יש גרים שאינם יודעים לקרוא ולכתוב בעברית ואפילו בשפות אחרות. במקרים כאלו יש קושי גדול שהגרים יתפללו ויאמרו ברכות. יש מקום ללמד אותם ברכות מינימליות כדי שיכלו לצאת ידי חובה.
נתחיל בעיון לגבי דין ברכת המזון. יש חיוב מהתורה לברך ברכת המזון[1]. השאלה מה כלול בחיוב? בגמרא מבואר שיש חיוב אמירת ד' ברכות[2]. לפי ברייתא אחת: משה תיקן את ברכת הזן, יהושע תיקן את ברכת הארץ, דוד ושלמה תיקנו את ברכת בונה ירושלים. כשניתנו הרוגי ביתר לקבורה, חכמים תיקנו את ברכת הטוב והמטיב. לפי ברייתא אחרת, כל הברכות נדרשות מתוך הפסוק שבו נאמר החיוב לומר ברכת המזון. יש מספר שיטות בביאור חיוב ברכת המזון:
- חיוב מדאורייתא לברך ג' ברכות. המנין וגם הרעיונות שמוזכרים בג' ברכות הם מדאורייתא[3].
- חיוב מדאורייתא לברך ברכה אחת שבה מודה על האוכל שה' נתן לו[4].
- חיוב מדאורייתא לברך ברכה אחת שכוללת את עיקר הרעיונות שמוזכרים בג' ברכות. דהיינו, כעין ברכת מעין שלש[5].
- חיוב מדאורייתא לברך לאחר האכילה ברכה אחת שבה מודים על האוכל שה' נתן לנו. אבל, יש חיוב מדאורייתא להודות לה' על התורה, ברית, ירושלים ומלכות, חיוב זה הוא בלי קשר עם האכילה. חז"ל תיקנו להודות על כך לאחר אכילת לחם. דהיינו, בברכת המזון[6].
נראה שבעת הצורך אפשר להיקל וללמד את המתגייר שיברך ברכה אחת שכוללת את כל הרעיונות שמוזכרים בכל הברכות. יש אולי גם אפשרות ללמדו את כל הג' ברכות, אבל בנוסח מקוצר שיזכור את עיקר הרעיונות של הג' ברכות. הכוונה שיזכיר תורה, ברית, ירושלים ומלכות[7].
עכשיו לגבי ברכת "מעין שלש". בסוגיא במסכת ברכות[8] יש דיון בנוגע למקור חיוב ברכת נהנין ושם יש גם דיון לגבי ברכה על שבעת המינים. הרשב"א[9] סבר שהחיוב לברך לאחר אכילת שבעת המינים, הוא מדאורייתא.
מדברי הרמב"ם במספר מקומות[10] מבואר שסבר שחיוב ברכת מעין שלש הוא רק חיוב מדרבנן.
מבואר מדברי בעל "הגהות מיימוניות"[11] שיש מחלוקת בין הראשונים אם חיוב ברכת מעין שלש הוא מדאורייתא. וה"טור"[12] פסק שהחיוב הוא מדאירייתא.
אם כן, מתברר לנו שיש מחלוקת בין הראשונים אם חיוב ברכת מעין שלש הוא מדאורייתא. כמובן, שלכתחילה יש ללמד את המתגייר לברך ברכת מעין שלש. אבל, יש מקום להיקל בדבר לאור זאת, שיש מקום לטעון ולומר שמדובר בחיוב מדרבנן.
נציין לעוד נקודה, שיש מחלוקת בין הפוסקים במקרה שבירך ברכת "בורא נפשות" במקום ברכת "מעין שלש", האם יצא ידי חובה?
בעל ה"משנה ברורה"[13] כתב:
שגם הם וכו' – הא לאו הכי אין ברכה מעין ג' פוטרת בורא נפשות רבות וכן להיפך [אחרונים][14]:
עוד אחרונים הלכו בגישה זו ונקטו שלא יוצאים ידי חובה בברכת "בורא נפשות"[15]. אבל, יש פוסקים שסברו שברכת "בורא נפשות" היא ברכה כוללת כמו ברכת "שהכל נהיה בדברו". הרב משה פיינשטיין זצ"ל[16] פסק:
וכן נראה לע"ד דאם הוא במקום שאין לו סדור ואינו יכול לברך בעל פה ברכת מעין שלש ועד שיוכל להשיג סדור יעבור הזמן שיוכל לברך אחריו יש לו לברך בורא נפשות רבות אף על שעור שלם מיין. ולכתחלה ודאי אין לו לשתות יין כיון שאינו יכול לברך אחריו מעין שלש אבל בעבר ושתה יש לו לברך בורא נפשות רבות משום דבורא נפשות שייך גם על כשעור אם לא יברך מעין שלש שאינו לבטלה. וכן יהיה הדין במיני מזונות ופירות דז' המינים ואף בפת אם אין לו סדור ואינו יכול בעל פה לברך אף ברכת הזן אם עבר ואכל כשעור יצטרך לברך בורא נפשות[17].
אם כן, נלענ"ד, שבעת הצורך אפשר ללמד את המתגייר לברך תמיד ברכת "בורא נפשות רבות".
לגבי מצות תפילה. יש מחלוקת יסודית בין הרמב"ם לרמב"ן האם יש מצות עשה להתפלל? דעת הרמב"ם[18], שיש מצוה מהתורה להתפלל בכל יום. אך, מספר התפילות ביום אינו מהתורה. כלומר, רבנן תיקנו שאדם יתפלל שלש תפילות ביום. מדאורייתא החיוב להתפלל פעם אחת בכל יום.
גם מנין הברכות אינו מהתורה. אלא, החיוב מהתורה לומר שבח, בקשה והודאה:
אלא חיוב מצוה זו כך הוא. שיהא אדם מתפלל ומתחנן בכל יום ומגיד שבחו של הקב"ה ואחר כך שואל צרכין שהוא צריך להן בבקשה ובתחנה ואחר כך נותן שבח והודייה לה' על הטובה שהשפיע לו כל אחד ואחד כפי כוחו.
הרמב"ן[19] כתב שאין למנות את מצות התפילה כמצוה, והפסוק "ועבדתם את ה' א-להיכם" וכן "ולעבדו בכל לבבכם" הן מצוות כלליות. הוא הסביר שהתפילה אינה מצוה:
אלא ודאי כל ענין התפילה אינו חובה כלל אבל הוא ממדות חסד הבורא יתברך עלינו ששומע ועונה בכל קראינו אליו.
אם כן, גם שנפסוק כדעת הרמב"ם שיש מצות עשה דאורייתא להתפלל, הרי אפשר להיקל בשעת הצורך שיאמרו שבח, בקשה והודאה כל אחד לפי הנוסח שלו.
בנוגע לקידוש והבדלה. הרמב"ם[20] מנה כמצות עשה דאורייתא את אמירת הקידוש והבדלה בשבת. מדברי הרמב"ם למדים שיש מצות דאורייתא לומר את הקידוש ואת ההבדלה, אבל אין כאן נוסח מיוחד. החיוב מדאורייתא הוא לומר דברים שיראו את גדולתו של יום השבת והבדלתו משאר הימים.
אבל, יש להוסיף נקודה שמבוארת בגמרא במסכת פסחים[21]:
אמר רב אחא בר יעקב: וצריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום. כתיב הכא "למען תזכר את יום" וכתיב התם "זכור את יום השבת לקדשו".
אם כן, בקידוש צריך להזכיר גם את יציאת מצרים. אלא, יש לדון אם מדובר בחיוב מדאורייתא, או חיוב מדרבנן. הרמב"ם[22] פסק שיש מצוה לקדש ולהבדיל, וכתב את הנוסח. מבואר מדבריו שבנוסח הברכה של הקידוש מזכירים יציאת מצרים. אלא, אין מכך הכרח גמור שמדובר בחיוב מדאורייתא. יש בנקודה זו מחלוקת בין הפוסקים. בעל ה"מנחת חינוך"[23] ובעל ה"ביאור הלכה"[24] האריכו מאוד בנקודה זו וציינו לשיטות השונות. הם נקטו שזה חיוב מדאורייתא.
עוד בעל ה"ביאור הלכה" דן[25] מה הוא המינימום שחייבים להגיד. מדבריו מתבאר שמספיק להזכיר את גדולת השבת וגם להזכיר יציאת מצרים, ובכך יוצאים ידי חובה מדאורייתא.
נציין שיש מחלוקת בין הראשונים אם גם אמירת הבדלה היא מדאורייתא, או רק מדרבנן. מדברי הרמב"ם ובעל ספר "החינוך" שהוזכרו מקודם, מוכח שהם הבינו שגם הבדלה היא מצוה מהתורה. יש מצוה מהתורה לקדש את השבת [להבדילו משאר הימים] בכניסתו וביציאתו. אבל, בעל ה"מגיד משנה"[26] ציין שיש ראשונים שהבינו שיש רק חיוב דאורייתא לעשות קידוש, ומדרבנן יש חיוב לעשות הבדלה.
בהמשך לכך יש מחלוקת בין הראשונים, אם נשים חייבות בהבדלה. בעל ספר "ארחות חיים"[27] סבר שנשים אינן חייבות בהבדלה. ההיקש הוא בין "זכור" ל"שמור". "זכור" הוא רק הקידוש ולא ההבדלה. נראה שהוא הבין שחיוב הבדלה אינו מהתורה, אלא רק מדרבנן. אם כן, יש לומר שלפי הראשונים שמצות הבדלה היא מהתורה והיא כלולה במצות "זכור", הרי גם נשים יהיו מחויבות. אלא, יש שטענו שאפילו אם נאמר שחיוב הבדלה הוא מדרבנן, יש מקום לומר שנשים חייבות. וזאת משום שההיקש בין "זכור" ל"שמור", מחייב את הנשים בכל מצוות השבת אפילו מדרבנן[28]. להלכה למעשה, ה"שולחן ערוך"[29] פסק בסתם שנשים חייבות בהבדלה כמו שחייבות בקידוש, ואז הביא יש מי שחולק. לפי כללי פסיקה, כשיש סתם ויש אומרים, הלכה כסתם. אם כן, דעת ה"שולחן ערוך" שנשים חייבות בהבדלה. אבל, הרמ"א[30] פסק שבגלל המחלוקת הזו הנשים לא יבדילו לעצמן, אלא ישמעו הבדלה מאחר.
אולם, יש לציין שאחרונים רבים תמהו על דברי הרמ"א, שהרי לפי פסיקת הרמ"א נשים יכולות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא. אם כן, גם אם נאמר שנשים פטורות, מדוע הן לא יכלו לברך. ניתנו לכך מספר יישובים. אבל, נראה שהעיקר להלכה שבשעת הצורך, האשה יכולה להבדיל בעצמה[31]. בין כך ובין כך, נראה שבוודאי אין לנו לסמוך על הדעה שסוברת שנשים פטורות מהבדלה, ויש להצריך את הגיורת לומר איזה נוסח שבו תצא לפחות ידי חובת דאורייתא.
לגבי קידוש והבדלה ביום טוב, הרמב"ם[32] פסק:
כשם שמקדשין בלילי שבת ומבדילין במוצאי שבת כך מקדשין בלילי ימים טובים ומבדילין במוצאיהן ובמוצאי יום הכפורים שכולם שבתות ה' הן, ומבדילין במוצאי ימים טובים לחולו של מועד ובמוצאי שבת ליום טוב, אבל אין מבדילים במוצאי יום טוב לשבת.
בעל ה"מגיד משנה"[33] כתב שחיוב קידוש ביום טוב אינו מהתורה. אבל, בעל ה"מנחת חינוך"[34] הסתפק בנקודה זו. הוא רצה לתלות את הדברים במחלוקת בין הראשונים אם יש איסור שביתת בהמה ביום טוב. שהרי איסור זה נאמר בשבת, והשאלה אם לומדים יום טוב משבת. יש בדבר מחלוקת ראשונים. אותה מחלוקת שייכת לגבי קידוש והבדלה ביום טוב, שקידוש והבדלה נאמרו לגבי שבת. השאלה אם למדים יום טוב משבת.
בוודאי יש להצריך שהמתגייר יאמר נוסח של קידוש והבדלה בכל הימים טובים.
[1] ספר דברים ח, ח-י.
[2] מסכת ברכות מח, ע"ב.
[3] עיין "הגהות מיימוניות", הלכות ברכות, פרק ח, אות צ; חידושי הרשב"א, מסכת ברכות מח, ע"ב; ר' חיים בן עטר זצ"ל, "ראשון ציון", מסכת ברכות מח, ע"ב, ד"ה אמר רב נחמן וכו'; "לחם משנה", הלכות ברכות ב, ב; "מגן אברהם", אורח חיים קפד, ב; "בית חדש", אורח חיים, סו"ס קפז.
[4] בעל ה"לחם משנה" (הלכות ברכות ב, ב) הבין שר' יוסף קארו סבר שיש רק חיוב לברך את הברכה הראשונה של ברכת המזון.
[5] רא"ש, מסכת ברכות, פרק ז, סימן כב; "כסף משנה", הלכות ברכות ב, ב. אולם, יש מקום להבין שלפי דברי בעל ה"כסף משנה" אין חיוב להזכיר את כל הרעיונות. אלא, לברך ברכה אחת שבה מודים על האכילה; "בית יוסף", אורח חיים קצא, א. גם בדברי ה"בית יוסף", אין הכרח להבנה שצריך את כל הרעיונות; בעל ה"פני יהושע" (מסכת ברכות טז, ע"א) למד בדעת ר' יוסף קארו שצריך לומר ברכה אחת שכוללת את כל הרעיונות של הג' ברכות; ר' עקיבא איגר, בחידושיו על ה"שולחן ערוך", אורח חיים קצא, א.
[6] ר' שלמה גאנצפריד זצ"ל, ספר "פני שלמה", מסכת ברכות מח, ע"ב, ד"ה כשהוא שבע וכו'.
[7] עיין מסכת ברכות מח, ע"ב-מט, ע"א.
[8] לה, ע"א.
[9] בחידושיו למסכת ברכות לה, ע"א.
[10] הלכות ברכות א, א-ב; הלכות ברכות, סוף פרק ב; הלכות ברכות ח, יב; עיין בדברי ר' יוסף קארו זצ"ל ("בית יוסף", אורח חיים קפד, ד; שם, סוף סימן רט) שהוכיח שהרמב"ם סבר שגם חיוב ברכת מעין שלש הוא רק מדרבנן.
[11] הלכות ברכות, פרק ח, אות צ.
[12] אורח חיים, סוף סימן רט; ר' יוסף קארו זצ"ל ("בית יוסף", אורח חיים, סוף סימן רט) כתב שגם מדברי הרא"ש (מסכת ברכות, פרק ו, סימן טז) משמע שחיוב ברכת מעין שלש הוא מדאורייתא. בעל "מעדני יום טוב" (שם, אות ש) העיר על דברי ר' יוסף קארו, שהרא"ש כתב במפורש שחיוב ברכת מעין שלש הוא מדאורייתא.
[13] אורח חיים רח, סב.
[14] בעל ה"משנה ברורה" כתב כך בעוד מספר מקומות. עיין "משנה ברורה", אורח חיים רב, מב; "משנה ברורה", אורח חיים רב, נה; כך גם מבואר ב"מגן אברהם", אורח חיים רב, כו.
[15] עיין ספר 'ליקוטי מהרי"ח', סדר ברכת הנהנין; שו"ת "ארץ צבי", חלק ב, עמ' שפט.
[16] שו"ת "אגרות משה", אורח חיים, חלק א, סימן עד.
[17] עיין גם בספר "כף החיים", אורח חיים רב, עט; בשו"ת "באר משה", חלק ג, סימן לה; הרב עובדיה יוסף זצ"ל (שו"ת "יביע אומר", חלק א, אורח חיים, סימן יב) הביא את הדעות השונות בשאלה זו.
[18] ספר המצוות, המצוה החמישית; הלכות תפילה א, א-ב.
[19] בהשגות על הרמב"ם, ספר המצוות, המצוה החמישית.
[20] ספר המצוות, מצות עשה קנה; כך גם מבואר ב'סמ"ג', עשין סימן כט; ספר ה"חינוך", מצוה לא.
[21] קיז, ע"א.
[22] הלכות שבת כט, א-ג.
[23] מצוה לא.
[24] אורח חיים, ריש סימן רעא.
[25] אורח חיים, סימן רעא; ד"ה דאיתקש זכור לשמור.
[26] הלכות שבת כט, א.
[27] הלכות הבדלה, סימן יח; מובא ב"בית יוסף", אורח חיים, סו"ס רצו.
[28] עיין "מגיד משנה", הלכות שבת כט, א; "משנה ברורה", אורח חיים רצו, לד; "ערוך השולחן", אורח חיים רצו, ד.
[29] אורח חיים, סו"ס רצו.
[30] אורח חיים, סו"ס רצו.
[31] עיין "בית חדש" שם; "טורי זהב" שם, ס"ק ז; "מגן אברהם" שם, ס"ק יא; "משנה ברורה" שם, ס"ק לה; "ערוך השולחן" שם, סעיף ה.
[32] הלכות שבת כט, ח.
[33] הלכות שבת כט, ח.
[34] מצוה לא.
להורדת המאמר לחצו כאן