כפי שהוזכר מקודם בראשונים וב"שולחן ערוך" לא הוזכר איסור ריקודים ומחולות בימי ספירת העומר. כמו כן, לא הוזכר איסור שמיעת מוזיקה בימי ספירת העומר. אולם, בנוגע לדעת ה"שולחן ערוך", יכול להיות שלא הוזכר איסור זה כיון שה"שולחן ערוך"[1] פסק שאסור לשמוע שירה בכלי שיר בכל השנה כולה בכל מקום. שמיעת שירה בפה, אסורה על היין – במשתה יין. לכן, במילא יש לנו איסור בכל השנה, ואין משהו מיוחד לימי ספירת העומר. אולם, השאלה לשיטת הרמ"א. הרי הרמ"א[2] הביא לאחר דברי ה"שולחן ערוך" את השיטה שסוברת ששמיעת שירה בכלי אסורה בכל מקום היא דווקא למי שרגיל בשירה, כגון המלכים שעומדים ושוכבים בכלי שיר, או שהיא אסורה בבית משתה. כלומר, במקרה רגיל אין איסור לשמוע שירה בכלי. לפי זה, היה מקום לדון מהי שיטת הרמ"א בנוגע לשמיעת מוזיקה בימי ספירת העומר? הרמ"א לא ציין איסור בדבר.
הרב יחיאל מיכל עפשטיין זצ"ל[3] סבר שאסורה שמיעת כלי זמר בימי ספירת העומר, וזה קל וחומר מאיסור ריקודים ומחולות.
הרב משה פיינשטיין זצ"ל דן בשאלה זו בשתי תשובות. בתשובתו הראשונה[4], הוא כתב שבימי הספירה יש לאסור שמיעת שירה בכלי שיר, למתירים בשאר השנה. הוא לא חילק בין שמיעה ישירה, ובין שמיעה ברדיו.
בתשובה נוספת[5] הוא אסר שמיעת שירה בכלי שיר גם כשנמצא בביתו לבד.
גם בעל שו"ת "מנחת יצחק"[6] האריך בדין זה ונקט שהדבר אסור. הוא ביסס את הדברים, על היסודות הבאים:
- אין ספק שהמנהג הוא שלא להתענג משמיעת שירה בכלי שיר בימי הספירה. גדול כוח המנהג, עד שיש לומר שזה נוגע באיסור דאורייתא, כיון שזה כמו נדר. הדברים האלו מבוססים על דברי ה'חת"ם סופר'[7] שהביא מדברי הר"ן[8] שכל שמקבל לעשות מצוה, הקבלה היא מהתורה, שזה בגדר נדר. גם קבלת האבות מחייבת את הבנים.
- נראה שאיסור שמיעת שירה מכלי שיר הוא בכלל מה שכתב בעל ה"מגן אברהם" שאסור לעשות ריקודים ומחולות. על אף שלא הזכיר כלי שיר, בכל זאת, זה כל שכן, שהיא שמחה יתירה.
- בעל ה"מגן אברהם"[9] אסר לעשות ריקודים ומחולות מי"ז בתמוז ואילך. והוא לא הזכיר איסור של שמיעת שירה מכלי שיר, ובכל זאת, הלכה פסוקה בפי גדולי האחרונים שגם שמיעת שירה מכלי שיר אסורה. אם כן, למדים ששמיעת שירה מכלי שיר נלמדת מריקודים ומחולות.
יש לדון בדבריו בנוגע לדין של הנדר, לפי מה שמבואר ב"שפתי כהן"[10] שדברים המותרים ונהגו בהם איסור, נחשבים נדר דווקא בדברים שהם לגדר וסייג ופרישות. נראה שכאן אין זה שייך.
נראה לי, שאין הכרח לומר ששמיעת שירים בכלי שיר היא יותר שמחה מריקודים ומחולות. ריקודים ומחולות הם שמחה גדולה. ובכלל כיום שיש רגילות גדולה בשמיעת שירים, הרי אין בכך שמחה גדולה. אבל, ריקודים ומחולות אינם דבר רגיל, ולכן נראה שיש בכך יותר שמחה. נראה שאין ראיה מדין ימי המצרים, כיון ששם אנחנו לא רואים ששמיעת שירה מכלי שיר יותר חמורה מריקודים ומחולות, ויכול להיות שדווקא שם החמירו בדבר, כיון שהאבילות חמורה מאוד. כפי שרואים שבכל מיני דברים החמירו בימי מצרים יותר מבימי הספירה. על אף זאת, נראה שהפוסקים החמירו בדבר[11]. לכן, לא נראה שיש להיקל בעניין שמיעת שירים בימי ספירת העומר, אבל דווקא כשמדובר בשמיעת שירים בכלי שיר.
יש מחלוקת בין הפוסקים בנוגע לשמיעת שירה מטייפ, רדיו וכיוצ"ב. הדברים אמורים הן לעניין שמיעת שירה בכל השנה והן לעניין שמיעת שירה בימי ספירת העומר. יש מהפוסקים שנקטו ששמיעת שירה בכל השנה, שלדעת ה"שולחן ערוך" אסורה מכלי שיר, יש מקום להתיר כשמדובר בטייפ, ברדיו וכיוצ"ב. שיש לומר שהאיסור דווקא בהופעה חיה[12]. אבל, יש מהפוסקים שנקטו שאין חילוק בדבר[13]. נוסיף ונאמר שיש פוסקים שהחמירו וטענו שאפילו שירה בפה, היא אסורה כשנשמעת מתוך טייפ, רדיו וכיוצ"ב. וזאת משום שנחשב בגדר כלי שיר[14]. לעומת זאת, יש פוסקים שהתירו את הדבר[15].
להלכה למעשה נראה שבשמיעת שירה מכלי שיר, אין מקום לחלק בין הופעה חיה, ובין השמיעה מרדיו, מטייפ וכיוצ"ב. אולם, נראה שיש להחמיר בזה רק בימי ספירת העומר. בנוגע לשמיעת שירה בכל השנה כולה, נראה שגם לבני עדות המזרח אפשר להיקל בכך. שרבים כיום מתירים את הדבר וטוענים ששמיעת שירה כיום אינה כמו בעבר, שהיום זה דבר שרגילים בכך ואינה גורמת שמחת יתירה. נוסף על כך, לרבים זה צורך נפשי. לכן, יש להתיר כל זמן שאין שמיעת השירה בהופעה חיה. בנוגע לשמיעת שירה בפה, יש להתיר אפילו שזה ברדיו, בטייפ וכיוצ"ב, אין זה בגדר שמיעת שירה מכלי שיר. ויש להתיר את הדבר אפילו בימי ספירת העומר.
לגבי שמיעת שירים בשמחת מצוה, הרב עובדיה יוסף זצ"ל[16] פסק שמותר להשמיע שירים המלווים בכלי נגינה. גם לחתן בר מצוה מותר לשיר שירים בכלי זמר וזאת גם בספירת העומר.
כבר הזכרתי מדברי בעל ה"מגן אברהם"[17], שמבואר מדבריו שהתיר ריקודים ומחולות בימי ספירת העומר, אם הם ריקודים ומחולות של מצוה. והתבאר בדברי האחרונים[18], שבמקום מצוה, דהיינו בסעודת מצוה, כמו בסעודת ז' ברכות, מותרים ריקודים ומחולות, אפילו שהם בימי ספירת העומר.
וכיון שראינו שהאחרונים למדו דין שמיעת שירים בכלי זמר, מדין ריקודים ומחולות, יש להשוות את דינם, ויש להתיר שמיעת שירים בכלי זמר, כשהם במקום מצוה, דהיינו בסעודת מצוה.
[1] אורח חיים תקס, ג.
[2] אורח חיים תקס, ג.
[3] "ערוך השולחן", אורח חיים תצג, ב.
[4] חלק א, אורח חיים, סימן קסו; חלק ג, אורח חיים, סימן פז.
[5] חלק ב, יורה דעה, סימן קלז.
[6] חלק א, סימן קיא.
[7] בשו"ת שלו, חלק יורה דעה, סימן קז.
[8] מס' נדרים ד, ע"א.
[9] אורח חיים תקנא, ט.
[10] יורה דעה ריד, א.
[11] עיין שו"ת "יחוה דעה", חלק א, סימן מה; שו"ת "יחוה דעת", חלק ו, סימן לד.
[12] שו"ת "חלקת יעקב", אורח חיים, סימן סד; שו"ת "יחוה דעת", חלק א, סימן מה; "פסקי תשובות", אורח חיים, סימן תקס, אות יא.
[13] שו"ת "אגרות משה", אורח חיים, חלק א, סימן קסו.
[14] עיין שו"ת "שבט הלוי", חלק ב, סימן נז; שו"ת "שבט הלוי", חלק ח, סימן קכז; שו"ת "ציץ אליעזר", חלק טו, סימן לג, אות ב.
[15] שו"ת "אגרות משה", חלק א, אורח חיים, סימן קסו; שו"ת "יחוה דעת", חלק ו, סימן לד.
[16] שו"ת "יחוה דעת", חלק ו, סימן לד
[17] אורח חיים תצג, א.
[18] עיין "אליה רבה", אורח חיים תצג, ב; "משנה ברורה" שם, ס"ק ג; שו"ת "אגרות משה", אורח חיים, חלק ב, סימן צה; שו"ת "אגרות משה", אבן העזר, חלק א, סימן צז.