הרב משה פיינשטין זצ"ל[1] נשאל לגבי גיורת שהתגיירה על מנת להינשא לפלוני וקודם הנישואין הוא חזר בו. הרב פיינשטיין כתב ש"אומדנא דמוכח" [אומדנא מוכחת] שייך רק כשיש אומדנא מצד עצם המעשה. כגון, אדם שכתב כל נכסיו למישהו, כיון שחשב שאין לו ילדים ואחר כך שמע שיש לו בן, שיש אומדנא דמוכח שנתן לאדם זה את רכושו רק משום שלא היו לו ילדים ולכן המתנה בטלה[2]. לכן, אין כאן אומדנא דמוכח. אם בשעת הגיור, הרבנים היו שואלים אותה מדוע היא מתגיירת והיתה אומרת שמתגיירת על דעת להינשא לפלוני, לא יחשב כדברים שבלב ונחשב כעין תנאי.
אלא, גם באופן שאמרה כך בשעת הגיור, עדיין יש לומר שהגיור לא יתבטל. כיון שיש לתלות שכיון שזכות גדולה היא בעצם הגיור וטובה היותר גדולה, לכן לא שייך שיתבטל בשביל שלא נעשה הדבר שבשבילו נתגיירה. יש לומר שאם היתה יודעת מעלת קדושת ישראל וקדושת המצוות לא היתה מבטלת הגרות. לכן בין אם נלך אחר המעשה שלה, שהיא עשתה מעשה של גרות, ובין אם נלך אחר "אם היתה יודעת", יש לומר שהיתה מתגיירת. עוד הוסיף שמבואר בגמרא שמעשה שאי אפשר לעשותו על ידי שליח, אי אפשר לעשות בו תנאים. לכן, אי אפשר לעשות תנאים בחליצה. מטעם זה, יש לומר שלא מועיל תנאי בגיור, כיון שאי אפשר לעשות את הגיור על ידי שליח.
אולם, יש לציין לתשובה אחרת של הרב פיינשטיין[3] שנקט שגם בגיור יכול להיות ששייך תנאים. אפילו אם לא שייך תנאים, יכול להיות שטעות שייכת. לכן, יש מקום להסתפק בדברי הרב פיינשטיין בתשובתו הראשונה.
לפי זה, אין הדבר פשוט שאין מושג גיור בטעות, ויש מקום לטעון שבמקרה שהתגיירה על דעת להינשא למישהו, והיא אמרה כך בפירוש בשעת הגיור. בסוף האיש שרצתה להינשא לו חזר בו, הרי הגיור לא יחול[4].
[1] שו"ת "אגרות משה", יורה דעה, חלק ב, סימן קכד.
[2] עיין מסכת בבא בתרא קמו, ע"ב; תוס', מסכת קידושין מט, ע"ב, ד"ה דברים שבלב וכו'.
[3] שו"ת "אגרות משה", יורה דעה, חלק ב, סימן כז.
[4] עיין עוד במאמרי "גיור אשה שנשואה לכהן בנישואין אזרחיים", בספרי "גר המתגייר", כרך א, הובא בהלכות אבן העזר.