אנחנו גדלנו על הסיפור של השלכת אברהם אבינו לכבשן האש. כבר הגננת סיפרה לנו את הסיפור שאברהם אבינו שיבר את הצלמים בבית אביו ובסוף השלכתו לכבשן האש והצלתו. כמובן, כילדים קטנים אנחנו לא יודעים מה כתוב בתורה, ומה לא כתוב בתורה. אך, לאחר שאנחנו מתחילים לעיין בתורה, פתאום שמים לב שרבים מסיפורי הגננת, ובעצם מדרשי חז"ל, אינם כתובים בתורה.
כמובן, שעולה השאלה על רבים מסיפורי הגננת ועל מדרשי חז"ל, מדוע הסיפורים האלו לא כתובים במפורש בתנ"ך? אך, לגבי הסיפורים על אברהם אבינו השאלה עולה ביתר שאת. שהרי תחילת פרשת לך לך מספרת שהקב"ה אמר לאברהם אבינו ללכת לארץ שהוא יראה לו, ואומר שאם ילך יברך אותו בברכות גדולות. אבל, אנחנו לא יודעים שום דבר על אברהם אבינו. סוף פרשת נח מספרת שאביו לקח אותו ללכת לארץ כנען ובסופו של דבר לא הגיעו לארץ כנען, נשארו בחרן. ואנחנו עומדים תמהים, מדוע הקב"ה פנה לאברהם אבינו? במה הוא זכה לפנייתו? לא מסופר על שום מעשה גדול שאברהם אבינו עשה. הדבר מובלט כשאנחנו עומדים וקוראים על נח בתחילת הפרשה, שהפרשה מתחילה ואומרת שנח איש צדיק תמים היה בדורותיו.
על שאלתנו, עמד מהר"ל מפראג במספר מקומות. הוא הסביר את הדברים לאור סוגיא במסכת שבת (פח, ע"א). שם נאמר שבמעמד הר סיני הקב"ה כפה על בני ישראל הר כגיגית ואמר להם: "אם אתם מקבלים התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם". רבים העלו את השאלה, מדוע הקב"ה היה צריך לכפות על בני ישראל הר כגיגית, הרי הם אמרו "נעשה ונשמע"? מהר"ל מפראג השיב על כך ואמר, שהקב"ה רצה להראות לעם ישראל, שהוא מקבל את התורה לא בגלל שהוא רוצה, אלא בגלל שהוא חייב. כלומר, רק עם ישראל מתאים לקיום התורה והמצוות. עם ישראל קדם לעולם. מכתחילה נקבע שעם ישראל יקבל את התורה, רק הוא ראוי לקיום התורה והמצוות.
בכך גם הסביר את המדרש שמספר שהקב"ה חזר על אומות העולם ושאל אותן אם רוצים לקבל את התורה. הוא פנה לישמעאל, לאדום ולעמון ומואב. כל אחד שאל מה כתוב בתורה? והקב"ה הציג בפניו ציווי שהוא לא ירצה לקיים. כגון, לישמעאל הוא הציג את איסור גניבה. רק עם ישראל לא שאל מה כתוב בתורה, וקיבל את התורה מיד.
מהר"ל מפראג שאל מה העניין להציג בפניהם ציווי שהם לא ירצו לקיים? גם קשה היכן מצינו דבר זה שהקב"ה בא והציע את התורה לאומות העולם? אלא, יישוב הדבר, המדרש בא לבטא לנו באופן ציורי, שאומות העולם אינן שייכות לתורה. רק עם ישראל מתאים לתורה.
זהו גם הרעיון מדוע התורה לא מספרת שום דבר על אברהם אבינו קודם אמירת הקב"ה אליו "לך לך". בכך התורה רוצה לומר לנו שאברהם אבינו נבחר לא בגלל המעשים הגדולים שעשה, אלא בגלל שהוא מתאים מבחינה נפשית לקיום התורה והמצוות. עם ישראל קדם לעולם.
יש כאן יסוד חשוב ביותר על ההתאמה הנפלאה בין עם ישראל לקיום התורה ומצוות. ככל שאנחנו נדע שהתורה מתאימה לנו, יהיה לנו יותר קל לקיימה.
רציתי להציג עוד יישוב לשאלתנו. לדעתי, התורה לא אמרה לנו מה אברהם אבינו עשה כדי שיזכה לגילוי של הקב"ה וזאת כדי ללמדנו שכל אחד מעם ישראל נקרא לקריאה זו "לך לך". לא משנה מה עשה, על כל אחד מוטל התפקיד "לך לך". משמעות הקריאה הזו היא קריאה של עשיה ופעולה. תפקידו של כל יהודי הוא להיות שליח של ה', לפעול ולעשות. עליו ללכת ולעשות.