בגמרא במסכת קידושין (כט, ע"א) מבואר שיש מצות עשה דאורייתא לאב ללמד את בנו תורה. אם לא לימדו תורה, הבן חייב ללמד את עצמו תורה.
צריך עיון, מאיזה גיל האב ועד איזה גיל האב חייב ללמד את בנו תורה?
נראה שיש מקום להוכיח מהסוגיא שיש חיוב לחנך את בנו כבר מגיל קטנות. שהרי בוודאי החיוב ללמוד בעצמו כשאביו לא לימדו הוא כשהגיע לגיל בר מצוה, שאז הוא מחוייב בכל המצוות. אם כן, החיוב של האב הוא קודם לכן.
יש עוד סוגיא במסכת סוכה (מב, ע"א) שעסקה במצות חינוך של הקטן, ושם נאמר שקטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה וקריאת שמע. הגמרא הסבירה שתורה הכוונה לפסוק "תורה צוה לנו משה מורשה קהילות יעקב". קריאת שמע הכוונה לפסוק ראשון של קריאת שמע.
צריך עיון, אם מדובר כאן על חיוב מגדרי מצות לימוד תורה, או מגדי חיוב חינוך?
נראה שאפשר להסיק מדברי הרמב"ם וה"שולחן ערוך" שמדובר על מצות עשה דאורייתא. הרי הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה א, א) וה"שולחן ערוך" (יורה דעה רמה, א) כתבו שיש מצות עשה לאב ללמד את בנו תורה. בהמשך לכך (הרמב"ם שם, הלכה ו; ה"שולחן ערוך" שם, סעיף ה) כתבו: "מאימתי מתחיל ללמד לבנו, משיתחיל לדבר מתחיל ללמדו". ואכן, הרב יחיאל מיכל עפשטיין זצ"ל ("ערוך השולחן", יורה דעה רמה, א) ובעל "שולחן ערוך הרב" (הלכות תלמוד תורה, פרק א, הלכה א) כתבו שמדובר על חיוב מדאורייתא.
עכשיו השאלה האם יש חיוב ללמד את בנו תורה גם כשמגיע לגיל גדלות? מדברי הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה א, א) מבואר שיש לו מצוה ללמד את בנו כשהוא קטן, לפני גיל בר מצוה. שהרי כתב נשים ועבדים וקטנים פטורים מתלמוד תורה. אבל, קטן אביו חייב ללמדו תורה שנאמר "ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם". והרי בהלכה ג', הוא כתב שאם אביו לא לימדו תורה, הוא מחוייב ללמד את עצמו. החיוב הזה הוא כשיכיר. בוודאי חייבים לומר שמדובר לפחות כשהגיע לגיל בר מצוה. אם כן, מתברר לנו שעד גיל בר מצוה, הבן פטור מלימוד תורה, אבל האב חייב ללמדו תורה.
עוד נציין שבהמשך ההלכות שם (הלכה ו) הוא התייחס לגיל של הלימוד תורה, וכך כתב: "מאימתי אביו חייב ללמדו תורה משיתחיל לדבר מלמדו תורה צוה לנו משה ושמע ישראל, ואחר כך מלמדו מעט מעט פסוקים פסוקים עד שיהיה בן שש או בן שבע הכל לפי בוריו. ומוליכו אצל מלמד התינוקות". בפשטות הדברים הם המשך לדבריו לעיל שכתב שיש מצוה על האב ללמד את בנו תורה. דהיינו, הגיל הזה מגדר המצות עשה ללמד את בנו תורה.
מפשטות דברי הרמב"ם, משמע שהחיוב ללמד את בנו תורה הוא רק כשהוא קטן, כשמגיע לגיל גדלות החיוב על הבן. אבל, אולי דברי הרמב"ם הם דווקא במקרה שהאב לימדו תורה. דהיינו, כיון שהוא כבר לימדו תורה, הוא פטור לאחר מכן. אך, במקרה שלא לימדו כשהוא קטן, מוטל עליו ללמדו לאחר מכן כשהגיע לגיל גדלות. וכשהרמב"ם כתב שהבן חייב ללמוד כשמגיע לגיל גדלות שהוא מכיר, כל זה נאמר דווקא כשהאב לא מלמדו. אבל, יכול להיות שאכן, האב חייב ללמדו תורה גם לאחר מכן כשהגיע לגיל גדלות.
בדקדוק בלשון ה"טור" וה"שולחן ערוך" (יורה דעה רמה, א) משמע שהחיוב ללמד את בנו תורה הוא גם לאחר שהגיע לגיל בר מצוה, שהרי הם פסקו: "מצות עשה על האיש ללמד את בנו תורה, ואם לא למדו אביו חייב ללמד עצמו". הם לא חילקו וכתבו בסתם שהאב חייב ללמד את בנו תורה. אולם, יש מקום לדחות ולומר שהדברים מתבארים מהמשך לשונם. שהרי הם כתבו שאם לא לימדו אביו, חייב ללמד עצמו ובוודאי כאן מדובר שהגיע לגיל בר מצוה. אם כן, מה שדובר לפניכן הוא קודם שהגיע לגיל בר מצוה.
ר' יואל סירקיס (שם, אות א) כתב על דברי ה"טור" בסעיף א, שכוונתו לומר שעל אף שהבן קטן והוא פטור מתלמוד תורה, בכל זאת, אביו חייב ללמדו תורה, שנאמר "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם" – "ומשמעו אפי' הבן קטן". נראה לי, שאפשר להבין מדבריו שיש כאן חידוש שיש חיוב ללמדו גם כשהוא קטן, אבל בוודאי יש גם חיוב כשהוא גדול.
הרב ישראל יוסף בורנשטיין שליט"א (ספר "הלכות למדים", סעיף א, אות ג) הבין שיש בנקודה זו מחלוקת בין הרמב"ם ל"שולחן ערוך". לדעת הרמב"ם, החיוב הוא דווקא כשהבן קטן. כך הוא גם הבין מדברי ר' יואל סירקיס. אבל, לדעת ה"שולחן ערוך" החיוב הוא גם לאחר שהגיע לגיל בר מצוה. הוא ציין לדברי בעל שו"ת "צפנת פענח" (חלק ב, סימן י) שהבין שהחיוב של לימוד תורה כלפי בנו הוא גם כשהגיע לגיל גדלות.
מדברי הרב יחיאל מיכל עפשטיין זצ"ל ("ערוך השלחן", יורה דעה רמה, ה) משמע שסבר שהחיוב הוא רק כשהוא קטן. מוטלת על האב חובה להרגיל את הבן במצוות שלא יהיה כפרא אדם, ולכן רק חייב ללמדו מקרא. אינו חייב ללמדו משנה וגמרא. אבל, בעל "שולחן ערוך הרב" (הלכות תלמוד תורה, פרק א, הלכה א) הבין שהאב חייב ללמד את בנו גם משנה וגם תלמוד. אם כן, נראה שהחיוב גם כשהגיע לגיל גדלות.
נלענ"ד, שלהלכה למעשה, יש לנקוט שיש חיוב לאב ללמד את בנו תורה גם כשהגיע לגיל גדלות.