ר' יוסף באב"ד, בספרו "מנחת חינוך" (מצוה א, אות כב), הביא מדברי בעל ה"שפתי כהן" (יורה דעה רפא, ח) שממזר לא חייב בכל המצוות. הוא לא חייב במצוַת פריה ורביה. אבל, ר' יוסף באב"ד הביא שהרב יחזקאל הלוי לנדא זצ"ל (בשו"ת "נודע ביהודה", מהדורה תנינא, יורה דעה, סימן רפב) וגם המהרי"ט אלגאזי (מסכת בכורות, פרק ח, אות סה) תמהו על דברי בעל ה"שפתי כהן" שמבואר במספר מקומות שממזר חייב בכל המצוות[1]. ר' יוסף באב"ד כתב שלפי הבנתם יש לומר שממזר יהיה חייב במצוַת פריה ורביה. אבל, הוא תמה על כך, שאי אפשר שהתורה תרצה שירבה פסולים בישראל. איך התורה שדרכיה דרכה נועם תצוה להוליד בנים ממזרים?
עוד אחרונים[2] הלכו בדרכו של ר' יוסף באב"ד ופסקו שאין לממזר מצוה של פריה ורביה, משום שאין להרבות ממזרים בישראל.
אך, יש לציין לדברי ר' יעקב עמדין זצ"ל, בשו"ת 'שאילת יעב"ץ' (חלק ב, סימן צז), שכתב שזה דבר פשוט שממזר חייב במצוַת פריה ורביה, והביא ראיה לכך מהסוגיא במסכת סוטה (כו, ע"א) ששם מובא: "אשת ממזר לממזר. פשיטא! מהו דתימא אפושי פסולין לא ליפוש, קא משמע לן".
כלומר, אשת ממזר שנשואה לממזר, אם בעלה קינא לה, ונסתרה וכו', צריכה לשתות.
רש"י (שם) הסביר שהיתה הו"א לומר שאין לה לשתות, משום הלואי שלא יפרה ולא ירבה הואיל וכל דורותיו ממזרין. קמ"ל שאין זה נכון.
נראה שר' יעקב עמדין למד מכאן שמסקנת הגמרא שאין איסור להרבות ממזרים בישראל[3].
אך, היה מקום לדחות את הראיה ממסכת סוטה. הגמרא לא אומרת במסקנה שההו"א לא היתה נכונה. אין הכרח לומר שהגמרא במסקנה סברה שאין איסור להרבות ממזרים בישראל. אלא, אפשר לבאר שמסקנת הגמרא, שאפילו שיש איסור בדבר, בכל זאת, לא אומרים שאשת ממזר לא תשתה, אלא לאחר מעשה שהתחתנו יש להשכין שלום ביניהם, ולכן יש לה לשתות[4]. לכתחילה אין להתחתן עִם הממזר, אלא דווקא באופן שהולד יתוקן, כלומר ישא שפחה. אך, אם הולד לא יתוקן אין להתחתן עִם ממזר. אך, כל זה נאמר לכתחילה. הגמרא במסכת סוטה מדברת על מצב של דיעבד.
אם כן, לסיכום הדברים נראה שאין לממזר לישא ממזרת ולהרבות ממזרים בישראל. הוא יכול לישא שפחה, אבל בנשיאת שפחה לא יקיים מצות פריה ורביה. אבל, נראה שאולי הדבר טוב לעשות כך, שאולי בכך יקיים מצות "לא תהו בראה לשבת יצרה".
[1] גם ר' יצחק מינקובסקי זצ"ל (בספר "קרן אורה", מסכת יבמות כב, ע"א) כתב שמחוייב לפרות ולרבות, ולקחת אשה ממזרת.
[2] עיין בספר "אוצר הפוסקים", סימן א, אות א.
[3] בספר "אוצר הפוסקים" (סימן א, אות א) מובאים עוד אחרונים שנקטו כדעת ר' יעקב עמדין, שחל על הממזר מצוַת פריה ורביה.
[4] ראיתי שבספר "ברכת ציון" (הובא ב"אוצר הפוסקים", סימן א, אות א) מובאת דחייה לראייה ממסכת סוטה. שיש לומר שאף על פי שאין לממזר מצוה של פריה ורביה, בכל זאת, אנחנו לא נמנעים מלעשות שלום ביניהם.