בברכת "א-להי נשמה" האדם צריך להגיע להכרה שבכל יום ויום הקב"ה מחזיר את נשמתו ולא היה הכרח שיקום הבוקר. הקב"ה יכל לקחת את נשמתו ולא להחזירו. בהכרה הזו, האדם קם בכל בוקר ומבין שלא חייב להיות שמחר אני יקום, היום הקב"ה עשה עמי חסד והחזיר לי את נשמתי ולכן מוטל עלי לפעול ולעשות ככל שאני יכול לעשות. להרבות בעשיית טוב, וזאת מפאת שתי סיבות:
- משום הכרת התודה שהקב"ה החזיר לי את הנשמה.
- משום ההכרה שלא חייב להיות שמחר אקום בבוקר. היום הקב"ה עשה עמי חסד, אבל אין הכרח שכך יהיה מחר, לכן עלי לעשות ככל שאני יכול לעשות היום. כפי שמובא במשנה במסכת אבות (פרק ב, משנה י) בדברי ר' אליעזר בן הורקנוס: "ושוב יום אחד לפני מיתתך". כיון שלא ידוע לאדם מתי ימות, לכן כל ימיו הם בתשובה. וכפי שמובא בגמרא במסכת שבת (קנג, ע"א): "תנן התם, רבי אליעזר אומר: שוב יום אחד לפני מיתתך. שאלו תלמידיו את רבי אליעזר: וכי אדם יודע איזהו יום ימות? – אמר להן: וכל שכן, ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה. ואף שלמה אמר בחכמתו: בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. אמר רבן יוחנן בן זכאי: משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה, ולא קבע להם זמן. פיקחין שבהן קישטו את עצמן וישבו על פתח בית המלך, אמרו: כלום חסר לבית המלך? טיפשין שבהן הלכו למלאכתן, אמרו: כלום יש סעודה בלא טורח? בפתאום ביקש המלך את עבדיו. פיקחין שבהן נכנסו לפניו כשהן מקושטין, והטיפשים נכנסו לפניו כשהן מלוכלכין. שמח המלך לקראת פיקחים, וכעס לקראת טיפשים. אמר: הללו שקישטו את עצמן לסעודה – ישבו ויאכלו וישתו, הללו שלא קישטו עצמן לסעודה – יעמדו ויראו".