מנהג בני אשכנז שלא מתעטפים בטלית גדול כל עוד שלא מתחתנים, רווקים לא מתעטפים בטלית גדול. בספר "המנהיג" (הלכות אירוסין ונישואין, עמ' תקלט) כתוב:
וזה שנהגו בצרפת ובפרובינצ' שכל החתנים מתעטפי' בציצית בהכנסת החופה יש לי סמך במדרש למה נסמכה פרשת ציצית לנשואי אשה דכתי' גדילים תעשה לך וסמיך ליה כי יקח איש אשה וגו', לומ' לך חתן חייב בציצית. אב"ן.
לכאורה, דברי בעל ספר "המנהיג" תמוהים ביותר. וכי חכמי אשכנז חידשו דרשה שלא הוזכרה בגמרא? הרי בגמרא לא הובאה כזו דרשה. אם כן, איך הרשו לעצמם לדרוש מעצמם דרשה?
גם בספר "הרוקח" (הלכות אירוסין ונישואין, סימן שנג) כתובה דרשה זו:
מצאתי כתוב בקונטריסי' מאין סמכו רבותי' להלביש לחתן טלית ביום חופתו לפי שנא' גדילים תעשה לך. וסמיך ליה כי יקח איש אשה[1].
השיג על דבריהם בעל ה"משנה ברורה" (אורח חיים יז, י):
לחנכו – כל זה דוקא כשלא הגיע עדיין לי"ג אבל מי"ג ואילך חייב בציצית כגדול ומ"ש בדרשות מהרי"ל בהלכות נשואין שנוהגין שגם נערים גדולים אין מתעטפים בציצית עד שנושאין להם נשים וסמכו להן אקרא דכתיב גדילים תעשה לך וסמיך ליה כי יקח איש אשה הוא דבר תמוה דעד שלא ישא אשה יהיה יושב ובטל ממצות ציצית.
אולם, בוודאי ראוי לנו ליישב מנהג ישראל. לכן, נראה לי, שיש יסוד גדול למנהג אשכנז והוא בנוי על מחלוקת הראשונים בנוגע לשאלה האם מקיימים מצוַת ציצית דווקא בבגד שמתעטפים בו, או גם בבגד שלובשים אותו ולא מתעטפים בו?
מחלוקת זו מבוארת בנמוק"י (סוף מסכת מנחות, הלכות ציצית יא, ע"ב-מדפי הרי"ף). יש מחלוקת בין הראשונים בפירוש הפסוק "אשר תכסה בה". יש שהבינו שצריך להתעטף בטלית כלשון הברכה "להתעטף בציצית". אבל, יש שהבינו שלשון הברכה היא רק למצוה מהמובחר וכפי המנהג שהיו לובשים טלית גדול. אבל, מצד עיקר הדין מספיקה כיסוי כלשון הכתוב.
ב"שולחן ערוך" (אורח חיים ח, ג) נפסק כדעת הראשונים שסברו שיוצאים ידי חובה בטלית קטן.
על פי זה, אפשר להבין מנהג בני עדות אשכנז. כיון שמצד עיקר הדין יוצאים ידי חובה בטלית קטן, לכן לא החמירו להתעטף בטלית גדול אלא רק לאחר הנישואין. שהרי מצד עיקר הדין יוצאים ידי חובה בטלית קטן, מתעטפים בטלית גדול לחומרא. רק לאחר נישואין נוהגים בחומרות.
נראה שבעל ה"משנה ברורה" הבין מדברי מהרי"ל שבא לבטל לגמרי מצות ציצית. דהיינו, גם שלא ללבוש טלית קטן. אבל, אין זו כוונת מהרי"ל, אלא רק לבטל טלית גדול. אכן, ראיתי שהרב אליעזר יהודה וולדנברג זצ"ל (שו"ת "ציץ אליעזר", חלק כ, סימן ח) ביאר בכך את קושיית בעל ה"משנה ברורה". ויישב שכוונת מהרי"ל לומר שלא צריך ללבוש טלית גדול, כיון שיוצאים ידי חובה בטלית קטן. אבל, הוא הקשה שלא מובן מה עניין סמיכות הפסוקים? לכן, הוא הסביר שכוונת הראשונים היתה להסביר את המנהג שהיו נוהגים לפרוס טלית על החתן והכלה.
[1] דרשה זו הובאה גם בספר 'תשב"ץ קטן' (סימן תסב) ובספר 'מהרי"ל' (מנהגים, הלכות נישואין, אות י).