אין לברך ברכת שהחיינו ביום העצמאות וביום ירושלים[1].
[1] בגמרא מובאים 4 סוגי ברכת 'שהחיינו': 1. מובא במסכת ברכות (נט, ע"ב) שעל שמועה טובה, שהטובה אינה רק טובה בשבילו אלא גם בשביל עוד אנשים, כגון שיש לו שותפות בדבר וכיוצ"ב, מברך הטוב והמטיב. אם השמועה הטובה, היא טובה רק לו, מברך 'שהחיינו'. 2. במסכת עירובין (מ, ע"ב) נכתב שמברכים ברכת 'שהחיינו' על ימים טובים, על ג' רגלים וגם על ראש השנה ויום הכפורים. 3. במספר סוגיות בגמרא (מסכת פסחים קכא, ע"ב; מסכת סוכה מו, ע"א) יש ברכת 'שהחיינו' לפני שמקיים מצוה. לפני שפודה את בנו וכשעושה את סוכתו מברך 'שהחיינו', ואם לא בירך בשעת עשייה, מברך כשיושב בסוכה. 4. המשנה במסכת ברכות (נד, ע"א) כתבה שאם בנה בית חדש וקנה כלים חדשים מברך ברכת 'שהחיינו'.
נראה שברכת 'שהחיינו' השניה שווה לשלישית. ברכת 'שהחיינו' על יום טוב היא ברכת 'שהחיינו' על המצוה. מברכים על מצות יום טוב.
בשנה הראשונה ששמעו אנשים את הבשורה על הקמת המדינה, היה עליהם לברך ברכת "הטוב והמטיב", מדין שמיעת בשורה טובה, שטובה לו ולאחרים. אך, בשנים הבאות לאחר מכן, אין לברך ברכת שהחיינו מצד שמיעת בשורה טובה.
הסוג של ברכת 'שהחיינו' שאנחנו דנים כאן ביום העצמאות וביום ירושלים הוא, ברכת 'שהחיינו' על היום, כמו על רגלים. אולם, יש לדון שלפי הדעות שיש לקרוא את ההלל ביום העצמאות וביום ירושלים, אולי אפשר לברך ברכת 'שהחיינו' על מצות קריאתה. ברכת 'שהחיינו' על מצות קריאת ההלל, היא מהסוג השלישי, ברכת 'שהחיינו' על המצוות.
נראה שכדי לבאר את הדין שלנו, יש לדון בדין ברכת 'שהחיינו' בחנוכה ובפורים. מבואר בסוגיא במסכת מגילה (כא, ע"ב) שלפני קריאת המגילה מברכים ברכת 'שהחיינו'. עכשיו ניתן מבט לדין חנוכה ונפנה לסוגיא במסכת שבת (כג, ע"א) ששם מובא שאמר רב יהודה ביום הראשון של חנוכה, הרואה את הנר מברך ב' ברכות, והמדליק מברך ג' ברכות, מכאן ואילך המדליק מברך ב' ברכות, הרואה מברך ברכה אחת. הגמרא הסבירה שבשאר הימים הברכה שיורדת היא ברכת 'שהחיינו'.
מדברי הגמרא למדים שיש לברך ברכת 'שהחיינו' דווקא כשמקיימים את המצוה, או שרואים הדלקת נרות חנוכה. אין ברכת 'שהחיינו' על עצם היום. אם היה מחוייב לברך ברכת 'שהחיינו' גם כשלא רואה את נרות חנוכה, הגמרא היתה צריכה לבאר זאת, כפי שהיא ביארה שבמקרה שרואה את הנרות מברך ב' ברכות, בניגוד למדליק שמברך ג' ברכות. הגמרא היתה צריכה לומר שבמקרה שאינו רואה ואינו מדליק, מברך ברכה אחת, והיא ברכת 'שהחיינו'.
הראשונים והאחרונים נחלקו בשאלת ברכת 'שהחיינו' על עצם יום חנוכה ויום פורים. יש ראשונים ואחרונים שסברו שאם אין לאדם מגילה, או אם אינו רואה נרות חנוכה, מברך ברכת 'שהחיינו' (מהמבואר ב'תשב"ץ' [חלק ב, סימן רד] ובספר "המאורות" [מסכת מגילה כא, ע"ב] יש ללמוד שאפשר לברך ברכת 'שהחיינו' על עצם היום של פורים. לכן, גם כשאין לו מגילה מברך ברכת 'שהחיינו'; ר' מנחם המאירי [בחידושי "בית הבחירה" למסכת שבת כג, ע"א] הביא בשם יש אומרים שיש לברך ברכת 'שהחיינו' בחנוכה גם כשלא רואה נרות חנוכה. אולם, יש לציין שהרב משה פיינשטיין זצ"ל [שו"ת "אגרות משה", חלק ה, אורח חיים, סימן כ] רצה לגרוס בדברי ר' מנחם המאירי, שהוא הביא את דעת היש אומרים, אבל הוא חלק על דבריהם. כלומר, ר' מנחם המאירי דחה את דברי היש אומרים).
בחידושי "פני יהושע" (מסכת מגילה ד, ע"א) מבואר שיש לברך ברכת 'שהחיינו' על עצם היום של פורים, כיון שתיקנו אותו חכמים כמו רגל ממש, שכתוב שיש לעשות בו משתה ושמחה ודברי קבלה כדברי תורה; בספר "מור וקציעה" (אורח חיים, סימן תרצב, ד"ה בטור. ושהחיינו וכו') כתוב שיש לברך ברכת 'שהחיינו' על תוקפו של הנס שהיה בפורים. כך גם מבואר לעניין ברכת 'שהחיינו' בחנוכה. עיין בספר "מור וקציעה", סימן תרעו, ד"ה מצאתי כתוב וכו'; משמע מהמבואר "בביאור הלכה" (אורח חיים תרצב, א, ד"ה ושהחיינו) שיש לברך ברכת 'שהחיינו' על עצם היום של פורים וגם על עצם היום של חנוכה. אך, הוא כתב שצריך עיון למעשה. עיין עוד ב"שער הציון", אורח חיים תרעו, ג; ב"משנה ברורה", אורח חיים תרצא, א.
על דברי הראשונים והאחרונים שהוזכרו לעיל חלקו ראשונים ואחרונים אחרים שסברו שיש לברך ברכת 'שהחיינו' רק כשקורא את המגילה, או כשמדליק, או רואה את נרות חנוכה. אין ברכת 'שהחיינו' על תוקפו של יום. (ר' מנחם המאירי [בחידושי "בית הבחירה" למסכת מגילה ד, ע"א] כתב שבין בפורים ובין בחנוכה אין ברכת 'שהחיינו' על עצם היום, אלא על קריאת המגילה או על הדלקת הנרות -. ברכת שהחיינו על המצוה; ב"מגן אברהם" [אורח חיים תרצב, א] כתוב שמי שאין לו מגילה לא יברך 'שהחיינו' על הסעודה ומשלוח מנות. משמע שאין ברכת 'שהחיינו' על עצם היום, שהרי הוא לא העלה פתרון זה; עיין ב"חכמת שלמה" על מסכת סוכה מו, ע"א; בשו"ת 'חת"ם סופר', אורח חיים, סימן קנו; ב"ברכי יוסף", אורח חיים תרצב, א – אין לברך ברכת 'שהחיינו' על עצם היום של פורים; בשו"ת רעק"א, מהדורה תנינא, סימן יג – אין לברך ברכת 'שהחיינו' על עצם היום של חנוכה; ב"פרי חדש", אורח חיים תרעו, א – אין לברך ברכת 'שהחיינו' על עצם היום של חנוכה; ב"פרי מגדים" שם, משבצות זהב, ס"ק ב – אין לברך ברכת 'שהחיינו' על עצם היום של חנוכה; הרב משה פיינשטיין זצ"ל, במספר תשובות, פסק שאין לברך ברכת 'שהחיינו' על עצם היום של חנוכה. עיין בשו"ת "אגרות משה", אורח חיים, חלק א, סימן קצ; אורח חיים, חלק ה סימן כ; אורח חיים, חלק ה, סימן מג; הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל [שו"ת "משפטי עוזיאל", כרך א, אורח חיים, סימן ז] כתב שאין לברך ברכת 'שהחיינו' על הזמן השנתי שנעשה בו הנס של חנוכה, אלא על המצוה).
נראה לי, שיש לנקוט להלכה כדעת הראשונים והאחרונים שאין לברך ברכת 'שהחיינו', אלא על קריאת המגילה וראיית הנרות, או הדלקת הנרות. הבנה זו מבוססת על שני טעמים:
א. מפשטות דברי הגמרא, שלא חילקה ולא הזכירה שיש לברך ברכת 'שהחיינו' גם כשלא רואה את הנרות. כך נראה שדעת רוב הראשונים ור' יוסף קארו זצ"ל [ב"שולחן ערוך"], שהרי הם לא הזכירו דין ברכת 'שהחיינו' כשלא מדליק ולא רואה נרות חנוכה. במספר ראשונים מבואר במפורש שברכת 'שהחיינו' בחנוכה ובפורים היא על המצוה, ולא על עצם היום. ר' ישעיה הראשון (בפסקיו למסכת שבת כג, ע"א) הביא שיש שמסתפקים אם לא בירך ברכת 'שהחיינו' בלילה הראשון של חנוכה, אם מברך ברכת 'שהחיינו' בשאר הלילות, וכתב: "שאין להסתפק בדבר דודאי חייב לברך שהרי על המצוה הבאה לו לאדם משנה לשנה חייב לברך וכיון שלא בירך עליה בזמנה מברך עליה כל זמן שתגיע לידו". לדבריו הברכה היא על המצוה. כן מבואר ב"שלטי גבורים" (מסכת שבת י, ע"א, אות ב): "ומי שלא בירך ביום ראשון מברך שהחיינו ביום ב' או בשאר הימים כל שעה שהוא מדליק תחילה או שהוא רואה תחילה שכל מצוה הבאה עליו משנה לשנה צריך לברך עליה שהחיינו בתחילת עשייתה". כך גם נלמד מדברי הראבי"ה (חלק ג, סימן תתמג): "ואם היה בדרך ולא בירך זמן [בליל ראשון] כשיבא [באמצע] ימי חנוכה לביתו מברך זמן, דהכי נמי אמרינן לגבי סוכה שכל דבר שמצותו דרבנן כגון נר חנוכה ומקרא מגילה שוה בברכתו לשל דאורייתא".
אין לומר שר' יוסף קארו לא נקט דין זה כיון שזה דין לא מצוי. שלא שכיח שימצא במקום שלא רואה נרות חנוכה. טענה זו איננה נכונה, כי במקום אחר ("שולחן ערוך", אורח חיים תרעז, ג) ר' יוסף קארו פסק שאם אדם נמצא במקום שאין בו ישראל, עליו להדליק נרות חנוכה בברכה, אף על פי, שמדליקים עליו בביתו. הוא דן על מקרה שאף אחד לא מדליק. דהיינו, אינו רואה נרות חנוכה של מישהו אחר.
ב. נראה לי, שברכת 'שהחיינו' על רגלים, ראש השנה ויום הכיפורים, היא ברכה על מצוה של יום טוב, שיש מצוה לשבות ממלאכה. כך נראה שיש ללמוד מהירושלמי במסכת פסחים (פרק י, הלכה ה). שם מובאת דעה שמברכים ברכת 'שהחיינו' ברגלים ובראש השנה וביום הכיפורים כי הם מקראי קודש. נראה שכוונת הדברים, כפי שכתבתי לעיל, שהברכה היא על מצוַת שביתה ממלאכה. כך למדתי מדברי בעל ה"רוקח" (סימן שפא) שברכת 'שהחיינו' על הרגלים היא ברכה על קדושת המועד: "בפרק בכל מערבין שאומר זמן בשלשה רגלים שכתוב בהן אלה מועדי ה' מקראי קודש צריך לברך על קדושת המועד הוא זמן שהחיינו". בפורים ובחנוכה וכן ביום העצמאות וביום ירושלים, אין מצוה לעשות יום טוב, אין מצות שביתה.
אפשר לומר שרוב הראשונים והאחרונים שסברו שיש לברך ברכת 'שהחיינו' על עצם היום של פורים, נקטו כך רק לגבי פורים, אך לא בחנוכה. הטעם לחילוק בין חנוכה לפורים הוא, שפורים הוי דברי קבלה, ודברי קבלה כדברי תורה. לכן, אפשר לברך ברכת 'שהחיינו' על עצם יום פורים. אולם, לא כך הדברים כלפי חנוכה, יום העצמאות ויום ירושלים.
יש אחרונים שחשבו שאין לברך ברכת 'שהחיינו' בפורים ובחנוכה על עצם היום, כיון שלא ניכר יחודו של יום. כלומר, ברגלים גם כשלא מקיימים מצוה יכולים לברך ברכת 'שהחיינו', אפילו בשוק (מסכת עירובין מ, ע"ב), כיון שיש חיוב של שביתה ממלאכה. לכן, גם כשנמצא בשוק, ניכר יחודו של יום. אך, בחנוכה ובפורים בלי קיום המצוות, לא ניכר יחודו של יום, לכן אין לברך ברכת 'שהחיינו' בלי קיום איזו מצוה (עיין ב"שדי חמד" [חלק ט, מערכת חנוכה, סימן ט, אות קטן ג] בשם הרב שלמה הכהן זצ"ל; הנצי"ב, בפירושו "העמק שאלה" על השאילתות, שאילתא כו, פרשת וישלח, אות י).
לפי הבנה זו, יש לומר שאין לברך ברכת 'שהחיינו' ביום העצמאות וביום ירושלים, כיון שלא ניכר יחודו של יום, אין חיוב של שביתה ממלאכה.
הערתי לעיל שיש לדון בנוגע דין ברכת 'שהחיינו' על הלל שאומרים ביום העצמאות וביום ירושלים. הרב שלמה הכהן זצ"ל (הנ"ל) סבר שאפשר לברך ברכת 'שהחיינו' על הלל של חנוכה. הרי יש דעה (מסכת מגילה יד, ע"א) שקריאת מגילה בפורים באה במקום הלל, ומברכים ברכת 'שהחיינו' על קריאת המגילה. מכך אפשר להסיק שיש לברך ברכת 'שהחיינו' על ההלל. אמירת ההלל שווה לקריאת המגילה.
נראה לי, שאפשר לחלוק על דבריו:
א. יש ראשונים שחילקו לעניין אמירת ברכת 'שהחיינו' בין קריאת המגילה לקריאת ההלל. על קריאת מגילה מברכים ברכת 'שהחיינו', כיון שפירסומי ניסא שאני (עיין תוס' רא"ש, מסכת סוכה מו, ע"א). הסבר זה שייך גם בקריאת הלל ביום העצמאות וביום ירושלים, שלא בא לפרסומי ניסא, אלא להודאה. מדובר אצלנו בהלל של הצלה מצרה שהוא הלל של הודאה.
ב. יש ראשון שסבר שלא מברכים ברכת 'שהחיינו' על קריאת ההלל, כיון שאין בה מעשה (עיין מהרי"ל, מנהגים, הלכות ספירת העומר, אות טז).
ג. ראשון אחר הסביר שלא מברכים ברכת 'שהחיינו' על קריאת ההלל, כיון שתיקנו לומר הלל על כל צרה וצרה שלא תבוא על הציבור, ולכן אין זמנו קבוע (עיין חידושי הר"ן, מסכת סוכה כב, ע"ב, מדפי הרי"ף).
נראה לי, שקשה מאוד לחדש לברך ברכת 'שהחיינו' על קריאת הלל ביום העצמאות וביום ירושלים. לא מצינו בשום מקום שמברכים ברכת 'שהחיינו' על קריאת הלל. כמובן, שכל הצד לומר שאפשר לברך 'שהחיינו' על ההלל הוא רק לפי הסברא שיש חיוב לומר הלל ביום העצמאות וביום ירושלים. לפי טענתי לעיל שאין חיוב לומר הלל, בוודאי אין מקום לטעון לברך ברכת 'שהחיינו' על אמירת ההלל ביום העצמאות וביום ירושלים.
הארכתי בדין ברכת 'שהחיינו' ביום העצמאות בספרי בעמודים 251-258.