למדנו לעיל את יסודות הגיור ומדוע נכרי יכול לבוא להצטרף לעם ישראל. השאלה נשאלת, האם יש אפשרות לגייר קטין נכרי? הרי כאן הוא אינו בר דעת, ואם כן, מה שייך לגיירו. הרי הגיור בנוי על הרצון והכוונה להצטרף לעם ישראל, קטין זה אין לו את הרצון והכוונה. ובוודאי לפי ההבנה שאין גיור בלי קבלת מצוות ובלי כוונה לשמור תורה ומצוות, מה מקום לגייר את הקטין שאינו יכול לקבל את המצוות ואין לו שום כוונות?
בגמרא במסכת כתובות (יא, ע"א) מובא שהורים של ילד נכרי יכולים להביא אותו להתגייר, והוא מתגייר על דעת בית דין. מהסוגיא שם מתבאר שהטעם שאפשר לגייר את הקטין הוא, כיון ש"זכין לאדם שלא בפניו". כלומר, כיון שיש זכות בכך שיתגייר.
אלא, עדיין, אין כאן פתרון לחסרון של קבלת מצוות. הרי הקטין אינו מקבל תורה ומצוות, ואם כן, מה מקום לגיורו?
כדי ליישב שאלה זו, ראשית נוסיף נקודה שמבוארת בגמרא והיא, שיש יכולת לקטין למחות על גיורו ובכך לבטלו. כלומר, כשמגיע לגיל גדלות אם הוא מוחה על גיורו, הגיור בטל.
עכשיו נחזור בחזרה לשאלת קבלת מצוות בגיור, בראשונים אנחנו מוצאים מספר יישובים לשאלה זו:
יישוב אחד מבוסס על יסוד המחאה. כוונת הדברים, יש חסרון בגיור קטין מצד הקבלת מצוות. אלא, כל עוד שהוא קטין כיון שאי אפשר לקבל מצוות, הקבלת מצוות אינה מעכבת את הגיור. אבל, כשיגיע לגיל גדלות יהיה צורך בקבלת מצוות. הקבלת מצוות נעשית על ידי כך שלא מוחה בגיורו. באי מחאתו, יש הוכחה שהוא מקבל עליו מצוות. אם הוא מוחה, הוא מראה שלא מקבל מצוות, ובכך הגיור בטל[1].
יש לצרף לשיטה זו הבנה נוספת, שאכן בגדלותו יהיה צורך בקבלת מצוות מפורשת. ויתירה מכך, יש צורך אפילו בהודעת מצוות לקטין[2].
שיטה אחרת נוקטת בהבנה שגיור קטין הוא גיור מיוחד ועל אף שאין קבלת מצוות, הגיור חל כיון שדעת הבית דין נחשבת כדעת הקטין. הבית דין עומד במקום הקטין. ובמקרה שאביו מביאו לגיור, דעת אביו עומדת במקום הקטין. אלא, כל זה פועל מצד שתי נקודות: א. הגיור הוא לזכות לקטין. ב. יש כאן מישהו שאחראי על הקטין, ודעתו יכולה לעמוד במקום דעת הקטין[3].
שיטה נוספת בביאור גיור הקטין נוקטת שאכן גיור קטין לא פועל מדאורייתא והוא נחשב כגר רק מדרבנן. ויש מקום להבנה שכדי שיהיה גר מדאורייתא, בגדלותו יצטרך להתגייר שוב. כלומר, יצטרך קבלת מצוות וטבילה נוספת. הוא לא יצטרך הטפת דם ברית, כיון שהמילה שנעשתה בקטנותו נעשתה לשם גיור[4].
לדעתי, יש מקום להוכיח ששיטת ה"שולחן ערוך" היא כשיטה שקבלת מצוות של הקטין נעשית בכך שלא מוחה על גיורו. ראשונים רבים התקשו בשאלת המחאה בגיור. כלומר, הרי מבואר בסוגיית הגמרא שיש יכולת למחות על הגיור. אבל, היכולת ניתנת רק מתי שהגיע לגיל גדלות. אם ימחה קודם שיגיע לגיל גדלות המחאה אינה מועילה. מצד שני, מתבאר מדברי הגמרא שאם הגדיל שעה אחת ולא מיחה, הגיור חל ואין לו יכולת למחות. אם כן, איך אפשר לצמצם רגע זה? ראשונים ניתנו יישובים שונים[5].
יישוב אחד שמבואר מדברי ראשונים רבים[6] הוא, שכל עוד שלא נהג מנהג יהדות בעת גדלותו, הוא יכול למחות על גיורו. כשיטה זו נקט ה"שולחן ערוך"[7]. נראה שביאור שיטה זו הוא, הרי לגיור הקטין חסרה קבלת מצוות. כל עוד שלא היתה קבלת מצוות הגיור שלו לא חל. הקבלת מצוות נעשית בכך שנוהג מנהג יהדות. לכן, כל עוד שלא נהג מנהג יהדות, הוא יכול למחות על גיורו.
אם ננקוט כהבנה זו שלגיור הקטין יש חסרון בקבלת מצוות ויש צורך בקבלת מצוות בעת גדלותו וזאת על ידי כך שינהג מנהג יהדות, הרי בוודאי יש להסיק מכך שאי אפשר לגייר קטין שהסבירות גדולה שלא ישמור תורה ומצוות בעת גדלותו. כלומר, במקרה שהקטין גדל במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות, אי אפשר לגיירו. כאן לא תהיה קבלת מצוות[8].
אלא, גם לפי ההבנות האחרות נראה שאין מקום לגיור הקטין שהסבירות שלא ישמור תורה ומצוות בעת גדלותו. הרי כפי שהתבאר לעיל גיור הקטין בנוי על היסוד "זכין לאדם שלא בפניו". כלומר, יש לקטין זכות בכך שהוא מתגייר. כאן יש מקום לדון שאין זכות בגיור שלא ישמור תורה ומצוות. הגיור הוא זכות כשישמור תורה ומצוות[9].
יש שחלקו על הבנה זו ונקטו שיש זכות בכך שנעשה יהודי אפילו שלא ישמור תורה ומצוות. יש יותר זכות להיות יהודי לא שומר תורה ומצוות מלהיות נכרי שומר ז' מצוות בני נח. כמובן, שלפי הבנה זו, יש מקום להתיר לגיור קטין שגדל במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות[10].
על יסוד דברי האחרונים האלו, יש רבנים שטוענים שיש לנו להקל ולגייר קטינים שהוריהם אינם שומרים תורה ומצוות. כמובן, שלא ננקוט כגישה זו לכתחילה, אבל מציאות ימינו מחייבת זאת. אנחנו גרים בארץ ישראל עם מאות אלפים של חסרי דת, ובלי גיורם תהיה התבוללות נוראה.
אולם, אני טוען כנגד גישה זו, שרוב הפוסקים אינם עומדים בשיטה זו. הם נוקטים כהבנה שאי אפשר לגייר קטין שגדל במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות. ואי אפשר לסמוך על מיעוט הפוסקים בענייני גיור שהוא נוגע לכלל ישראל. אם נסמוך על הדעות האלו, יהיו רבים שלא יקבלו את הגרים, והדבר יביא לידי קרע גדול בעם ישראל. בעבר יכול להיות שהיו כאלו שגיירו באופן כזה, אבל היה מדובר על מיעוט ולכן הדבר לא הביא לידי קרע בעם ישראל. לא היה ניכר הדבר. אך, כאן כשיוצאים בהצהרה מוצהרת על הדבר, הרי רבים יחששו לגיורים אלו, ובכך לא יבואו להתחתן עם אנשים שיש ספק שהם התגיירו בקטנותם, או שהוריהם התגיירו בקטנותם. כמובן, שבכך נביא לידי פתיחת ספרי יוחסין וכו'.
נוסף על כך, לדעתי, הפוסקים האלו שהתירו את הדבר, התירו במקרים יחידאיים. הם לא טענו שיש לפעול כמהלך מוצהר לגייר באופן כזה אלפי גוים. אי אפשר ללמוד ממקרה יחידאי למקרה כללי. אוסיף ואומר, כשיוצאים במהלך מוצהר כזה וטוענים שבאים לגייר קטינים שגדלים במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות, יש כאן חילול השם. הרי אלו שפועלים כך בעצם אומרים שאפשר להצטרף לעם ישראל בלי שמירת תורה ומצוות. עם ישראל הוא עם ככל שאר העמים. אפשר להצטרף ללאומיות של עם ישראל בלי שמירת תורה ומצוות.
[1] עיין תוס', מסכת סנהדרין סח, ע"ב, ד"ה קטן אי וכו'; עיין בספרי "גר המתגייר", כרך א, עמ' 313-315.
[2] עיין חידושי רשב"א, מסכת כתובות יא, ע"א, ד"ה כיון וכו'.
[3] עיין "שיטה מקובצת", מסכת כתובות יא, ע"א; חידושי "בית הבחירה" שם; "נקודות הכסף", יורה דעה שה, יא; חידושי "פני יהושע", מסכת קידושין מב, ע"א; מסכת כתובות יא, ע"א; עיין במאמרי "גיור קטן", בספרי "גר המתגייר", כרך א, עמ' 320-321.
[4] עיין ב"שיטה מקובצת", מסכת כתובות יא, ע"א, ד"ה גר וכו', בדברי "שיטה ישנה". בביאור שיטה זו, עיין בספרי "גר המתגייר", כרך א, עמ' 121; תוס', מסכת כתובות יא, ע"א, ד"ה מטבילין אותו; חידושי הריטב"א, מסכת כתובות יא, ע"א, ד"ה ויש שפירשו וכו'; רש"י, מסכת כתובות יא, ע"א, ד"ה על דעת וכו'; "בית חדש", יורה דעה רסח, ט; 'גליון מהרש"א', יורה דעה רסח, ז; "פני יהושע", מסכת כתובות יא, ע"א, ד"ה בתוספות ד"ה מטבילין וכו'; "דרוש וחידוש" רעק"א, מסכת כתובות יא, ע"א, ד"ה גמרא והני מילי גדול, בהערה של בנו; שו"ת "דעת כהן", סימן קמז; חידושי "אמרי בינה", מסכת כתובותי א, ע"א, ד"ה והנה; עיין בספרי "גר המתגייר", כרך א, עמ' 323-327.
[5] עיין תוס' מסכת כתובות יא, ע"א, ד"ה לכי גדלה; תוס' רא"ש שם; פסקי הרא"ש שם, פרק א, סימן כג; תוס' ישנים שם; תוס' רי"ד שם; חידושי הרשב"א שם, ד"ה כיון שהגדילה וכו'; חידושי הריטב"א שם, ד"ה כיון שהגדילה וכו';ר"ן בחידושי על הרי"ף, מסכת כתובות ד, ע"א; "שיטה מקובצת" שם.
[6] עיין תוס', מסכת כתובות יא, ע"א, ד"ה לכי גדלה וכו'; תוס' רא"ש שם; פסקי הרא"ש שם, פרק א, סימן כג; ר"ן בחידושיו על הרי"ף שם ד, ע"א.
[7] יורה דעה רסח, ז-ח.
[8] עיין שו"ת "דעת כהן", סימן קכז; סימן קמז; סימן קמח.
[9] עיין שו"ת "שרידי אש", חלק ב, סו"ס צד; שם, סימן צו; בדברי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, "פסקים וכתבים", כרך ו, סוף סימן כח. מתשובה נוספת שלו (שם, כרך ד, יורה דעה, סימן צז) מבואר שסבר שהגיור חל. אלא, הגיור אינו זכות גמורה ויוכל למחות כשנעשה גדול. אך, סברתו שלא טוב לגייר במקרה שההורים אינם שומרים תורה ומצוות; שו"ת "ציץ אליעזר", חלק יח, סימן סה – נקט שאין לגייר לא משום שהגרות לא חלה, אלא מצד שבית הדין נחשב כמכשיל את הילד בעברות בגדלותו. בהמשך דבריו הוא הביא מדברי מספר אחרונים שנקטו שבמקרה שהאב רשע מפר דת והאֵם נכרית, שבוודאי הבן יגדל ויתחנך בדרך זו, אז בוודאי שאין זכות בגיורו. נראה שהוא הסכים עם סברא זו; הרב יוסף דוב הלוי סולובייצי'ק זצ"ל נקט שאם ההורים המאמצים אינם שומרים תורה ומצוות, והקטין לא יקבל בכלל חינוך תורני, ומסתמא לא יהיה שומר תורה ומצוות, אין בזה שום זכות כלל וכלל (עיין בספר "נפש הרב", עמ' רמה); הרב משאש זצ"ל (שו"ת "שמש ומגן", חלק ג, יורה דעה, סימן סב) נקט שאין לגייר גר קטין שהוריו אינם שומרים תורה ומצוות. שם היה מדובר שהאב נשוי לנכריה, והאֵם נשארת בגיותה, והאב הוא לא שומר תורה ומצוות. לדעתו, אין מקום לגייר את הילד; בעל שו"ת "זכר יצחק" (סימן ב) כתב בנוגע לדין מי שבא על נכריה ונולד ולד והאב הביאו להתגייר: "אין זה כהביאו אביו להתגייר, דהרי גירות הוא קבלת כל התורה כולה ואם כן הוי רק כמו שאנו בעצמנו מכניסים אותם ולזה אין בידינו כח כמו שמבואר בש"ס כתובות י"א ע"א דחדא מינייהו בעי, או כשהוא קצת בר דעת או כשאביו או אמו רוצים להכניסו. ועוד כיון דאנו יודעים, דיעבור בודאי על כל איסורין שבתורה כשיתגדל בבית כזה, אם כן אין זה זכות לו כי אם חובה ובכגון דא לא אמרו זכין לאדם"; ר' יצחק אלחנן ספקטר זצ"ל (מובא ב"שו"ת מטה לוי", לר' מרדכי הורביץ, חלק ב, סימן נה): "כיון שרוצה להכניסו בכנפי השכינה שיהיה יהודי ומחזיק ביהדות כראוי, בזה אמרו דהויא זכות לו… מה שאין כן בנידון דידן, דהאב יצא מהכלל והוא כמומר לכל התורה. על כרחך בכה"ג לא מקריא זכות רק חובה"; שו"ת "חבצלת-השרון" (לר' דוד מנחם באבד מטרנאפאל, חלק א, יורה דעה, סימן עה): "כיון דברור הדבר שיעבור כל התורה על פי החינוך שיחנכו אותו אביו ואמו, אם כן אין זה זכות אלא חובה…"; הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל ("קובץ תשובות", חלק א, סימן קג) הכריע כדעת השו"ת "שרידי אש".
[10] שו"ת "אחיעזר", חלק ג, סימן כח; שו"ת "אגרות משה", אבן העזר, חלק ד, סימן כו, אות ג.