מבוא

במאמר הבא ברצוני לפרוס בפניכם קצת מהבעיות שמתעוררות מקריאת התלמוד בגילוי תולדותיו של יש"ו הנוצרי. כפי שיווכח יש גמרות שסותרות זו את זו, ואין מנוס מן הפתרון שהובא על ידי ראשונים ואחרונים שהיו שני יש"ו הנוצרי.

נפתח תחילה בעיון בדברי הגמרות, ואחר כך נעבור לעיון בדברי הראשונים והאחרונים.

 

תלמיד יהושע בן פרחיה

מובא בגמרא במסכת סוטה (מז, ע"א. הדברים מובאים על פי חסרונות הש"ס):

לא כאלישע שדחפו לגיחזי בשתי ידים ולא כיהושע בן פרחיה שדחפו להנוצרי בשתי ידיו. אלישע מאי היא… יהושע בן פרחיה מאי היא כדהוה קא קטיל ינאי מלכא לרבנן, שמעון בן שטח אטמינהו אחתיה, ר' יהושע בן פרחיה אזל ערק לאלכסנדריא של מצרים כי הוה שלמא שלח ליה שמעון בן שטח מני ירושלים עיר הקודש לך אלכסנדריא של מצרים אחותי בעלי שרוי בתוכך ואני יושבת שוממה אמר ש"מ הוה ליה שלמא. כי אתא אקלע לההוא אושפיזא קם קמייהו ביקרא שפיר עבדי ליה יקרא טובא יתיב וקא משתבח כמה נאה אכסניא זו. א"ל אחד מתלמידיו רבי עיניה טרוטות. א"ל רשע בכך אתה עוסק אפיק ארבע מאה שפורי ושמתיה. כל יומא אתא לקמיה ולא קבליה יומא חד הוה קרי קרית שמע אתא לקמיה הוה בדעתיה לקבוליה אחוי ליה בידיה סבר מדחא דחי ליה אזל זקף לבינתא פלחא. אמר ליה חזור בך. א"ל כך מקובלני ממך כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה, דאמר מר יש"ו כישף והסית והדיח והחטיא את ישראל.

כדי להבין את התקופות, עלינו לבאר לפי כל גמרא וגמרא באיזו תקופה היה חי יש"ו הנוצרי. הרי לפי הגמרא כאן יש"ו הנוצרי חי בזמנו של יהושע בן פרחיה.

יהושע בן פרחיה היה דור שני של זוגות. כפי שמובא במסכת אבות (פרק א). בתחילה היו אנשי כנסת הגדולה. משיירי אנשי כנסת הגדולה היה שמעון הצדיק. אנטיגונוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק. יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן קיבלו מאנטיגונוס איש סוכו. ואחר כך יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קיבלו מיוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן. אם כן, מדובר באמצע תקופת בית שני.

יהושע בן פרחיה ושמעון בן שטח חיו בתקופת ינאי המלך (עיין מסכת ברכות מח, ע"א; וכפי שהוזכר לעיל בגמרא במסכת סוטה) שהוא היה בנו של מתתיהו החשמונאי. הרמב"ם (הלכות מגילה וחנוכה, פרק ג, הלכה א) כתב שלאחר שנצחו החשמונאים חזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה עד שנחרב הבית. לפי זה, מדובר על מאתיים שנה קודם חורבן הבית.

מובא ברש"י (מסכת עבודה זרה ט, ע"ב) ורבינו חננאל (שם) שחורבן הבית אירע קע"ב שנים לפני ד' אלפים שנה לבריאת העולם. דהיינו בשנת ג' אלפים ותתכ"ח שנים. אם כן, מדובר בערך על 68 שנה למנין הנהוג אצלם.

אם כן, ר' יהושע בן פרחיה חי 130 שנה לפני תחילת המנין שלהם. לכן, בוודאי אי אפשר לומר שהמנין הוא ללידת אותו האיש.

 

בן סטדא

מובא בגמרא במסכת סנהדרין (מג, ע"א):

והתניא: בערב הפסח תלאוהו לישו הנוצרי, והכרוז יוצא לפניו ארבעים יום: ישו הנוצרי יוצא ליסקל על שכישף והסית והדיח את ישראל, כל מי שיודע לו זכות יבוא וילמד עליו. ולא מצאו לו זכות ותלאוהו בערב הפסח. – אמר עולא: ותסברא, ישו הנוצרי בר הפוכי זכות הוא? מסית הוא, ורחמנא אמר לא תחמל ולא תכסה עליו! אלא שאני ישו דקרוב למלכות הוה.

גמרא מקבילה לכך נמצאת גם היא במסכת סנהדרין (סז, ע"א):

וכן עשו לבן סטדא בלוד, ותלאוהו בערב הפסח. – בן סטדא? בן פנדירא הוא! – אמר רב חסדא: בעל – סטדא, בועל – פנדירא. – בעל פפוס בן יהודה הוא! – אלא: אמו סטדא. – אמו מרים מגדלא נשיא הואי! – כדאמרי בפומבדיתא: סטת דא מבעלה.

כדי לברר את התקופה שבה מדובר כאן, עלינו לברר מי הם האנשים שמוזכרים כאן?

תחילה נפנה לעוד גמרא שקשורה עם הגמרא במסכת סנהדרין. וכך כתוב במסכת שבת (קד, ע"ב):

תניא, אמר להן רבי אליעזר לחכמים: והלא בן סטדא הוציא כשפים ממצרים בסריטה שעל בשרו! אמרו לו: שוטה היה, ואין מביאין ראיה מן השוטים. /מכאן, קטע שהושמט מפני הצנזורה/ בן סטדא? בן פנדירא הוא! – אמר רב חסדא: בעל – סטדא, בועל – פנדירא. – בעל פפוס בן יהודה הוא! – אלא, אמו סטדא. – אמו מרים מגדלא שער נשיא הואי! – אלא, כדאמרי בפומבדיתא סטת דא מבעלה.

רבי אליעזר מדבר על "בן סטדא", ואם כן מדובר על מישהו שחי בתקופת ר' אליעזר, או לפני תקופתו. משמע מדברי הגמרא שמדובר על מישהו שכבר מת.

נפנה לעוד שתי גמרות, שבהן מוזכר פפוס בן יהודה, וכן מרים מגדלא שער נשייא.

מובא בגמרא בסוף גיטין (צ, ע"א-ע"ב):

תניא, היה רבי מאיר אומר: כשם שהדעות במאכל, כך דעות בנשים; יש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ואינו שותהו, וזו היא מדת פפוס בן יהודה, שהיה נועל בפני אשתו ויוצא; ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ושותהו, וזו היא מדת כל אדם, שמדברת עם אחיה וקרוביה ומניחה; ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך תמחוי מוצצו ואוכלו, זו היא מדת אדם רע, שרואה את אשתו יוצאה וראשה פרוע, וטווה בשוק, ופרומה משני צדדיה, ורוחצת עם בני אדם.

היה לפפוס בן יהודה אשה שלא נתן לה לצאת מביתה. מכך התפתח שהיא בסופו של דבר זינתה עם פנדירא. ואכן, רש"י (שם) קישר בין פפוס בן יהודה הנזכר במסכת גיטין עם פפוס בן יהודה הנזכר במסכת שבת:

פפוס בן יהודה. בעלה של מרים מגדלא נשייא היה וכשיוצא מביתו לשוק נועל דלת בפניה שלא תדבר לכל אדם. ומידה שאינה הוגנת היא זו שמתוך כך איבה נכנסת ביניהם ומזנה תחתיו.

ואם נשאל את עצמנו מה לרש"י לומר לנו מי היתה אשתו של פפוס בן יהודה? אלא, בוודאי רש"י בא לגלות לנו איך הגיע לידת יש"ו הנוצרי?

הגמרא שבה מוזכרת מרים מגדלא שער נשייא היא הגמרא במסכת חגיגה (ד, ע"ב):

כי הא דרב ביבי בר אביי הוה שכיח גביה מלאך המות. אמר ליה לשלוחיה: זיל אייתי לי מרים מגדלא שיער נשייא. אזל אייתי ליה מרים מגדלא דרדקי. אמר ליה: אנא מרים מגדלא שיער נשייא אמרי לך! – אמר ליה: אי הכי אהדרה! – אמר ליה: הואיל ואייתיתה – ליהוי למניינא.

אולם גמרא זו מעלה בפנינו קושי גדול. הרי רב ביבי בר אביי חי בתקופת האמוראים.

מתי חי פפוס בן יהודה? נפנה לגמרא במסכת ברכות (סא, ע"ב):

תנו רבנן: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה. אמר ליה: עקיבא, אי אתה מתירא מפני מלכות?

נסכם את השנים כדלהלן: מובא בספר "סדר הקבלה", לר' מנחם המאירי זצ"ל, שבזמנו של רבן יוחנן בן זכאי נחרב בית המקדש, ואז התחיל זמן התנאים שחיו לאחר החורבן. הראשון שבהם היה רבן יוחנן בן זכאי והיו לו חמישה תלמידים. אחד מתלמידיו היה ר' אליעזר – ר' אליעזר הגדול, רבי אליעזר בן הורקנוס. דור לאחר מכן חי ר' עקיבא שהיה תלמידם של ר' אליעזר ור' יהושע.

אם נאמר שה"פפוס בן יהודה" שמוזכר במסכת גיטין הוא אותו "פפוס בן יהודה" שחי בתקופת ר' עקיבא, ונאמר שזה הבעל של מרים אמו של אותו האיש – יש"ו הנוצרי, הרי נלמד מכך שיש"ו הנוצרי חי בתקופת ר' עקיבא. אם כן, הדברים יעמדו בניגוד לאמור לעיל שר' אליעזר דיבר על יש"ו הנוצרי כאדם שכבר מת. ובוודאי הדברים עומדים בניגוד להבנה שחי בתקופתו של ר' יהושע בן פרחיה.

אם ננקוט שיש"ו הנוצרי לא היה בזמנו של ר' יהושע בן פרחיה, אלא בסמיכות לתקופתו של ר' אליעזר, הרי אפשר להתאים זמן הנ"ל עם מנין הנהוג אצלם. שהרי כבר הובא לעיל שר' אליעזר חי בזמן חורבן הבית שהיה בשנת 68 למנין הנהוג אצלם.

 

יש"ו הנוצרי חי בסמיכות לתקופת ר' אליעזר ור' ישמעאל

מובא בתוספתא מסכת חולין (פרק ב, הלכה ב-ד):

מעשה בר' אלעזר בן דמה שנשכו נחש ובא יעקב איש כפר סמא לרפאותו משום ישוע בן פנטרא ולא הניחו ר' ישמעאל אמרו לו אי אתה רשאי בן דמה אמר לו אני אביא לך ראיה שירפאני ולא הספיק להביא ראיה עד שמת:… מעשה בר' אליעזר שנתפס על דברי מינות והעלו אותו לבמה לדון, אמר לו אותו הגמון זקן כמותך יעסוק בדברים הללו, אמר לו נאמן דיין עלי. כסבור אותו הגמון שלא אמר אלא לו ולא נתכוין אלא נגד אביו שבשמים. אמר לו הואיל והאמנתני עליך אף אני כך אמרתי אפשר שהסיבו הללו טועים בדברים הללו דימוס הרי אתה פטור וכשנפטר מן הבמה היה מצטער שנתפס על דברי מינות נכנסו תלמידיו לנחמו ולא קבל נכנס ר' עקיבא ואמר לו ר' אומר לפניך דבר שמא אין אתה מיצר אמר לו אמור אמר לו שמה אחד מן המינין אמר לך דבר של מינות והנאך אמר השמים הזכרתני פעם אחת הייתי מהלך באיסתרטיא של ציפורי מצאתי יעקוב איש כפר סכנין ואמר דבר של מינות משום ישוע בן פנטירי והנאני ונתפסתי על דברי מינות שעברתי על דברי תורה הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה כי רבים חללים הפילה וגו' שהיה ר' אליעזר אומר לעולם יהא אדם בורח מן הכיעור ומן הדומה לכיעור.

נראה מדברי התוספתא שיש"ו הנוצרי חי בתקופה סמוכה לתקופת ר' ישמעאל ור' אליעזר. מהר"ם אלשיך (ויקרא כב, לב) הבין שמדובר כאן על יש"ו הנוצרי.

וכך מבואר ברמב"ן (מסכת עבודה זרה כז, ע"ב, ד"ה והאי דאיתסי וכו'):

אבל בן דמא לוחש היה אותו המין עליו בשם הנוצרי רבו ואיתסר משום שאין מתרפאין מע"ז, וכן מצאתי בירושלמי מעשה בר' יהושע בן דמא וכו' ובא לרפאתו משום ישו הנוצרי…

ר' מנחם המאירי זצ"ל (בספר "סדר הקבלה") כתב שר' ישמעאל חי בתקופת ר' אליעזר, או בתקופה אחת אחריו. לפי זה, יתבאר לנו שיש"ו הנוצרי חי בתקופה לאחר חורבן הבית. בוודאי תקופה מאוחרת מתקופת יהושע בן פרחיה ותקופת מוקדמת לתקופת ר' עקיבא.

יש אפשרות להסביר שיש"ו הנוצרי לא חי בסמיכות לתקופתו של ר' אליעזר ור' ישמעאל, אלא הוא היה תלמידו של ר' יהושע בן פרחיה כפי שהתבאר לעיל. בתוספתא מדובר שיעקב איש כפרי היה נוצרי שנים רבות לאחר התפתחות הנצרות והוא אמר לר' אליעזר דבר מינות. וכך גם הדבר בנוגע למי שרצה לרפאות את ר' אלעזר בן דמא.

 

יש"ו הנוצרי ממזר ובן נדה

מובא במסכת כלה רבתי (פרק ב, הלכה ב):

פעם אחת היו זקנים יושבים, עברו לפניהם שני תינוקות, אחד גלה את ראשו, ואחד כסה את ראשו, זה שגלה ראשו, ר' אליעזר אומר ממזר, ר' יהושע אומר בן הנדה, ר' עקיבא אומר ממזר ובן הנדה, אמרו לו, עקיבא, איך מלאך לבך לעבור על דברי רבותיך, אמר להם אני אקיימנו, הלך אצל אמו של אותו תינוק, שהיא יושבת ומוכרת קטנית בשוק, אמר לה, בתי, אם תאמר לי דבר זה שאני שואליך, הריני מביאך לחיי העולם הבא, אמרה לו השבע לי, היה ר' עקיבא נשבע בשפתיו ומבטל לו בלבו, אמר לה בנך זה מה טיבו, אמרה לו כשנכנסתי לחופה נדה הייתי, ופירש ממני בעלי ובעלני שושביני, ועברתי את זה, נמצא אותו תינוק ממזר ובן הנדה.

מובא בראב"ן (בעל ספר "המנהיג", פירוש מסכת "כלה רבתי"):

נחלקו חכמים ז"ל על אותו הפריץ, יש"ו, שהלך לפניהם בקומה זקופה ובגילוי הראש… רבי אליעזר אומר ממזר, ורבי יהושע אומר בר הנדה, רבי עקיבא אומר ממזר ובר הנדה.

לפי ראב"ן, מדובר על יש"ו הנוצרי. אבל יש קושי בביאור זה. שהרי לפי המדובר כאן יש"ו הנוצרי היה נער בזמנו של ר' אליעזר, ר' יהושע ור' עקיבא. לפי המוזכר לעיל יש"ו הנוצרי נפטר עוד לפני ר' אליעזר. ר' אליעזר דיבר עם תלמידו. בוודאי דברי הראב"ן לא יכולים לעמוד לפי ההבנה שיש"ו היה תלמידו של יהושע בן פרחיה.

 

דעת המפרשים

בדברי הראשונים אפשר למצוא מספר דעות מי היה יש"ו הנוצרי? ובאיזו תקופה חי?

 

1. מפרשים שקישרו בין יש"ו הנוצרי לישו בן פנדירא – בן סטדא:

מדברי מספר מפרשים נלמד שיש"ו הנוצרי היה ישו בן פנדירא. כלומר הוא ה"בן סטדא" שהוזכר לעיל.

• רש"י (סידור רש"י, סימן לז) כתב: "ברכת המינין ביבנה תקנוה, בתר ישו בן פנדירא משום מינין". בוודאי כוונת רש"י ליש"ו הנוצרי. ביבנה תקנו הברכה כנגד המינים האלו.
• הר"ן (בחידושיו למסכת שבת קד, ע"ב) כתב: "והלא בן סטר"א הוציא כשפים ממצרים בסריטה שעל בשרו. פירוש יש"ו הנוצרי". הוא קישר במפורש בין בן סטדא ובין יש"ו הנוצרי.
• ר' יהודה החסיד (ספר גימטריאות לר' יהודה החסיד, פרשת עקב, אות ז) כתב על הפסוק (דברים ז, כו): "לא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם" – "בגימטריא [=2069]: הנה ישו הממזר בן יוסף בן פנדירא ובן מרים מגדלא דנשיא". וכן שם (באות ט): "[והיית חרם] כמוהו, שקץ תשקצנו תעב" – "בגימטריא [=1986 עם הכולל]: כישו ממזר בן יוסף פנידרא ובן מרים מגדלא דנשיה".
• רשב"ץ ("מגן אבות", חלק ב, סתירת אמונת הנוצרים. בתוך ספר "אוצר ויכוחים", עמ' 121) כתב: "כי בן סטדא, הוא בן פנידרא, הוא ישו הנוצרי שדברו בו חכמים בהסכמה אחת עם האונגליון".
• רמ"ה (בחידושיו למסכת סנהדרין, בעריכת ר"י זילבר, ירושלים תש"ס, עמ' רסז-רסח) כתב: "כן עשו לבן סטרא, יש"ו הרשע, בלוד, ותלאוהו בערב הפסח".
• תוספות חכמי אנגליה (מסכת סנהדרין סז, ע"א, ד"ה לבר סטרא בלוד) כתב: "פירוש בר סטדא – הוא ישו הנוצרי".

 

2. שני יש"ו:

תוס' רא"ש (מסכת סוטה מז, ע"א) נקט שיש שני יש"ו. היש"ו שמוזכר במסכת סנהדרין שתלו אותו בערב פסח, אינו אותו יש"ו שהיה בזמנו של יהושע בן פרחיה. משמע מדבריו ששניהם היו יש"ו הנוצרי:

אין זה ישו הנוצרי האמור בסנהדרין פ' נגמר הדין שתלאוהו בערב הפסח שאותו היה בימי הילני המלכה סמוך לחורבן הבית ויהושע בן פרחיה היה מדורות הראשונים סמוך לבנין הבית קודם לשמעון בן שטח שהיה בימי ינאי המלך.

לפי הבנה זו אפשר לומר שיש"ו הנוצרי שבו מאמינים הנוצרים הוא היש"ו שנתלה בימי הילני המלכה, וחי בסמיכות לחורבן בית המקדש. הילני המלכה חיה בזמנם של בית הלל ובית שמאי (עיין מסכת נזיר יט, ע"ב). הלל ושמאי חיו מאה שנה קודם חורבן הבית (מסכת שבת טו, ע"א). לכן, הזמן מתאים לתקופה הסמוכה לחורבן הבית וסמוך למנין הנהוג אצלם.

גם ר' יהודה החסיד (פירוש עלינו לשבח לר' יהודה החסיד, כת"י אוקספורד 1960, דף 155א, וכן בכת"י אוקספורד 1816, דף 74) כתב שהיו שני יש"ו: "התוספות כתבו במסכת סנהדרין, והביא תרי כח, דתרי ישו הוו, וכן קבלה אמיתית".

 

3. יש"ו הנוצרי הוא יהושע בן פרחיה:

הראב"ד (ספר "הקבלה", הוצאת המוסד לעידוד לימוד התורה, עמ' י-יא) ציין שיש מחלוקת בין כותבי הזכרונות היהודים לכותבי הזכרונות הנוצרים:

כותבי זכרונות בישראל אומרים שיהושע בן פרחיה רבו של ישו הנוצרי. ואם כן הוא בימי ינאי המלך הי'. וכותבי זכרונות באוה"ע אומרים כי בימי הורדוס נולד ובימי ארקילוס בנו נתלה ומחלוקת גדולה היא זו שהפרש יש ביניהם יותר מק"י שנים. ונראים הדברים שהיה בימי הלל ושמאי יהושע בן פרחיה חכם אחד שהלך ג"כ לאלכסנדריא של מצרים וישו עמו. משם נחלקו שהרי מזכירי אוה"ע מסיימים את דבריהם בכמה סיומים ואומרים שבשנת ג' מאות וי"ב למנין שטרות נולד ולאחר ל"ג שנה נתלה ושהי' מולדו בשנת כ"ח למלך אגוסטוס מלך רומי בימי הורדוס ונתלה בימי ארקילוס בנו. ומסורת אמת בידינו מהמשנה והתלמוד כי רבי יהושע בן פרחיה ברח למצרים בימי אלכסנדר והוא ינאי ועמו ברח ישו הנוצרי וקבלת אמת בידינו שבשנת נ"א למלכות בית חשמונאים ובשנת רצ"ט לבנין הבית נתפש והוא בן ל"ו שנה בשנת ג' למלכות אריסטובלוס בן ינאי.

לפיו, יש"ו הנוצרי הוא תלמידו של יהושע בן פרחיה.

גם ר' יהודה הלוי זצ"ל (בספרו ה"כוזרי", מאמר שלישי, אות סה) נקט שיש"ו הנוצרי היה תלמידו של יהושע בן פרחיה.

בעוד מפרשים אנחנו מוצאים שנקטו שיש"ו הנוצרי היה תלמידו של יהושע בן פרחיה ונפטר זמן רב לפני חורבן הבית.

• רמב"ן (ספר מלחמות ה', סימן כב): "ישו… קודם החורבן נולד ונהרג, ולידתו קרוב למאתיים שנה קודם החורבן לפי האמת, ולפי חשבונכם [ע"ז – נ"ל שצריך לומר ס"ז] שנה [ג' אלפים תשס"א]". מאתיים שנה מתאים לתקופת ר' יהושע בן פרחיה.
• ר' יצחק בן יוסף הישראלי, בעל ספר "יסוד עולם" תלמיד הרא"ש (חלק ב, ברלין תר"ו, דף לד, טור א): "יהושע בן פרחיה… בימיו אירע מעשה של ישו הנוצרי, כי הוא היה מתלמידיו של יהושע בן פרחיה".
• ר' אהרן מלוניל (איגרת ר' אהרן מלוניל שנדפסה בספר "סדר החכמים וקורות הימים", אוקספורד תרמ"ח, חלק א, עמ' 191): "נתתי לבי לדרוש ולחקור החשבון שמונין הגוים משטרותם משנת לידת אותו האיש… והיא שנת ג' אלפים תש"ס לבריאת העולם… וזה הדבר אי אפשר והיא טעות גדולה… ישו הנוצרי היה בימי יהושע בן פרחיה, שהיה ג' דורות קודם הלל… נמצא שאינו נכון חשבון ההריון, אך יש בו טעות ושגיאה. ודבר זה שאלתי לחכמים הגוים, אנשי המחקר, ולא מצאתי ליסוד החשבון לא שורש ולא עיקר".
• בעל ספר ה"אשכול" (עמוד יח) כתב שיש"ו הנוצרי נצלב קל"ה שנה קודם החרבן.
• ר"י אברבנאל (בספר "מעיני הישועה") כתב שאין אמת במה שאומרים שישו הנוצרי מת מ"ב שנה קודם החורבן. שהרי מצינו בש"ס שיש"ו היה תלמיד ר' יהושע בן פרחיה, אלא קודם החרבן קנ"א שנה יצא מעולמו.

 

4. יש"ו הנוצרי הוא תלמידו של ר' יהושע בן פרחיה ולא קשור לבן סטדא:

מובא בתוס' במסכת שבת (קד, ע"ב, ד"ה בן סטדא):

בן סטדא – אמר רבינו תם דהא בן סטדא דאמרינן הכא דהוה בימי פפוס בן יהודה דהוה בימי רבי עקיבא כדמוכח בפרק בתרא דברכות (דף סא:).

לפי רבינו תם בן סטדא חי בתקופת ר' עקיבא.

בחסרונות הש"ס מובא:

אור"ת [דאין זה יש"ו הנוצרי] דהא בן סטדא אמרי' הכא דהוה בימי פפוס בן יהודה דהוה בימי ר' עקיבא כדמוכח בפ' בתרא דברכות [ויש"ו היה בימי רבי יהושע בן פרחיה כדמוכח בפרק בתרא דסוטה ולא כר' יהודה בן פרחיה שדחה ליש"ו נוצרי בשתי ידים ור' יהושע הו קדים טובא לר"ע].

רבינו תם העלה את הקושי שהעלינו לעיל. לכן, הגיע למסקנה שמדובר על מישהו אחר. אין זה יש"ו הנוצרי.

ומובא בתוס' רא"ש (מסכת שבת קד, ע"ב):

אומר רבינו תם: כל האומר בן סטרא – הנוצרי, אינו אלא טועה! דהא פפוס בן יהודה בימי רבי עקיבא… ויש"ו היה בימי רבי יהושע בן פרחיה… ורבי יהושע בן פרחיה קדים ליה טובא לרבי עקיבא.

 

5. יש"ו הנוצרי חי בתקופתו של ר' עקיבא:

כבר ציינתי לעיל למסכת כלה רבתי ופירושו של ראב"ן, שמתוכו נלמד שיש"ו הנוצרי חי בתקופת ר' עקיבא.

מעניין לציין ששיטה זו מתאימה עם גירסתו של ר' אברהם ב"ר עזריאל (בעל ספר "ערוגת הבשם", חלג ג, ירושלים תשנ"ג, עמ' 310-311; תלמיד רבי יהודה החסיד והרוקח), לסוגיא במסכת סוטה:

לעולם יהיה אדם דוחה את חבירו בשמאל ומקרבו בימין… ולא כרבי עקיבא שדחף את ישו בשתי ידיו.

אולם, שיטה זו קשה ביותר, כיון שכבר ציינתי שמדברי התוספתא ומדברי הגמרא במסכת שבת בנוגע ל"בן סטדא", משמע שיש"ו הנוצרי חי עוד קודם תקופת ר' אליעזר.

 

6. חז"ל לעולם לא דיברו על יש"ו הנוצרי:

יש שיטה מיוחדת לשנים מרבותינו הראשונים, הלוא הם רבי יחיאל מפריס ור' מנחם המאירי. שניהם נקטו שמעולם חז"ל לא דיברו על יש"ו הנוצרי.

ר' יחיאל מפריס (אוצר ויכוחים, עמ' 84) כתב:

המין [=דונין] הביא עוד את המאמר: 'לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, לא כמו יהושע בן פרחיה שדחפהו לישו בשתי ידים… ויען הרב ויאמר: לפי האמת לא היה זה אלהיכם, כי זה ישו היה בימי יהושע בן פרחיה… נמצא שזה ישו היה קודם לשלהם יותר ממאתיים שנה… ויכול להיות שגם שלהם היה נקרא שמו ישו, ותרי ישו הוי.

וכתב ר' מנחם המאירי (ספר "סדר הקבלה"):

היה יהושע בן פרחיה, והוא היה רבו של ישו הנזכר במקומות בתלמודינו, ואם כן, אינו אותו שטוענין קצת האומות עלינו מעניינו לפי מניינם, שהרי הוזכר בתלמודנו בזה קודם למניינם בשישים או בשבעים שנה…

ר' מנחם המאירי במקום אחר (מסכת סוטה מז, ע"א. אני מביא את הנוסח כפי שמובא בספר "משיחי השקר ומתנגדיהם", עמ' 660-661) הוסיף שבכל המקומות שהוזכר הנוצרי, זוהי תוספת מאוחרת לאחר חתימת התלמוד. אלו שהוסיפו רצו להגדיל את הבזיון של יש"ו הנוצרי, וקישרו לאיזה עבריין שהיה נקרא ישו, שהוא הנוצרי. דהיינו אותו האיש:

וכן לא [כיהושע בן פרחיה שדחפו לישו] בשתי ידיו על שנדהו ולא רצה לקבלו בתשובה וגרם לו שכעס בעצמו ועבד את האלילים וכמו שאמר זקף לבינתא [פחא, והחטיא] את הרבים לעבדת האלילים. [ודע כי ישו] זה אין בו שם לווי כלל וכן היא הגירסא בכל ספר מדויק שדחפו [לישו] בשתי ידיו וסופרים המוטעים הכניסו בו בקצת גמרות שם לווי עד שנמצא בקצת גמרות חדשות [ישו הנוצרי] וטעות גמורה הוא שהרי [יהושע בן פרחיה רבו] הנזכר היה בימיו מן הראשונים שבבית שני שהרי שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה… ואנטיגנוס איש סוכו קבל ממנו ויוסף בן יועזר ויוסף בן יוחנן קבלו מאנטיגנוס ויהושע בן פרחיה קבל מהם אלא שטעות מפורסמת היא וזה שהוזכר כאן [=ישו תלמיד בן פרחיה] היה אחר שכעס בעצמו ועבד את האלילים ומרד על החכמים וחלק עליהם וכישף והסית והדיח ועל זה בעצמו [=תלמיד בן פרחיה] נאמר במסכת גיטין אסקיה בנגידא ואף שם כל שגורס שם לווי [=הנוצרי] – שבוש סופרים הוא בלא פקפוק:

 

7. יישוב הקושיא ממסכת חגיגה:

בנוגע לקושי שהעלינו לגבי מרים מגדלא שער נשיא, מצינו שהתוס' התייחס לכך. הדברים מובאים בחסרונות הש"ס שם בגמרא במסכת שבת:

והא דקאמר בפ"ק דחגיגה רב ביבי הוה שכיח גביה מלאך המות כו' אמר ליה לשלוחיה זיל אייתי לי מרים מגדלא נשיא משמע שהיתה בימי רב ביבי. מרים מגדלא נשיא אחרת היתה. אי נמי מלאך המות היה מספר לרב ביבי מעשה שאירע כבר מזמן גדול.

נפנה לדברי התוס' במסכת חגיגה (ד, ע"ב, ד"ה הוה שכיח וכו'):

הוה שכיח גביה מלאך המות – דמספר מה שאירע לו כבר דהאי עובדא דמרים מגדלא נשייא בבית שני היה דהיתה אמו של פלוני כדאיתא בשבת (דף קד: ושם).

יש לדון אם תוס' התכוון לרמוז כשאמר היתה אמו של פלוני, לאותו האיש. דהיינו ליש"ו הנוצרי. גם מדברי התוס' מבואר שאפשר לומר שזוהי האֵם של "בן סטדא". אבל מלאך המוות סיפר מה שאירע בעבר.

 

8. יישוב הקושיא מפפוס בן יהודה שחי בתקופתו של ר' עקיבא:

רשב"ץ (בספר "מגן אבות", חלק ב, סתירת אמונת הנוצרים; בתוך ספר "אוצר ויכוחים, עמ' 121) תירץ את קושיית רבינו תם ממה שנאמר שפפוס בן יהודה חי בתקופתו של ר' עקיבא:

פפוס בן יהודה… שהיה בימי רבי עקיבא, קרוב לזמן החורבן – אולי [פפוס] אחר היה, או האריך ימים הרבה.

 

9. יישוב כפי הנלענ"ד:

לא מסתבר לומר שפפוס בן יהודה חי מזמנו של יהושע בן פרחיה עד זמנו של ר' עקיבא. גם לא מסתבר לומר שחי עוד לפני תקופת ר' אליעזר והמשיך לחיות בתקופת ר' עקיבא.

לכן, נראה לומר שיש שני פפוס בן יהודה. נראה לומר שיש"ו הנוצרי חי בתקופת יהושע בן פרחיה. הוא לא חי בתקופת ר' אליעזר. ר' אליעזר דיבר עליו כשכבר נפטר. ר' אליעזר נהנה מנוצרי כל שהוא שחי שנים רבות לאחר יש"ו הנוצרי והתפתחות הנצרות. ו"בן סטדא" הוא יש"ו הנוצרי.

כמובן, שאי אפשר להכריע בשאלה זו. לכן, אי אפשר לומר שהמנין שנהוג אצלם אינו המנין ללידת יש"ו הנוצרי. כלומר, יש אפשרות לומר שיש"ו הנוצרי אכן נולד באותו זמן שהנוצרים חושבים ומונים אליו.

 

מדוע הנוצרים קישרו את לידת אותו האיש למנין הנהוג אצלם?

השאלה נשאלת, אם יש"ו הנוצרי היה תלמידו של יהושע בן פרחיה, והוא חי שנים רבות לפני המנין הנהוג אצלם, מדוע הנוצרים קישרו בין לידת יש"ו הנוצרי למנין הנהוג אצלם?

מובא בגמרא מסכת שבת (טו, ע"א): "ארבעים שנה עד שלא חרב הבית גלתה לה סנהדרין וישבה לה בחנויות".

מבואר בגמרא במסכת יומא (לט, ע"ב):

תנו רבנן: ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא היה גורל עולה בימין, ולא היה לשון של זהורית מלבין, ולא היה נר מערבי דולק, והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן, עד שגער בהן רבן יוחנן בן זכאי. אמר לו: היכל היכל! מפני מה אתה מבעית עצמך? יודע אני בך שסופך עתיד ליחרב, וכבר נתנבא עליך זכריה בן עדוא 'פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך'.

אם כן, מבואר שהתחיל החורבן מ' שנה קודם חורבן הבית בפועל.

מספר חכמים כתבו שהטעם שהנוצרים קישרו בין לידת יש"ו הנוצרי למנין הנהוג אצלם, כיון שרצו לקשר את חורבן הבית עם מותו של יש"ו הנוצרי. דהיינו, שחורבן הבית נגרם בגלל מותו של יש"ו הנוצרי.

ר' יצחק פרופיט דוראן האפודי, בעל ספר "מעשה אפוד" ("כלימת הגוים", פרק יא, סימן ג) כתב:

המטעים אמרו, כי סביב ארבעים שנה לפני החרבן [ג' אלפים ותשפ"ח נתלה ישו, וכי בסיבת העוון ההוא חרבו הבית והעיר… ותיכף אחר תלייתו התחילו להיראות אותות החרבן.

וכן כתב ר' יצחק אברבנאל (בפירושו לספר דניאל, "מעיני הישועה", המעין העשירי, תמר ח):

אמרו שישוע הנצרי מת מ"ב שנה קודם חורבן הבית… אפשר לומר שהאמונה ההיא נעשתה לדעת, כדי להוכיח שבעון הריגת ישוע הנצרי נחרב הבית אמרו שתלייתו סמוך לחורבן הבית.

כך גם נקט הרשב"ץ (בספרו "מגן אבות", חלק ב, סתירת אמונת הנוצרים. נמצא בספר "אוצר הויכוחים", ניו יורק תרפ"ח, עמ' 128):

הם אומרים כי בימי הורדוס נולד.. ונתלה ל"ה שנים קודם החורבן [ג' אלפים ותשצ"ד], וכל זה הם אומרים כדי להראות כי בעון מיתתו חרב הבית.

 

השם "יש"ו הנוצרי"

דנו הראשונים מדוע נקרא "נוצרי"?

ר' אברהם ב"ר עזריאל, תלמיד ר' יהודה החסיד והרוקח, בספרו "ערוגת הבשם" (חלק ג, ירושלים תשכ"ג, עמ' 346) כתב: "שאנו קורין לו נוצרי על שבא מנצרת". ועוד פירט (שם, עמ' 367):

נוצרים – היינו אומות העולם שמאמינים בישו הנוצרי, ועל שם שהיה אותו מקולל מנצרת קורהו: 'ישו' הנצרי'. ונכון לכל יראי השם לדקדק בלי להוציא בשפתיו: 'ישו הנוצרי' כי היה משמע נוֹצר שלי, ונמצא מחרף ומגדף, וראוי הוא להשליך לשונו לכלבים. אך 'ישו הנצרי' נכון לומר.

אבל מהרי"ל (ליקוטים, מהדורת מכון ירושלים תשמ"ט, עמ' תרלז) נקט גישה אחרת:

כי לכך נקרא 'אותו האיש' – 'ישו הנוצרי', משום דנוצר ונברא מאשה כשאר אדם, ולא הוא אלוה – דלית ביה צורך, אך אנו משיבין לאומות – למינין – דבא מעיר נוצר.

יש לציין שרבינו אפרים ב"ר שמשון (על התורה, ירושלים תשנ"ג, חלק ב, עמ' רכג) כתב:

'ישו' תמצא שקורין לו 'אותו האיש', יבא בגימטריה [=729]: וישו ארור.

 

נטילת ידים והנצרות

ר' יהודה אריה ממודינה ערך ניתוח היסטורי בעקבות התפתחות הנצרות[1]. שם הוא ציין שיש"ו הנוצרי לא יצא נגד תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אלא, בקצת מהדינים בתורה שבעל פה הוא התנגד. אחת מההלכות היתה נטילת ידים. נמצא באואנגליון, שהיו הפרושים מוכיחים אותו: "למה תלמידך מבזים קבלת קדמונים וזקנים, ואוכלים בלי נטילת ידים?". כמו כן, מצינו שחז"ל יצאו בתוקף נגד אלו המזלזלים בנטילת ידים ואמרו[2] "כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם".

בכך נוכל להבין את דברי המשנה במסכת עדיות (פרק ה, משנה ו):

עקביא בן מהללאל העיד ארבעה דברים אמרו לו עקביא חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין לישראל אמר להן מוטב לי להקרא שוטה כל ימי ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום שלא יהיו אומרים בשביל שררה חזר בו הוא היה מטמא שער הפקודה ודם הירוק וחכמים מטהרין הוא היה מתיר שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך שחטו וחכמים אוסרים הוא היה אומר אין משקין לא את הגיורת ולא את שפחה המשוחררת וחכמים אומרים משקין אמרו לו מעשה בכרכמית שפחה משוחררת שהיתה בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון אמר להם דוגמא השקוה ונדוהו ומת בנדויו וסקלו בית דין את ארונו אמר רבי יהודה חס ושלום שעקביא נתנדה שאין עזרה ננעלת בפני כל אדם מישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל ואת מי נדו אליעזר בן חנוך שפקפק בטהרת ידים וכשמת שלחו בית דין והניחו אבן על ארונו מלמד שכל המתנדה ומת בנדויו סוקלין את ארונו:

כנראה שאליעזר בן חנוך היה נוצרי, ולכן נידו אותו.

  

דעת הפוסקים בכתיבת תאריך לועזי

דיון שלנו מתמקד בשני איסורים:

1. איסור "ושם אלהים אחרים לא תזכירו".
2. איסור "ובחוקותיהם לא תלכו".

ראשית נעיין בתשובתו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל (שו"ת "יביע אומר", חלק ג, יורה דעה, סימן ט) שהאריך בשאלה זו של כתיבת תאריך לועזי. הוא ציין שלא ברור שהמנין של הנוצרים הוא ללידת יש"ו הנוצרי. וציין לסתירות שהוזכרו לעיל, והזכיר שהיו חלק מהמפרשים שכתבו שהיו שני יש"ו.

לאחר זאת עבר לעיון בתשובתו של מהר"ם שיק (חלק יורה דעה, סימן קעא), שנשאל אודות מי שחקק על מצבה בלעז, וכתב פרט השנה כמו שאוה"ע מונים להנוצרי. ועל זה יצא מהר"ם שיק במחאה נמרצה שהרי בית הקברות הוא כחצר השותפים, ואין רשות להעמיד שם דבר שחברו מקפיד עליו. ואיך העיזו להעמיד שם מצבה כזו, בלא רצון הגבאים הח"ק. וכל זה על עצם הדבר ששינו לשון המצבה ללעז, אבל מה שהוסיפו לכתוב מספר השנים כדרך החדשים גם כן בלשון לעז, זוהי עבירה כפולה ומכופלת שמספר החדשים שלהם אינם מכוונים למספר בני ישראל. גם מה שסיימו במספר השנים למספר הנוצרי, לדעתו זהו איסור דאורייתא דכתיב "ושם אלהים אחרים לא תזכירו", ואמרו חז"ל שמכאן שאסור לומר לחבירו המתן לי בצד עבודה זרה פלונית. כך גם הדבר בזה המונה למספרם, כיון שעל ידי המנין עולה על זכרונו מחשבת איסור.

אבל, הרב עובדיה יוסף לא קיבל את דעת מהר"ם שיק. הוא ציין לפוסקים רבים שציינו בדבריהם תאריך לועזי. בוודאי אם היה איסור בדבר לא היו כותבים כך. על עצם דברי מהר"ם שיק, הוא טען שאין כאן איסור של "אלהים אחרים לא תזכירו" וכן אין איסור משום "ובחוקותיהם לא תלכו". זאת משום שאפילו אם הנוצרים מתכוונים ללידת יש"ו הנוצרי, אין זה נכון. ואם זה שכותב את התאריך לא מתכוון לכתוב ללידת יש"ו הנוצרי, אלא הוא כותב משום שזה התאריך היותר מפורסם ועושה כן משום התועלת בדבר, הרי אין בכך איסור "ובחוקותיהם לא תלכו" ואין איסור "ושם אלהים אחרים לא תזכירו". לפי מהרי"ק האיסור "ובחוקותיהם לא תלכו" הוא באחד מב' אופנים: 1. טעמו לא נגלה. שכיון שעושה דבר משונה שאין בו טעם נגלה, אז נראה ודאי שנמשך אחרי העכו"ם ומודה להם. 2. שייך בו פריצות ונהגו בו העכו"ם. במקרה שלנו יש טעם בדבר, ולכן לא נראה שנמשך האחר העכו"ם. הרמ"א פסק כדעת מהרי"ק שהאיסור הוא דווקא בדבר שנהגו למנהג וחק ואין טעם בדבר. אלו דברי הרב עובדיה יוסף:

כי נראה שאם כותבי התאריך הלועזי אינם חושבים בכוונה מכוונת שמנין זה ללידת אותו האיש, רק לפי שכן נוהגים העולם הבקיאים יותר בתאריך האזרחי, (ובפרט במקומות שגם משרדי הממשלה מונים למספר הנוצרים.) אין בזה איסור משום ובחקותיהם לא תלכו. הואיל ובאמת דעת רז"ל היא שאין מספרם מתאים ללידת ישו הנוצרי, וטעות הוא ביד החושבים כן. ואף את"ל שהואיל ונראה שכוונת הנוצרים במספרם זה היא ללידת אותו האיש, כל מי שכותב התאריך הלועזי בתר דידהו אזיל. מ"מ הואיל ואין כוונתו אלא לכתוב התאריך המפורסם יותר אין בזה איסור משום ובחקותיהם לא תלכו. וכמ"ש מרן הב"י יו"ד (סי' קעח) בשם מהר"י קולון, שאין לאסור משום ובחקותיהם ל"ת אלא בא' מב' חלקים, הראשון הוא הדבר שאין טעמו נגלה כדמשמע לשון חק. וכמו שפרש"י והרמב"ן פ' קדושים, שכיון שהוא עושה דבר משונה שאין בו טעם נגלה אלא מפני שהם נוהגים כן אז נראה ודאי כנמשך אחריהם ומודה להם, שאל"כ למה יעשה כדבריהם התמוהים ההם. וכ"מ בסמ"ג וכו'. והשני הוא דבר ששייך בו פריצות וכו'. ונהגו בו העכו"ם וכו'. וא"כ בכתיבת התאריך הלועזי, דאיכא מילתא בטעמא, שהוא עושה כן לרוב פירסום התאריך למי שהוא בן ברית ולמי שאינו בן ברית. ולא שייכא טענת מהריק"ו הנ"ל דאמאי עושה כמעשיהם התמוהים. בודאי שאין כאן איסור משום ובחקותיהם ל"ת. והרמ"א בהגה (שם) הביא להלכה ד' מהריק"ו הנ"ל דדוקא בדבר שנהגו למנהג וחק ואין טעם בדבר, חיישינן לאיסור זה, דאיכא למיחש ביה משום דרכי האמורי ושיש בו שמץ ע"ז מאבותיהם…

על אף ההיתר לכתוב תאריך לועזי, כתב הרב עובדיה יוסף שלא ראוי לעשות כן ובפרט בארץ ישראל. ואם כותבים תאריך לועזי, יש לכתוב ביחד עם זאת את התאריך היהודי. דהיינו, לבריאת העולם.

נלענ"ד, שיש ליישב את דעת מהר"ם שיק שדיבר במקרה שהאדם שכתב את התאריך התכוון לדעת הנוצרים. אפילו אם נאמר שהם טועים בדבר כפי שהוכח לעיל, הרי הנוצרים מתכוונים במנינם ללידת יש"ו הנוצרי, וכשאנחנו כותבים את התאריך הנ"ל אנחנו מתכוונים לדעתם.

יש להוסיף עוד נקודה שבנוגע להיתר "ובחוקותיהם לא תלכו", יש מחלוקת בביאור הלכה זו. הגר"א (ב'ביאור הגר"א', יורה דעה קעח, ז) חלק על דעת הרמ"א. הוא הקשה מספר קושיות על שיטתו, והוכיח שגם במקרה שיש טעם בדבר, בכל זאת, כיון שעכו"ם נוהגים כן יש איסור בדבר [עיין בספרי "מנהגי ישראל", שהארכתי באריכות רבה לבאר איסור "ובחוקותיהם לא תלכו"]. הוא נקט כדעת התוס', וסבר שכך דעת הרי"ף והרמב"ם.

יש עוד להעיר בנוגע לאיסור "ושם אלהים אחרים לא תזכירו", שיש לדון שאולי אפילו שהאדם שציין את התאריך לא התכוון ללידת יש"ו הנוצרי, בכל זאת, כיון שאנשים אחרים סוברים שכוונתו לכך, הרי עובר בכך באיסור "ושם אלהים אחרים לא תזכירו". האיסור הוא מחמת גרימת חשיבות לעבודה זרה, וכיון שאנשים אחרים סוברים שמתכוון לעבודה זרה, הרי הוא מגדיל את חשיבותו.

גם הרב אליעזר יהודה וולדנברג זצ"ל (שו"ת "ציץ אליעזר", חלק כ, סימן יג) נקט כדעת הרב עובדיה יוסף זצ"ל שאין איסור בכתיבת תאריך לועזי. אבל, הוא כתב שיש להקפיד שלא להזכיר שהוא לספירת הנוצרים, אלא לכתוב בלשון שהוא למנהג הנהוג אצלם [בראשי תיבות 'למנה"נ']. כיון שאם יכתוב לספירת הנוצרים אז יהיה במשמעות למה שהם חושבים שמדובר במנין ללידת יש"ו הנוצרי. הוא ביסס את ההיתר על הנקודה שהמנין הנ"ל אינו קשור ללידת יש"ו הנוצרי. המנין הנ"ל הוא למלכות רומי, והנוצרים לאחר מכן הלבישו על תאריך זה את לידת יש"ו הנוצרי:

וכעת ברצוני להוסיף להעיר דבהיות ועיקר ההיתר היוצא לנו הוא בקצרה מפני שהמנין איננו מתייחס להנוצרי אלא הוא איזה מנין אזרחי (כפי שמבאר הדק היטב בדבריו), אם כן נראה לי כדשכותבים לפעמים יחוס הספירה (כפי שאנו מוצאים בספרים ובמסמכים וכדומה) יש להזהר שלא להזכיר שהוא לספירת הנוצרים כגון "לסה"נ" אלא לכתוב בלשון שהוא למנהג הנהוג כגון בר"ת "למנה"נ".

והכי מצאתי בקובץ וילקט יוסף שנת הי"ג סימן ק"א שבעל המחבר "אוצר ישראל" בהשיבו לאחד שהתקיף אותו על שמזכיר בספריו התאריך למנין הנוצרים הוסיף על דבריו בספרו שבערך "כרונולוגיא" (שמזכיר כת"ר משם) וכותב וז"ל: אבל הקורא בהאוצר יראה כי לא נזכר שם לספירת הנוצרים רק למספר הנהוג ובר"ת למה"נ ולא לסה"נ, וכבר הוכחתי בראיות ברורות בח"ה בערך "כרונולוגיא" כי מספר הנהוג אינו למספר הנוצרים במקורו הראשון, כי ידוע שישו הנוצרי נולד בעוד הורדוס חי וכו' והורדוס מת בשנת ארבע קודם מספר הנהוג ואיך אפשר למנות יום הולדת ישו למספר הנהוג? ולכן השערתי כי המספר הנהוג היה המנין שמנו ישראל למלכות רומי כמו המנין לשטרות למלכות יון, כי אחרי מות הורדוס נתחלקה מלכות יהודה לארבעה חלקים ונציבי רומי משלו עליהם, ומאז התחיל המנין הזה, ולאחר כמה מאות שנים ראו הנוצרים שעת הכושר לתלות את המנין הזה לתולדות ישו, ונוכל לומר כמו שאמר רבן גמליאל שהי' רוחץ במרחץ שהיה בו האליל אפרודיטי, ושאלו פריקלו אם אינו חושש לע"ז, והשיבו ר"ג: אני לא באתי בגבולה היא באה בגבולי [ע"ז פ"ג ד']. חכמינו ז"ל לא השתמשו מעולם במנין הספירה ליצירה רק למנין היונים, ובארצות המזרח משתמשים בו גם היום, ומדוע לא נוכל להשתמש במנין הרומים שהוא למספר הנהוג מפני כי הסופרים והקוראים רגילים יותר במה"נ ונקל להם לצמצם הזמן במחשבתם ואין כאן מקום לטעות בהאלפים עכ"ל.

נלענ"ד, שגם לפי דבריו ההיתר הוא דווקא כשזה שכותב את התאריך יודע שלא מדובר על לידת יש"ו הנוצרי. וכפי שהוא בעצמו כתב שיש להקפיד לכתוב לפי המנהג הנהוג. יכול להיות שבכה"ג גם אין מקום לחשש שהזכרתי לעיל, כיון שכתב במפורש לפי המנהג הנהוג, אז ידוע שאין כוונתו ללידתו של יש"ו הנוצרי. אולם, עדיין, יש מקום לפקפק כיון שהאדם הפשוט אינו מבין את כוונתו, ועדיין חושב שכוונתו ללידת יש"ו הנוצרי.

כמובן, שלפי מה שציינתי לעיל שיכול להיות שהמנין שמונים הנוצרים הוא אכן מנין ללידת יש"ו הנוצרי, לכן מסתבר לומר שיש ליזהר מכתיבת תאריך לועזי.

 

מסקנה

ציינתי לדעות השונות בנוגע לתקופה שבה חי יש"ו הנוצרי, ויש אפילו דעות שסוברות שלא היה ולא נברא יש"ו הנוצרי. בהקשר לכך גם דנתי בשאלה הלכתית האם מותר לכתוב תאריך לועזי שמונים ללידת אותו האיש. להלכה למעשה, אני ציינתי שנלענ"ד, שלכתחילה בוודאי מן הנכון ומן הראוי שלא לכתוב תאריך לועזי. רק במקרה של שעת הדחק, יש מקום להקל ולסמוך על דעת הפוסקים שהתירו.

 

[1] הדברים מובאים בספר "משיחי השקר ומתנגדיהם" מכון מורשת אשכנז, בני ברק תשס"ז, עמ' 110-112; וגם בספר "מגן וחרב", ירושלים תש"ך, עמ' 43-46.

[2] עיין מסכת סוטה ד, ע"ב.

 

להצגת המאמרhttps://ori-fisher.com/wp-content/uploads/2021/12/לתולדות-ישו-הנוצרי.docx

---