לאחרונה בעקבות הבחירות, דובר רבות על מהות הציבור הדתי הלאומי והאם הוא צריך מפלגה עצמאית?
נראה לי, להשוות את הציבור הדתי לאומי לחול המועד. אדם ישאל את עצמו מה זה חול המועד, האם הוא חול, או מועד? מצד אחד, יש היתר מלאכות, אך יש גם מלאכות אסורות יש כאן חיבור של החול והמועד.
נאמר במסכת אבות (פרק ג, משנה יא):
רבי אלעזר המודעי אומר המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות והמלבין פני חברו ברבים והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא.
יש שהסבירו שהכוונה בהמבזה את המועדות היא לביזוי חול המועד. ונשאלת השאלה, מה חמור כל כך בזה שמבזה את חול המועד שעל כך נאמר שאין לו חלק לעולם הבא? נראה שיש כאן משמעות עמוקה לביזוי חול המועד. זה שמבזה את חול המועד לא מבין שקדושה יכולה להתקיים ביחד עם החול, שאדם יכול לחיות חיי חול, ויחד עם זאת, להיות קדוש. כבר אמר ר' מנדל מקוצק הקב"ה לא רוצה מלאכים קדושים, אלא רוצה "אנשי קודש תהיון לי". בני ישראל נבחרו להיות בני אדם שהם קדושים.
אדם הראשון נקרא אדם כיון שהוא נוצר מהאדמה. נראה לי, שהרד"ק הסביר, שכיון שלאדם יש נשמה שהיא מהעליונים, יכול להיות שהוא יחשוב שהוא צריך לעלות למעלה לעליונים. לכן, הקב"ה הזכיר לו שהוא גם מהאדמה, שיש כאן חיבור בין הנשמה שהיא מהעליונים ובין האדמה שהיא מהתחתונים. וזהו תפקידו של האדם לחבר עולם העליון עם עולם התחתון. גדולתו של האדם, היא בכך שהוא אדם עם כל הקשיים והתאוות, ומתנהג בקדושה והולך בדרך ה'.
נראה לי, שזהו המסר המרכזי של הציבור הדתי לאומי. לחבר בין הלאומיות ובין הדתיות. להיות אומה שעובדת את ה'. אך, לא יכול לבוא אחד על חשבון השני. גדולתו של עם ישראל היא בכך שהוא מחבר את שני הדברים ביחד. יסוד זה בא לידי ביטוי בלשונות הגאולה. רבים חושבים שיש ד' לשונות של גאולה, אבל האמת היא שיש ה' לשונות של גאולה: א. והוצאתי. ב. והצלתי. ג. וגאלתי. ד. ולקחתי. ה. והבאתי. בעיון בפסוקים שבהם מובאים לשונות הגאולה (שמות ו, ו-ח). רואים שבפסוק הראשון מוזכרים ג' לשונות של גאולה (והוצאתי, והצלתי, וגאלתי). בפסוק השני מוזכרת רק לשון אחת (ולקחתי). ובפסוק האחרון מוזכרת עוד לשון אחת (והבאתי). השאלה היא, מדוע חלוקה זו? הרי אין כאן חלוקה שווה? מדוע בפסוק אחד מובאים ג' לשונות של גאולה?
התשובה בשאלה זו היא בהבחנה בין הגאולות השונות. בפסוק הראשון מדובר על הגאולה הגשמית. בפסוק השני מדובר על הגאולה הרוחנית. ביציאת מצרים היו שתי גאולות, גאולה גשמית וגאולה רוחנית. בני ישראל היו שקועים במ"ט שערי טומאה, ואם הקב"ה לא היה מוציאם ממצרים היו הופכים למצריים. אבל, צריך להבין מהי הלשון החמישית: "והבאתי" – גאולה רוחנית, או גאולה גשמית? והאמת היא, שהלשון החמישית מחברת את שתי הגאולות. רק בארץ ישראל מקיימים את המצוות בצורה הראויה, כפי שכתב הרמב"ן שבחו"ל מקיימים את המצוות בגדר "והציבי לך ציונים". כמובן, שרק בארץ ישראל מגיעים לגאולה הגשמית בצורה הראויה. רק בארץ ישראל, יש לנו מדינה וממשלה עצמאית. לכן, בארץ ישראל מתחברות שתי הגאולות האלו. וזוהי הגאולה האמיתית. עלינו להדגיש זאת, לחבר את הלאומיות עם הדתיות, שאחד לא יבוא על חשבון השני. אל לנו לחשוב שאפשר להיות לאומיים בלי הדתיות.