הרב אברהם סתיו הגיב על דבריי וברצוני להשיב על השגותיו. בנוגע להשגתו בהבנתי בדברי ה"שולחן ערוך", ציינתי באותו מאמר לדברי הראי"ה קוק זצ"ל שכתב בצורה מפורשת שיש חסרון בקבלת מצוות. לכן הוא פסק שאי אפשר לגייר קטין שידוע שלא ישמור תורה ומצוות כשנעשה גדול. אם כן, השגתו אינה עלי אלא על הראי"ה קוק זצ"ל.
אוסיף גם את דברי בעל שו"ת "מנחת יצחק" (חלק ג, סימן צט) שכתב:
לפי מה שכתבו התוס' (בסנהדרין ס"ח ע"ב בסופו), במה שהעירו דעיקר גרות היא הקבלת עולת /עול/ מצות, ובקטן ליכא קבלת עול מצות, ותירצו, דכיון שגדלו ולא מיחו היינו קבלה עיין שם, וכל זה שייך דוקא אם נהגו מנהג יהדות משהגדילו, דאם לא כן חסר הקבלה, ולא הוי גר, אפילו אם לא מיחה בפירוש, ורק אם מיחה בפירוש, אז אף אם חזר ונהג מנהג יהדות אח"כ לא מהני, דנתבטל הגרות, וצריך עוד הפעם גרות, ואם לא מיחה, חסר רק הקבלה, ואם חזר ונהג מנהג יהדות, שוב הוי כקבלה אז, אבל אם לא נהג מנהג יהדות לא בתחילה ולא לבסוף, לא חל הגירות, אף אם לא מיחה בפירוש, משום דל"ה קבלת עול מצות לשיטת התוס' הנ"ל.
אסביר שאם נאמר שלפי ה"שולחן ערוך" אין חסרון בקבלת מצוות, אז מדוע גיור הקטין תלוי בכך שינהג מנהג יהדות בעת גדלותו? מה הקשר למנהג יהדות בעת גדלותו? הסיבה שיכול למחות על גיורו כל עוד שלא קיבל מנהג יהדות בגדלותו היא משום שהגיור תלוי ועומד. כלומר, הבית דין יכול לגייר את הקטין על אף שאין קבלת מצוות, אבל הגיור תלוי בכך שיקבל תורה ומצוות בעת גדלותו וכל עוד שלא קיבל תורה ומצוות, יש ביכולתו למחות בגיור. דברים אלו מבוארים בדברי שו"ת מנחת יצחק שציינתי לעיל.
נוסף על כך, אפילו אם נאמר שאין חסרון בגיור קטין מצד קבלת מצוות העליתי הסבר שהטעם שיכול למחות בגיורו הוא שהגיור פועל מדין זכות וכיון שהוא מוחה בגיורו, גילה שהגיור אינו לזכותו. רבים מהאחרונים נקטו על פי סברא זו שאי אפשר לגייר קטין שאנחנו יודעים שאין בכווונתו לשמור תורה ומצוות, כיון שהגיור אינו לזכותו.
רבים מהאחרונים טענו שאין לגייר קטין שאין בכוונתו לשמור תורה ומצוות: הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, "פסקים וכתבים", כרך ו, סוף סימן כח. מתשובה נוספת שלו (שם, כרך ד, יורה דעה, סימן צז) מבואר שסבר שהגיור חל. אלא, הגיור אינו זכות גמורה ויוכל למחות כשנעשה גדול. אך, סברתו שלא טוב לגייר במקרה שההורים אינם שומרים תורה ומצוות.
הרב אליעזר יהודה וולדנברג זצ"ל (שו"ת "ציץ אליעזר", חלק יח, סימן סה) נקט שאין לגייר לא משום שהגרות לא חלה, אלא מצד שבית הדין נחשב כמכשיל את הילד בעברות בגדלותו. בהמשך דבריו הוא הביא מדברי מספר אחרונים שנקטו שבמקרה שהאב רשע מפר דת והאֵם נכרית, שבוודאי הבן יגדל ויתחנך בדרך זה, אז ווודאי שאין זכות בגיורו. נראה שהוא הסכים עם סברא זו.
הרב יוסף דוב הלוי סולובייצי'ק זצ"ל נקט שאם ההורים המאמצים אינם שומרים תורה ומצוות, והילד לא יקבל בכלל חינוך תורני, ומסתמא לא יהיה שומר תורה ומצוות, אין בזה שום זכות כלל וכלל (עיין בספר "נפש הרב", עמ' רמה).
הרב משאש זצ"ל (שו"ת "שמש ומגן", חלק ג, יורה דעה, סימן סב) נקט שאין לגייר קטין שהוריו אינם שומרים תורה ומצוות. שם היה מדובר שהאב נשוי לנכריה, והאֵם נשארת בגיותה, והאב הוא לא שומר תורה ומצוות. לדעתו, אין מקום לגייר את הילד.
בעל שו"ת "זכר יצחק" (סימן ב) כתב בנוגע לדין מי שבא על נכריה ונולד ולד והאב הביאו להתגייר:
אין זה כהביאו אביו להתגייר, דהרי גירות הוא קבלת כל התורה כולה ואם כן הוי רק כמו שאנו בעצמנו מכניסים אותם ולזה אין בידינו כח כמו שמבואר בש"ס כתובות י"א ע"א דחדא מינייהו בעי, או כשהוא קצת בר דעת או כשאביו או אמו רוצים להכניסו. ועוד כיון דאנו יודעים, דיעבור בודאי על כל איסורין שבתורה כשיתגדל בבית כזה, אם כן אין זה זכות לו כי אם חובה ובכגון דא לא אמרו זכין לאדם.
ר' יצחק אלחנן ספקטר זצ"ל (מובא בשו"ת "מטה לוי", לר' מרדכי הורביץ, חלק ב, סימן נה) כתב:
כיון שרוצה להכניסו בכנפי השכינה שיהיה יהודי ומחזיק ביהדות כראוי, בזה אמרו דהויא זכות לו… מה שאין כן בנידון דידן, דהאב יצא מהכלל והוא כמומר לכל התורה. על כרחך בכה"ג לא מקריא זכות רק חובה.
בעל שו"ת "חבצלת-השרון" (לר' דוד מנחם באבד מטרנאפאל, חלק א, יורה דעה, סימן עה) כתב:
כיון דברור הדבר שיעבור כל התורה על פי החינוך שיחנכו אותו אביו ואמו, אם כן אין זה זכות אלא חובה…