הגמרא אומרת (ברכות ז, ע"ב) שגדולה שימושה יותר מלימודה. המהרש"א (שם) הסביר שטעם הדבר כיון שלומד הלכה למעשה. אדם שלומד מתוך ספרים, יכול להגיע להבנות לא נכונות. נוסף על כך, לא כל מה שכתוב בספרים מגיע לידי הלכה למעשה. לפעמים זה מקרה ספיציפי ומיוחד. לפעמים הדברים לא התבררו מספיק.
נאמר בגמרא (גיטין ס, ע"ב) שיש איסור לכתיבת תורה שבעל פה. הרמב"ם, בספרו "מורה נבוכים" (ח"א, פרק עא), הסביר טעם איסור זה:
וכבר ידעת כי אפי' תורה שבע"פ המקובלת לא היתה כתובה לפנים, כפי הצווי המפורסם באומה דברים שאמרתי לך על פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב, והרי זו היא תכלית החכמה בתורה, לפי שהיתה הרחקה ממה שאירע בה בסופו של דבר, כלומר רבוי הסברות והסתעפות השטות, ומשפטים בלתי ברורים שיארעו בהסברת המחבר, ושכחה שיתארע לו, ויתחדשו מחלוקות בין בני אדם ונעשים כתות ונבוכים במעשה, אלא נמסר הדבר בכל זה לבי"ד הגדול… ואם במשפטי ההלכה חשו לקבעם בספר שיהא מסור לכל אדם מחמת מה שיארע בסופו של דבר מן ההפסד…
נוסיף את דברי הרב יוסף קאפח זצ"ל (בהערותיו למורה נבוכים):
כל זה מדבר רבנו בימיו שעדיין לא התרחקו הרבה מסוגית התלמוד ודרכי חשיבתו, כל שכן בימינו שכל בעל תשובה מדייק דיוקי דיוקין מדברי אחרוני אחרונים שכל בסיסו אינו אלא דיוקים אוירים מדברי אחרון שלפניהם עד שבמקרים מסויימים כשאדם מתבונן בהם רע עליו המעשה עד כמה רחוקים ומופלגים הם מן הגמרא ורוחה.
לפי הרמב"ם יש חשש גדול בכתיבת תורה שבעל פה מחמת חשש טעות. אם התורה היתה נכתבת בספר, התורה היתה מתפרשת בפירושים רבים, ובוודאי הטעות היתה מצויה. כשהדברים כתובים, יש אפשרות לפרש את הדברים בצורות שונות. האדם יכול להכניס את רצונותיו בתוך הדברים. יש חשיבות מרובה שהדברים יעברו מרב לתלמיד שהדברים לא יעברו בטעות. זוהי הסיבה שיש חשיבות מרובה לשימוש תלמידי חכמים.
נזכרתי בדברים אלו לאור זאת שיש מספר רבנים שהמציאו גישה חדשה בגיור. הדברים באים מתוך דיוקים בתוך שותי"ם כשהדברים לא כתובים במפורש. אבל, כל זה נעשה משום שאפשר להכניס בתוך הכתוב דברים שנראים לרבנים אלו. זהו האסון שדברים נפסקים רק מתוך הספרים ולא מתוך שימוש התלמידי חכמים. צריכים לראות איך הרבנים בכל הארצות נוהגים בגיור.
איך יכול להיות שפתאום יהיו מספר רבנים שימציאו גישה חדשה שאינה נהוגה אצל הרבנים של הדור הזה? גדולי הדור מהציבור החרדי והדתי לאומי מתנגדים לגישה זו. כל הרבנים גדולי הדור סבורים שגיור זה לא מתחיל. אי אפשר לפסוק ולפתח גישה חדשה על פי דיוקים בספרים. הדברים צריכים להימסר מגדולי הדור.
כמובן, שיהיו כאלו שיבואו ויטענו וכי מי אתה שתחליט זה הוא גדול הדור וזה אינו גדול הדור. יש גדולי הדור בדור שלנו שסבורים שגיור זה אכן הוא גיור. על כך אשיב ואומר שלש תשובות בדבר:
- אפילו אם נאמר לשיטתם שאכן אלו גדולי הדור, בכל זאת, מדובר על מיעוט כנגד כל גדולי הדור שסבורים אחרת.
- לא בטוח שגדולי הדור האלו שסבורים כך שימשו אצל גדולי הדור אחרים וטוענים שהם יודעים שגדולי הדור הקודם סברו כך. כלומר, שהם שמעו מהם במפורש שאפשר לגייר גם כשידוע שאין בכוונת המתגייר לשמור תורה ומצוות, או כלשונם להיות "מסורתי" כרוב היהודים בארץ ישראל. הם מדייקים דיוקים אלו מתוך דבריהם. אבל, הם אינם מעידים עדות על כך.
- חבל שאנשים לא יודעים איך להגדיר מי הם גדולי הדור. וזוהי באמת בעיה גדולה. אלא, נראה שהדרך הנכונה לקבוע מי הוא גדול הדור הוא לפי התלמידי חכמים בדור. ואולי יותר נכון לפי גדולי הדור האחרים. אם גדולי הדור האחרים מתייחסים אליו ומחשיבים אותו כגדול דור, הוא נחשב מגדולי הדור. אבל, אם רבים מהתלמידי חכמים לא מתייחסים אליו כגדול דור, הוא אינו גדול דור. הראי"ה קוק זצ"ל שהיו לו מתנגדים רבים, בכל זאת, גם המתנגדים אליו הסכימו שהוא גדול דור.
לפני שממציאים גישה חדשה בגיור כדאי לשמוע את דברי גדולי הדור שלנו מה הם סבורים בעניין זה.