כיון שנכרי שמתגייר הוא כקטן שנולד דמי[1], לכן אין לו קשר עם הוריו הנכרים. משום כך אין כאן שום עניין של אבלות כלפי הוריו הנכרים.
הרמב"ם[2] פסק שנכרי שהתגייר עם אביו הנכרי, לא מתאבלים זה על זה. ר' יוסף קארו[3] הביא דין זה וציין לדברי המרדכי[4] שכתב שבמקרה שהוא התגייר עם אמו הנכריה, מתאבלים זה על זה ביום הראשון. כיון שמבואר בגמרא[5] שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולא מתייחס להוריו הנכרים אפילו אם הם התגיירו ומותר לו מדאורייתא להתחתן עם קרוביו שהיו נכריו והתגיירו. אך, הגמרא אמרה שמתירים רק שניות דרבנן. כלומר, רק בדיני דרבנן, אבל בדיני דאורייתא, יש לנהוג קירבה. לא מתירים לו להינשא לעריות שבדיני ישראל אסורות מהתורה. לכן, אבלות יום ראשון שהוא חיוב מדאורייתא, צריכים להתאבל זה על זה. שאם לא יתאבלו זה על זה יבואו להחליף שיחשבו שהם יהודים ויתירו שגם ביהודים לא יתאבלו זה על זה. בדיני דאורייתא גוזרים שמא יבואו להתבלבל שהם יהודים ויתירו גם אצל היהודים. וכיון שחייבים להתאבל ביום הראשון, מתאבלים כל שבעת הימים כיון שלא מצינו אבלות רק יום אחד.
ר' יוסף קארו, ב"שולחן ערוך"[6], פסק כלשונו של הרמב"ם ולא הזכיר דין שהתגייר עם אמו הנכריה. הרמ"א כתב שאפילו אם התגייר עם אמו הנכריה, לא מתאבלים זה על זה.
בעל ה"שפתי כהן"[7] הסביר שהפסק של המרדכי הוא לפי הדעות שסוברות שאבלות יום ראשון דאורייתא. אבל, הרמ"א[8] פסק שאבלות אפילו יום ראשון אינה דאורייתא.
לפי זה, מתבאר שנראה שלדעת ה"שולחן ערוך" במקרה שהתגייר עם אמו, הוא יצטרך להתאבל עליה. ה"שולחן ערוך"[9] פסק שאבלות יום ראשון דאורייתא. אבל, לדעת הרמ"א, לא צריך להתאבל.
[1] עיין מסכת יבמות כב, ע"א.
[2] הלכות אבל ב, ג.
[3] "בית יוסף", יורה דעה שעד, ה.
[4] מסכת מועד קטן, רמז תתקז.
[5] מסכת יבמות כב, ע"א.
[6] יורה דעה שעד, ה.
[7] יורה דעה שעד, ד.
[8] יורה דעה שצט, יג.
[9] יורה דעה, סימן שצח.