שאלה
שאלה נשאלתי, האם גוי מפסיק בתפילה? כלומר, במקרה שיש מנין במקום אחד ואומרים קדיש וקדושה, ויש מישהו במקום אחר, האם יכול לענות עמהם כשגוי מפסיק? שאלה זו עולה במרכזי קליטה שחלק מהאנשים שם עדיין לא התגיירו, האם הגוי מפסיק?
תשובה
יסוד שאלתנו בדברי ה"שולחן ערוך" (אורח חיים נה, כ):
היו עשרה במקום אחד ואומרים קדיש וקדושה, אפילו מי שאינו עמהם יכול לענות. ויש אומרים שצריך שלא יהא מפסיק טינוף או עכו"ם.
בעל ה"מגן אברהם" (שם, ס"ק טו) כתב על דברי ה"שולחן ערוך" שמה שכתב "עכו"ם", אין הכוונה עובד עבודה זרה, אלא הכוונה לעבודה זרה עצמה. אך, בוודאי גוי שעובד עבודה זרה אינו מפסיק.
כעין דברי בעל ה"מגן אברהם" כתב בעל שו"ת "דבר שמואל" (סימן קפט). אבל, קצת בשינוי. הוא סבר ש"עבודה זרה" אינה מפסיקה, אך "בית עבודה זרה מפסיקה".
אבל, בעל "אליה רבה" (אורח חיים נה, יח) חלק וכתב שמדברי בעל ה"בית יוסף" ובעל ה"לבוש" מבואר שגוי עובד עבודה זרה מפסיק. כך גם נקט בעל ספר "בית דוד" (עיין ב"שערי תשובה" שם).
כדי לברר את הדברים האלו, עלינו לעיין במקור הדברים:
בעל ה"בית יוסף" (אורח חיים נה, כ) הביא מדברי מהר"י אבוהב שהביא מירושלמי שהשומע בביתו קדיש, אין לו לענות אמן וכיוצ"ב, אם יש באמצע מקום טינוף. ובשם רב אחא כתב: "והוא דילכא טינוף בהדיה והוא דליכא גוי מפסיק בהדייהו וכך כתוב בארחות חיים".
אם כן, מבואר במפורש "גוי".
גם בחידושי מהר"י אבוהב שנדפסו על ה"טור" בהוצאת מכון שירת דבורה, כתוב "גוי".
בעל ה"לבוש" (אורח חיים, סימן נה) כתב: 'טינוף או ע"א'. לכאורה מזה אפשר ללמוד שהוא נקט דווקא כדעת בעל ה"מגן אברהם". כיון שהוא שינה את לשון בעל ה"בית יוסף", ולא כתב "גוי", אלא 'ע"א'. לכן, יש לבאר שכוונתו "עבודת אלילים". אלא, יש מקום לומר שיש כאן צנזורה, ובאמת כתב "גוי".
הרב מנחם מנדל כשר זצ"ל[1] כתב שגם ב"שולחן ערוך" שנדפס בחיי המחבר שנת שכ"ה, הגירסא "כותי", וכן בדפוס וויניציא בשנת ש"ל, הגירסא "כותי".
הוא גם הביא את מקור הדין הזה, כלומר דברי רב אחא שמובאים בספר "הלכות גדולות" (אספמיא, דף 41):
אמרי משמיה דרב אחא משבחא, היכא דאיכא איניש בביתיה אי הוה קאים לברא מבי כנישתא ושמע יהי שמו הגדול מבורך עונה. והני מילי היכא דליכא טינופא דפסיק ביניה לבי כנישתא, אי נמי דליכא גוים שדמפסיק ביניה לבי כנישתא. אי נמי [צ"ל אבל] איכא טינופא וגוים שותק ואינו עונה.
רואים במפורש שכתוב "גוים", כלומר כדעת בעל "אליה רבה" ובעל ה"בית דוד". וכתב הרב כשר שיוצא אם כן, שאין לנו שום מקור לכך שעבודה זרה מפסקת, דווקא הגוי מפסיק. ואין לומר שהטעם שגוי מפסיק משום שהיו לבושים צורות של עכו"ם, שהרי אין זה דבר מוחלט, והיה להם לפרש.
אלא, נראה לי שיש מקום לחלוק על דברי הרב כשר, ולומר שזה קל וחומר. כלומר, יש לומר שהגוי מפסיק, אפילו שאין עליו עבודה זרה, כיון שהגוי עובד עבודה זרה, לכן הוא מפסיק. אין הקדושה יכולה לשרות שם, הוא כעין חפצא של עבודה זרה. ואם הגוי מפסיק, אז כל שכן העבודה זרה עצמה מפסיקה.
הרב כשר כתב שיש מקור לדברי בעל ה"מגן אברהם" מדברי אחד מהראשונים, כיון שבעל ה"אשכול" (חלק א, הלכות ברכת כהנים) כתב: "וכתב רב אחא משבחא דוקא אם אין טינוף וע"ז מפסיק בין המברך לבינו וכו'".
הוא גרס עבודה זרה כבעל ה"מגן אברהם".
אבל, הרב כשר העיר שבספר "האשכול" הנדפס בכתבי יד על ידי ר"ש אלבעק דף 46, אין כל הקטע הזה. לכן, צריך עיון, אם אין זו הוספה על פי דברי בעל ה"בית יוסף".
אלא, הרב כשר העיר על כל הדיון כאן, שהרי יש גמרא במסכת ברכות (כה, ע"ב):
אמר רב יהודה: נכרי ערום – אסור לקרות קריאת שמע כנגדו. מאי איריא נכרי, אפילו ישראל נמי! – ישראל – פשיטא ליה דאסור, אלא נכרי אצטריכא ליה; מהו דתימא: הואיל וכתיב בהו 'אשר בשר חמורים בשרם', אימא כחמור בעלמא הוא – קמשמע לן: דאינהו נמי איקרו ערוה, דכתיב 'וערות אביהם לא ראו'.
רואים מדברי הגמרא שדווקא אסור לקרוא קריאת שמע כנגד גוי ערום. ואם כן, נראה שמותר לקרוא קריאת שמע כנגד גוי שאינו ערום. אם כן, קשה איך אפשר לומר שגוי לבוש בגדים מפסיק? כדי לבאר את כל ההלכה כאן, הוא פתח בביאור הגמרא במסכת ברכות. שיש להקשות מה היתה ההו"א של הגמרא, שאפשר לקרוא קריאת שמע כנגד נכרי ערום, הרי בסופו של דבר הוי ערוה, ויש בה משום הרהור. לכן, הוא כתב שיש לבאר את הדברים על פי הגמרא במסכת יבמות (סג, ע"ב):
'בגוי נבל אכעיסם' – אמר רב חנן בר רבא אמר רב: זו אשה רעה וכתובתה מרובה. רבי אליעזר אומר: אלו הצדוקים, וכן הוא אומר: 'אמר נבל בלבו אין אלהים וגו' '. במתניתא תנא: אלו אנשי ברבריא ואנשי מרטנאי שמהלכין ערומים בשוק, שאין לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום.
רואים שהיו גוים שהלכו ערום, ועל גוי ערום כזה השמיע לנו רב יהודה שאסור לקרוא קריאת שמע כנגדו. שהיתה הו"א שאפשר לקרוא כנגדו, כיון שדומה לחמור שאין עליו דין ערום, מפני שדרכו ללכת ערום.
לפי זה יש לבאר את דברי רב אחא. הגמרא במסכת ברכות הביאה ביחד הדינים של צואה וערום שאסור להתפלל נגדם, משום "והיה מחניך קדוש" ומשום "ולא יראה בכך ערות דבר". על זה בא רב אחא ואמר ששני הדברים האלו "טינוף וערום", שאסור להתפלל נגדם, הרי הם מפסיקים. לכן, נראה שבתחילה היה כתוב "גוי ערום". ונקט "גוי ערום", על אף שהוא הדין בישראל, וזאת כדי לחדש לנו את החידוש של רב יהודה, שאפילו גוים שהולכים ערומים מפסיקים. אחר כך נשמטה המילה "ערום", או שקראה הסופר "עכו"ם", וחשב שיש כאן כפילות ולכן מחקה ונשאר "גוי". עוד אפשרות שמכתחילה היה כתוב "ערום", ונשתבשה ל"עכו"ם", ואח"כ ל"גוי".
לאחר מכן, הוא מצא מקור שעבודה זרה מפסקת.
אם כן, למסקנת הדברים לא ברור הדבר שגוי מפסיק. גם אם נאמר שגוי מפסיק, נראה שמדובר דווקא בגוי שעובד עבודה זרה. לכן, במקרה שמדובר בגוי שהוא נמצא בתהליך גיור הוא לא מפסיק.
[1] ספר "תורה שלמה", שמות, פרשת וארא, מילואים, סימן כא.
להורדת המאמר לחצו כאן