1. כתוב (שמות יג, יט): "ויקח משה את עצמות יוסף עמו" – חז"ל דרשו על פסוק זה "חכם לב יקח מצוות" – זה משה, שכל ישראל נתעסקו בביזה והוא נתעסק במצוות (עיין מסכת סוטה יג, ע"א). ויש לשאול, והלא גם ביזת מצרים מצוה היתה, אם כן, מדוע זכה משה לשבח? יש שמיישבים ואומרים שאינה דומה מצוה של לקיחת ממון, למצוה שאין עמה טובת הנאה.
הגדולה לקיים מצוות גם כשאין לאדם הנאה גשמית מהמצוה ואפילו יש לו קושי במצוה. החובה שלנו לקיים את דבר ה' כיון שכך ה' ציוה אותנו.
2. כתוב (שמות יד, כב): "ויבואו בני ישראל בתוך הים". כתוב בגמרא במסכת סוטה (לו, ע"ב) – "תניא היה ר' מאיר אומר: כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה, זה אומר אני יורד תחילה לים, וזה אומר אני יורד תחילה לים וכו'. אמר לו ר' יהודה: לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים, וזה אומר אין אני יורד תחילה לים, קפץ נחשון בן עמינדב". ר' יהושע מקוטנא הסביר בנוגע למחלוקת זו, שאין כאן מחלוקת בין התנאים. ר' מאיר אומר מה אמרו השבטים. כל אחד אמר שהוא יורד לים תחילה. ר' יהודה אומר שלא כך היה מעשה, כי כשהגיעו למעשה – כל אחד ויתר ושלח את חבירו.
הרבה מדברים, אבל לא הרבה עושים. הגדולה היא לא רק לומר, אלא גם לעשות. והכי טוב שלא לדבר, רק לעשות.
3. כתוב (שמות יד, כז): "וישב הים לפנות בוקר לאיתנו" – מדוע הזדרז הים לשוב לאיתנו לפנות בוקר? השיב על כך הרב שמואל מוהילבר: בוודאי היו כאלו, שגם אחר כל הניסים שראו היו רוצים לחזור לגלות, אל סיר הבשר, והיו מנסים לשוב מצרימה. לפיכך, מיהר הים לחסום בפניהם את הדרך.
רואים מכך שגם אלו שרואים ניסים, יכולים לרצות לשוב למצרים. בדיוק ראו קריעת ים סוף, אבל רוצים לחזור למצרים. הניסים אינם משנים בצורה משמעותית את האדם. הניסים פועלים לרגע. אבל, לאחר הניסים יש צורך בהתבוננות ובהעמקת הדברים. ועל כך יש לומר שהרבה רואים, אבל לא הרבה מעמיקים ומשרישים את הדברים.
4. הגיע חסיד לרבי מקוצק, אמר לו הרבי: אמור לרבך שאני מאוד אוהב אותו, אך מדוע הוא צועק כל הזמן לקב"ה שיביא את המשיח ולא צועק אל בני ישראל שיעשו תשובה. כך אמר הקב"ה: "מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל".
כדי שהקב"ה יפעל ויעשה, אנחנו צריכים לפעול ולעשות.
5. כתוב (שמות טו, כג): "ולא יכלו לשתות ממים ממרה כי מרים הם". אמר ר' מנדל מקוצק: לא שהמים היו מרים, אלא הם היו מרים, ומשום כך ראו מים מרים.
הכל תלוי בראיית האדם.
6. כתוב (שמות יז, יב): "ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש". אמר ר' נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן, צא): יש אמונה בלב, אך עיקר האמונה צריכה להיות מרובה כל כך, עד שתתפשט בכל אבריו – אפילו בידיו, שיהיו ידיו אמונה.