גדר מחאת גר קטין

אני דנתי לעיל בנוגע לגדר גיור הקטינים. ציינתי שמבואר בגמרא במסכת כתובות (יא, ע"א) שהקטין יכול למחות על גיורו כשמגיע לגיל גדלות.

צריך לעיין, מה גדר המחאה הזו?

נראה שיש מקום להוכיח ממספר ראשונים שאכן, עצם ההתנהגות באי שמירת תורה ומצוות, יש בכך מחאה. זאת אומרת לא צריך מחאה בפה, אלא גם התנהגות מועילה כמחאה. הרי הראשונים התקשו בדין המחאה של גר קטין, שהרי מבואר בגמרא שכשהגדיל יכול למחות. כלומר, המחאה יכולה להתבצע רק כשיגיע הקטין לגיל גדלות. יחד עם זאת, מבואר בגמרא כיון שהגדיל שעה אחת ולא מיחה שוב אינו יכול למחות. אם עברה שעה אחת לאחר שנעשה גדול ולא מיחה, שוב אינו יכול למחות. אם כן, מתי הקטין מוחה? תוס' ישנים[1] הקשה קושיא זו ויישב: "יש לומר כגון שהתחילה מנהג גויות יום לפני גדלותה וכן נהגה יום או יומים לאחר גדלותה".

לדעת התוס' ישנים, אם גר קטין כשהגיע לגיל גדלות המשיך באורח החיים של אי שמירת תורה ומצוות, יש בכך מחאה וגרותו בטלה. אמנם, נראה שאפשר ללמוד מדבריו רק למצב שידע קודם שהגיע לגיל גדלות שהוא גר ובכל זאת, המשיך באורח חיים הלא דתי, שיש בכך מחאה. אבל, אין מדבריו ראיה למצב שלא ידע שהוא גר, והמשיך באורח חיים לא דתי.

מאידך, יש מקום ללמוד מדברי התוס'[2], הרא"ש[3] והר"ן[4] משמע שצריך מחאה בפועל. שהרי הם יישבו את הקושיא של התוס' ישנים בדרך אחרת. הם נקטו שכל עוד שלא גדל ונהג מנהג יהודי, יכול הגר למחות. לכאורה, כשאומרים שאדם לא נהג מנהג יהודי, הכוונה שנהג אורח חיים לא דתי, לא שמר תורה ומצוות, שהרי אין מצב ביניים. בכל זאת, לפי דבריהם אין הגרות בטלה, כל עוד שאין מחאה בפועל.

אפשר להסביר כשכתבו שהקטין יכול למחות כל זמן שלא נהג מנהג יהודי, מדובר שלא עשה מנהג יהודי, אך גם לא עשה עברה. נראה שיש לחלק בסוגי העברות, שהרי אין צדיק בארץ אשר לא יחטא. ההסתכלות היא על אורח חייו, אם נוהג לאחר שהגיע לגיל גדלות אורח חיים לא דתי, הרי מעשיו נחשבים כמחאה אפילו שלא מחה במפורש. אם עשה רק מספר עברות אין בכך מחאה. וכל עוד שלא נהג אורח חיים דתי, יש ביכולתו למחות על גיורו. על אף שיש דוחק בביאור זה, יש לבאר את דברי הראשונים באופן הזה, כיון שקשה מאוד הסברא שאורח חיים לא דתי, לא נחשב כמחאה, היות ואין לך מחאה גדולה מזו. הבנה זו נכונה בין לפי הסברא שיכולת המחאה נובעת מצד החסרון בקבלת מצוות, ובין לפי הסברא שהיא נובעת מצד שהגיור פועל מכוח דין זכין.

במאמר לעיל "יסוד גיור קטינים" הוכחתי שדעת ה"שולחן ערוך" כדעת הראשונים שצריך לנהוג מנהג יהודי כשהגיע לגיל גדלות. לפיכך, הבנת דברי הראשונים האלה מהווה נפק"מ גדולה למעשה.

נראה, שיש ראיה מוכחת מדברי הרמב"ם שאורח חיים של אי שמירת תורה ומצוות, לא נחשב מחאה ויש צורך במחאה בפועל. הרמב"ם פסק[5]:

כלל גדול אמרו: בשבת, כל השוכח עיקר שבת ושכח שנצטוו ישראל על השבת, או שנשבה והוא קטין לבין העכו"ם, או נתגייר קטין והוא, בין העכו"ם אף על פי שעשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב, אלא חטאת אחת שהכל שגגה אחת היא.

דברי הרמב"ם נסובים על הסוגיא במסכת שבת[6]. מובא במשנה: "כלל גדול אמרו בשבת: כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת". רב ושמואל העמידו שמדובר בתינוק שנשבה לבין הנכרים וגר שנתגייר לבין הנכרים. לדעת הרמב"ם, כוונת הגמרא ב"גר שנתגייר לבין הנכרים" היא, שהתגייר כשהיה קטין והוא גדל אצל העכו"ם. לאחר מכן, כשגדל הוא לא ידע איסור שבת וחילל שבת מספר פעמים. לכאורה, מדובר על אחד שמתנהג באורח חיים לא דתי, שהרי לא שומר שבת ובכל זאת, נחשב גר. זו סייעתא גדולה להבנה שצריך מחאה בפועל.

אמנם, יש מקום לדחות סייעתא זו, כיון שבמאמר "גיור קטן"[7] צויין שלא ברורה שיטתו של הרמב"ם בפסיקת ההלכה אם גר קטין יכול למחות כשגדל. שיש מקום להבנה שלדעת הרמב"ם גר קטין לא יכול למחות על גיורו כשגדל, ולכן אין שום ראיה מדברי הרמב"ם.

אך, גם הריטב"א[8] כתב כדברי הרמב"ם. קשה לומר שגם הריטב"א לא פסק שגר קטין יכול למחות על גיורו כשמגיע לגיל גדלות. אך, אולי אפשר לדחות ולומר שמדובר כשהגיע לגיל גדלות קיבל את המצוות בצורה מפורשת. ולכן, אין שינוי הלכתי במה שחילל שבת לאחר מכן, הרי כבר הסכים עִם גיורו. אבל, יש בכך דוחק. לכן, נראה שיש מכאן ראיה שאפילו שעושה עברות, אין בכך מחאה.

אולי יש מקום להבנה נוספת בדברי הרמב"ם והריטב"א שתתן לנו חילוק חדש. דנתי האם אורח חיים של אי שמירת תורה ומצוות נחשב כמחאה. נראה שיש לחלק בין שני מקרים. 1. הקטין התחנך לתורה ולמצוות, אך, כשהגיע לגיל גדלות הוא עשה עברות. 2. הקטין התחנך במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות, ולא ידע מה משמעותן של תורה ומצוות. ולכן, כשהגיע לגיל גדלות המשיך באורח חיים לא דתי. נראה שבמקרה הראשון מעשיו נחשבים כמחאה. אך, במקרה השני מעשיו לא נחשבים כמחאה. המחאה תלויה בדעתו של האדם, היא מבררת לנו שלדעת הגר, הגיור אינו זכות בשבילו, או שהמחאה מגלה שאין ברצונו לקבל תורה ומצוות. במקרה השני מחאתו אינה יכולה לברר לנו מסקנות אלו ומעשיו אינם נחשבים מחאה, כיון שהוא לא יודע שיש לו חיוב לשמור תורה ומצוות, הוא לא יודע מה הן המחוייבות של יהודי. הרמב"ם דיבר על גר שנתגייר בין הנכרים. לכן, מה שנוהג באורח חיים של אי שמירת תורה ומצוות, אינו מוכיח שמוחה בגיורו.

חיזוק להבנה זו אפשר לקבל מדברי הרב משה פיינשטיין זצ"ל[9]. הוא פסק שגר קטין שלא הודיעו לו, כשגדל, שהוא גר, יכול למחות אפילו לאחר מכן, כיון שלא ראינו שהגיור זכות בשבילו. הרב פיינשטיין לא עשה חילוק בין שנהג מנהג יהודי, או לא. סברא זו שייכת גם בכיוון הפוך, כלומר לעניין המחאה. כל זמן שלא יודע את המשמעות להיות יהודי, אם עובר עברות אין הוכחה שמוחה בגיורו. אבל, לכאורה, לפי סברא זו היינו צריכים לומר שגם אם ימחה בפועל הגיור לא יתבטל, כיון שבמחאתו אין הוכחה שהגיור הוא לא זכות בשבילו, הרי הוא לא יודע את ערכן של תורה ומצוות. אלא, יש לחלק בין מחאה מילולית למחאה במעשים. כשיש מחאה מילולית שלא רוצה את הגיור, ובעיניו הגיור הוא לא זכות, אין משמעות לכך שאולי הוא טועה בהבנתו, בכל זאת, היות ואמר בצורה מפורשת שאין רצונו להיות גר אי אפשר להשאיר אותו כגר על כרחו. מה שאנחנו אומרים שהוא לא יודע ערכן של המצוות וכו', נחשב דברים שבלב. אך, כשעשה עברות באים לפרש את דעתו כיון שאינו אומר דברים מפורשים, לכן יש מקום להסתפקות מהי באמת דעתו? אפשר לומר שמה שנוהג באורח חיים של אי שמירת תורה ומצוות, לא נובע משום שלא רוצה בגיור. אלא, משום שלא יודע שיש לו חיוב לשמור תורה ומצוות.

בשאלתנו נחלקו האחרונים. יש אחרונים שטענו שצריך מחאה מפורשת. כל עוד שלא היתה מחאה מפורשת, הגיור לא בטל[10]. מאידך, יש אחרונים שטענו שגם אורח חיים לא דתי נחשב בגדר מחאה, והגיור בטל[11].

[1] מסכת כתובות  יא, ע"א.

[2] מסכת כתובות יא, ע"א, ד"ה לכי גדלה; ובחידושי הרשב"א שם.

[3] שם, פרק א, סימן כג.

[4] שם ד, ע"א-מדפי הרי"ף, ביישוב השני.

[5] הלכות שגגות ז, ב.

[6] סח, ע"א.

[7] מובא בספרי "גר המתגייר", כרך א, עמ' 332-333.

[8] בחידושיו מסכת שבת סח, ע"א.

[9] שו"ת "אגרות משה", יורה דעה, חלק א, סימן קסב.

[10] שו"ת "אחיעזר", חלק ג, סימן כח; שו"ת "ציץ אליעזר", חלק יח, סימן סה.

[11] עיין בדברי הרב יוסף קאפח זצ"ל על הרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק יג, אות ח; הרב משה שטרנבוך שליט"א, ספר "מועדים וזמנים", כרך ד-ה, סימן שטז, עמ' קל. עיין בהערה שם; גם שאלתי את הרב דוב ליאור שליט"א, והשיב לי שאם הגר בגדלותו לא שומר תורה ומצוות יש בכך הוכחה שהוא מוחה על גיורו והגיור בטל. הוא גם טען שאפילו אם מדובר שגדל במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות, יש בכך הוכחה שמוחה על גיורו. הוא מראה שלא רוצה בגיור, אינו רוצה בחיובים שמוטלים על שכמו של היהודי.


שאל את הרב