הרמב"ם הטביע לנו את המטבע ללכת בדרך האמצע. בדבריו יש יסוד גדול בכל ויכוח וויכוח. בדרך כלל השיטות הקיצוניות אינן הדרך הנכונה, הדרך האמצעית היא הדרך הנכונה. גם בנוגע לחתן תורה ולחתן בראשית, יש כאן שתי שיטות שונות. כל חתן מייצג הבנה שונה. חתן תורה מייצג את ההבנה של חשיבות הידע. הרי חתן תורה מדגיש את הסיום, את ידיעת כל התורה כולה. אבל, חתן בראשית מייצג את ההתחלה, את ההתחדשות. החשיבות אינה דווקא בידע, אלא החשיבות היא ההתרעננות וההתחדשות בעבודת השם. יש כאן שתי גישות שונות. היה בכך ויכוח בין הליטאים ובין החסידים. הליטאים נתנו יותר חשיבות לחתן תורה, והחסידים נתנו את החשיבות לחתן בראשית. נראה שגם כאן האמת היא, שצריך לחבר את שתי הגישות. חייבת להיות ידיעה, אבל יחד עם זאת, חייבת להיות ההתחדשות וההתרעננות.
פרשת "לך לך" פותחת עם הניסיון הראשון של אברהם אבינו [כפי שמצויין בתורה], והקב"ה מצוה את אברהם אבינו "לך לך", ללכת מארצו לארץ אשר אראך. גם הניסיון האחרון של אברהם אבינו [סוף פרשת וירא] בעקידת יצחק, הקב"ה מצוה את אברהם אבינו: "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה". ניסיון הראשון "לך לך" וכך הניסיון האחרון. אברהם אבינו מצטוה ללכת. צריך להיות תמיד בהליכה. אסור לעמוד במקום אחד, אלא ללכת. תמיד צריך להתחדש וללכת.
אנחנו גדלנו על הסיפור של השלכת אברהם אבינו לכבשן האש. כבר הגננת סיפרה לנו את הסיפור שאברהם אבינו שיבר את הצלמים בבית אביו ובסוף השלכתו לכבשן האש והצלתו. כמובן, כילדים קטנים אנחנו לא יודעים מה כתוב בתורה, ומה לא כתוב בתורה. אך, לאחר שאנחנו מתחילים לעיין בתורה, פתאום שמים לב שרבים מסיפורי הגננת, ובעצם מדרשי חז"ל, אינם כתובים בתורה.
כמובן, שעולה השאלה על רבים מסיפורי הגננת ועל מדרשי חז"ל, מדוע הסיפורים האלו לא כתובים במפורש בתנ"ך? אך, לגבי הסיפורים על אברהם אבינו השאלה עולה ביתר שאת. שהרי תחילת פרשת לך לך מספרת שהקב"ה אמר לאברהם אבינו ללכת לארץ שהוא יראה לו, ואומר שאם ילך יברך אותו בברכות גדולות. אבל, אנחנו לא יודעים שום דבר על אברהם אבינו. סוף פרשת נח מספרת שאביו לקח אותו ללכת לארץ כנען ובסופו של דבר לא הגיעו לארץ כנען, נשארו בחרן. ואנחנו עומדים תמהים, מדוע הקב"ה פנה לאברהם אבינו? במה הוא זכה לפנייתו? לא מסופר על שום מעשה גדול שאברהם אבינו עשה. הדבר מובלט כשאנחנו עומדים וקוראים על נח בתחילת הפרשה, שהפרשה מתחילה ואומרת שנח איש צדיק תמים היה בדורותיו.
לדעתי, התורה לא אמרה לנו מה אברהם אבינו עשה כדי שיזכה לגילוי של הקב"ה וזאת כדי ללמדנו שכל אחד מעם ישראל נקרא לקריאה זו "לך לך". לא משנה מה עשה, על כל אחד מוטל התפקיד "לך לך". משמעות הקריאה הזו היא קריאה של עשיה ופעולה. תפקידו של כל יהודי הוא להיות שליח של ה', לפעול ולעשות. תמיד להתחדש וללכת.
שנזכה גם ללמוד וגם להתחדש.