בקריאת מדרש "אלה אזכרה" (מתוך ספר "רב פעלים" לר' אברהם בן הגר"א זצ"ל) עלו לי מספר נקודות שכדאי להעיר לגביהן:
- הלכה שאשה שטובלת לטהרה צריכה להיזהר כשעולה מהמקוה לא תפגוש דבר טמא: "כיון שכלו ימיו של ר' יוסי אביו [של ר' ישמעאל כהן גדול] אמרה לו אשתו, אדוני אישי מה זה שאני רואה הרבה בני אדם שמצליחין בזרעם ואנו לא הצלחנו בבנים כי אין לנו יורש בן או בת? אמר לה ר' יוסי דבר זה גורם להם לפי שנשיהן משמרין עצמן כשיוצאין מבית הטבילה אם פגע בהן דבר שאינו הגון הן חוזרות לבית הטבילה וטובלות פעם שנית ולפיכך הם מצליחים בזרעם. אמרה לו אם הדבר הזה מעכב הרי אני מקבלת עלי להיות נזהר באותן הדברים. וכיון שהלכה לטבילה ויצאה מבית הטבילה פגע בה כלב אחד חזרה וטבלה פעם שנית, פגע בה חזיר חזרה וטבלה פעם שלישית עד פ' פעמים, אמר הקב"ה לגבריאל הרבה נצטערה הצדקת, לך והתראה לה כדמות בעלה, מיד יצא גבריאל והלך וישב בפתח בית הטבילה והיה נדמה לה כדמות ר' יוסי בעלה ותפסה והוליכה לביתה, ואותו הלילה נתעברה וילדה ר' ישמעאל ונעשה יפה תאר ויפה מראה כדמות גבריאל".
- בברכת עבודה בשמונה עשרה מתפללים "ואשי ישראל ותפילתם באהבה תקבל ברצון", יש שמפרשים שאשי ישראל הכוונה אנשים מישראל וכוונת הדברים לנשמות הצדיקים. הדברים מבוססים על האמור במדרש "אלה אזכרה": "והיה מהלך [ר' ישמעאל] ברקיע אנה ואנה והיה רואה מזב סמוך לכסא הכבוד, אמר לגבריאל מה זה, אמר מזבח היא, אמר לו ומה אתם מקריבים עליו בכל יום, וכי פרים ואשים למעלה? אמר לו נפשות של צדיקים אנו מקריבים עליו בכל יום, אמר לו מי מקריב אותם, אמר לו מיכאל השר הגדול".
- מובא בגמרא במסכת ברכות סא, ע"ב: "אמרו: לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים, ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו. אמר לו: פפוס! מי הביאך לכאן? אמר ליה: אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים. בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך – אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד". אבל, במדרש "אלה אזכרה" הדברים מובאים אחרת: "ובכל סריקה וסריקה שהיו סורקין היה אומר ר' עקיבא צדיק הוא ה' הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, קל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא. יצתה בת קול ואמרה אשריך ר' עקיבא שהיית צדיק וישר ויצאה נשמתך בצדיק וישר". יש דגש מיוחד בכל המדרשים על קבלת הדין של הצדיקים, שהוי דינו דין צדק.
- טומאת צדיקים. מובא במדרש "אלה אזכרה": "וכשנפטר [ר' עקיבא] בא אליהו הנביא זכור לטוב ונטלו על כתפו ונשאו חמש פרסאות, ופגע בו ר' יהושע הגרסי אמר לו [לאליהו] וכי אינך כהן? אמר לו גופו של צדיק אינו מטמא". על בסיס דרשה זו רבים התירו ללכת לקברי צדיקים. אבל, בעל ה"פתחי תשובה" (יורה דעה שעב, ב) כתב שלא פוסקים כמדרש זה, ונוקטים להלכה שגם צדיקים מטמאים במיתתם.
- איסור חנופה: "אמרו לו תלמידיו [של ר' יהודה בן בבא] היה לך להחניף אותו [לקיסר], אמר להם וכי לא למדתם שכל המחניף לרשע סופו נופל בידו".
- ביקש ר' יהודה בן בבא שימתינו להרגו עד שיקיים מצות שבת, ומסופר: "מיד התחיל בקידוש היום ויכולו השמים והארץ, והיה אומר בנעימות ובקול רם, והיו תמהים כל העומדים עליו, וכיון שהגיע עד 'ברא א-להים לעשות' לא הניחוהו לגמור וצדק הקיסר להרגו, והרגוהו ויצאה נשמתו בא-להים. יצאה בת קול ואמרה אשריך ר' יהודה שהיית דומה למלאך ויצאה נשמתך בא-להים". נראה שאין בזה בכדי שנהרג קודם אמירת "לעשות". משמעות הדברים היא, שהאדם נברא כדי לעשות להשלים את הבריאה. להיות שותף עם הקב"ה בבריאה. כשהצדיק נפטר – נהרג, הרי הוא לא יכול לעשות, ונפסקת העשייה. לכן, נהרג קודם אמירת "לעשות".
- הרמב"ם (ספר המצוות, מצוה י) מנה את מצות קריאת שמע בבוקר ובערב כמצוה אחת. אבל, בעל ה"שאגת אריה" (סימן יב) טען שיש כאן שתי מצוות נפרדות. יש מצוה בבוקר ויש מצוה בערב. יש להביא סיוע לדעת בעל "שאגת אריה" מתוך מדרש "אלה אזכרה": "ואחריו הוציאו את ר' חוצפית המתורגמן.. אמר הקיסר לר' חוצפית בן כמה שנים אתה, אמר לו בן מאה ושלשים שנה לבד מיום אחד ובקשתי ממך שתמתין לי עד שימלא יומי. אמר לו הקיסר מה לך שתמות היום או למחר, אמר לו כדי שאקיים עוד שתי מצוות, אמר לו איזו מצוה אתה רוצה לעשות, אמר לו לקרוא קריאת שמע ערבית ושחרית להמליך עלי את שם הגדול והנוראה המיוחד". מתבאר כאן שרצה לקיים שתי מצוות, ומקיימן בקריאת שמע ערבית ושחרית. אם כן, משמע שקריאת שמע של ערבית וגם של שחרית כל אחת היא מצוה בפני עצמה.
- מהמדרש מתבאר שר' עקיבא הוא גדול התנאים: "ובאו תלמידיו [של ר' אלעזר בן שמוע] לפניו ואמרו לו רבינו מה אתה רואה, אמר להם אני רואה את ר' יהודה בן בבא שמשיאים את מטתו ומטת ר' עקיבא בן יוסף סמוכה אצלו, והם מתווכחים בדבר הלכה יחד זה עם זה, אמרו לו ומי הכריע ביניהם, אמר להם ר' ישמעאל כהן גדול, אמרו לו מי מנצח, אמר להם ר' עקיבא על שטרח בכל כוחו בתורה".