באו ואמרו לר' יוסף דוב בער סולובייצ'יק, שבנו, ר' חיים, הוא זחוח-לב במקצת ומחזיק טובה לעצמו, שכוחו גדול בתורה.
שלח ר' יוסף וקרא לר' חיים ואמר לו: אמור לי חיימ'קי חידוש אחד מחידושיך.
התחיל ר' חיים מרצה לפניו חידוש מחידושיו. הפסיק ר' יוסף בתחילת דבריו: הרי בדעתך להקשות כך וכך ולתרץ כך וכך.
הן אבא – אמר ר' חיים.
אמור לי חידוש אחר – אומר לו ר' יוסף.
התחיל ר' חיים מרצה לפניו חידוש אחר בחריפות יתרה, נכנס ר' יוסף לתוך דבריו ואומר: הרי מתכוון אתה להקשות כך וכך ולתרץ כך וכך.
נשתתק ר' חיים.
אמור לי – אומר ר' יוסף – חידוש הראוי לשמו, הראני את כוחך.
הרהר ר' חיים רגע, נזכר חידוש אחר, שהוא מלא וגדוש בבקיאות וחריפות "כפתור ופרח" – והתחיל מרצה אותו לפני אביו. מובטח היה לו שעכשיו לא ינצחנו.
מיהר ר' יוסף הפסיקו מיד: מה לך להאריך? הריני אומר לך למה אתה מתכוון.
נסתתמו דבריו של ר' חיים.
רואה אתה בני – אומר לו ר' יוסף – ידיעת התורה אינה מן הקלות ולא כל הרוצה ליטול את השם גדול בתורה יבוא ויטול.
אף אני אומר לך אבא – משיב לו ר' חיים – בסדרי הש"ס החדשים נדפסו הגהות ר' עקיבא איגר. ההגהות הן בגליון הש"ס, וכל מקום בפנים שר' עקיבא איגר מחדש בו מצווין בכוכב, כלומר: עיין הגהות ר' עקיבא איגר. גדולי תורה היודעים את דרך לימודו של ר' עקיבא איגר אינם צריכים לעיין תמיד בגליון הש"ס. כשהם רואים את הכוכב מיד הם עומדים על חידושו של ר' עקיבא איגר. ואף על פי כן ר' עקיבא איגר – הוא ר' עקיבא איגר.
אף הנידון כך – מסיים ר' חיים – אתה, אבי יודע את דרך לימודי וכשאני מחדש דבר אתה רואהו מיד על מצחי, וכי משום כך אין חידושיי ראויים לשמם?[1]
[1] מצאתי את הדברים בספר "מאמרי טוביה", כרך א, עמ' לז-לח.