ר' יוסף קארו ("בית יוסף", אורח חיים ד, א) והרמ"א ("דרכי משה" שם, ס"ק א) הבינו בפשטות מדברי מספר ראשונים (רא"ה, רא"ש, מרדכי, ר"ן ו"ארחות חיים") שמצד עיקר הדין כל הדברים שיש להקפיד עליהם לנטילת ידים לסעודה לא צריך להקפיד עליהם לנטילת ידים לתפילה, שהרי מועיל כל דבר שמנקה. לכן, אפשר ליטול את ידיו ממים שנשתנו מראיהם, נעשו בהם מלאכה, מים מלוחים או סרוחים, לא צריך כוח גברא, לא כלי ולא רביעית מים. אבל, בוודאי לכתחילה נכון להצריך כל מה שנצרך לנטילת ידים לסעודה. הרא"ה כתב שלא צריך את כל הדברים, אבל הוא כתב שאין לברך על כך. דבריו אינם מובנים לגמרי, שהרי אם לא מברך על כך, איך יכל לכתוב שלא צריך להקפיד על הדברים האלו, הרי תיקנו לברך? (עיין "ערוך השלחן", אורח חיים ד, ט). לכן, בעל ה"משנה ברורה" (אורח חיים ד, ו) הסביר בדעתו שלא מברך "על נטילת ידים", אלא על "נקיות ידים". אבל, יש אחרונים שהבינו שלא מברך בכלל (עיין "מגן אברהם" שם, ס"ק ה; "עולת תמיד" שם, ס"ק ג; הגר"א ['ביאור הגר"א'] שם הבין שלדעת ה"שולחן ערוך" יברך על נקיות ידים. אבל, הרא"ה לעצמו סבר שאין כזו ברכה על נקיות ידים. הוא סבר כשאין לו מים ומנקה את ידיו, לא מברך על נקיות ידים).
ה"שולחן ערוך" (אורח חיים ד, א) פסק שמים הפסולים לנטילת ידים לסעודה כשרים לנטילת ידים לתפילה. ואז כתב "מיהו יש מי שאומר דלא מברך עלייהו". גם בהמשך בסעיף ו' פסק שלא צריך רביעית לנטילת ידים לתפילה. בסעיף ז' פסק טוב להקפיד בנטילת ידים שחרית בכל הדברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה. הרמ"א הגיה: "מיהו אינו מעכב לא כלי ולא כח גברא ושאר הדברים הפוסלים בנטילת הסעודה". בפשטות נראה שהם נקטו שהדברים לא לעיכובא ואפשר אפילו לברך על כך. אבל, יש שהבינו שה"שולחן ערוך" חשש לדעה זו שכל הדברים שנצרכים לנטילת ידים לסעודה גם נצרכים לנטילת ידים לתפילה ואין לברך. לכן, הדברים לא כתובים בצורה ישירה כדעת סתם ואחר כך יש אומרים (עיין "ילקוט יוסף", הלכות השכמת הבוקר, סימן ד, אות א). יש להוסיף שמדברי הרשב"א (מובא ב"בית יוסף", אורח חיים ד, ז) משמע שהדברים לעיכובא. יש גם מקום להבין שדעת הרמב"ם (הלכות ברכות, פרק ו, הלכה ב, הלכה ו) כדעת הרשב"א. ר' יחיאל מיכל עפשטיין זצ"ל ("ערוך השלחן", אורח חיים ד, ח-י) הבין שגם דעת הרא"ש כהבנה זו, לכן הוא חלק על דברי ה"שולחן ערוך" והבין שיש להקפיד בכל הדברים שנצרכים לנטילה, וכשיש מים הדבר מעכב. רק כשאין לו מים, אז יכול בכל דבר שמנקה ויברך "על נקיות ידים".
להלכה למעשה, בעל ה"משנה ברורה" (אורח חיים ד, ז) כתב שהכרעת האחרונים שיכול לברך "על נטילת ידים". גם הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל (שו"ת "אור לציון", כרך ב, פרק א, אות ה) פסק שיברך.
ר' יצחק יוסף שליט"א ("ילקוט יוסף", הלכות השכמת הבוקר, סימן ד, אות א) האריך לדון בדין זה. מצד אחד יש לומר ספק ברכות להקל ואין לברך, בניגוד לדעת הרב בן ציון אבא שאול. אבל, הוא כתב שמצד שני יש את הכלל של הרדב"ז (בשו"ת שלו, חלק א, סימן רכט) שטען שבכל מקום שיש ספק במצוה ולא בברכה, הרי לא נאמר הכלל ספק ברכות להקל. כלומר, לאחר שהכרענו שכך מקיימים את המצוה גם אפשר לברך על המצוה בצורה הזו. הרדב"ז הביא ראיה ליסוד זה מהמחלוקת בנוגע לסדר הפרשיות בתפילין, מחלוקת רש"י ורבינו תם. שהרי מברכים על התפילין שיש בהן פרשיות מסודרות כדעת רש"י. לא חוששים לספק ברכות להקל, כיון שלאחר שהכריעו כדעת רש"י, גם מברכים על המצוה בצורה הזו. הרב יצחק יוסף טען שהרב עובדיה יוסף זצ"ל לא קיבל את דברי הרדב"ז בצורה מוחלטת, אבל בשו"ת "יביע אומר" (חלק ה, אורח חיים, סימן מב, אות ה) הביא מדברי החיד"א שבכל מקום שה"שולחן ערוך" פסק להכשיר במצוה, סומכים על דעת הרדב"ז לברך. דהיינו, רק במקרה שיש הכרעת ה"שולחן ערוך" בדבר. אם כן, כתב הרב יצחק יוסף שבמקרה שלנו, יש הכרעת ה"שולחן ערוך" שהדברים שמעכבים לנטילת ידים לסעודה אינם מעכבים לנטילת ידים בבוקר, אם כן יש גם לברך על נטילה זו. אלא, הוא הביא מדברי הרב עובדיה יוסף זצ"ל (שו"ת "יביע אומר", חלק ט, אורח חיים, סימן קח, אות יא) שכתב שיש לחוש לדברי היעב"ץ (ב"מור וקציעה") שכתב שאין לברך על הנטילה שיש לחוש לברכה לבטלה. גם יש לחוש לדברי בעל "ערוך השלחן" שנקט שלדעת הרמב"ם, הרא"ש והרשב"א כל הדברים שמעכבים את נטילת ידים לסעודה גם מעכבים לנטילת ידים לתפילה. הרב יצחק יוסף הוסיף את הנקודה שיש מקום לומר שאין כאן הכרעת ה"שולחן ערוך" שהוא בעצמו לא הכריע בצורה גורפת לברך על הנטילה. לכן, הוא טען שלא יברך על הנטילה. ובוודאי יש להקפיד על הדברים שמעכבים את נטילת ידים לסעודה.