הצטווינו לאהוב כל אחד מעם ישראל, כפי שכתוב בתורה "ואהבת לרעך" כמוך"[1]. אבל, בנוסף לכך גם הצטווינו לאהוב את הגרים כפי שכתוב בתורה[2]: "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם". כלומר, גם הגר הוא בכלל "רעך", אבל יש עוד חיוב כלפי הגר. לכן, מי שמבטל מצות "ואהבתם את הגר" מבטל ביחד עם זאת את מצות "ואהבת לרעך כמוך"[3].
בעל ספר ה"חינוך"[4] הסביר את יסוד מצוה זו:
משרשי המצוה. כי השם בחר בישראל להיות לו לעם קדוש ורצה לזכותם, ולכן הדריכם וציום על דרכי החנינה והחמלה, והזהירם להתעטר בכל מדה חמודה ויקרה למצוא חן בעיני כל רואיהם, ויאמרו עם ה' אלה. וכמה היא דרך נעימות וחמדה להתחסד ולגמול טובה לאשר הניח אומתו וכל משפחת בית אביו ואמו ויבא לחסות תחת כנפי אומה אחרת באהבתו אותה ובבחירתו באמת ושנאת השקר, ובהיותנו זוכים למדות טובות הללו תחול טובת האל עלינו ותדבק בנו, ושום דבר לא תמנענו ממנו, כי הטובה תתפשט בטובים והפכה ברעים.
ר' יהודה החסיד[5] כתב דברים נפלאים בעניין מצוה זו:
"ואהבתם את הגר" (דברים י' י"ט) מצוה אותנו לאהוב את הנכנס תחת כנפי השכינה לקיים את כל המצות והתורה. ובל"ו מקומות הזהירה תורה על אהבתו ושלא להונותם בין אונאת ממון בין אונאת דברים. וגדולה אהבתן וחביבה לפני המקום יותר מאהבתן של ישראל משל לשני בני אדם אחד אוהב את המלך והאחד המלך אוהבו מי גדול אותו שהמלך אוהבו נמצא ישראל אוהבים הקדוש ברוך הוא והקב"ה אוהב את הגר שנאמר (שם שם י"ח) "ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה". על כן מצוה עלינו לאהוב את מי שהמלך אוהב אותם לפיכך כתיב "ואהבתם את (נפש) הגר".
גם הרמב"ם[6] כתב דברים נפלאים על חשיבות הקירוב לגרים ומצות "ואהבתם את הגר". התשובה הזו נכתבה לר' עובדיה הגר לאחר שרבו של ר' עובדיה הגר אמר דברים חריפים נגדו, ועל כך הוא בא וכתב דברים נפלאים על מצות "ואהבתם את הגר" וגדולתו של הגר:
ואשר השיבך רבך שלא כהוגן והעציבך והכלימך וקראך כסיל עבירה גדולה בידו וחטא גדול חטא וקרוב בעיני ששוגג הוא וראוי לו לבקש ממך מחילה, אף על פי שאתה תלמידו ואחר כך יצום ויזעק ויתפלל ויכנע אולי יתכפר לו וימחול לו האל יתעלה, וכי שכור היה זה [ולא ידע] שבשלשים וששה מקומות הזהירה תורה על הגר ואיה דבר 'וגר לא תונה' והיא אונאת דברים. אילו אמר הוא האמת והיית אתה התועה היה לו להסביר לך פנים ולדבר לך רכות כל שכן שאמרת האמת והוא התועה… דע שחובה שחייבתנו התורה על הגרים גדולה היא. על האב ועל האם נצטוינו בכבוד ומורא ועל הנביאים לשמוע להם ואפשר שיכבד אדם ויירא וישמע ממי שאינו אוהבו, ועל הגרים צונו באהבה רבה המסורה ללב 'ואהבתם את הגר וגו' ' כמו שצונו לאהוב את שמו 'ואהבת את ה' אלהיך'. והקב"ה בכבודו אוהב גר, שנאמר 'ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה'. וזה שקרא לך כסיל תמה גדול הוא, אדם שהניח אביו ומולדתו ומלכות עמו וידם הנטויה והבין בעין לבו ובא ונדבק באומה זו שהיא היום למתעב גוי עבד מושלים והכיר וידע שדתם דת אמת וצדק והבין דרכי ישראל וידע שכל הדתות גנובות מדתם זה מוסיף וזה גורע זה משנה וזה מכזב ומחפה על ה' דברים אשר לא כן זה הורס יסודות וזה מדבר תהפוכות והכיר הכל ורדף אחר ה' ועבר בדרך הקדש ונכנס תחת כנפי השכינה ונתאבק בעפר רגלי משה רבינו רבן של כל הנביאים ע"ה וחפץ במצותיו ונשאו לבו לקרבה לאור באור החיים ולהעלות במעלת המלאכים ולשמוח ולהתענג בשמחת הצדיקים והשליך העולם הזה מלבו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב, מי שזו מעלתו כסיל יקרא. חלילה לך לא כסיל קרא ה' שמך אלא משכיל ומבין ופקח והולך נכוחות תלמידו של אברהם אבינו שהניח אבותיו ומולדתו ונטה אחרי ה'.
הרב חיים דוד הלוי זצ"ל[7] הסביר את גדולת מצות "ואהבתם את הגר", ושמצוה זו היא יותר גדולה ממצות "ואהבת לרעך כמוך":
יחסה של תורת ה' לגרים מבואר במקומות רבים בתורה כיחס חיובי, המזכה את הגר בשוויון זכויות מלא, 'כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם', ועוד פסוקים רבים דומים. אך לענ"ד, המקרא המבליט זאת ביותר, הוא זה האמור במצות: 'ואהבת לרעך כמוך' (ויקרא יט), וכתב הרמב"ן, שהיא הפלגה, כי לא יקבל לב האדם שיאהב חבירו כאהבתו את נפשו. ועוד שכבר בא ר' עקיבא ולימד חייך קודמין… ויתכן, בעבור שלא אמר ואהבת 'את' רעך כמוך, והשוה אותם במלת 'לרעך', וכן ואהבת לו כמוך דגר, פירושו להשוות אהבת שניהם וכו'… כונת דבריו, שיש הבדל בין שימוש 'את' לשימוש למ"ד, וכתב המלבי"ם שם: 'את' מורה על הפעול, ולמ"ד מורה הגעה אל הדבר… מעתה, הרי מצאנו שצותה תורה לגבי גר בלשון 'את', 'ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים' (דברים י) מכאן, שאהבת הגר חמורה יותר מאשר אהבת כל אדם מישראל.
גם הרמב"ם, עמד על כך מנקודת ראות אחרת: 'מצוה על כל אדם לאהוב כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר ואהבת לרעך כמוך… אהבת הגר, שבא ונספח תחת כנפי השכינה, שתי מצוות עשה. אחת שהוא בכלל רעים, ואחת מפני שהוא גר, והתורה אמרה ואהבתם את הגר. צוה על אהבת הגר כמו, שצוה על אהבת עצמו, שנאמר ואהבת את ה' אלקיך וכו' ' (הלכות דעות ו, ג-ד). ופשוט ביותר. שכשם שאת ה' צריכים לאהוב יותר מ'כמוך' ללא גבול, כך היא אהבת הגר ללא גבול, יותר מ'כמוך' האמור בכל אדם מישראל משום שנאמר בו 'את' כאהבת ה', מצוה זאת דיה להוכיח את היחס החיובי לגרים בתורת ה'….
חוץ ממצות "ואהבתם את הגר" יש איסור "וגר לא תונה"[8]. מכוח לאו זה יש איסור לאדם לומר לגר "זכור מעשיך הראשונים", וכן אסור לומר לבן גרים "זכור מעשה אבותיך". גם אם היה גר ובא ללמוד תורה אל יאמר לו פה שאכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה[9].
מי שמצער את הגר, או שמתרשל בהצלתו, או בהצלת ממונו, או שמקל בכבודו מצד שהוא גר ואין לו עוזר באומה, ביטל עשה זה. ועונשו גדול מאד, שהרי במספר מקומות הזהירה תורה עליהם[10].
בעל ספר ה"חינוך" הוסיף עוד בחשיבות מצוה זו והלימוד ממנה לעזור לכל אחד ואחד, גם אלו שאינם מעם ישראל:
יש לנו ללמוד מן המצוה היקרה הזאת לרחם על אדם שהוא בעיר שאינה ארץ מולדתו ומקום משפחת אבותיו, ולא נעביר עליו הדרך במצאנו אותו יחידי ורחקו מעליו עוזריו, כמו שאנו רואים שהתורה תזהירנו לרחם על כל מי שצריך עזר, ועם המדות הללו נזכה להיות מרוחמים מהשם יתברך, וברכות שמים ינוחו על ראשנו. והכתוב רמז טעם הציווי באמרו 'כי גרים הייתם בארץ מצרים', הזכיר לנו שכבר נכוינו בצער הגדול ההוא שיש לכל איש הרואה את עצמו בתוך אנשים זרים ובארץ נכריה, ובזכרנו גודל דאגת הלב שיש בדבר וכי כבר עבר עלינו והשם בחסדיו הוציאנו משם, יכמרו רחמינו על כל אדם שהוא כן.
אולם, יש לציין שלעניין החיוב לרחם על כל אדם ואדם, המבטל עניין זה אינו מבטל מצות עשה כיון שאין זו המצוה של "ואהבתם את הגר", רק ממצוה זו לומדים יסוד זה. החיוב הוא דווקא לנכרי שהתגייר[11]. לעניין כמה דורות הוא בגדר גר לעניין איסור "וגר לא תונה", יש להשוות את הדברים להיתר גר בנישואי ממזרת[12]. מובא במשנה במסכת קידושין[13] שגר או גיורת מותרים להתחתן עִם ממזרת או ממזר. בגמרא[14] מובאת מחלוקת תנאים עד איזה דור הוא נחשב בגדר גר שמותר לישא ממזרת. יש דעה שסוברת עד י' דורות ויש דעה שסוברת עד שישתקע שם עבודת כוכבים. הרא"ש והרמב"ם נחלקו בפסיקת ההלכה.
הרמב"ם[15] פסק כמ"ד עד שישתקע שם עבודת כוכבים. אך, הרא"ש[16] פסק כמ"ד עד י' דורות.
ב"שולחן ערוך"[17] נפסק בתחילה כדעת הרא"ש, ואחר כך כתב ולהרמב"ם מותר בממזרת עד שישתקע שם גרותו ממנו, ולא יודע שהוא גר.
יש עוד מחלוקת, אם יש צורך שהאב והאֵם יהיו גרים, או מספיק שאחד מההורים גרים, שאז הולד נחשב גר לעניין זה שיכול לישא ממזרת, או להינשא לממזר. דעת הרמב"ם[18], שצריך שהאב והאֵם יהיו גרים[19]. ר' וידל די טולושא[20] הסביר את הסברא בדעת הרמב"ם, שאם מדובר שהאב הוא הגר והאֵם בת ישראל, הרי לא גרע מדין נכרי שבא על בת ישראל, שהולד ישראל כשר, ואסור בממזרת. אם מדובר שהאב ישראל, והאֵם גיורת, הרי יש כאן קידושין ואין עברה, שהולד הולך אחר הזכר[21].
אך, הר"ן[22] הקשה על דברי הרמב"ם, שדווקא במקרה שנכרי בא על בת ישראל, הולד ישראל גמור, ואסור בממזרת, כיון שלא יכול להתייחס אחר אביו, משום שהוא נכרי. אבל, במקרה שהאב גר, מדוע לא יתייחס אחריו, ואז יהיה נידון כגר שמותר בממזרת? הרי יש כאן קידושין ואין עברה, שאז הולד הולך אחר הזכר. גם התוס'[23] הלך בדרכו של הר"ן. להלכה למעשה, ב"טור" וב"שולחן ערוך"[24] נפסק כדעת הרמב"ם. נראה להלכה למעשה, יש לנקוט כדעת הרמב"ם, וצריך ששני ההורים יהיו גרים, או בני גרים.
אבל, כל זה נאמר דווקא לאיסור "וגר לא תונה". לעניין מצות "ואהבתם את הגר" נראה שהחיוב הוא דווקא כשהוא בעצמו התגייר, ואין חיוב למצוה זו כשהוריו הם שהתגיירו[25].
נראה שמצות "ואהבתם את הגר" נאמר דווקא בנוגע לגרים שמתגיירים לשם שמים. אבל, מי שאינו מתגייר לשם שמים, אין מצות "ואהבתם את הגר". הרי הרמב"ם פסק[26]:
לפיכך לא קבלו בית דין גרים כל ימי דוד ושלמה, בימי דוד שמא מן הפחד חזרו, ובימי שלמה שמא בשביל המלכות והטובה והגדולה שהיו בה ישראל חזרו, שכל החוזר מן העכו"ם בשביל דבר מהבלי העולם אינו מגירי הצדק, ואף על פי כן היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות, והיו ב"ד הגדול חוששין להם לא דוחין אותן אחר שטבלו מכל מקום ולא מקרבין אותן עד שתראה אחריתם:….: גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצות ועונשן ומל וטבל בפני ג' הדיוטות הרי זה גר, אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר הואיל ומל וטבל יצא מכלל העכו"ם וחוששין לו עד שיתבאר צדקותו, ואפילו חזר ועבד כו"ם הרי הוא כישראל מומר שקידושיו קידושין, ומצוה להחזיר אבידתו מאחר שטבל נעשה כישראל.
מספר פוסקים[27] דקדקו בדברי הרמב"ם מה כוונתו שגרים אלו שהתגיירו בימי דוד ושלמה היו חוששים להם ולא דוחים אותם ולא מקרבים אותם. לאיזה עניינים הדברים נאמרים. וכן במה שכתב "חוששין עד שיתבאר צדקותו", הרי נאמר מקודם שהוא גר. הם הסבירו שהדברים אמורים לגבי החיובים כלפי הגרים. כלומר, כל זמן שלא התבאר צדקותו לא חייבים כלפיו במצות "ואהבתם את הגר". יש שהסבירו[28] שיש שני סוגי גרים: א. גר צדק. ב. גר שמתכוון לשם דבר. מצות "ואהבתם את הגר", נאמר דווקא לגבי גר צדק. נראה לציין שאפילו אם בתחילה הוא לא בא לשם שמים, אבל בסופו של דבר הגיע לידי שם שמים, אז יש בו מצות "ואהבתם את הגר".
[1] ויקרא יט, יח; כמובן, שכוונת הדברים למי שבגדר רעך. אין חובת אהבה לרשעים.
[2] דברים י, יט.
[3] עיין ספר ה"חינוך", מצוה תלא.
[4] מצוה תלא.
[5] ספר "חסידים", סימן קטז.
[6] בשו"ת שלו, סימן תמח.
[7] שו"ת "עשה לך רב", חלק ג, סימן כט.
[8] שמות כב, כ.
[9] עיין בכל זה במסכת בבא מציעא נח, ע"ב; רמב"ם, הלכות מכירה יד, יג; ספר ה"חינוך", מצוה תלא; "שולחן ערוך", חושן משפט רכח, ד.
[10] ספר ה"חינוך", מצוה תלא.
[11] עיין "מנחת חינוך", מצוה תלא.
[12] עיין "מנחת חינוך", מצוה תלא
[13] סט, ע"א.
[14] עה, ע"א.
[15] הלכות איסורי ביאה טו, ח.
[16] מסכת קידושין, פרק ד, סימן ה.
[17] אבן העזר ד, כב.
[18] הלכות איסורי ביאה טו, ח-ט.
[19] גם ב'סמ"ג' (לאוין קיז) נפסק כדעת הרמב"ם.
[20] "מגיד משנה", הלכות איסורי ביאה טו, ח-ט.
[21] עיין מסכת קידושין סו, ע"ב.
[22] מסכת קידושין ל, ע"ב-מדפי הרי"ף.
[23] מסכת קידושין עד, ע"ב, ד"ה והרי גר וכו'.
[24] אבן העזר ד, כג.
[25] מדברי בעל ה"מנחת חינוך" (מצוה תלא) לא משמע כהבנה זו. נראה שהוא הבין שבין לאיסור "וגר לא תונה" ובין לעניין מצות "ואהבתם את הגר" יש להשוות את הדברים לדין היתר גר בנישואי ממזרת. אבל, הרב משה שטרנבוך שליט"א ("תשובות והנהגות", כרך א, סימן תרכ) חילק בין הדברים כיון כשהגמרא במסכת בבא מציעא דיברה לעניין "זכור מעשה אבותיך" היא דיברה לעניין איסור "וגר לא תונה". לא מצינו שגם למצות "ואהבתם את הגר", הדברים אמורים לבני גרים.
[26] הלכות איסורי ביאה, פרק יג, הלכה טו, הלכה יז.
[27] עיין שו"ת "מנחת אליעזר", חלק ד, סימן סד; שו"ת "בית שערים", יורה דעה, סימן שסב; שו"ת "אגרות משה", אבן העזר, חלק ד, סימן ז; הרב יוסף דוב הלוי סולובייצי'ק זצ"ל, ספר "דבר הרב", עמ' קצח-קצט, אות ג.
[28] הרב יוסף דוב הלוי סולובייצי'ק זצ"ל, ספר "דבר הרב", עמ' קצח-קצט, אות ג.
להורדת המאמר לחצו כאן