הארון נושא את נושאיו

ארון הברית, הכפרות ובדי הארון, עשויים היו מעצי שיטים ומזהב טהור. בתוך הארון היו מונחים לוחות הברית, שהמשקל הכולל שלהם היה יותר משלשה טון. רק ארבעה כהנים נשאו את הארון, והשאלה איך יכלו לשאת ארון כה כבד? על כך דרשו חז"ל (מסכת סוטה לה, ע"א) "שנעשה נס בארון, והוא היה נושא את נושאי".

בהקשר לכך נביא את סיפורו של הרב שבתי זלקוביץ בנוגע לרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל:

לאחר סיום שירותי הצבאי, נכנסתי ללמוד תורה ואמונה בישיבת "מרכז הרב" בירושלים. בשמחת תורה הראשון לאחר כניסתי לישיבה, כובדתי בהקפה עם ספר תורה. אף שהייתי עדיין בכושר צבאי מלא, חשתי לקראת סיום ההקפה עד כמה הספר כבד. בסוף ההקפה נעצרתי ליד הדלת, והנה הגיע רבינו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל לישיבה. מיד בהיכנסו כיבדו הגבאי בהקפה, והיות ועמדתי סמוך לדלת בה נכנס הרב, פנה אליי הרב ונטל ממני את ספר התורה.

הייתה זו ההקפה שבה היו רגילים תלמידי הישיבה לרדת לרחובה של עיר, ולרקוד שם עם הציבור. ירדנו במורד הרחוב למרכז העיר, כאשר בכל צומת אנו עוצרים ופותחים במעגל גדול, בעוד הרב נושא את ספר התורה הכבד.

לאחר כשלושת רבעי שעה, ניגשתי אל הרב ואמרתי: "אולי הרב ייתן לי את הספר?". שאל הרב: "מדוע? הרי הייתה לך הקפה!". "נכון" – השבתי – "החזקתי ספר זה, ועל כן אני יודע עד כמה הוא כבד". שמע זאת הרב ופנה אליי במבט חודר ומוכיח: "מה?! התורה כבדה?! הרי חכמינו ז"ל לימדונו שהארון ובו לוחות הברית, היה נושא את נושאיו! התורה לא כבדה, להיפך – היא נושאת את נושאיה!".

הקפה זו נמשכה עוד זמן רב. בדרך סרנו לבית הרבנים הראשיים, ומשם לבית השר חיים משה שפירא, ובמשך כל הזמן המרובה הזה, ספר התורה הוחזק בידי הרב צבי יהודה[1].

 

[1] עיין בספר "משמיע ישועה", עמ' 503.


שאל את הרב