כנראה השבת ימצאו בבתי הכנסת רק מספר עלונים וזאת בעקבות שלא יהיו רבים שיבואו לבית הכנסת בשבת זו בעקבות הנגיף הקורונה. נראה שיש בכך קצת ברכה וזאת משום שבנערותי, אני זוכר שעלוני שבת עסקו בעיקר בדברי תורה, ואולי קצת בעניינים נוספים ובפוליטיקה. כיום אפשר לומר שהמציאות היא הפוכה, רוב עלוני שבת עוסקים לא בענייני תורה אלא בפוליטיקה. עם כל הכבוד לפוליטיקה, צריך לדעת מה לשים במרכז. כשהעלון עוסק ברובו לא בענייני תורה, אנחנו מלמדים את הנוער מה חשוב לנו. התורה אינה עומדת במרכז חיינו. הצרה הגדולה יותר היא הכנסת העלונים לבית הכנסת בו מתפללים, אחדים קוראים בהם בעת התפילה, וכי ראוי לקרוא בענייני פוליטיקה וכדומה בזמן התפילה ובבית הכנסת? צריך לדעת להבדיל בין הדברים. פוליטיקה היא חשובה, אבל צריך לדעת את מקומה. בכל אופן, בוודאי, צריך לדעת שיש לשים במקום ראשון את התורה, ואי אפשר שבעלון ברובו יהיו פרסומות לטיולים ולמלונות מפוארים בארץ ובחו"ל, ובחלק הנוסף יתעסק בענייני פוליטיקה וכיוצ"ב ובנוסף לכך יביא קצת דברי תורה. אנחנו צריכים להבין כשאנחנו מכניסים עלונים כאלו לבתי הכנסת וגם לבתים שלנו אנחנו מחנכים את ילדינו מה חשוב בחיים. יש כאן לימוד שהפוליטיקה וחיי התרבות הם יותר חשובים מלימוד התורה. עלוני שבת צריכים לעסוק בעיקר בענייני קדושה.
אוסיף ואומר שקראתי שני מאמרים בעלון "שבתון" משבת פרשת כי תשא, ואומר שמאוד התפלאתי על הדברים שנכתבו.
ראשית אציין למאמרו של הרב עידו פכטר, שכבר מספר פעמים אני תמה על דבריו. אולם, השבת התפלאתי מאוד על הדברים. ראשית, הוא טען שאדם חילוני שחזר בתשובה יכול לנהוג בכל הלכה והלכה כפי שרוצה. ואני לא יכול להבין איך אדם יכול לבחור בכל הלכה והלכה, איך שירצה לנהוג? הרי יש כללי פסיקה. כלומר, בכל מקרה שיש ספק דאורייתא, יש ללכת לחומרא. במקרה של ספק דרבנן, יש ללכת לקולא. וכבר נאמר בגמרא במסכת עבודה זרה (ז, ע"א) שבמקרה שיש שני חכמים שנחלקו, אם הם שוים בחכמה ובמנין ומדובר במחלוקת בדאורייתא, יש ללכת לחומרא. אם מדובר במחלוקת דרבנן, הולכים לקולא. בני אשכנז יכולים לנהוג כדעת הרמ"א גם בעניינים שהוא חלק על ה"שולחן ערוך", אפילו שמדובר על איסורי דאורייתא, כיון שהרמ"א נחשב בגדר המרא דאתרא שלהם, או רבם המובהק. וכך הדבר לעניין בני עדות המזרח שנוהגים כדעת ה"שולחן ערוך" בכל עניין ועניין. כשיש מרא דאתרא, או רב מובהק אפשר לנהוג כמותו בכל עניין ועניין גם באיסורי דאורייתא (עיין מסכת שבת קל, ע"א; שו"ת הרשב"א, חלק א, סימן שנג; הארכתי בעניין זה בספרי "גר המתגייר", כרך א, "מנהגי עדה אצל גרים"). לכן, אני לא יכול להבין איך בקלילות כל כך הרב פכטר טען שאדם יכול לבחור בכל עניין ועניין איך שרוצה לנהוג?
אולם, אומר שאם הדברים היו נגמרים בכך הייתי מוכן לקבלם. אך, לא יכולתי לקבל את הכותרת של המאמר "חילון כחלון הזדמנויות", ובדבריו בגוף המאמר: "לכן החילון איננו רק איום על הדת אלא גם סיכוי להתחדשותה. החילון הוא חלון הזדמנות עבורנו לחדש את היהדות בארץ ישראל כפי שאנחנו היינו רוצים". איך יכול לטעון שהחילון הוא דבר כל כך חיובי, לראות בו חלון הזדמנות. לדעתי, נער שיקרא דברים כאלו יכול לראות בחילון לא דבר כל כך נורא. נכון שרוצים כותרת מושכת, אבל אולי כדאי להיזהר בכותרות כאלו. אבל, האמת כאן לא מדובר רק על כותרת, אלא גם הדברים בגוף המאמר מביאים להבנה זו.
המאמר השני היה דווקא של עורך העלון, מוטי זפט, הכותרת היתה: "איך נפלו רבנים". ואני שואל את עצמי, וכי כך ראוי לדבר כלפי רבנים? אפילו אם אתה לא מסכים איתם, בכל זאת, צריך לדעת איך לדבר ביחס לרבנים. בהמשך הדברים הוא כתב נגד הרב דרוקמן: "והרב, שום חשבון נפש על כמה וכמה שגיאות ענקיות שלו בהכוונה הפוליטית שנתן בשנים האחרונות?". וכי כך ראוי לדבר כלפי הרב דרוקמן? בהתייחסו לדברי הרב מאזוז על מגיפת הקורונה כתב: "לא תאמינו, יש עוד אנשים ששולחים את הילדים שלהם ללמוד אצלו". נראה לי, שאפילו אם דברי הרב תמוהים בעיניך, בכל זאת, צריך להתייחס בכבוד כלפי הרבנים.
עלינו להבין שהדרך שאנו מתייחסים לרבנים משפיע על הנוער ביתר שאת. אם אנחנו מזלזים ברבנים, בוודאי כך הנוער יזלזל ברבנים ואפילו יותר גרוע. עלינו להבין שיש לנהוג משנה זהירות בעניינים אלו.