ר' צדוק מלובלין אמר ("צדקת הצדיק", סעיף סד): "רצון ה' אינו ההרגש הפנימי, אלא רק ההלכה". נראה שבדבריו יש יסוד חשוב בעבודת ה' שלנו.
לאחרונה עלה דיון בנוגע לברכת שהחיינו על חיסון הקורונה, והדבר מבורך לראות איך שנושאים ונותנים במשא ומתן של תורה בכל עניין ועניין. אולם, ראיתי שהיו מספר רבנים שהחליטו שהדבר ברור שצריך לברך שהחיינו וביטלו את כל הדיון ההלכתי. יש שטענו שהשכל הישר מחייב לברך ברכת שהחיינו על החיסון, ולכן בוודאי כך יש לברך. לדעתם, אין צורך לדיון הלכתי ודווקא בכל הדיון ההלכתי יש פגם.
אני שואל ממתי קובעים הלכה על פי השכל הישר? האם השכל הישר מבטל את כל גדרי ההלכה? בוודאי שעל פי השכל הישר צריכים לנתח את גדרי ההלכה. אבל, השכל הישר לא קובע את ההלכה. לא על פי שכל הישר נחדש חידושים בהלכה וקל וחומר שינויים בהלכה. בדיוק לאנשים כאלו מדבר הרב צדוק מלובלין. יש אנשים שאינם עובדים את הקב"ה, אלא הם עובדים את עצמם. יש אנשים המחליטים מהי הדרך הנכונה לעבוד את ה' ועל פי הבנתם הם יחליטו מה לעשות. אלא, לא כך היא דרכה של תורה. הקב"ה קבע לנו שנלך על פי התורה ויותר נכון על פי חז"ל בקביעת הדרך שעלינו ללכת. חז"ל הם הקובעים את דרך ה'. וחס וחלילה לסטות מדבריהם. יש חשיבות מרובה לפעול על פי גדרי ההלכה ולא לסטות מהן. פעולות על פי השכל הישר, יביאו לידי ריבוי תורות ולעיוותים גדולים.
יסוד זה מתבאר בצורה נפלאה בדברי מהר"ץ חיות (הקדמה לספר "תורת נביאים"):
כי אם אמנם שגם על ידי דרכי ההיקש והשכל, נוכל ללמוד לדעת למאוס ברע ולעשות הטוב, אולם מה היא רע מוחלט או טוב מוחלט זאת נעלם מעיני השכל, ואינו יורד לאשורו של דבר, והאדם אשר שם בשכלו כסלו שיגיד לו דברי ההתנהגות בעולם הזה, ולהתקין עצמו לעולם הבא, הנה נשאר משומם ונבוך מבלי דעת מצוא דרך הישר שיבור לו וישים אליו כל מגמתו, כי דעות בני אדם ישתנו כפעם בפעם, ורוח הזמן אשר יחלוף בפנים שונות יקח לבם עד שיורם השכל אחר כך היפך ממה שלמדהו בתחילה, ובפרט בעניני המדות אשר על פי הרוב המה מן המפורסמות, ואינם מכונים בשם אמת ושקר רק בשם רע וטוב, מפני שלא נוסדו כל כך בשכל ובתבונה.
בהקשר לזה אזכיר את דברי הרב יוסף הלוי סולובייצ'יק זצ"ל (מתוך ספר "חמש דרשות" לרב יוסף דוב הלוי סולובייצי'ק זצ"ל, מהדורת ידיעות אחרונות. עמ' 148):
הדבר ברור: הם הצטערו [אנשי כנסת הגדולה שחיו בתקופת הניסים שאירעו במגילת אסתר. שהיה ויכוח בין החכמים מה הן ההלכות שיש לקבוע לרגל הנס] מכיוון שמבחינה קיומית, נפשית ורגשית הם חשו היטב בגודל הנס, בעוצמתו. כל כולם שואפים הם לומר הלל, שבח והודאה לקב"ה מפני שעומדים הם על משמעות המאורע, אלא שיש סייגים הלכתיים בעניין המצוות שאליהם הם כבולים ומחויבים.
כנראה השכל הישר של הרב סולובייצ'יק אינו כשכל הישר של הרבנים האלו.
אני לא בא לבטל את חשיבותו של השכל ואי שימוש בשכל הישר, אבל השימוש בשכל הישר יהיה בגדרי ההלכה. נשתמש בשכל הישר בעיון בדברי חז"ל.
בסיום תפילת שחרית בנוסח בני עדות המזרח ובנוסח "ספרד" אומרים: "תנא דבי אליהו: כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא, שנאמר 'הליכות עולם לו', אל תקרי הליכות, אלא הלכות". מה הכוונה "אל תקרי הליכות אלא הלכות", הרי כתוב "הליכות". "הלכה" היא מלשון הליכה. ה"הלכה" מכוונת אותנו איך ללכת, מה לעשות. ההלכות הן הדרכים שהקב"ה קבע לנו ללכת בהן. כמה נפלא שיש לנו הלכה שמאירה לנו את הדרך, שלא נלך אחר שכלנו הישר [ואולי לפעמים העקום] ונטעה. נלך בעקבות דברי חז"ל. נעיין ונדון בדבריהם ונגיע לדרך הישרה.