- הרב יהושע ענבל שליט"א, בספרו "תורה שבעל פה", פרק א, עמ' 21: "תורה שבעל פה אינה פרשנות של תורה שבכתב וכיוצא בזה, אלא להיפך: במתן תורה ניתנה תורה בעל פה, ציוו מצוות, ונאמרו דברים רבים למשה, על הר סיני, ובאהל מועד במשך ארבעים שנה. זו התורה עליה מדובר לאורך כל ספר התורה המתאר את ההסיטוריה, ואין בתורה כל זכר להנחה הקראית כי הספר שימשה כתב בסוף ימיו ממצה ומכיל את כל התורה שקיבל משה. 'התורה' היא הברית בין ישראל לה' והחוקים, ולא ספר התורה. 'ספר התורה' בודאי חשוב ובסיסי אך אין הוא אל ספר, האם מןבן מאליו שהתורה והברית מסתמכים אך ורק במה שיהיה כתוב בספר זה? המונח המפורסם 'מתן תורה מתייחס לאירוע שהתרחש בשנת ב' תמ"ח ובו ניתנה תורה בעל פה בלבד. נתינת ספר התורה בערבות מואב אינה 'מתן תורה'!".
- סיכום חוקי התורה, ד"ר שאול ברקלי, עמ' 37 ועמ' 15: "יש למצוא כמה וכמה מקומות במקרא שמהם אפשר להסיק כי הרבה חוקים ומנהגים מן התקופות הקדומות שאינם נזכרים במקרא היו נשמרים על ידי בני ישראל כתורה בעל פה בכוח המסורת. כך למשל נאמר בספר הברית בקשר עם חוק אמה עבריה 'ואם לבנו יעדנה כמשפט הבנות יעשה לה' ואין החוק מפרש מהו משפט הבנות, אין כל ספק כי החוק סומך כאן על נוהג מסוים שהיה מקובל בעם, ואינו רואה כל צורך לפרטו במיוחד. והוא הדין לגבי היתר הגירושין, בספר משנה תורה נאמר חוק זה רק דרך אגב ובעקיפין, אגב האיסור להחזיר את האשה הגרושה לאחר שנשאה לאיש אחר אף כאן יש להניח שמנהג הגרושין היה מקובל בעם".
- מ.צ. סגל, "מבוא המקרא", עמ' 981-982: "תיכף כשהתחילו לקרוא את התורה ואת שאר הספרים הקדומים התחילו בהכרח גם לפרש אותם, כי בלא פירוש, בלא תורה שבעל פה, אי אפשר להבין לא רק את החוקים שבתורה אלא אף את הסיפורים שבה, אותו הסגנון הקצר והמצומצם שנותן רק כללים ועוזב את הפרטים להבנת הקורא. אתה מוצא גם בחוקים גם בסיפורים שבתורה ובשאר כל ספרי המקרא. וכן גם כמה מדברי הנביאים לא היו כבר ברורים ומובנים כל צרכם אף לקוראים וללומדים בדורות שאחריהם אפילו מקרא ולכן יש לשער שכבר בימי המקרא נתפתחו מעין השלמה ויפורש בעל פה דוגמת המדרש שאנו מוצאים בדורות שאחרי המקרא. מדבר זה היה מיוסד על מסורת שבעל פה ולפעמים גם מסורת עתיקה כדברי הכתוב עצמו, ועקבותיו של מדרש זה נמצאים בכמה מקומות במקרא, כך למשל הושע יב, ה… הוא פירוש מדרשי לבראשית לב, כו… תהילים עח, כו-לא הוא פירוש מדרשי לבמדבר יא, לא-לב. תהילים קו, כח הוא פירוש לבמדבר כה, ב. תהילים קו, לג פירוש לבמדבר כ, י. וכן גם בנוגע לחוקי התורה: יהושע ה, יא חוזר אל ויקרא כג, יד ומפרש אותו. ישעיה נח, יג מפרש את מצות קידוש השבת בשמות כ, ח. ועוד כאלו".
- פרופ' ישראל תא שמע, בספר "אנציקלופדיה עברית", ערך תושב"כ ושבע"פ, עמ' 606: "קדמות התושבע"פ – ואולי אף קדימותה לתושב"כ – ברורה מכך שהתורה שבכתב עצמה כבר מניחה את קיומה – במקביל – של תושבע"פ. אי אפשר לקיים את התושב"כ על פי פשוטם של הכתובים בגלל ריבוי סתומותיהם ורבות ההלכות במקרא החסרות פירוט מינימלי (לשוני ועניני) והעומדות בסתירה אהדדי. הלכות מרכזיות כמו הלכות שחיטה נקבעו מתוך הישענות מפורשות על חומר שאינו כלול בתורה, או שנזכר בדרך העברה בלבד, כהלכות גירושין. דיני עונשין למשל פורטו פירוט מינימלי בתורה ולא פורט סוג העונש לכל חטא. מקרים של בירורים בע"פ כבר מפורשים בגוף התורה".
דף הבית » הוכחות לקדמות תורה שבעל פה » מחשבה »