מדברי הגמרא במסכת קידושין (פא, ע"א) מבואר שאין איסור ייחוד במקרה שיש פתח פתוח לרשות הרבים. ודין זה נפסק להלכה על ידי ראשונים רבים (הרי"ף שם על הסוגיא; רא"ש, מסכת קידושין, פרק ד, סימן כד; רמב"ם, הלכות איסורי ביאה כב, יב). אבל, מנגד יש לציין שיש פוסקים שלמדו בדעת רש"י שם על הסוגיא שיש איסור ייחוד, רק אינה נאסרת (עיין הגהות רד"ל על הסוגיא שם; שו"ת "נשמת כל חי", אבן העזר, חלק ב, סימן א). עוד נציין שיש מהראשונים שכתבו שאדם צנוע יתרחק מלהתייחד אפילו בפתח פתוח לרשות הרבים (רבינו יונה, ספר היראה; ר' ירוחם, "תולדות אדם וחוה", נתיב כג, חלק א; ספר "חפץ חיים", סימן לח, אות יג). להלכה למעשה, ה"שולחן ערוך" (אבן העזר כב, ט) פסק כדעת רוב הראשונים שאין איסור.
אולם, בוודאי יש לומר שהעדיפות לכתחילה שלא להתייחד אפילו כשיש פתח פתוח לרשות הרבים. אפילו שהדלת לגמרי פתוחה. אבל, במקרה של הצורך, בוודאי אפשר להקל כדעת הפוסקים שהדבר מותר שהרי כך היא דעת רוב הראשונים (עיין בספר "גן נעול", פרק ח, סעיף א).
יש מחלוקת בין הפוסקים בהגדרת פתח פתוח לרשות הרבים. המחלוקת היא בגדר דלת שסגורה אבל לא נעולה. יש מספר שיטות בשאלה זו:
- איסור ייחוד אלא אם כן הפתח פתוח ממש. אין היתר אם הדלת סגורה, אפילו שאינה נעולה.
- היתר להתייחד אם הדלת סגורה ואינו נעול.
- היתר להתייחד אם הדלת סגורה ואינו נעול, דווקא כשיש חשש שיבואו אנשים. דהיינו, יש לאנשים רשות להיכנס לבית בלי לדפוק ולקבל רשות.
- היתר להתייחד אם הדלת סגורה, אפילו במקרה שאין לאנשים רשות להיכנס. בכל זאת, יש לחוש שיהיו אנשים לא רגילים שיכנסו בלי רשות, ולכן נחשב שיש עליו אימת רבים.
- אפילו כשהדלת נעולה, אם דרך בני אדם לבא לביקור, אין איסור ייחוד. וזאת משום שדרך בני אדם שכאשר דופקים בלדתם הם שואלים מי זה וכן פותחים לו את הדלת. לכן, יחשוש שמא ידפקו בדלתו ויהיה מוכרח לפתוח מיד (עיין שו"ת "אגרות משה", אבן העזר, חלק ד, סימן סה, אות ד). יש שמסבירים שמדובר רק באופן שיודעים שהאדם נמצא שם (עיין בכל זה בספר "גן נעול", פרק ח, סעיף ב-ג).
נלענ"ד, שהדרך הנכונה בפסיקה זו היא, שלכתחילה בוודאי אין להתיר להתייחד כל זמן שהדלת אינה פתוחה. אין להתייחד כשהדלת סגורה, אפילו שאינה נעולה. אבל, יש מקום להקל במקרה שמדובר שהדלת סגורה ואינה נעולה, ואנשים יכולים להיכנס בלי רשות, וזהו זמן שאנשים עוברים ושבים. יש עוד להעיר שאפילו במקרה שהבית נעול אפשר להקל, אם יש מבני הבית מפתח להיכנס לבית. ויש מקום לחוש שיבואו הביתה (עיין בספר "גן נעול", פרק ח, סעיף ג).
הרב משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת "אגרות משה", אבן העזר, חלק ד, סימן סה, אות ב) כתב שההיתר להתייחד כשיש חלון הפתוח לרה"ר, או לחצר שנמצאים שם אנשים רבים, הוא דווקא כשהוא עומד במקום שיכולים האנשים שמבחוץ לראות אותם. וגם שיכולים לפחות להרגיש מה שנעשה בחדרים אחרים. אבל, אם יש חדר אחד שאין אפשרות להרגיש אלו שמבחוץ אסור להתייחד.
נראה מדבריו שסבר שיש לחוש שילכו לאותם חדרים. לא מתייחסים רק למציאות של עכשיו. אבל, הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל (ספר "שולחן שלמה", ערכי רפואה, כרך ג, עמ' נג) כתב שלא חוששים שיפתה אותה ויעבור למקום סתר, כיון שהולכים אחר המציאות של עכשיו שאין חשש.
נראה לי, שההיתר של החלון אינו כל כך פשוט. ובוודאי לכתחילה אין לסמוך על היתר זה. ויש מקום להחמיר במקרה שיש זויות שאפשר להסתתר שם. אבל, בשעת הצורך ובשעת הדחק, יש מקום להתיר את הדבר (עיין בספר "גן נעול", פרק ח, סעיף טז).
נראה שההיתר להתייחד במקרה שפתח פתוח לרשות הרבים נאמר גם כשמדובר שהאיש הוא פרוץ. לא מובא חילוק בדבר בדברי ה"שולחן ערוך" והרמ"א. יש להוסיף שה"שולחן ערוך" הביא את הדין של פתח פתוח לרשות הרבים והרי הוא סבר כדעת הרמב"ם שסתם אנשים מוחזקים כפרוצים. אלא, יש מקום לחלק בין שידוע בוודאי שהוא פרוץ, ובין שהוא רק מוחזק. אך, בכל זאת, מסתימת דברי הפוסקים יש ללמוד שיש להתיר אפילו שהאיש פרוץ (עיין ספר "גן נעול", פרק ח, סעיף כג-כד).