לאור סיפורים על כל מיני רבנים שסרחו ועשו פעולות לא ראויות נשאלת השאלה מי הוא רב שראוי לשמוע בקולו וללכת אחר דבריו? שאלה זו עולה כיון שכיום יש הרבה רבנים ולא כל אחד הוא באמת ראוי להיקרא רב, ולפחות בוודאי אינו ראוי להורות בדברים של כלל ישראל. השאלה איך ידע אדם מי הוא רב שראוי לשמוע בקולו? אדם פשוט אינו יודע להבחין בגדולה תורנית. אם כן, איך הוא יכול לידע שמדובר על רב שראוי לשמוע בקולו?
נראה שתשובה לשאלה זו, אפשר למצוא בדברי חז"ל (מסכת חגיגה יז, ע"א):
אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא", אם דומה הרב למלאך ה' – יבקשו תורה מפיו. ואם לאו – אל יבקשו תורה מפיו.
אבל, השאלה הגדולה היא, מהי הגדרת "מלאך ה' "? האם הכוונה לאדם פרוש מעולם הזה? פעם קראתי שאפשר להבין גמרא זו על פי גמרא אחרת במסכת מגילה (ג, ע"א) ששם מסופר על הפגישה בין יהושע ושר צבא ה'. יהושע שאל את שר צבא ה': "הלנו אתה אם לצרינו". הגמרא הסבירה ששאלתו היתה אם הוא בא בגלל ביטול לימוד תורה, או בגלל ביטול קרבן התמיד. יש לומר ששר צבא ה', דהיינו מלאך ה' הוא אחד שבא על לימוד תורה וקיום המצוות. אחד שלוחם מלחמתה של תורה ושמירת המצוות הוא רב שראוי לשמוע בקולו. עלינו להתבונן האם רב זה הולך בדרך התורה והמצוות, והאם כל כוונתו שכולם ישמרו תורה ומצוות ומנסה להביא את הציבור לידי שמירת תורה ומצוות. אם רואים שהרב לא מרבה בשמירת תורה ומצוות, אלא דווקא מוריד בשמירת תורה ומצוות, אין זה רב שראוי לשמוע בקולו.
כמובן, שאין זו בדיקה מוחלטת, ויש רבנים שאכן הרבו בשמירת תורה ומצוות, ובכל זאת, נהגו בצורה מאוד לא ראויה. אולם, נראה שגם כלפיהם יש לראות שהם סטו מהדרך בזמן מסויים. כלומר, התחילו להתנהג בצורה מוזרה שאינה מקובלת, וטענו טענות משונות שכלפיהם הדבר מותר. זוהי נקודה חשובה ביותר, שאם הרב מתחיל להתנהג בצורה משונה מרבנים אחרים מפורסמים, זהו סימן שאין זה רב ראוי. לא יכול להיות שרב יאמר שהוא צדיק יותר מכל הרבנים האחרים. פתאום הוא ממציא גישה חדשה ודרך חדשה. עלינו להתבונן בדרכם של הרבנים בדורות עברו ובדור שלנו, ומהם נלמד מהי הדרך הנכונה להתנהג.
גם לגבי דעות נכונות, עלינו לשאול איך אפשר לדעת אם הדעות האלו של רבנים מסויימים הן דעות ראויות ונכונות? נראה שהמאפיין בכך הוא התבוננות בדעת רוב גדולי ישראל ורוב חכמי ישראל. מהי דעת רוב גדולי ישראל ורוב חכמי ישראל, אלו שמחמירים ואלו שמקילים, אם רואים שרוב הרבנים אינם בגישה זו, כנראה שגישה זו אין מקורה מהתורה ומחז"ל. הרי בוודאי רוב חכמי ישראל וגדולי ישראל יודעים את דרכה של התורה וחז"ל, ואם הם אינם נוקטים בגישה זו כנראה שהם הבינו שהגישה באה מבחוץ ולא מבפנים. בספר "נפש הרב" (עמ' מג) מובא שהרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל טען:
וכן הדבר בתלמיד חכם גדול המופלג בתורה, שכבר למד להכיר את 'נשמת' התורה, והיא כבר אתו בבחינת נשואין, שלפעמים כשתבוא לפניו שאלה בהלכה, יוכל כבר להרגיש בלבו מה יהיה הפסק – אפילו מקודם שיעיין בש"ס ובפוסקים. וכך אמר רבנו, שאצל הגאונים המופלגים שהיו גדולי הוראה, תמיד היתה להם איזו הרגשה בבחינת 'מושכל ראשון' בנוגע לפסק.
גדולי ישראל יודעים מהי דרכה של התורה. לכן, בוודאי עלינו לנקוט כרוב גדולי ישראל ולא אחר רבנים שחושבים שדרכם היא הנכונה. קצת צניעות וענוה לא תזיק להם, ואחת ממ"ח מידות שהתורה נקנית בהן היא מידת "מכיר את מקומו". שכוונת הדברים שיודע מה מקומו כלפי חכמים אחרים.
יש בעיה מסויימת שיש דעות שתופסות תאוצה, ולפעמים רבנים מושפעים מהן וחושבים שהן דעות אמיתיות ונכונות. צריך משנה זהירות בדבר ובדיקה רבה האם אכן מדובר על דעות אמיתיות, דעות שיש להן בסיס בתורה ובחז"ל? לכן, נתבונן אם גדולי ישראל קיבלו דעות אלו ונלמד מהם מה הן הדעות האמיתיות והנכונות.
שה' יזכה אותנו שרבנים שלנו יהיו מלאכי ה', ובעזרתם נזכה להיות אנשי קדוש.