בקביעת יום שמחה לזכר הניסים שאירעו במלחמת ששת הימים, היו ויכוחים רבים, וניתנו אפשרויות רבות[1]. נראה לי, שהתאריך הטוב ביותר היה ג' בסיון[2]. אולם, בדיעבד שנקבע יום כ"ח באייר, יש לנהוג כפי שכולם נוהגים[3].
[1] הרב שריה דבליצקי זצ"ל (במאמרו, "קביעת יום הודיה לאחר מלחמת ששת הימים", מובא בספר "הלכות יום העצמאות ויום ירושלים", בעריכת הרב פרופ' נחום רקובר) הביא שהיתה אפשרות לקבוע את התאריך של יום השמחה, בב' בסיון – ביום סיום המלחמה. הוא הביא שיש רבנים שסברו שיש לקבוע בראש חודש סיון. בשו"ת "ציץ אליעזר" (חלק י, סימן י) מבואר שיש לספחו לראש חודש סיון, שבכך תיפטר הבעיה של אמירת ההלל. שהרי במילא בראש חודש אומרים הלל.
נוסף על כך, הטעם לעדיפות קביעת יום השמחה ביום זה הוא, שבכך תיפתר בעיית מנהגי אבלות בימי ספירת העומר, שיש קהילות שנוהגות מנהגי אבלות עד ראש חודש סיון.
הרב שאול ישראלי זצ"ל (בספר "ארץ חמדה", ספר א, נוספות לשער א, סימן ד) כתב שיש לקבוע את יום ההודאה והשמחה ביום כ"ח באייר, ביום שחרור ירושלים, משום שביום זה הוכפלה בו הטובה. הוא סבר שעיקר חובת ההלל, הוא מצד ההצלה ממוות לחיים. אך, מצטרפת להודאה זו, ההודאה על שחרור ירושלים, מקום בית המקדש וכן להרחבת גבולותינו.
בספר "הרבנות הראשית לישראל – שבעים שנה לייסודה" (כרך ב, 970-972) מובאות דעות שונות בנוגע לשאלה באיזה יום יש לקבוע יום הודיה על הנסים שקרו במלחמת ששת הימים. הרב איסר יהודה אונטרמן זצ"ל הציע לקבוע את יום ההודאה בכ"ח באייר, בו נכבשה ירושלים העתיקה. הרב שאול ישראלי זצ"ל הציע לקבוע את ר"ח סיון, מהסיבות הבאות: 1. ביום זה הסתיימה המלחמה, ויש ללמוד מפורים בו נאמר: "ביום אשר נחו" [נלענ"ד, שצריך עיון בדבריו: אם לומדים מפורים, יש לקבוע את היום הודאה למחרת יום סיום המלחמה. גם לא הבנתי מדוע ר"ח סיון נחשב גמר המלחמה? גמר המלחמה הוא בב' בסיון]. 2. כ"ח באייר קרוב ליום העצמאות. 3. דבר זה יפתור את בעיית אמירת ההלל [בברכה] הנאמר ביום זה [יש להעיר שעדיין תהיה בעיה לבני עדות המזרח, שלא אומרים הלל בברכה בראש חודש. יש עוד לדון שבראש חודש לא אומרים הלל שלם, וכאן רוצים לומר הלל שלם]. כמו כן, הוא הציע לדון בנושא זה עִם רבני "אגודת ישראל", כדי שכולם יחליטו יחד. לאחר מכן, כשראה שאין אפשרות לדבר בנושא זה עִם רבני "אגודת ישראל", חזר בו מדבריו, ואמר שיש לקבוע את יום כ"ח באייר כיום הודיה. הרב חיים דוד הלוי זצ"ל אמר שיש לקבוע את יום כ"ח באייר. הרב בנימין זולטי זצ"ל אמר שיש לקבוע את יום ההודיה ביום הפסקת האש. אך, הוא כתב שראוי לעשות את הדבר ביום יותר חגיגי כראש חודש סיון. לדבריו הסכימו הרב א' גולדשמידט והרב ס"ח עבודי. הם אמרו שיש עוד עדיפות בקביעת יום ירושלים דווקא בראש חודש, כיון שבכך ימנע ריב ומדון בבתי הכנסת, שעד יום זה, עד ר"ח סיון, נוהגים רבים במנהגי האבלות של ספירת העומר. הרב איסר יהודה אונטרמן זצ"ל חלק על דבריהם ודחה בתוקף את החששות האלו, הוא עמד על דבריו שיש לקבוע דווקא בכ"ח באייר: "יש לשים קץ לכניעה ופחד מפני מחלוקת. הלא אלו שאנו חוששין ממחלוקתם לא מכירים ברבנות הראשית ובהחלטותיה והם נגדנו בכל דבר… ולכן צריך לקבוע את יום כ"ח בלי חשש. ביום זה התבטא הנצחון וגדולתו, לדעתי, כאן קרה נס של שחרור".
[2] בפורים קבעו את יום השמחה למחרת היום שנחו בו היהודים מאויביהם. כלומר, למחרת סיום המלחמה. כתוב במגילת אסתר (ט, יז-יח): "בְּיוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְנוֹחַ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה: <והיהודיים> וְהַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן נִקְהֲלוּ בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר בּוֹ וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְנוֹחַ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה".
ב"שערי תשובה" (אורח חיים ריח, ב) מובא, שכתוב בספר "מחזיק ברכה" שהרמב"ם קיבל עליו שבכל שנה ושנה הוא יתבודד ביום הצרה שניצל ממנה, וביום שלאחריו יקבע יום שמחה [הבאתי לעיל את הדברים מתוך ספר "חרדים"]. כיוצ"ב נהג הגאון בעל תוס' יום טוב ועוד גדולים כאשר יצאו מצרה לרווחה.
נראה שנכון ללמוד מפורים, ולכן יש לקבוע את יום השמחה דווקא למחרת יום ההצלה.
ר' מנחם המאירי (בחידושי "בית הבחירה", מסכת מגילה ב, ע"ב) כתב: "ושושן אף על פי שאינה מוקפת חומה מימות יהושע קורין בה בחמשה עשר מפני שנעשה בו הנס ר"ל ביום ט"ו ר"ל שיום הנס שבה היה ביום חמשה עשר ששאר עיירות הרגו בי"ג ונחו בי"ד ושושן נאמר בה ינתן גם מחר וגו' הרי שהרגו אף בי"ד ולא נחו עד יום ט"ו ויום המנוחה הוא הנקרא יום הנס".
[3] כיון שגם יום כ"ח באייר קשור עִם נסי המלחמה, לכן, אפשר לקבוע בו את זכרון הנס. מותר לקבוע את יום השמחה בכל יום שקשור עִם זכרון הנס. רואים בדברי הרב שאול ישראלי זצ"ל והרב בנימין זולטי זצ"ל שנתנו כל מיני טיעונים חיצונים לקביעת יום ההודאה לא ביום בו הסתיימה המלחמה. נראה שהם הבינו שכל הימים מזכירים את הנס, ולכן אפשר לקבוע את יום השמחה, יום ההודאה בכל הימים האלו.