רואים בחלק מהגאונים והראשונים[1] שהזכירו איסור נישואין, אבל לא הזכירו איסור תספורת. גם כתבו[2] שדווקא לא מורים לאדם לישא את האשה, אבל אם אדם קידש ונשא בימים אלו, לא קונסים אותו. הסיבה שלא קונסים אותו, כיון שאין כאן איסור, אלא הכל מחמת מנהגי אבילות. אך, בחלק מהראשונים[3] מוזכר גם איסור תספורת.
להלכה למעשה[4], אנחנו פוסקים שיש איסור של נישואין וגם תספורת בימים אלו. יחד עם זאת, אם נשא את האשה, לא קונסים אותו.
יש מחלוקת בין ה"שולחן ערוך" לרמ"א אם יש היתר להינשא בל"ג בעומר. לדעת ה"שולחן ערוך"[5], מנהגי אבילות הם עד ל"ד בעומר כיון שרק אז פסקו תלמידי ר' עקיבא למות. אבל, לדעת הרמ"א[6], מנהגי אבילות הם רק עד ל"ג בעומר כיון שפסקו למות בל"ג בעומר. אך, כבר הזכרתי לעיל את דעת בעל ה"טורי זהב"[7] שיש לאסור נישואין כל ימי ספירת העומר חוץ מל"ג בעומר. להלכה למעשה, נראה שאפשר להיקל ולהינשא מל"ג בעומר ואילך. בכל מקרה של מחלוקת הפוסקים, יש מקום להיקל במנהגי האבילות של ימי ספירת העומר[8]. נוסף על כך, יש פוסקים[9] שסברו שיש יותר להיקל בנישואין מתספורת, כיון שבנישואין יש מצוה.
יש מחלוקת בין הפוסקים אם מותר לעשות נישואין בליל ל"ג בעומר לעדות בני אשכנז וכן בליל ל"ד בעומר לעדות בני המזרח. נראה לי, שלכתחילה אין לעשות את הנישואין בליל ל"ג בעומר, או בליל ל"ד בעומר, אבל הרוצה להיקל יש לו על מי לסמוך. הטעם לכך הוא משום שנראה מפשטות דברי ה"שולחן ערוך" והרמ"א שההיתר הוא רק בבוקר, וכך נקטו הרבה פוסקים. אבל, כיון שיש פוסקים שהקילו בדבר, יש למיקל על מי לסמוך[10].
יש פוסקים[11] שנקטו שבמקרה שהאיש לא קיים מצות פריה ורביה, מתירים לו לישא אשה בימי ספירת העומר. אבל, יש פוסקים[12] שנקטו שאין לישא אשה, לא חילקו בדבר. ויש שהוסיפו שאין זה סימן טוב[13].
נראה להלכה למעשה, שאין להתיר נישואין גם לאחד שלא קיים מצות פריה ורביה, אבל לפעמים יש מקום להתיר את הנישואין. דהיינו, במקרה שמדובר בזוג שלא שומר תורה ומצוות, וכל עוד שלא נשואים הם חיים באיסור. גם יכול להיות שלאחר הנישואין האשה תשמור טהרת המשפחה.
מותר להחזיר את גרושתו, שאין בכך שמחה גדולה שכבר היה נשוי לה[14].
אין איסור לקדש אשה בימים אלו[15], אבל כיום לא נוהגים לקדש אשה בלי נישואין, אך מותר לעשות שידוכין בימים אלו[16]. מותר לעשות סעודת אירוסין, אבל לא ריקודים ומחולות[17].
יש מחלוקת בין הפוסקים במקרה שחל ראש חודש אייר להיות בשבת, אם מותר לשאת אשה ביום שישי[18]. הסיבה להיתר כיון שישנה כאן תוספת שמחה. להלכה למעשה, יש להיקל שהרי במחלוקת פוסקים במנהגי אבילות הולכים לקולא. כיון שבכל מקרה של מחלוקת הפוסקים, יש מקום להיקל במנהגי האבילות של ימי ספירת העומר[19]. בעיקר שיש פוסקים רבים שמקילים בדבר. בוודאי יש להתיר במקרה שמדובר בזוג שלא קיים מצות פריה ורביה.
[1] ספר "האורה", חלק א, סימן צב; ספר "כפתור ופרח", פרק ז, עוד בענין טבריה; שו"ת התשב"ץ, חלק א, סימן קעח; "בית שערים", עמ' קט; חידושי "בית הבחירה", מסכת יבמות סב, ע"ב.
[2] תשובת הגאונים, "שערי תשובה", סימן רעח; ספר "האורה", חלק א, סימן צב; ספר "כפתור ופרח", פרק ז, עוד בענין טבריה; ספר "האבודרהם", תפילות הפסח, בשם הרי"ץ גיאת והגאונים; שו"ת התשב"ץ, חלק א, סימן קעח; כדברים האלו גם כתב ה"טור", אורח חיים תצג, א.
[3] דרשות ר"י אבן שועיב, ספר ויקרא, דרשה ליום ראשון של פסח; "שבולי הלקט", סדר הפסח, סימן רלה; ספר "האבודרהם", תפילות הפסח; ספר "המנהגים" לר' אייזיק דטירנא, חג הפסח; ר' ירוחם, "תולדות אדם וחוה", נתיב ה, חלק ד; מהרי"ל, דיני הימים שבין פסח לשבועות, אות ח-ט; מהר"י וייל, חידושי דינין והלכות, סימן נא; מאמר חמץ לרשב"ץ, אות קמ; "כל בו", סימן עה.
[4] עיין "שולחן ערוך", אורח חיים תצג, א-ב.
[5] אורח חיים תצג, א-ב.
[6] אורח חיים תצג, א-ב.
[7] אורח חיים תצג, ב.
[8] עיין "חק יעקב", אורח חיים תצג, ב.
[9] שו"ת "יהודה יעלה", חלק ג, אבן העזר, סימן לט; שו"ת "אגרות משה", חלק א, אורח חיים, סימן קנט.
[10] בנוגע לתספורת יש מחלוקת בין הפוסקים בשאלה זו. ה"שולחן ערוך" (אורח חיים תצג, ב) פסק שמותר להסתפר רק בל"ד בעומר בבוקר. אבל, הרמ"א (שם) סבר שמותר להסתפר כבר בל"ג בעומר, אבל לא מבערב ל"ג בעומר. בעל ה"פרי חדש" (שם, ב) כתב שה"שולחן ערוך" פסק כפי שפסק בדיני אבילות (יורה דעה, סימן שצה) שלא אומרים מקצת היום ככולו בלילה, אלא רק ביום. לכן, מותר להסתפר רק בל"ד בעומר בבוקר. אבל, כיון שיש פוסקים שסברו שגם בלילה אומרים מקצת היום ככולו, אז כאן המיקל יש לו על מי לסמוך. בנוגע לדברי הרמ"א ובתספורת בליל ל"ג בעומר, מפשטות דברי הרמ"א משמע שאפשר להסתפר רק בבוקר ולא בלילה. אבל, יש אחרונים שנקטו שמותר להסתפר כבר מהלילה כיון שלא אומרים תחנון כבר ממנחה בל"ב בעומר. ויש עוד שהבינו שגם לדעת הרמ"א מותר להסתפר בלילה (בעל ה"באר היטב" [אורח חיים תצג, ה] הביא בדבר מחלוקת בין האחרונים; הרב יחזקאל הלוי לנדא [שו"ת "נודע ביהודה", מהדורה קמא, אורח חיים, סימן כח] והרב יהודה אסאד [שו"ת "יהודה יעלה", חלק ב, אבן העזר, סימן לט] התירו תספורת בליל ל"ג בעומר; אבל, מצד שני, יש לציין שיש הרבה אחרונים שנקטו שמותר להסתפר רק בבוקר של ל"ג בעומר (עיין "בית חדש", אורח חיים תצג, א; "משנה ברורה", אורח חיים תצג, י); בנוגע לדין נישואין בליל ל"ג בעומר, בעל "אליה רבה" (אורח חיים תצג, ז) ובעל ה"משנה ברורה" (אורח חיים תצג, יא) נקטו שאין להינשא בליל ל"ג בעומר, אלא רק בבוקר של ל"ג בעומר. אבל, הרב יהודה אסאד (שו"ת "יהודה יעלה", חלק ב, אבן העזר, סימן לט) והרב משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת "אגרות משה", אורח חיים, חלק א, סימן קנט) נקטו להתיר את הדבר. הרב פיינשטיין סבר שאין ללמוד מתספורת לעניין נישואין, כיון שנישואין הם מצוה. בעל שו"ת "חלקת יעקב" (אורח חיים, סימן רז) סבר שלעיקר הדין אין להינשא בליל ל"ג בעומר, אבל מי שרוצה להיקל יש לו על מי לסמוך ובפרט למי שלא קיים מצות פריה ורביה.
[11] שו"ת הרדב"ז, חלק ב, סימן תרפז; "פרי חדש", אורח חיים תצג, א; יעב"ץ, סידור "בית יעקב", מבוי יב, לשאר ימי ניסן.
[12] "בית חדש", אורח חיים תצג, א; "חק יעקב", אורח חיים תצג, א; "שערי תשובה", אורח חיים תצג, א; עיין ב"באר היטב" (אורח חיים תצג, ג) שמובאת מחלוקת בדבר; "משנה ברורה", אורח חיים תצג, א.
[13] עיין בדברי בעל ה"באר היטב" (אורח חיים תצג, ג) שהביא מדברי בעל שו"ת "שבות יעקב"; שו"ת "מנחת יצחק", חלק ד, סימן פד.
[14] עיין "פרי חדש", אורח חיים תצג, א; "משנה ברורה" שם, ס"ק א.
[15] עיין תשובת הגאונים", "שערי תשובה", סימן רעח; "טור", אורח חיים תצג, א; "שולחן ערוך", אורח חיים תצג, א; ה"טור" כתב שטעם הדבר כיון שנישואין הם עיקר השמחה; בעל ה"משנה ברורה" (שם, ס"ק ג) כתב שההיתר הוא מכוח שמא יקדמנו אחר.
[16] "מגן אברהם", אורח חיים תצג, א; "משנה ברורה" שם, ס"ק ג.
[17] "מגן אברהם", אורח חיים תצג, א; "משנה ברורה" שם, ס"ק ג.
[18] ההיתר הזה נמצא בהגהות "ספר מנהגים", חג הפסח, אות לו; ההיתר נמצא בדברי מספר אחרונים, עיין ב"בית חדש" (אורח חיים תצג, א), ב"מגן אברהם" (אורח חיים תצג, ב), ב"פרי חדש" (אורח חיים תצג, ג) וב"משנה ברורה" (אורח חיים תצג, ה); אך, יש לציין שבעל "אליה רבה" (אורח חיים תצג, ד) לא היקל בזה.
[19] עיין "חק יעקב", אורח חיים תצג, ב.