הרב ד"ר שרון שלום כתב ספר מאוד מעניין "מסיני לאתיופיה". בספר זה הוא עסק במנהגי קהילת יהודי אתיופיה. הוא הציג את המנהגים השונים של קהילת יהודי אתיופיה ואיך הם פירשו הלכות שונות שמוזכרות בתורה. כגון, מצות תפילין, מצות מזוזה וכו'. הספר מאוד מעניין, אולם, לדעתי יש בעיה רצינית ביותר בדברי הרב שרון שלום. הוא הציג את מנהגי אתיופיה כדבר מובן ונכון. ומקבל את הדרך הפרשנית של קהילת יהודי אתיופיה להרבה הלכות שבתורה אפילו שהדברים נוגדים את דברי חז"ל. כאילו מנהגי אתיופיה עדיפים על דברי חז"ל.
נציין למספר נקודות בעייתיות בספר:
- בנוגע למצות תפילין ציין המחבר: "העובדה שהנחת תפילין לא היתה מוכרת כלל בעולמה של קהילה שגלתה כבר בתקופת הבית הראשון, מעוררת שאלות רבות על ההיסטוריה של מצוות התפילין". כיון שהרב שרון שלום הגיע למסקנה שמדובר על קהילה יהודית שגלתה כבר בתקופת הבית הראשון, לכן הגיע למסקנה שהעובדה שהנחת תפילין לא היתה מוכרת אצלם, הרי היא מעוררת שאלות על מצות תפילין. אולם, אפשר ללכת לכיוון הפוך ולומר שכיון שמצות תפילין נהגה אצל כל עדות ישראל, וכל הפוסקים נוקטים שמצות תפילין היא מצות דאורייתא. אין אחד מהפוסקים שסבר שמצות תפילין אינה מהתורה. לכן, יש לומר שהיעדרות מצות תפילין על ידי קהילת יהודי אתיופיה מעוררת ספק בנוגע ליחוסם של יהודי אתיופיה.
- מכאן, להערה שהובא בסוף הספר (מספר 168) מפי פרופ' הרב נעם זהר: "משער שהנחת תפילין בפועל החלה בתקופה מאוחרת יותר, ועד אז מצוות התפילין, נתפסה כרעיון מחשבתי וכו' ". לא הבנתי איך אפשר לכתוב דברים כאלו? הרי חז"ל וכל הפוסקים נקטו שמדובר על מצות דאורייתא להניח תפילין ד' פרשיות. מדובר על הלכה למשה מסיני שיהיו הרצועות שחורות וכו'. איך אפשר לבוא ולומר שמדובר על רעיון מחשבתי וכו'?
- לא הבנתי מה שכתב המחבר במנהג המומלץ בארץ ישראל. איך אפשר לכתוב שעל דינים שהם מדאורייתא, לא חייבים לנהוג אותם? למשל בנוגע למצות ספירת העומר נכתב: "אף על פי שבאתיופיה נהגו להתחיל את הספירה ביום האחרון של הפסח, עתה יש לנהוג ככלל ישראל כדי לשמור על אחדות העם. אמנם בן הדור הראשון שירצה לחגוג את שבועות בי"ב בסיון רשאי, אבל יש להשתדל לציין גם את חג השבועות על פי הספירה הנהוגה בארץ ישראל". לא מובן לי ראשית דברי המחבר, שיש לנהוג כן כדי לשמור על אחדות העם. הרי יש לשמור כן כיון שכך היא ההלכה מדאורייתא. אין חולק שיש לספור ספירת העומר ממחרת יום טוב ראשון של פסח. וכן, לא מובן לי המשך דברי המחבר שכתב שבן הדור הראשון ישתדל לציין גם את חג השבועות בו' בסיון. הוא חייב מדאורייתא לנהוג כך, ולא שייך שישתדל. אפשר לומר שאין לכפותם. אבל, אי אפשר לכתוב כפסק, או כמנהג מומלץ שהם רק צריכים להשתדל.
- בנוגע למצות ארבעת המינים נכתב שיהודי אתיופיה לא נהגו מצוה זו. ונכתב במנהג המומלץ: "הדור הראשון רשאים להמשיך במנהגם. ברם, בדור השני רצוי מאד לאמץ את מה שנהוג בכל קהילות ישראל. אין עדיפות למנהג ספיציפי, רשאים לאחוז בכל מנהג שירצו". מדובר כאן על חיוב דאורייתא, ואיך אפשר לומר שדור הראשון לא חייבים לקיים מצוה זו, וגם רק רצוי מאוד שהדור השני יקיימו מצוה זו?
- נקודה בסיסית שחוזרת בכל הספר היא, מנהג יהודי אתיופיה. השאלה נשאלת, האם אכן יש משקל למנהג יהודי אתיופיה? כלומר, לא כל מנהג הוא מנהג נכון ויש לנהוג כמותו. הרי ידועים דברי הראשונים שמנהג למפרע גהנם (עיין שו"ת בעלי התוספות, סימן יא; שו"ת "בנימין זאב", סימן שז; שו"ת מהרש"ך, חלק ב, סימן ה; ועוד). וכן, דעת רבינו תם בנוגע למנהג טעות (עיין תוס', ריש מסכת בבא בתרא ב, ע"א; ועוד ראשונים שם). ובוודאי אם אנחנו מוצאים שמנהג של יהודי אתיופיה נוגד דין מהתלמוד, עלינו לומר שמדובר במנהג טעות. נוסף על כך, איך אפשר לסמוך על מנהגים של יהודי אתיופיה כשידוע שהיו תקופות שיהודי אתיופיה לא יכלו לשמור תורה ומצוות, והיו חלק שהתנצרו? וכי אלו מנהגים שאפשר לייחס להם דין "אל תיטוש תורת אמך"? ואם יש כאן דין "אל תיטוש תורת אמך", מה החילוק בין בני הדור הראשון לדור השני?