מילה כיהודי ואפילו שמדובר על גר קטין. הרב צבי פסח פראנק זצ"ל (שו"ת "הר צבי", יורה דעה, סימן ריט) נקט שהמילה מועילה: "דכל שנימול לשם מצות מילה סגי בזה. ולא מעכב כונה לשם גירות".
[6] ראיתי שכעין זה כתב הרב משה שטרנבוך זצ"ל (בשו"ת "תשובות והנהגות", חלק א, סימן תקצז): "מה שאין כן בשבט לוי שנימולו קודם מתן תורה או כל אותם שנצטוו בימי אברהם אף שלא נתכוונו לגירות נצטוו לברית ומלו לכך ודי בזה. וכן בכל גר אם בית דין קיבלו אותו למול בגירות המילה היא לשם ברית, אבל כאן שאמו גויה לא שייך עליו מילה לשם ברית בשעה שהקב"ה לא הסכים עוד לברית".
גם כעין זה מצאתי בדברי הרב אהרן קוטלר זצ"ל ("משנת ר' אהרן", חלק א, עמ' קסב). הוא נקט שבני לוי לא הוצרכו להטפת דם ברית, כיון שהם מזרע ישראל ואינם בגדר ערלים. לכן, הברית מילה שלהם הועילה על אף שלא היתה מילה של גירות: "ונראה לבאר לפי סברת התוס'… דלא שייכא הטפה אלא דוקא היכא דאיכא שם ערלות, אולם נבאר באופן דלא תקשה קושיית הר"ש מקטן שנימול שלא כדינו ומגר שנולד מהול. דסברת התוס' בקטן שנולד מהול דכיון שלא היתה לו ערלה לא שייכא ביה הטפת דם ברית, סברה זו עצמה שייכא גם בנימול שלא כדינו, דסוף סוף עכשיו אינו ערל, ולית ביה מצות מילה, ואין צריך הטפה. מה שאין כן בגר, דכמו בנימול שלא לשם גירות דאין מילתו מילה, ואע"ג דלית ליה ערלה צריך להטיף דם ברית, הוא הדין דגם בנולד מהול צריך הטפת דם ברית. והטעם בשניהם דכל הגוים נקראו ערלים, מצד הפסוק דכל הגוים ערלים, וזה מבואר במשנה פרק ג דנדרים דף לא, ע"ב…. וממילא כיון דעכו"ם גם כשהוא מהול הרי הוא ערל, שפיר שייכא ביה הטפת דם ברית כשבא להתגייר, דהוא מצד שם ערלות דעכו"ם, מה שאין כן בקטן… ומעתה יתיישב היטב מה שהקשינו דלפי מה שכתבו התוס' והרמב"ן לשיטתיהם בהא דמהני מילת האבות להיכנס על ידה בברית, דאם כן גם בני קטורה, לפי שיטת הרמב"ם דחייבים במילה, תועיל טבילה לבדה להכניסם בברית. דחילוק גדול יש בין מילת שבט לוי למילת בני קטורה, דבני קטורה יש לומר דאף דנימולו בחיוב מילה, מכל מקום חשיבי ערלים מצד הקרא דכל הגויים ערלים… ולכן שייך בבני קטורה הטפת דם ברית כשבאו להתגייר. מה שאין כן בשבט לוי, דנראה דאף קודם מתן תורה זרע יעקב אינם בכלל ההלכה דכל הגויים ערלים, דהלכה זו תליא במי שהוא מזרע ישראל… ולהכי אף בני קטורה בכלל ההלכה לפני שאינם מבית ישראל, אבל בית ישראל אינם בכלל זה, ולכן לא הוצרכו להטפה…".
[7] עיין שו"ת "זכר יצחק השלם", סימן כח, אות א; מהר"ם בחידושיו על התוס' במסכת יבמות כד, ע"ב, ד"ה אי הכי וכו'; שו"ת מהר"ם שיק, יורה דעה, סימן תג.
להורדת המאמרhttps://ori-fisher.com/wp-content/uploads/2021/11/פסק-דין-גיור-אחד-שחושב-שהוא-יהודי.docx