אין לברך ברכת "שעשה נסים" ביום העצמאות וביום ירושלים[1].
[1] לכאורה, מוצאים בגמרא שני סוגי ברכת 'שעשה נסים':
א. ברכת 'שעשה נסים' שמברכים ביום שנעשה נס לאדם. בחנוכה ובפורים מברכים ברכת 'שעשה נסים' כי בימים אלה נעשה בהם נס (עיין מסכת מגילה כא, ע"ב; מסכת שבת כג, ע"א).
ב. מברכים ברכת 'שעשה נסים' גם כשרואים מקום שנעשה בו נס, או נעשה נס לאביו, או שנעשה נס לעַם ישראל (עיין מסכת ברכות נד, ע"א).
נראה לי, שאין כאן שני סוגי ברכת 'שעשה נסים', אלא אחד. כך מתברר מדברי הרמב"ן (ספר "תורת האדם", שער הסוף, ענין הרפואה): "ואין בין הרואה נר חנוכה לרואה מקום שנעשו נסים לאבותינו אלא שזו קבועה ביומה וזו תלויה במקום". כן מבואר ב"שאילתות" (פרשת וישלח, שאילתא כו): "וכד מטי יומא דאיתרחיש להו ניסא לישראל כגון חנוכה ופורים מיחייב לברוכי ברוך אשר עשה ניסים לאבותינו בזמן הזה בחנוכה על שרגא בפורים על מקרא מגלה שנא' 'ויאמר יתרו ברוך ה' ' ". משמע שברכת 'שעשה נסים' שמברכים בחנוכה ובפורים מקבילה לברכת 'שעשה נסים' שמברך כשרואה מקום שנעשה לו נס, שהרי שתיהן נלמדות מאותו פסוק (עיין מסכת ברכות נד, ע"א).
יש לברך ברכת 'שעשה נסים' כשיש משהו שמעורר אותו ומזכיר לו את הנס שאירע לו. אפשר לברך ברכת 'שעשה נסים' כשרואה את המקום שנעשה לו נס, וכן אפשר לברך ברכת 'שעשה נסים' כשרואה את נרות חנוכה וכשקורא את המגילה בפורים. המגילה והנרות מזכירות לו את הנס. מובא ב"מגן אברהם" (אורח חיים ריח, א) שבנס של רבים, שצריך כל אחד לברך, יש לברך דווקא כשמגיע למקום ממנו ניכר הנס, כמו מעברות ים סוף, מעברות הירדן וכו'. אך, אם הגיע למקום שלא ניכר בו הנס , כגון סביב ירושלים שנפלה מחנה סנחריב, לא מברך ברכת 'שעשה נסים'. על נס פרטי שלו, מברך אפילו שלא ניכר הנס מתוך המקום. נראה שאפשר להסביר סברא זו באופן הבא: האדם צריך להרגיש את חוויית הנס, כאילו הרגע נעשה לו הנס, רק לאחר שמרגיש את חווית הנס יכול לברך ברכת 'שעשה נסים'. אם לא ניכר הנס מתוך המקום, אין חווייה, לכן הוא לא יכול לברך. אך, האדם שנעשה לו הנס, גם כשהנס לא ניכר מתוך המקום, הוא מיד חווה את הנס שאירע לו, והוא לא צריך תזכורות.
אי אפשר לברך ברכת 'שעשה נסים' בלי קשר עִם דבר כל שהוא שיעורר אותו לברך.
לפי זה, אי אפשר לברך ברכת 'שעשה נסים' רק על היום, ואין מקום לברך ברכת 'שעשה נסים' ביום העצמאות וביום ירושלים. אולם, כל זה נכתב בראייה כללית, עכשיו ניגש לעיון מעמיק בשאלתנו. כדי להשיב על שאלה זו, עלינו לברר מה דין ברכת 'שעשה נסים' בחנוכה, כשלא רואה נרות חנוכה? האם מברך ברכת 'שעשה נסים' על אף שלא רואה את הנרות?
יש דעה בין הראשונים שמברך ברכת 'שעשה נסים' גם כשלא רואה את נרות חנוכה (עיין בחידושי "בית הבחירה" [מסכת שבת כג, ע"א], שם מובא יש אומרים שנקט כהבנה זו).
אולם, יש לי קושי גדול בדברי ראשון זה, שהרי מובא בסוגיא במסכת שבת (כג, ע"א) שבלילה הראשון המדליק את נרות חנוכה, מברך ג' ברכות: 1. 'אשר קדשנו במצוותיו וצונו וכו' '. 2. 'שעשה נסים'. 3. 'שהחיינו'. הרואה את הנרות מברך ב' ברכות: 1. 'שעשה נסים'. 2. 'שהחיינו'. לפי דברי ראשון זה, ברכת 'שעשה נסים' אינה תלויה בראיה, אפילו שלא רואה את הנרות יכול לברך ברכת 'שעשה נסים'. גם ראשון זה סבר שאפשר לברך ברכת 'שהחיינו' כשלא רואה נרות חנוכה. אם כן, מדוע נאמר 'הרואה'? אולי היה מקום לדחות ולומר שהגמרא נקטה 'הרואה', כיון שלכתחילה יש לברך את הברכות כשרואה את הנרות, רק בדיעבד כשלא רואה את הנרות, יכול לברך ב' ברכות האלו. אך, נראה שהסבר זה דחוק, שהגמרא לא היתה צריכה לסתום את דבריה.
נראה לי, שרוב הראשונים והאחרונים לא נקטו כדברי ראשון זה, ולדעתם לא מברכים ברכת 'שעשה נסים' אלא אם כן רואה את הנרות. חידוש זה לא נמצא בדברי ראשונים וגם לא ב"שולחן ערוך". ב"שולחן ערוך" נפסק הדין של ברכת 'שעשה נסים' ו'שהחיינו' כשרואה את נרות חנוכה ולא מדליק, אך לא נכתב שאם לא מדליק ולא רואה, מברך ברכת 'שעשה ניסים'. מכך יש ללמוד שה"שולחן ערוך" סבר שהוא לא מברך כשהוא לא מדליק ולא רואה. בספר "מור וקציעה" (אורח חיים, סימן תרעו, ד"ה מצאתי כתוב וכו') כתוב במפורש שאין לברך ברכת 'שעשה נסים' כשלא רואה נרות חנוכה. גם מדברי רעק"א (בשו"ת שלו, מהדורה תנינא, סימן יג) משמע שאין לברך ברכת 'שעשה נסים' כשלא רואה נרות חנוכה. עיין ב"שְדֵי חמד" (חלק ט, מערכת חנוכה, סימן ט) בשם הרב שלמה הכהן זצ"ל; בשו"ת "אגרות משה", אורח חיים, חלק א, סימן קצ.
נראה לי, שיש עוד סיבה שבגללה אין לברך ברכת 'שעשה נסים' ביום העצמאות וביום ירושלים. מובא בשם הרב אשר מלוניל (מובא ב"אבודרהם", ברכות הראיה, השבח וההודאה, שער ח) שאין לברך ברכת 'שעשה נסים' על נס שנעשה לרבים או ליחיד, אלא רק על נס שיוצא ממנהג העולם, או מדרך התולדה. כגון, מעברות הים ומעברות הירדן והדומה להם. אך, על נס שהוא ממנהג העולם ותולדתו, אין לברך ברכת 'שעשה נסים'. דוגמא שהביא לנס שהוא ממנהג העולם היא שבאו עליו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצל. אולם, נשאלת שאלה בנוגע להבנה זו, וזו שאלת ברכת 'שעשה נסים' שמברכים בחנוכה ובפורים. לכאורה, שם לא מדובר על נס שיוצא מדרכו של עולם. כלומר, בחנוכה בנצחון במלחמה ובעניין פורים בכל סיפור ההצלה. רב אשר מלוניל הוכיח שגם שם מדובר על נס שיוצא מדרכו של עולם.
ב"שולחן ערוך" (אורח חיים ריח, ט) מובאת מחלוקת אם מברכים ברכת 'שעשה לי נס במקום הזה' על נס שלא יוצא ממנהג העולם. בסיום דברי ר' יוסף קארו כתוב שטוב לברך בלי שם ומלכות.
אולם, לדעת הרבה מהאחרונים אין בדין זה מחלוקת בין הראשונים. לכל הדעות אין לברך ברכת 'שעשה לי נס במקום הזה' על נס שלא יוצא מגדר הטבע (ב"מגן אברהם" [אורח חיים ריח, יב] וב'ביאור הגר"א' [שם] מבואר שלא כדעת ב"שולחן ערוך", אלא אין בדין זה מחלוקת ראשונים; ב"חיי אדם" [הלכות ברכות, כלל סה, אות ד] וב"משנה ברורה" [ריח, לב] נפסק להלכה למעשה, שאין לברך ברכת 'שעשה נסים', אלא על נס שיוצא מגדר הטבע).
יש לציין שהנצי"ב (בפירושו "העמק שאלה", על ה"שאילתות", פרשת וישלח, שאילתא כו, אות ז) ביאר שיש בדבר מחלוקת ראשונים. אולם, גם לפי דבריו, יש ללמוד שהמחלוקת היא בפעם הראשונה בשעת הנס, בשעת ההתפעלות, שאז יש לו התעוררות להודות לה'. שיש ראשונים שסברו שיש לברך בפעם הראשונה אפילו כשמדובר על נס שלא יוצא מדרכו של עולם. אבל, בפעמים הבאות לאחר מכן, לכל הדעות לא מברך על נס שלא יוצא מגדר הטבע.
לפי זה, אין לברך ברכת 'שעשה נסים' ביום העצמאות וביום ירושלים, כיון שלא מדובר על נסים שיוצאים מגדר הטבע. דנתי בהרחבת דין זה בספרי בעמודים 259-274.