מבוא
מנהג שהיה נהוג בדורות קדומים הוא מנהג אי למידת תורה בלילה שחל תקופת טבת, בליל חגם של הנוצריים[1]. לא לומדים תורה עד חצות הלילה. המנהג הזה עדיין נהוג אצל חסידויות מסויימות וגם אצל פרושים.
בביאור מנהג זה נדון בשתי נקודות:
- מה המקור למנהג?
- האם יש בסיס למנהג?
ביאור המנהג לפי דעת בעל ספר "טעמי המנהגים"
ראשית נציין מה הכוונה ליל ניט"ל? ניט"ל הוא מילה לטינית, כוונת הדברים ליום לידתו של אותו האיש. היהודים פירשו אותו מהלשון נתלה, כלומר נצלב על שם סופו, ולכן נקרא במקומות מסויימים "ליל ניתל"[2].
לאחר ביאור זה, נעבור לביאור המנהג. מובא בספר "טעמי המנהגים ומקורי הדינים", לרב יצחק שפרלינג זצ"ל – אי"ש שו"ב (עמ' תק, אות כ):
טעם שנמנעים מלימוד בליל שחל תקופת טבת, מפני שבלילה הזה נהרג ושמו היה יש"ו שהוא קליפת עורב, ונרמז שמו בתורה, 'ונוקב שם ה' ', ראשי תיבות יש"ו. וכשתצרף חשבון יש"ו לחשבון קליפתו ער"ב, בגימטריא ש"ר פ"ח, שכתבו הקדמונים שהוא שם הכלבים [בסוד הפח נשבר ואנחנו נמלטנו]. ושמענו ממגידי אמת שאירע מעשיות כמה פעמים בליל נטילתו ועקירתו מן העולם שלמדו בליל זה ובא כלב לבתיהם ומנהג ישראל תורה הוא.
נראה שלפיו, הטעם מצד הוספת כוח לקליפות.
בהערות שם מובא סיפור שפעם אחת כומר אחד שאל את ר' יהונתן אייבשיץ זצ"ל, הרי יש ליהודים לילה אחד שלא לומדים תורה, וחכמים כתבו כי העולם עומד על התורה, ואם כן, איך העולם עומד באותה עת? על כך השיב ר' יונתן אייבשיץ זצ"ל, כי "מנהג ישראל תורה", וזהו בעצמו שלא לומדים אז הוא תורה, ועל זה יש קיום העולם.
על דברים אלו אומר שאין כאן שאלה ואין כאן תשובה. אין כאן שאלה, כיון שאפילו אם נאמר שכל היהודים לא לומדים תורה בליל ניט"ל, הרי כיון שהיהודים גרים בכל חלקי העולם, אז אפילו שאולי במקום אחד לא לומדים תורה כיון ששם היא שעת הלילה, הרי במקום אחר בעולם לומדים תורה כיון ששם שעת היום. גם התשובה אינה תשובה, כיון שבסופו של דבר אין לימוד תורה. ובוודאי דחה אותו בקש.
אך, אוסיף ואומר שגם הטעם שהובא אינו מתקבל על הדעת. וכי משום שנהרג אותו האיש בלילה זהה, לא נלמד תורה, נבטל מצוה מהתורה? נוסף על כך, אם אכן הטעם הזה הוא נכון, מדוע בש"ס לא מוזכר אי לימוד תורה בליל נטילתו? לא מצינו איסור כזה בש"ס, בגאונים ובראשונים[3]. לא מצינו שנהגו כך בזמן הש"ס, הגאונים והראשונים. גם בספרי הקבלה לא מצינו מנהג זה. בכל ספרי אריז"ל לא נמצא רמז למנהג הנ"ל. יתירה מכך, המנהג זה היה נפוץ באשכנז ולא אצל עדות המזרח, וזה יעיד על הטעם [כפי שיתבאר בהמשך]. נעיר עוד נקודה שבעל ספר "טעמי מנהגים" הבין ש"ליל ניט"ל" מלשון ליל נטילת אותו האיש, והרי אין זה הזמן שניטל מן העולם, אלא יום לידתו.
ביאור המנהג כפי דעת ר' משה סופר זצ"ל
ר' משה סופר זצ"ל (ליקוטי שו"ת 'חת"ם סופר', סימן כ) כתב:
והנראה שהקדמונים הנהיגו כן שלא ליתן מקום לבעל דין לחלוק ולשטן לקטרג, כיון שבאותו לילה כל העמים נועדים לבית אלהיהם מחצות ואילך, ועַם ה' ישנים על מטותיהם ואפילו הלומדי תורה רובם ככולם ישנים אחר חצות, ולא רצו לגזור שכל ישראל יקומו גם כן בחצות כאילו אנו נגררים אחריהם. על כן בחכמתם גזרו שאין ללמוד לפני חצות, וממילא כל התלמידי חכמים ובעלי הבית קובעי עתים לתורה ישנים בתחילת הלילה וקמים אחר חצות לשלם חובתם וגו'.
אם כן, לפי דבריו אין כאן ביטול תורה, ומשלימים את הלימוד תורה. אולם, גם על טעמו יש מקום לשאול כפי ששאלתי לעיל, איך אפשר לבטל מצוַת עשה דאורייתא? הרי אומרים שאין ללמוד תורה בשעות אלו. נוסף על כך, חוזרת השאלה הקודמת מדוע לא נהגו כך בדורות לפניכן, בזמן הש"ס, הגאונים והראשונים?
ביאור המנהג כפי הנלענ"ד
לכן, נלענ"ד, שיש טעם אחר שהוא אמיתי ונכון. בעל ספר "טעמי המנהגים" הביא טעם נוסף למנהג זה, וכך כתב:
לפי שבימים הראשונים היו צוררי היהודים אורבים עליהם ומכים אותם בלילה ההוא אנה שמצאו אותם בחוץ או ברחוב מכות אכזריות, ולפעמים עד שמתו תחת ידם שההמון חשבו זאת למצוה. ולכן גזרו גדולי הדור על המלמדים ועל התלמידים ועל בני הישיבות שיכבדו וישבו בבתיהם בלילה הזה ולא ישוטטו בחוצות.
לכן, מובן שנהגו מנהג זה רק באשכנז ששם נמצאים הנוצריים. אבל, במקומות של עדות המזרח, לא היה שום חשש, ולכן לא היו חייבים להתבטל מתורה. לא היה שום חשש סכנה.
עלינו לדעת שיש מנהגים רבים שנהגו אותם מחמת המציאות שהיתה באותה עת. לאחר זמן שכחו את הטעם וקידשו את המנהג. אפילו שלא היה טעם לנהוג את המנהג, בכל זאת, המשיכו במנהגם. לכן, אי אפשר לקבל כל מנהג כדבר המובן מאליו. כמובן, שאם המנהג מובא בדברי הראשונים המוסכמים, אז בוודאי יש למנהג יסוד חזק. לא כל מנהג הוא מנהג קדוש, כבר כתב ר"ת (תשובות "בעלי התוספות", מהדורת א' איגוס, ניו-יורק, סימן יא):
גם כתבת שאין לשנות המנהג מפני הלעז (כדי שלא להוציא לעז על הראשונים), 'מנהג' זה 'גהנם' למפרע, שאם טועים נהגו, חכמים לא נהגו. ואפילו מנהג הגון אינו עוקר הלכה, אלא אם כן רופפת.
בעזרת ה' במאמר אחר ארחיב את היריעה בתוקף המנהגים. לענייננו, יש להבין שלא כל מנהג נקבל. נראה לי, שבמקרה שלנו יש הגיון רב להסבר שהובא לעיל. לכן, נגדיל תורה ונאדירה בליל ניט"ל ולא נתבטל מתורה, אלא נרבה בתורה[4].
[1] יש שינוי מנהגים בתאריך המדוייק. יש שינוי אצל הנוצריים בזמן חגם. יש כאלו שנוהגים בכ"ה בדצמבר, כך נוהגים הקתולים. אבל, הנוצריים היונים האורתודקסים חוגגים בו' בינואר. בעל "המנחת אליעזר" נהג לאסור ללמוד בליל ו' בינואר. עיין בכל זה במאמרו של הרב יוסף ליברמן שליט"א, "בענין ליל חגם נקרא ניטל" (מובא בספר "קובץ המועדים", חנוכה, פורים, ת"ב, תעניות).
[2] מובא בספר האגודה לעבודה זרה (עמ' רא): "לפני אידיהן של כותים אסור לישא וליתן עמהן וכו'. אמר שמואל ובגלות אינו אסור אלא יום אידם בלבד. פירש רשב"ם בשם רש"י דעכשיו אין אנו צריכין שלשה ימים כיון דאנו בגולה, וגם אין לאסור אלא אותם חגים דבשבילו כגון קצח וניתל…". וכתב המהדיר (שם, אות ד): "רבים חקרו לדעת למה אנו קוראים אותו 'ניטול'. והנה מדברי רבינו מובן הענין, כי תמיד כשמזכיר אותו האיש ימח שמו מזכירו בשם 'התלוי', כנראה כיון שכתוב 'שם רשעים ירקב', ולא רצו להזכירו בשמו. וכידוע שהיה חייב מיתת בי"ד כי הוא היה מסית ומדיח, ולכל חייבי בי"ד היה מיוחד מקום תליה, כמו שכתוב 'ותלית אותו על עץ', ולכן כינה לשמו הטמא בשם 'התלוי'. וכן חג זה קראו אותו 'חג הניתול', שנעשה לשם אותו האיש הטמא והמטומא ימח שמו וזכרו. וכשהיינו בגלות בוודאי בשביל פחד של הגוים כתבו שם זה בצורת 'ניטול', כדי שהגוים לא יבינו".
[3] אולם, יש להעיר שיש עדויות לקיום מנהג הנ"ל במאה הט"ז. המנהג מתועד במקורות נוצריים, בעיקר בספרים של משומדים. עיין בספר "מנהגי ישראל" (עמ' שכט-של) שהביא עדות כזו. עדיין, אין בכך סתירה לנאמר לעיל. כיון שלא מצינו איסור זה בדברי הראשונים. והדברים מתבארים לפי הטעם שהבאתי להלן.
[4] גם הרב עובדיה יוסף זצ"ל (בשו"ת "יביע אומר", חלק ז, יורה דעה, סימן כ) כתב שאין לבטל תורה בלילה זה, והוא כתב כפי הטעם שכתבתי: "לפע"ד אין ממש בדברי האומרים כן, ואין לדבריהם כל יסוד כלל. ומעולם לא נמנעו רבותינו, וגם אנו בעקבותיהם, מללמוד תורה בלילה ההוא וכמו שרגילים בכל הלילות שבשנה, דלא אברי ליליא אלא לגירסא (ע' עירובין סה א). וע' במנחות (צט ב), שאל בן דמה, בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל, כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמת יונית, קרא עליו את המקרא הזה, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית. נמצא שאין רגע בעולם שיהיה אדם פטור בו מדברי תורה. ובירושלמי (סוף ברכות) אמר ר' שמעון בן לקיש, מצאתי במגילת סתרים יום תעזבני יומים אעזבך. ובמשנה (פ"ד דאבות מ"י), אם בטלת מן התורה יש לך הרבה בטלים כנגדך. ויש הרבה כהנה וכהנה בדברי חז"ל. ואמנם שוב ראיתי בספר טעמי המנהגים ומקורי הדינים (עמוד תק) שהביא בשם ליקוטי הפרדס, שהטעם שבמקום ההוא נמנעים מללמוד באותו לילה, לפי שהיו צוררי היהודים אורבים להם, וכל יהודי העובר ברחוב היו מכים אותו מכות רצח באכזריות רבה, ולפעמים מתו תחת ידם, ולכן גזרו גדולי הדור על המלמדים ועל התלמידים ועל בני הישיבות שיכבדו וישבו בביתם בלילה ההוא, ולא ישוטטו בחוצות פן יבאו לידי סכנה. ע"כ. ונראה שמכאן יצא להם הטעות שאין ללמוד בלילה ההוא, ובאמת שגם אז לא נאסר לפ"ז ללמוד בביתם, אלא רק שלא לצאת החוצה לבית המדרש, מפחד הרשעים הצוררים. וכיום תלי"ת אין פרץ ואין צוחה ברחובותינו, ולא שייך כלל הטעם הנ"ל".
להצגת המאמרhttps://ori-fisher.com/wp-content/uploads/2021/12/ליל-ניטל.docx