שאלה
מה דעתך ההלכתית על ריצה לפני התפילה אם היא נעשית לפני נץ החמה? האם ריצה מוגדרת כעשיית צרכיו ולכן תהיה אסורה? אולי יש לומר שריצה נחשבת בגדר בריאות ואינה נחשבת כעשיית צרכיו ומותרת לפני התפילה.
תשובה
המקור לשאלתנו הוא בגמרא במסכת ברכות (יד, ע"א):
אמר רב: כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל – כאילו עשאו במה, שנאמר: 'חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא', אל תקרי במה אלא במה. ושמואל אמר: במה חשבתו לזה ולא לאלוה. מתיב רב ששת: בפרקים – שואל מפני הכבוד ומשיב! תרגמה רבי אבא: במשכים לפתחו. (אמר רבי יונה אמר רבי זירא: כל העושה חפציו קודם שיתפלל – כאלו בנה במה. אמרו לו: במה אמרת? אמר להו: לא, אסור קא אמינא, וכדרב אידי בר אבין. דאמר) [אמר] רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן: אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל, שנאמר: 'צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו'. ואמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן: כל המתפלל ואחר כך יוצא לדרך – הקדוש ברוך הוא עושה לו חפציו, שנאמר: 'צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו'.
האמוראים אומרים שיש מספר דברים שאסור לעשות קודם התפילה:
- אמירת שלום לחברו.
- עשיית חפציו קודם התפילה.
- לצאת לדרך קודם התפילה.
שלשה הדינים האלו נפסקו להלכה ב"שולחן ערוך" (אורח חיים פט, ב-ג). אולם, אנחנו צריכים לברר שתי שאלות:
- מהי הגדרת עשיית חפציו?
- מהי הגדרה קודם שיתפלל?
ר' יוסף קארו ("בית יוסף", אורח חיים פט, ב) כתב:
וכתב עוד בארחות חיים (שם) ובאותן המקומות שנהגו לתת שלום איש לחבירו אחר שאומרים האל הקדוש נראה שמכאן יצא להם המנהג דעד כאן נאסרו אם לא בשינוי דברים ומכאן ואילך הותרו וכתב עוד ובתשובות דקמאי לא חשו חכמים אלא בענין כריעה אבל בלא כריעה לא חשו ונותן שלום בכל לשון שירצה בין בדרך בין בבית הכנסת ואין בכך כלום והכריעה איסור גמור אפילו בלא נתינת שלום קודם שיתפלל אבל אם התחיל לברך הברכות כיון שקיבל עליו עול מלכות שמים בברכות אין לחוש כל כך.
כלומר, לפי בעל ה"ארחות חיים" בנוגע לדין אמירת שלום לחברו קודם התפילה, אם כבר קיבל עליו עול מלכות שמים בברכות, יש להתיר. לכאורה, לפי זה, יש לומר אותם הדברים לגבי עשיית חפציו. כלומר, אם כבר אמר ברכות השחר, יש מקום להתיר.
אולם, ר' יוסף קארו ("בית יוסף", אורח חיים פט, ג) כתב:
וכתוב בתרומת הדשן (סי' יח) שראה רבים מן המדקדקים שהיו נמנעים ללכת לצרכיהם בשחרית עד שהיו נכנסים תחלה לבית הכנסת ואומרים שירות ותושבחות ואחר כך הולכים לעשות חפציהם והוא כתב דמפשטא דגמרא משמע דלאו שפיר קא עבדי דאתפילת שמונה עשרה שנקבעו עיקר לעבודת הקדוש ברוך הוא קפיד תלמודא להקדים אותה לעשיית חפציו.
אם כן, בעל שו"ת "תרומת הדשן" טען במפורש שצריך להתפלל שמונה עשרה קודם עשיית צרכיו.
ר' משה איסרליס ("דרכי משה" שם, אות ג) העיר שדברי בעל ה"ארחות חיים" עומדים בניגוד לדברי בעל שו"ת "תרומת הדשן". אבל, יש גם להעיר שר' משה איסרליס ("דרכי משה" שם, אות ב) כתב שנראה מדברי הגמרא והרי"ף שלא כדברי בעל ה"ארחות חיים".
להלכה למעשה, נפסק ב"שולחן ערוך" (אורח חיים פט, ג):
אסור לו להתעסק בצרכיו, או לילך לדרך, עד שיתפלל תפלת י"ח. (ויש מקילין, לאחר שאמרו מקצת ברכות, קודם שאמרו ברוך שאמר, וטוב להחמיר בזה), (תרומת הדשן סי' י"ח)
אם כן, ה"שולחן ערוך" כתב שצריך להתפלל תפילת שמונה עשרה. הרמ"א הזכיר את הדעה החולקת, אבל כתב שטוב להחמיר בדבר שלא לעשות מלאכה עד שיתפלל תפילת שמונה עשרה.
יש לציין שהרב יחיאל מיכל עפשטיין זצ"ל ("ערוך השולחן", אורח חיים פט, כא) תמה על דברי הרמ"א. כיון שמלשונו משמע שזו רק חומרא בעלמא. אבל, הרב עפשטיין סבר שמעיקר הדין צריך להתפלל שמונה עשרה, יש רק כאלו שמקילים בדבר, אבל אין הלכה כמותם[1]. נראה שהוא הבין שדברי הרמ"א מבוססים על דברי המקילים שהובאו בתשובת "התרומת הדשן", שבעל שו"ת "תרומת הדשן" דחה את דבריהם. אבל, האמת היא, שדברי הרמ"א מבוססים על דברי בעל ה"ארחות חיים" כפי שציינתי. בכל זאת, נראה שרוב הפוסקים לא נקטו כדברי בעל ה"ארחות חיים". לכן, נראה שבוודאי אין להיקל כל כך בעניין זה. יש מקום לומר שבשעת הצורך אפשר לסמוך על קולא זו.
עכשיו נעבור לעניין מהי הגדרת חפציו? ראשית אם נעיין בדברי הגמרא נראה שהטעם לאיסור עשיית חפציו קודם התפילה אינו מחשש שיבוא לשכוח את התפילה, אלא מצד כבוד שמים. שלא ראוי לעשות חפציו לפני שמתפלל.
אבל, לא כל מלאכה אסורה קודם התפילה. ראשית נציין שבעל ה"משנה ברורה" (אורח חיים פט, לו) כתב:
ולקנות צרכי סעודה בערב שבת קודם תפלה שרי דחפצי שמים המה הא בחול אסור:
אם כן, מבואר מדבריו שחפצי שמים מותרים.
כך גם כתב הרב יחיאל מיכל עפשטיין זצ"ל ("ערוך השולחן", אורח חיים פט, כב):
ופשוט הוא דדוקא חפציו אסור אבל חפצי שמים מותרים ולא מיבעיא לאסוף צדקה או מצוה אחרת אלא אפילו להכין צרכי שבת בערב שבת וצרכי יום טוב ביום טוב.
גם הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל (ספר "תפילה כהלכתה", פרק ו, סעיף יח) היקל לקנות אוכל קודם התפילה עבור הילדים שיוצאים ללימודים.
הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל (מובא בהערה שם, אות לט) כתב כשעוזר בכך לאשתו, הרי עושה מעשה חסד בכך. לכן, גם מותר לו לפרוס לילדיו לחם ולמרוח עליו איזה ממרח.
נראה בפשטות שאם מדובר על מלאכה קלה, יש מקום להתיר. בעיקר כשמדובר בעניין שהוא עזרה בבית. אם כן, למדים שאין הדברים מוחלטים ולא כל מלאכה אסורה.
לעניין גוף שאלתנו, ראיתי שבעל שו"ת "רבבות אפרים" (חלק ה, סימן לט) כתב שלרוץ לפני התפילה לשם רפואה, או להתעמל במים, למי שזקוק לכך לצורך רפואה, מותר אם יש צורך בכך לעשות דווקא לפני התפילה.
כמו כן, הרב חיים פנחס שיינברג זצ"ל (מובא בספר "תפילה כהלכתה", פרק ו, אות כג) כתב שהתעמלות לא גרעה מאכילה ושתיה שהתירו לצורך רפואה כשאין אפשרות לעשות לאחר התפילה.
אם כן, למדים שבמקרה הצורך, יש מקום להיקל בעניין. כמובן, שיש לצרף לכך שיאמר ברכות השחר מקודם לכן, ואז לפי בעל ה"אורחות חיים" אין שום חשש.
[1] גם בעל "שולחן ערוך הרב" (אורח חיים פט, ד) סבר שלא מדובר רק על חומרא בעלמא, אלא זה מעיקר הדין.
להורדת המאמר לחצו כאן