זכורני כשהייתי בחור ישיבה, בערך לפני עשרים שנה, היתה הפגנה גדולה נגד הבג"ץ. המיוחד בהפגנה זו שהשתתפו בה מפגינים מכל הזרמים. היה שם הציבור הדתי לאומי וגם הציבור החרדי. מעדות אשכנז ומעדות המזרח. כולם באו להפגין. אולם, היו כמה מהציבור הדתי לאומי שמיהרו להגן על הבג"ץ ולומר שאנחנו במדינה דמוקרטית וחס וחלילה להפגין נגד הבג"ץ. אני זוכר ששאלתי את עצמי מה התועלת בהפגנה זו? וכי משום שאנחנו מפגינים נגד הבג"ץ, הם ישנו את דעותיהם?
גם היום, הרב רפי פרץ אמר דברים בנוגע לקהילת הלהטבי"ם. בעקבות כך אנשים מיהרו להגיב ולגנות את דבריו. לאחר מכן, חזר הרב רפי פרץ והבהיר את דבריו. רבים הטוענים שהרב רפי פרץ טעה בדבריו, לא היה צריך לומר את הדברים האלו. הרי נאמר בגמרא במסכת יבמות (סה, ע"ב) כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע. לא כל דבר צריך להיאמר.
אולם, עלי לומר יישר כוח לרב רפי פרץ. אולי הדברים לא יהיו ערבים לכל אחד ואחת. אבל לפעמים צריכים לדעת לומר דברים שאינם ערבים לאוזן. לא תמיד תפקידה של המחאה לגרום לאנשים שפועלים בצורה לא נכונה לחזור ממעשיהם. יש חובת מחאה בשביל הציבור הכללי. שהציבור הכללי ידע מה הנכון.
לפני שנים היו הפגנות נגד חילול שבת, והיו רבנים שאמרו שאין מקום לעשות הפגנות אלו, כיון שברור שמחללי השבת לא יקשיבו. הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל טען שמטרת ההפגנות אינה משום מצות תוכחה, אלא לעצור את מגיפת התפשטות הריסת השבת. זה הדבר היחיד שנותר ביד יראי ה' החרדים על דבריו למחות ולהפגין בעד קדושת השבת. כך גם תפקידנו למחות ולהפגין נגד הרס המשפחה היהודית, נגד הרס הצבא.
אסור לנו לשתוק ולומר שאלו דברים שאינם נשמעים. הם אינם נשמעים כיון שנתנו לקבוצה מצומצמת לצעוק יום יום שדברים אלו הם נורמליים וצודקים. שתקנו כשהיינו צריכים לצעוק. עכשיו תפקידנו לצעוק. כשרעיון נאמר שוב ושוב, הוא נכנס לתודעת האנשים וכבר הציבור מוכן לקבל את הדברים.
כמובן, שאין הדברים האלו באים כדי לפגוע בלהטבי"ם ומחללי שבת. אנחנו אוהבים את כל עם ישראל ונעזור לכל אחד ואחת בכל דרך שנוכל. אהבתנו לא תביא אותנו לידי הסכמה שיוכלו לעשות כל מה שירצו במדינת ישראל. המדינה היא מדינה יהודית, וכמדינה יהודית היא מייצגת את היהדות. כל אחד יעשה בביתו כפי שרוצה, אבל במרחב הציבורי יש כללים אחרים.
הרב רפי פרץ הוא לא רק פוליטיקאי, הוא גם רב בישראל. תפקידו של הרב הוא להרים את הציבור, להראות להם מה נכון ומה לא נכון. לדאבוננו, יש רבנים שאינם באים להרים את הציבור, אלא הם יורדים אליו. הם מורידים את התורה לציבור וטוענים שיש להתאים את התורה לציבור. נשים רוצות לשרת בצבא, יש לתת היתר ולגיטימציה לכך. הדברים לא נאמרים רק בתור לימוד זכות, אלא הם לכתחילה. אולם, לא כך היא דרכה של תורה. אני מרגיש שיש רבנים שמסתכלים על הציבור שרוצים להיות מקובלים עליו, על הדור ומנסים ללכת לקראתם. אך, אין זה תפקידו של הרב. תפקידו של הרב להסתכל בתורה ולראות איך להביא את הציבור לפעול כפי רוח התורה.
האמת היא, שגם תפקידם של הפוליטיקאים הוא לרומם את הציבור ולא להביט אל רצונו. לדאבוננו, לרוב, לפוליטיקאים אין דעה עצמית והם נוטים רק אחר רוח האומה. ברוך השם יש רב בישראל שהוא גם פוליטיקאי ומראה לנו מה נכון לעשות. אז אולי בזמן שפוליטיקאים אינם פועלים כפוליטיקאים אנחנו צריכים רבנים פוליטיקאים.