הגמרא אמרה[1] שיין שהתנסך וגם סתם יינם, אסור בהנאה. נוסף על כך, מבואר בגמרא[2] שאסרו בהנאה יין שעכו"ם נגע בו. דהיינו, עכו"ם נגע ביין של ישראל, הוא אסר את היין בהנאה.
בעל ה"טורים"[3] הביא הקדמה חשובה לדינים האלו וכתב:
יין שנתנסך לכוכבים ומזלות אסור בהנאה וחכמים גזרו על סתם יינן משום בנותיהן ואסרוהו אף בהנאה אף על פי שלא עשו כן בשאר הדברים שגזרו עליהם והטעם כיון שיין נסך גמור אסור בהנאה עשו סתם יינם כאילו ודאי נתנסך והחמירו לאסור בהנאה אפילו מגע נכרי ביין שלנו אבל רשב"ם כתב בשם רש"י שכתב על שם הגאונים דבזמן הזה אין איסור הנאה במגע של נכרי ביין שלנו דנכרים בזמן הזה אין רגילין לנסך לכוכבים ומזלות והוו לענין ניסוך כאילו אינן יודעין בטיב כוכבים ומזלות ומשמשיה והוי כתינוק שעושה יין נסך לאסור בשתייה ולא בהנאה ועל זה סומכין בהרבה מקומות ליקח יין מן הנכרים בחובותיהן וגם אם נגע נכרי ביין שלנו מוכרין אותו לנכרים ואבי אדוני ז"ל האריך בו וסיום דבריו וטעמים הללו מספיקין למגע נכרי ביין שלנו אבל סתם יין שאסרו בהנאה משום בנותיהן אין טעם להתירו ומיהו יש לומר שמתחלה לא אסרו סתם יינן אלא בשתייה מידי דהוה אפת שמן ושלקות אלא משום שהיו רגילין לנסך אסרוהו בהנאה כיין שנתנסך לכוכבים ומזלות והאידנא שאין מנסכין דין הוא שנעשה סתם יינן כפת ושלקות ומכל מקום ראיה ברורה אין לנו להתירו בהנאה הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין ע"כ.
להלכה למעשה, נפסק ב"שולחן ערוך"[4] לחומרא שאין חילוק בין זמן הגמרא לזמן הזה. וגם בזמן הזה נכרי שנגע ביין הוא אסרו בהנאה. אבל, הרמ"א[5] הוסיף על דברי ה"שולחן ערוך" והביא את הדעה הזו שמקילה בזמן הזה לגבי מגע של יין על ידי נכרי וכן סתם יינם ואין איסור הנאה, רק איסור שתיה.
עוד נחלקו הראשונים בנוגע לדין גר תושב שנגע ביין וכן מוסלמי שנגע ביין. הרמב"ם[6] פסק את החילוק בין גר תושב לשאר עכו"ם, ולדבריו גר תושב אוסר את היין בשתיה אך לא בהנאה. עוד מבואר מדבריו שישמעאלי [מוסלמי] אוסר את היין בשתיה אך לא בהנאה. דינו של הישמעאלי כדין גר תושב.
בעל ה"טורים"[7] הביא מחלוקת ראשונים בנוגע לדין מגע ביין על ידי גר תושב. דעת הרשב"א כדעת הרמב"ם. אך, לדעת הרא"ש, יין של גר תושב אינו אסור אפילו בשתיה.
בהמשך לכך בעל ה"טורים" כתב שישמעאלים אינם אוסרים את היין בהנאה, אלא רק בשתיה. אולם, יש מקום לדון שכל זה נאמר רק לדעת הרשב"א. לפי דעת הרא"ש, שגרי תושב אינם אוסרים את היין גם לשתיה, הרי הישמעאלים לא יאסרו את היין גם לשתיה.
נוסיף עוד שפסק הרמב"ם[8]:
יראה לי שכל מקום שאמרנו בענין זה ביין שלנו שהוא אסור בשתייה ומותר בהנייה מפני צד נגיעה שנגע בו העכו"ם כשהיה העכו"ם עובד עכו"ם, אבל אם היה איסורו בגלל עכו"ם שאינו עובד עכו"ם כגון ישמעאלי שנגע ביין שלנו שלא בכוונה או שטפח על פי החבית הרי זה מותר בשתייה וכן כל כיוצא בזה.
צריך עיון בדברי הרמב"ם, הרי הוא כתב לעיל שדווקא גר תושב אוסר את היין רק בשתיה ולא בהנאה. אך, כאן הוא נקט שכל אחד שאינו עובד עבודה זרה אינו אוסר את היין בהנאה. קושיא זו הקשה ר' יוסף קארו זצ"ל[9] והשיב על כך שני יישובים:
- יש חילוק בין שמדובר על אחד ששייך לאומה שאינה עובדת עבודה זרה, ובין אחד שמצד עצמו אינו עובד עבודה זרה. אם הוא שייך לאומה שאינה עובדת עבודה זרה כמו הישמעאלים וכיוצ"ב, הוא אינו אוסר את היין בהנאה אלא רק בשתיה. אך, אם מדובר על אחד ששייך לאומה שאינה עובדת עבודה זרה הוא אינו יוצא מגדר האומה כל עוד שלא קיבל על עצמו לשמור את כל הז' מצוות בני נח.
- כשהרמב"ם הזכיר שצריך להיות בגדר גר תושב כדי שלא לאסור את היין בהנאה, לא נכתבו הדברים לחדש שגר תושב אינו אוסר את היין בהנאה. אלא, כדי לחדש לנו שאפילו גר תושב אוסר את היין בשתיה. היה מקום לחשוב שאינו אוסר אפילו בשתיה על כך בא הרמב"ם לחדש ולומר שאוסר את היין בשתיה. אך, כדי שלא לאסור את היין בהנאה אין צורך להיות בגדר גר תושב אלא כפי שמתבאר בדבריו לאחר מכן מספיק שלא יעבוד עבודה זרה.
ה"שולחן ערוך"[10] פסק כדעת הרמב"ם וסיעתו שסברו שגרי תושב אוסרים את היין בשתיה ולא בהנאה. אך, הרמ"א הוסיף על דבריו וציין לדעת הראשונים שסברו שגר תושב אינו אוסר את היין אפילו לשתיה.
בהמשך נפסק ב"שולחן ערוך"[11] כדברי הרמב"ם, שהוזכרו לעיל, שכל אחד שאינו עובד עבודה זרה אוסר את היין רק בשתיה ולא בהנאה.
אם כן, גם ב"שולחן ערוך" יש את הסתירה שהוזכרה לעיל ברמב"ם. דהיינו, מראשית דבריו משמע שצריך להיות בגדר של גר תושב כדי שלא לאסור את היין בהנאה. אך, כאן משמע מדבריו שמספיק שלא יהיה עובד עבודה זרה. האחרונים[12] נקטו כיישוב השני של ה"בית יוסף".
יש להעיר שלפי דעת הרא"ש והרמ"א שגר תושב אינו אוסר את היין בשתיה, הרי בוודאי הם יסברו שבמקרה שלא מדובר על גר תושב ורק אינו עובד עבודה זרה, יאסור את היין בשתיה אך לא יאסור בהנאה. דהיינו, יורד דרגה אחת[13].
עוד יש לדון ולומר שלפי הרמ"א, מוסלמי שיגע ביין לא יאסרו אפילו בשתיה. שהרי לדעתו, גר תושב אינו אוסר את היין בשתיה. נראה מדברי הראשונים שמוסלמים מוגדרים כגרי תושב לעניין זה.
אולם, לא מצאתי בפוסקים שהעירו נקודה זו שלדעת הרמ"א, מוסלמי שנגע ביין לא יאסור אפילו בשתיה, ודווקא מצאתי בספר "בין ישראל לנכרי"[14] שנפסק שמוסלמי שנגע ביין אוסר את היין בשתיה ולא בהנאה.
אולם, יש לציין לפסיקת ה"שולחן ערוך"[15]:
גנבים שנכנסו למרתף ופתחו חביות יין, אם רוב גנבי העיר עובדי כוכבים, אסור. ואם רובן ישראל, מותר. ואם רובן ישמעאלים, אסור בשתיה ומותר בהנאה.
אם כן, המוסלמי אסור את היין בשתיה. אלא, כל זה נאמר לדעת בעל ה"שולחן ערוך", שגרי תושב אוסרים את היין בשתיה. אולי לדעת הרמ"א לא יהיו אוסרים את היין בשתיה.
יש מחלוקת בין הפוסקים בדינו של אחד שבא להתגייר להיות כגר צדק ומל ולא טבל, מה דינו במקרה שנגע ביין. הרשב"א נקט שדינו כדין גר תושב שאוסר את היין בשתיה אך לא בהנאה. דעת הרא"ש, שדינו כדין גר תושב שאינו אוסר את היין בשתיה. הרא"ש סבר שגר שמל ולא טבל עדיף על פני גר תושב. אבל, הר"ן סבר שגר שמל ולא טבל גרע מגר תושב משום שגר תושב מקבל מעכשיו את המצוות, אבל גר שמל ולא טבל מקבל עליו את המצוות רק לאחר הטבילה[16].
ה"שולחן ערוך"[17] פסק שדין גר שמל ולא טבל כדין גר תושב.
הרמ"א לא הזכיר שיש מקילים בנוגע לגר שמל ולא טבל, אך בעל ספר "שפתי כהן"[18] הבין שלפי הרמ"א אין חילוק וכמו שהוא סבר שלעניין גר תושב הוא אינו אוסר אפילו בשתיה כך גם הדבר לעניין גר שמל ולא טבל.
כשגוי שלא עובד עבודה זרה נגע ביין שלא בכוונה, הוא לא אוסר את היין אפילו בשתיה[19].
עוד מבואר בגמרא[20] שלגר תושב מייחדים אצלו יין, אבל לא מפקידים אצלו יין.
בעל ה"טורים"[21] חילק בין ייחוד היין אצל הגר תושב ובין הפקדה ברשותו. מותר לייחד אצלם, אבל אסור להפקיד אצלם. מתבאר מדבריו שלישמעאלים יש דין כגרי תושב, ומותר לייחד אצלם אצלם, כיון שהם אינם עובדי כוכבים.
יש מחלוקת בין הראשונים בטעם לחילוק בין ייחוד להפקדה בידי הגר תושב. יש הבנה אחת שבמקרה של ייחוד אין חשש של נגיעה, ובמקרה של הפקדה יש חשש של נגיעה. אך, יש הבנה אחרת שבמקרה של ייחוד אין חשש של החלפה, אך במקרה של הפקדה יש חשש של החלפה. לעולם אין חשש של נגיעה, כיון שגר תושב שנגע אינו אוסר את היין[22].
כמובן, שלפי הפוסקים שגר תושב שנגע ביין אינו אוסר את היין אפילו בשתיה, בוודאי חייבים להסביר שהאיסור מדין חשש החלפה. והגמרא אמרה[23] שיין של גר תושב כדין שמנו. כלומר, הוא אסור בשתיה.
ר' יוסף קארו זצ"ל[24] הסביר שהרא"ש חילק בין מגע של גר תושב ובין יין של גר תושב. גר תושב שנגע ביין אינו אוסר את היין אפילו בשתיה. אך, היין של הגר תושב בוודאי אסור בשתיה ועל כך מדובר בגמרא שיינו כשמנו. דהיינו, שהוא אסור בשתיה.
רעק"א[25] הסביר שחז"ל אסרו את היין שנכרי נגע בו גזירה משום יין נסך. לכן, במקרה שאינו עובד עבודה זרה, היין אינו אסור. אך, סתם יינם לא נאסר משום יין נסך, אלא משום בנותיהם. איסור חיתון עִם בנותיהם. לכן, איסור זה שייך גם בנוגע לגרי תושב. ומשום כך, יינם יהיה אסור כמו פתם שנאסר באכילה אבל לא בהנאה.
יש לצרף לכך את דברי הרשב"א שהובאו על ידי ר' יוסף קארו[26]:
כתב הרשב"א (תוה"א ב"ה ש"ד נב.) דאפילו גוים שבחוצה לארץ שאין עובדין עבודה זרה אלא מעשה אבותיהם בידיהם מכל מקום כיון שהם מנסכין יין לפני עבודה זרה אין כח בידינו להתיר ליחד אצלם ואפילו בדיעבד אסור.
להלכה למעשה, נפסק ב"שולחן ערוך"[27] שגוי שלא עובד עבודה זרה מותר לייחד אצלו יין, אבל אסור להפקיד אצלו יין. ואם עבר והפקיד אצלו, אז היין אסור בשתיה. אבל, הרמ"א הוסיף את דינו של הרשב"א.
יש מחלוקת בין הפוסקים בנוגע למגע ביין על ידי מחלל שבת בפרהסיא. כיון שמחלל שבת בפרהסיא מוגדר כעכו"ם, יש כאלו שאמרו שהוא אוסר את היין בשתיה[28]. אבל, יש שסברו שיש להתיר את הדבר משום מספר סיבות: א. זה שמומר לחלל שבת בפרהסיא נחשב כעכו"ם, זה דין דרבנן[29]. ב. זה שהיין שנוגע בו מומר לחלל שבת בפרהסיא נאסר בשתיה, זה רק מדין קנס. שהרי מגע עכו"ם נאסר משום חתנות, או משום צד עבודה זרה, ואין זה שייך במקרה של מומר לחלל שבת בפרהסיא. כיון שמדובר רק על קנס, לא צריך להחמיר כל כך[30]. ג. אלו שמחללים שבת בפרהסיא הם בגדר תינוקות שנשבו, הם אינם יודעים שיש איסור שבת, לכן הם אינם בגדר עכו"ם. ד. מחלל שבת בפרהסיא היה נחשב כעכו"ם כיון שהוא עשה בפרהסיא בניגוד לכולם. כולם שמרו שבת ורק הוא לא שמר שבת. אבל, כיום שהרבים אינם שומרים שבת. אלו ששומרים שבת הם יחידים. לכן, אין לכך את החומרא של מחלל שבת בפרהסיא. ה. כדי להיחשב מחלל שבת בפרהסיא צריך לעשות את הדבר בפני עשרה אנשים ושתהיה עדות על כך. ו. רבים מאלו שמחללים שבת בפרהסיא, יחד עם זאת, הם עושים קידוש ובכך מוכיחים שהם מאמינים בקב"ה ובבריאת העולם. ז. מחלל שבת בפרהסיא נחשב כעכו"ם דווקא כשעושה עבודת קרקע, יש דעות בין הראשונים שסברו כך[31]. נראה שלהלכה למעשה, אפשר להיקל בדבר בשעת הצורך. לכתחילה יש להיזהר בדבר. אולם, כשהדבר יגרום לפגיעה בכבוד הבריות, הרי מדובר כאן על ספק באיסור דרבנן ונדחה משום כבוד הבריות. על פי היסודות האלו יש כאלו שנקטו שמותר להגיש יין למחלל שבת בפרהסיא, וכן מותר למכור להם יין[32].
[1] עבודה זרה לא, ע"א-ע"ב.
[2] מסכת עבודה זרה נח, ע"א.
[3] יורה דעה, ריש סימן קכג.
[4] יורה דעה קכג, א.
[5] שם.
[6] הלכות מאכלות אסורות יא, ז-ח.
[7] יורה דעה, ריש סימן קכד.
[8] הלכות מאכלות אסורות יג, יא.
[9] "בית יוסף", יורה דעה קכד, ז.
[10] יורה דעה קכד, ב.
[11] יורה דעה קכד, ו-ז.
[12] "טורי זהב", יורה דעה קכד, ד; "שפתי כהן" שם, ס"ק ב, ס"ק יב; דברי בעל ה"בית חדש" ובעל ה"פרישה" מובאים ב"שפתי כהן" שם.
[13] עיין "טורי זהב", יורה דעה קכד, ד.
[14] שכתבו הרב חיים בנימין גולדברג שליט"א; סימן כב, אות ד.
[15] יורה דעה קכט, יא.
[16] עיין בכל זה ב"טור" וב"בית יוסף", יורה דעה קכד, ב.
[17] יורה דעה קכד, ב.
[18] יורה דעה קכד, ד.
[19] עיין "שולחן ערוך", יורה דעה קכד, ז.
[20] מסכת עבודה זרה סד, ע"ב.
[21] יורה דעה, תחילת סימן קכח.
[22] עיין בתוס', מסכת עבודה זרה סד, ע"ב, ד"ה אין מפקידין וכו'; וב"בית יוסף", יורה דעה קכד, ב.
[23] מסכת עבודה זרה סד, ע"ב.
[24] ב"בית יוסף", יורה דעה, תחילת סימן קכד.
[25] בחידושיו על ה"שולחן ערוך", יורה דעה, סימן קכג, על דברי ה"טורי זהב" שם, ס"ק ג.
[26] ב"בית יוסף", יורה דעה, תחילת סימן קכח.
[27] יורה דעה קכח, א.
[28] "בית יוסף" (יורה דעה, סימן קיט) הביא תשובת הרשב"א בשם ר' יונה שמומר לחלל שבת בפרהסיא, או שלא מאמין בדברי חז"ל, הוא בגדר מין ויינו בגדר יין נסך. דין זה הובא ב"נקודות הכסף" (יורה דעה, תחילת סימן קכד). הדברים לא הובאו ב"שולחן ערוך". בעל ה'חת"ם סופר' (הדברים מובאים בשו"ת "ציץ אליעזר", חלק ח, סימן יח, אות י) כתב שלא נוקטים כדברי ר' יונה בדין זה, כיון שלעניין מגע ביין אין הדבר קשור בכך שנחשב כעכו"ם, שהרי שאין כאן הטעם של חתנות וצד עבודה זרה.
[29] עיין ב"שו"ת "ציץ אליעזר" (חלק ח, סימן יח, אות ג) שמובאת מחלוקת בין הפוסקים אם זה דין דאורייתא, או דין דרבנן.
[30] עיין שו"ת 'חת"ם סופר', יורה דעה, סימן קכ; שו"ת "ציץ אליעזר", חלק ח, סימן יח, אות י.
[31] עיין שו"ת "בנין ציון החדשות", סימן כג; שו"ת "מלמד להועיל", חלק א, סימן כט; "חזון איש", יורה דעה, סימן ב, אות טו; "חזון איש", יורה דעה, סימן ב, אות כח; שו"ת "יביע אומר", יורה דעה, חלק ב, סימן י; שו"ת "מנחת אשר", חלק א, סימן י.
[32] עיין שו"ת "יביע אומר", יורה דעה, חלק ב, סימן י; הרב משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת "אגרות משה", אורח חיים, חלק ה, סימן לז, אות ח) כתב שמדובר כאן רק על מנהג חומרא, לא על איסור גמור. לכן, יש לומר שכיון שלא נהגו גם במקרה של נתינת יין למחלל שבת בפרהסיא, לכן אין לאסור את הדבר.