אבי מורי סיפר לי כשהיה בחור באוניברסיטה היה גר עם מספר בחורי ישיבה. היה בחור אחד שכל הזמן היה מודד את גדלותם של החכמים, החכם הזה הוא גדול מהחכם הזה וכן הלאה. כמובן, שאבי מורי לא סבל את הדברים ולא הבין איך הבחור ישיבה הזה יכול למדוד את גדולתם של החכמים. וכך היא האמת, בחור ישיבה לא יכול למדוד את גדולתם של החכמים. סתם אנשים לא מודדים את חכמתם של התלמידי חכמים. כדי לדעת מי הוא תלמיד חכם באמת, צריך שהתלמידי חכמים יביעו את עמדתם בדבר. גם בענייני רפואה, הרופאים הם הקובעים מי הוא רופא מומחה. לא יכול להיות שאנשים שלא מבינים ברפואה יכריעו מי הוא רופא מומחה. בכל תחום ותחום, האנשים שעוסקים בתחום קובעים מי הם המומחים בתחום.
כדאי לעיין בדבריו הנפלאים של הרב משה בן חביב זצ"ל (ספר "גט פשוט", קונטרס כללים, כלל ב) שכתב כלל איך לברר מי הוא פוסק גדול ומי אינו פוסק גדול: "וכי תימא [וכי תאמר] מי יוכל לומר ולהבחין זהו פוסק גדול מפורסם וזה אינו גדול מפורסם יראה לי דכל פוסק שזכה שנתפשט ספרו או דבריו או הוראותיו בכמה מקומות חשיב גדול מפורסם. משום דמימיו אנו שותים והרי הוא מכלל הפוסקים אבות העולם. אמנם הפוסק שלא נתפשט ספרו או הוראותיו ולא הוזכרו דבריו בספרי הפוסקים תדיר אלא במקצת מקומות הוזכרו דבריו לא חשיב גדול מפורסם".
אם כן, עלינו להתבונן בפוסקים שמזכירים את דבריהם תלמידי חכמים רבים ונקטו שהם מגדולי הפוסקים. חשיבותו של הפוסק מתבטאת בכך שהוא מוזכר על ידי תלמידי חכמים רבים. בכך הם מביעים את דעתם שהוא פוסק גדול. לאחרונה ראיתי מספר רבנים שמתחילים לצטט דעות של כל מיני רבנים בענייני גיור. המעניין שפתאום גילו אותם בענייני גיור. הם אינם מהפוסקים המובהקים שעל פיהם נוקטים בשאר הלכות. אני לא בא לומר שהם לא היו תלמידי חכמים ולזלזל בגדולתם, אבל עדיין לעניין פסיקת ההלכה בגיור, לא נסמוך על דבריהם. בעיקר כשרוב גדולי הפוסקים לא נקטו כמותם. נוסף על כך, יש מקרים שרבנים תלמידי חכמים כתבו איזו סברה ודעה מסויימת, אבל הם לא כתבו את הדברים בתור פסק הלכה. רבנים אחרים חושבים שאפשר לסמוך על סברה זו. אבל, לא כך הם הדברים. כל עוד שלא פסק את הדברים הלכה למעשה, אי אפשר לסמוך על הדברים. מעניין הדבר שאם נתבונן בספר "פניני הלכה" ונבדוק כמה פעמים מוזכרים הפוסקים שכיום הוא מצטט אותם לעניין גיור. נמצא שהם מצוטטים פעמים בודדות. הרב גלזנר בכלל אינו מוזכר. הרב עוזיאל זצ"ל מוזכר 64 פעמים, והרב יוסף משאש פחות משלשים פעמים. רק לתת השוואה ה"חזון איש" מוזכר 550 פעמים. מדוע עד עכשיו הרב מלמד לא הזכיר פוסקים אלו?
הרב אליעזר מלמד לאחרונה טען "שאין אפשרות הלכתית למנוע מהרבנים הסוברים כדעת גדולים אלה, לנהוג כשיטתם… ובפיקוח נפש ונשמה גדול שכזה מותר להם לנהוג על פי מיעוט הפוסקים.. כמו כן, אין אפשרות למנוע מנציגי מדינת ישראל לסמוך על דעות אלו, כאשר אי גיורם של המזדהים כיהודים ומעוניינים להתגייר ולחזק את זהותם היהודית – גורם לפגיעה בזהותה היהודית של מדינת ישראל ולמצוקה חברתית חמורה".
נראה שיש להשיג על דברי הרב מלמד במספר נקודות: א. מהיכן למדנו שבפיקוח נפש ונשמה אפשר לסמוך על מיעוט הפוסקים? יש אפילו מחלוקת בין הפוסקים אם לעניין הצלת נפש משמד מותר לחלל שבת. ב. יש כללי פסיקה, ואין לסמוך על מיעוט הפוסקים. ואם סומכים עליהם, אין כאן הצלת נפש, אלא יש נתינת תעודה של גיור כשהאדם אינו גר. זה כמו לתת תעודת כשרות על דבר שאינו כשר. במקרה שרוב ככל הפוסקים נוקטים בגישה מסויימת, מי שנוקט אחרת, גיורו לא חל. ג. מה לגבי פיקוח נפש של האומה? מה לגבי הקרע הגדול שיווצר בעם, כשיהיו רבים שינקטו גישה שונה מרוב הפוסקים ורבים מעם ישראל לא יקבלו גיורים אלו. ד. מי אמר שהקלות אלו יביאו להצלה מהתבוללות? רוב אלו שלא באים להתגייר אינם באים בגלל הקושי של הגיור, אלא בגלל שהגיור לא מעניין אותם. אם כן, הקלות אלו לא יצילו את הדבר.
כדאי לעיין בפוסקים המובהקים של הדור הקודם ושל דורנו וללכת אחריהם. אל לנו לנסות לחדש גישות בפסיקה בגיור שאינן מקובלות.