הגמרא[1] דנה בנוגע לדין נכרי שבא על בת ישראל, אם הולד כשר, או שהוא ממזר. היא הביאה מחלוקת בין התנאים והאמוראים בשאלה זו. למסקנת הגמרא הולד כשר. פסיקת ההלכה של הראשונים היא כדעה שהולד כשר[2].
יש מקום להבין מדברי רש"י[3] וגם מדברי התוס'[4] שהם סברו שאם נוקטים בגישה שהולד כשר, אז הולד צריך גיור. טעם הדבר הוא משום שאם הולד אינו ממזר הטעם לכך כיון שהוא הולך אחר אביו הנכרי. אבל, אם הולד ממזר, טעם הדבר כיון שהוא הולך אחר אמו הישראלית, ולכן לא צריך גיור. יש עוד ראשונים שיש מקום להבין מדבריהם שהם נקטו שהולד צריך גיור[5].
אבל, השיטה הזו היא מאוד תמוהה ויש קושיות רבות על השיטה. שהרי מבואר במפורש באותה גמרא שיש מחלוקת אם נולדה בת אם היא פסולה לכהונה, ויש ראשונים שנקטו שאינה פסולה לכהונה. והרי אם היא צריכה גיור, בוודאי היא פסולה לכהונה. עוד מבואר בגמרא[6] שאם נולד בן, הולד חייב בפדיון הבן. והרי אם צריך גיור מה מקום לומר שחייב בפדיון הבן? אחרונים רבים דנו ליישב את השיטות השונות והביאו יישובים שונים[7].
אולם, רוב הפוסקים[8] לא כתבו חידוש כזה. לא מצינו חידוש כזה בדברי הרמב"ם וה"שולחן ערוך". דווקא יש מקום להוכיח מדבריהם בניגוד לכך. אכן, יש אחרונים שהחמירו בדבר. אבל, להלכה למעשה, יש לפסוק שהולד לא צריך גיור ואפילו במקרה שהאֵם מומרת[9].
מדברי הגמרא[10] משמע שעל אף שהולד הוא כשר ואינו מוגדר כממזר, בכל זאת, הוא פגום לכהונה. כלומר, אם היא בת היא נפסלת לכהונה. אבל, יש בדבר מחלוקת ראשונים. הרי"ף[11] הסתפק בדבר כיון שבמסקנת הסוגיא נאמר שבמקרה שנכרי בא על בת ישראל, הולד כשר. הגמרא לא אמרה שהולד פגום לכהונה. אם כן, יש להבין שמסקנת הסוגיא שהולד הוא כשר לגמרי ואינו פגום לכהונה. אבל, הרא"ש[12] והראב"ד[13] השיגו על דברי הרי"ף. הרא"ש כתב שבוודאי הולד פגום לכהונה כיון שיש על כך קל וחומר. מפשטות דבריו משמע שהיא פסולה לכהונה מדאורייתא. הגמרא במסקנת הסוגיא לא ציינה לעניין זה, כיון שבעניין זה אין מחלוקת. הגמרא רצתה רק להוציא מהדעה שסברה שהולד ממזר. אבל, יש לציין שהרמב"ן[14] השיב על כל טענות הראב"ד. בסיום הדברים נשאר בספק בעניין. לכן, אם הבת נישאת לכהונה, הרי לא מוציאים אותו מהכהן מדין ספק. אבל, אם יוולד ילד הוא יהיה ספק חלל.
דברי הרמב"ם[15] אינם ברורים לגמרי, הוא פסק:
עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר בין פנויה בין באשת איש בין באונס בין ברצון.
הוא סתם את דבריו, וכתב שהולד כשר. הוא לא הזכיר דין של כהונה. מפשטות דבריו משמע שסבר שהולד כשר לגמרי, וגם לכהונה. אך, נחלקו הפוסקים בביאור דבריו. יש שהבינו[16] שלפי הרמב"ם, הולד כשר לגמרי לכהונה ואפילו אין ספק. אבל, יש שהוכיחו[17] מדברי הרמב"ם, במקום אחר[18], שנקט שאכן הולד פגום לכהונה.
להלכה למעשה, ה"טור" וה"שולחן ערוך"[19] פסקו שהולד פגום לכהונה. מדבריהם משמע שאין זה מתוך ספק, אלא מתוך ודאי. אך בעל ה"חלקת מחוקק"[20] ובעל ה"בית שמואל"[21] ציינו לדעת היש חולקים שלא הוי אלא ספק, וכן דעת הרמב"ם שכשר לכתחילה.
יש מחלוקת בין הפוסקים אם מדובר על פסול מדאורייתא, או מדרבנן[22]. בהקשר לכך יש מחלוקת בין הפוסקים מה הדין בדיעבד שכבר נישאת. יש מהפוסקים[23] שטען שכיון שמדובר על דין דרבנן, בדיעבד אם נישאת, לא מוציאים אותה. נוסף על כך, אם נולד ילד, הוא אינו ספק חלל. להלכה למעשה, פוסקים שלא מוציאים את האשה, והולד הוא ספק חלל[24].
יש מחלוקת בין הפוסקים בהגדרת דיעבד. לדעת הרב משה פיינשטיין זצ"ל[25], אפילו אם נשואה לכהן בנשואין אזרחים ונולד לו בן ממנה, זה לא נחשב בדיעבד. לכן, אם הכהן רוצה לנשאה כדת משה וישראל, אסור לקדשה, שהרי היא אסורה לכהן. הוא הבין שמדובר בספק דאורייתא, לכן אין להקל בדבר.
יש להעיר שיש מחלוקת בין הראשונים[26] אם הדין של פגום לכהונה, נאמר דווקא כשנולדה בת, או גם כשנולד זכר הולד פגום לכהונה. לכן, אם יוולד לו לאחר מכן בת, היא תהיה פסולה לכהונה. להלכה למעשה[27], נראה שנוקטים שרק אם מדובר בבת, היא פגומה לכהונה. אבל, בן לא פגום לכהונה.
[1] מסכת יבמות מד, ע"ב-מה, ע"ב.
[2] עיין תוס', מסכת יבמות טז, ע"ב, ד"ה קסבר וכו'; רי"ף, שם טו, ע"א-מדפי הרי"ף; ספר "הזכות" שם; רא"ש שם, פרק ד, סימן ל; רמב"ם, הלכות איסורי ביאה טו, ג; "טור" ו"שולחן ערוך" אבן העזר ד, ה.
[3] עיין רש"י, מסכת קידושין סח, ע"ב, ד"ה לימא קסובר וכו'; מהרש"א, על דברי התוס' במסכת קידושין עה, ע"ב, ד"ה ור' ישמעאל וכו'; "שער המלך", הלכות איסורי ביאה טו, ג; רש"י, מסכת יבמות כג, ע"א, ד"ה לימא קסבר וכו'.
[4] עיין תוס', מסכת קידושין עה, ע"ב, ד"ה ור' ישמעאל וכו'; מהרש"א שם; פסקי תוס', מסכת קידושין, סימן קמב; תוס', מסכת בכורות מז, ע"א, ד"ה ולא תימא וכו'; תוס', מסכת יבמות כג, ע"א, ד"ה קסבר רבינא וכו'; תוס', מסכת יבמות טז, ע"ב, ד"ה אמוראי נינהו; תוס', מסכת יבמות טז, ע"ב, ד"ה עכו"ם שקדש וכו'; "שער המלך", הלכות איסורי ביאה טו, ג.
[5] בעל ספר "שער המלך" (הלכות איסורי ביאה טו, ג) דייק מדברי הרי"ף שסבר שצריך גיור. יש גם את שיטת ר' משה כפי שמובאת ב"דרישה" (יורה דעה רסח, ה) שאפשר להבין מדבריו שסבר שצריך גיור. כך למד בדעתו הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, ספר "פסקים וכתבים", כרך ו, אבן העזר, סימן כג, אות ו.
[6] מסכת בכורות מז, ע"א.
[7] עיין שו"ת "אחיעזר", חלק ב, יורה דעה, סימן כט; שו"ת "חמדת שלמה", אבן העזר, סימן ב; שו"ת "זכר יצחק השלם", חלק א, סימן ד; מהרי"ט אלגאזי, מסכת בכורות, פרק ח, אות סד; "אור שמח", הלכות איסורי ביאה טו, ג; ספר "אמרי משה", סימן כז.
[8] מדברי בעל ה"טורי זהב" ובעל ה"שפתי כהן" מבואר שהולד לא צריך גיור.
בעל "טורי זהב" (יורה דעה רסח, י) כתב שולד שנולד מישראלית שנבעלה לנכרי [שאבי הולד הוא נכרי], לא פוסלים את הולד ולא מזכירים אותו בשם בן עכו"ם. אבל, מיוחסים שבישראל לא יתחתנו עמו, על אף שכשר הוא. הטעם שלא יתחתנו עמו כיון שהוא לא מהמיוחסים. מבואר מדבריו שהולד כשר גמור, ומצד הדין אין שום איסור להתחתן עמו.
בעל "שפתי כהן" (שם, ס"ק יא) כתב שאף על גב שאנחנו פוסקים שנכרי שבא על בת ישראל הולד כשר, בכל זאת, יש מספר נפק"מ לעניין אם הולד כשר לכהונה, וכן לעניין פדיון הבן. מדבריו למדים שלשאר דברים אין שום נפק"מ, ובפשטות אין צורך בגיור.
ב"פתחי תשובה" (אבן העזר ד, א) מובאת תשובת "חמדת שלמה" שבה כתוב שמדברי הראשונים והאחרונים מוכח שלא כהבנה הזו שצריך גיור. עוד מובאת שם תשובת "נודע ביהודה" שגם כתב שאין צורך בגרות.
ב"פתחי תשובה", ביורה דעה (רסו, יד), מובא בשם בעל ספר "תפארת למשה" שמותר למול את הולד בשבת. דהיינו, הוא נחשב כיהודי גמור שמילתו דוחה שבת.
הרב יעקב עטלינגר זצ"ל (שו"ת "בנין ציון", סימן כא) כתב שיש למול את הולד בשבת. יש לפסוק כסתימת כל הפוסקים וכמנהג כל ישראל. אולם, אולי יש מקום להחמיר להצריכו טבילה כדעת התוס'.
הרב אליעזר יהודה וולדנברג זצ"ל (שו"ת "ציץ אליעזר", חלק יח, סימן סה) הביא שר' שלמה קלוגער (שו"ת "טוב טעם ודעת", יורה דעה, מהדורה קמא, סימן רכט) קבע שהעיקר שצריך גרות ושחס וחלילה לקרוא שמו בישראל בלי גרות תחילה. אך, הרב וולדנברג כתב שרוב הפוסקים עד אחרון שבאחרונים הסכימו בפשיטות שלא צריך גרות ובעדת ישראל מתחשב לכל דבר שבקדושה.
הרב חים עוזר גרודזינסק זצ"ל (שו"ת "אחיעזר", חלק ג, סימן כא) כתב שמעיקר הדין בוודאי ההלכה כדעת רוב הראשונים שלא צריך גיור.
גם הרב יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל (שו"ת "שרידי אש", חלק ב, סימן צז) כתב שדעת גדולי הראשונים והסכמת גדולי האחרונים שהוא כישראל גמור.
אמנם, יש לציין שהרב מרדכי יעקב ברייש זצ"ל (שו"ת "חלקת יעקב", אבן העזר, סימן יד) כתב שאף על פי שסוגיין דעלמא שהולד לא צריך גרות, ויש ראיות לכך. בכל זאת, כיון שחלק מהפוסקים סברו שהולד צריך גרות, אין להתיר לכתחילה שאשה תעשה הזרעה מלאכותית מזרע של נכרי.
גם יש לציין לדברי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל ("פסקים וכתבים", כרך ד, יורה דעה, סימן פט) שחשש לדעת האחרונים שפסקו שהולד צריך גרות, ואפילו חשש במקרה שהגרות היתה לשם אישות, שהיא תחשב ספק נכריה.
הרב שלמה גורן זצ"ל (כתב עת "תחומין", כרך כג, עמ' 178; עיין בספר "תרומת הגורן", חלק ב, סימן מח, סימן מט) כתב שכיון שישנם ראשונים ואחרונים עמודי הוראה הנוטים להחמיר ומצריכים גיור, לכן יש להטביל את הולד בפני שלשה לשם גרות לחומרא. אבל, בדיעבד אם הולד לא התגייר וכשהגדיל נשא בת ישראלית, אין לחוש שלא חלים הקידושין. ואפשר לחזור ולהטבילו לאחר מכן בפני שלשה. הוא גם כתב שאם כבר באים להירשם לנישואין, והאשה היא בת לאב נכרי, יש לרשום אותה לנישואין ללא כל גרות. אבל, בזמן טבילתה לפני החתונה, יש לשלוח שלשה יהודים כשרים שיעמדו בזמן טבילתה, ובעודה במים תקבל עול מצוות. אין צורך לפרסם את המעשה כמעשה בית דין, ולא לרשום את זה כגרות, אלא רק לרווחא דמילתא.
[9] הרב משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת "אגרות משה", אבן העזר, חלק א, סימן ח; "דברות משה", מסכת יבמות, פרק א, סימן יג, ענף ב) העלה סברא לומר שבמקרה שהאם מומרת, אז הולד צריך גיור. אבל, נראה שגם במקרה כזה אין צורך בגיור. מדברי הרמ"א בשני מקומות יש להוכיח שסבר שלא צריך גיור. עיין "שולחן ערוך", אבן העזר מד, ט; "שולחן ערוך", יורה דעה, סו"ס קנט; עיין גם ב"חלקת מחוקק", אבן העזר מד, י; עיין ב"בית שמואל" שם, ס"ק יב; הארכתי בכל הדיון הזה בספרי "גר המתגייר", כרך ג, במאמרי "אם יהודיה ואב נכרי", הלכות אבן העזר.
[10] מסכת יבמות מה, ע"א.
[11] מסכת יבמות טו, ע"א-מדפי הרי"ף.
[12] מסכת יבמות, פרק ד, סימן ל.
[13] מובא ספר ה"זכות" על הרי"ף, מסכת יבמות טו, ע"א.
[14] ספר ה"זכות", על הרי"ף, מסכת יבמות טו, ע"א.
[15] הלכות איסורי ביאה טו, ג.
[16] עיין "מגיד משנה", הלכות איסורי ביאה טו, ג; "שער המלך" שם; 'ביאור הגר"א', אבן העזר ז, נד.
[17] עיין "משנה למלך", הלכות איסורי ביאה טו, ג.
[18] הלכות איסורי ביאה יג, ח.
[19] אבן העזר ד, ה; אבן העזר ז, יז.
[20] אבן העזר ד, ג.
[21] אבן העזר ד, ב.
[22] בעל ה"משנה למלך" (הלכות איסורי ביאה טו, ג) הבין שמדובר על פסול דאורייתא; מהרש"ל ("ים של שלמה", מסכת יבמות, פרק ד, סימן לח) נקט שהקל וחומר הוא אסמכתא בעלמא. כיון שסבר שיש לפרוך את הקל וחומר; גם רעק"א (בשו"ת שלו, מהדורה קמא, סימן צא) נקט שאפילו לפוסקים שסברו שהולד פגום לכהונה, בכל זאת, זה רק מדרבנן. הוא דחה את הקל וחומר וכתב שעיקר הקל וחומר הוא לגבי עבד שבא על בת ישראל.
[23] כך נקט מהרש"ל ("ים של שלמה", מסכת יבמות, פרק ד, סימן לח). וזאת על פי הבנתו שמדובר רק באיסור דרבנן. הדברים גם מבוארים בשו"ת שלו, סימן יז.
[24] הרבה אחרונים נקטו שלא מוציאים. ר' יואל סירקיס זצ"ל ("בית חדש", אבן העזר ז, ז), בעל ה"חלקת מחוקק" (אבן העזר ד, ג), בעל ה"בית שמואל" (שם, ס"ק ב; סימן ז, ס"ק לט) ובעל ה"באר היטב" (אבן העזר ד, ג) נקטו שלא מוציאים את האשה. אבל, יש מחלוקת מה הטעם שלא מוציאים אותה בדיעבד. מדברי בעל ה"חלקת מחוקק" ובעל ה"בית שמואל", בסימן ד, משמע שהטעם משום שיש לחוש לדעות החולקות שסוברות שהאשה אינה פסולה לכהונה. אבל, מדברי בעל ה"חלקת מחוקק" (אבן העזר ז, כו) משמע שנקט כך גם בדעת ה"שולחן ערוך". על אף שה"שולחן ערוך" פסק כדעת הרא"ש. בפשטות יש שני טעמים מדוע יש לנו לומר שלא נוציא את האשה: א. כיון שיש מחלוקת בין הראשונים, אם האשה נאסרת. לכן, מספק אין להוציא את האשה. ב. גם לדעות שהאשה פסולה לכהונה, מדובר רק בפסול דרבנן. לכן, אין להוציא אותה בדיעבד. בעל ה"בית מאיר" (אבן העזר, סימן ד, על דברי ה"בית שמואל", ס"ק ב) נתן ביאור מחודש לדין זה.
[25] שו"ת "אגרות משה", אבן העזר, חלק א, סימן ה.
[26] הרמב"ן (ספר ה"זכות", על הרי"ף, מסכת יבמות טו, ע"א-מדפי הרי"ף) נקט שגם אם נולד בן, הוא פגום לכהונה. אבל, הרשב"א (בחידושיו למסכת יבמות מה, ע"א) ובעל "הגהות מיימוניות" (הלכות איסורי ביאה, פרק טו, אות א) נקטו שמדובר דווקא אם נולדה בת. אם נולד בן, הוא לא פגום לכהונה.
[27] מהרש"א (מסכת יבמות מה, ע"ב, גבי ההוא דהוו קרי ליה בר ארמאה וכו') נקט כדעת הרמב"ן שגם אם נולד בן, הוא פגום לכהונה; אבל, בעל "שער המלך" (הלכות איסורי ביאה טו, ג) תמה על דבריו כיון שהרי"ף, הרא"ש והרשב"א לא נקטו כדברי הרמב"ן בדבר זה. גם מהרש"ל (ספר "ים של שלמה", מסכת יבמות, פרק ד, סימן לח), בעל ה"קרבן נתנאל" (מסכת יבמות, פרק ד, סימן ל, אות פ) ובעל "באר הגולה" (אבן העזר, סימן ד, אות י) נקטו בדרך זו שרק אם נולדה בת, היא פגומה לכהונה. כך גם משמע מדברי ה"שולחן ערוך" (אבן העזר ז, יז) שדיבר דווקא שנולדה בת שהיא פגומה לכהונה. לא הזכיר אם נולד בן; אבל, יש לציין שבעל שו"ת "משכנות יעקב" (אבן העזר, סימן ב) נקט שהעיקר כדעת הרמב"ן.