יש מחלוקת בין הראשונים האם יש לברך ברכת "אשר יצר" בבוקר אפילו שלא עשה צרכיו? ר' דוד אבודרהם (מובא ב"בית יוסף", אורח חיים, סו"ס ד) טען שיש לברך ברכת "על נטילת ידם" ו"אשר יצר" בכל בוקר אפילו שלא עשה צרכיו מפני רוח רעה ששורה על הידים. אבל, ר' יוסף קארו ("בית יוסף", אורח חיים, סו"ס ד) טען שאין קשר בין עניין של רוח רעה לעניין ברכת "אשר יצר", לכן יש לברך ברכת "אשר יצר" רק אם עשה את צרכיו.
האחרונים נתנו מספר יישובים לדעת ר' דוד אבודרהם:
- גם ברכת "אשר יצר" קשורה לעניין הרוח רעה כיון שכל עוד שלא נטל את ידיו להסיר את הרוח הרעה אינו יכול ליגע בכל הנקבים, ועל כך מברכים ברכת "אשר יצר" על הנקבים שבאדם, שיכול לגעת בהם לסותמם, או לפותחם כשירצה ("דרכי משה" שם, אות ג).
- כיון שבבוקר נעשה בריה חדשה וצריכים להודות על כך, ועל כך תוקנה ברכת "אשר יצר", שמברך על יצירת הגוף (עיין "בית חדש", אורח חיים ד, ב; 'ביאור הגר"א' שם, סעיף א; "משנה ברורה" שם, ס"ק ג; הרב יצחק יוסף שליט"א ["ילקוט יוסף", הלכות השכמת הבוקר, סימן ד, אות א] טען שדין זה תלוי במחלוקת הרשב"א והרא"ש בטעם נטילת ידים בבוקר. שלדעת הרא"ש, שאין את הטעם של בריה חדשה, הרי בוודאי אין לברך ברכת "אשר יצר" בלי שעשה את צרכיו. נראה שדבר זה מבואר ב'ביאור הגר"א').
- ברכת "אשר יצר" היא מברכות השחר, וההלכה היא שמברכים ברכות השחר בכל יום על עצם בריאתו של עולם אפילו שלא נתחייב בהן. כגון, שלא שמע קול תרנגול וכיוצ"ב (עיין "בית חדש", אורח חיים ד, ב).
יש לציין שמדברי מספר ראשונים נראה כהבנה שאין לברך אם לא עשה צרכיו (עיין רמב"ם, הלכות תפילה ז, ח; תוס', מסכת ברכות מו, ע"א, ד"ה כל הברכות וכו').
להלכה למעשה, ר' יוסף קארו ("שולחן ערוך", אורח חיים ו, א) פסק שמברך ברכת "אשר יצר" כשיוצא מבית הכסא. אבל, הרמ"א (אורח חיים ד, א) הביא שיש אומרים שיברך ברכת "אשר יצר" אפילו שלא עשה צרכיו וכתב שכך נהגו. נראה שגם לדעת הרמ"א, לכתחילה נכון שינסה לעשות צרכים כדי שלא להיכנס לספק ברכה לבטלה. ר' יצחק יוסף שליט"א ("ילקוט יוסף", הלכות השכמת הבוקר, סימן ד, אות א) ציין שרבים מהאחרונים חלקו על הפסיקה של הרמ"א וכתבו שאין לברך בלי שעשה צרכיו.
אולם, יש להוסיף שבמקרה שהיה ער כל הלילה, אז בוודאי לא יברך ברכת "אשר יצר" אם לא עשה צרכיו, כיון שלא נעשה בריה חדשה (עיין "משנה ברורה" שם, ס"ק ג).