פסקי הרבנות הראשית לישראל – יום העצמאות ויום ירושלים

פסקי הרבנות הראשית לישראל

  1. קביעת יום העצמאות ויום ירושלים כימי שמחה והודאה[1].
  2. אמירת הלל בלי ברכה[2] ביום העצמאות. אמירת הלל עם ברכה ביום ירושלים[3].
  3. אין אמירת "תחנון" ביום העצמאות וביום ירושלים[4].
  4. אין אמירת "למנצח" ביום העצמאות וביום ירושלים[5].
  5. אין אמירת הלל בליל יום העצמאות[6].
  6. אומרים ברכת "שחיינו" בליל יום העצמאות[7].
  7. אין אמירת ברכת 'שעשה נסים' ביום העצמאות וביום ירושלים[8].
  8. הרבנות הראשית לישראל, בימי הראשון לציון, הרב יצחק ניסים זצ"ל, לא הנהיגה קריאה בתורה ביום העצמאות[9]. אך, בימי הרב שלמה גורן זצ"ל פסקו להוציא ספר תורה, וקוראים בו ללא קרואים וללא ברכה לפניה ולאחריה. קוראים משביעי של פרשת עקב עד סוף הפרשה[10].
  9. יש להפטיר בהפטרה "עוד היום בנוב". אך, לא מפטירים בברכות[11].
  10. מותר להסתפר ולהתגלח לכבוד יום העצמאות[12].
  11. אין היתר נישואין ביום העצמאות[13].
  12. תזמורת מותרת ביום העצמאות[14].
  13. אין מנהגי אבלות של ספירת העומר ביום ירושלים[15].
  14. כשחל ה' באייר להיות ביום שבת, או ביום שישי, מקדימים את יום השמחה והודאה ליום חמישי. ביום זה אומרים את ההלל ונוהגים ככל הדינים שהוזכרו לעיל[16]. יש מקום שלא לומר תחנון ו"למנצח" גם ביום ה' באייר[17].
  15. כשחל ה' באייר להיות ביום שני, דוחים את יום העצמאות ליום שלישי. ביום שלישי אומרים הלל ונוהגים בכל ההלכות כפי שנאמרו לעיל. ביום שני לא אומרים תחנון[18].
  16. כשחל כ"ח באייר להיות בערב שבת, לא מקדימים את יום ירושלים ליום חמישי, אלא כל התפילות אומרים ביום כ"ח באייר. מסיבות ציבוריות יש להקדים. אבל, את התפילות אומרים ביום כ"ח באייר[19].

 

הלכות היום – מתוך ספר "תקון יום העצמאות"[20]

א. יום העצמאות – ראוי לעשותו יום שמחה מערב עד ערב. מנהג נאה להפסיק המלאכה לפני שקיעת החמה, לנעול בתי העסק, לרחוץ וללבוש בגדי יום טוב לכבוד היום.

ב. לעולם אל יעשה אדם שום מלאכה שיש בה מאמץ או טרחה ביום-העצמאות, אלא אם כן היתה מלאכת דבר האבד או צורך רבים או צורך היום עצמו, ויכוון מחשבותיו ביום ההוא להודות ולהלל לה' על נפלאותיו ונוראותיו ולגיל ולשמוח בישועתו.

ג. חל ה' באייר להיות ביום ו' או בשבת, עושין את יום העצמאות ביום ה' שלפניו.

ד. אין מכריזין על תענית בה"ב – שנהגו בקהילות רבות לקבען אחרי פסח ואחרי סוכות – עד שיעבור יום העצמאות.

ה. ראוי להלוך ביום זה ארבע אמות חדשות בארץ ישראל. ויש נוהגין לצאת ביום זה מחוץ למקום ולראות את השכונות החדשות, היישובים החדשים והבניינים שנוספו, לקיים מה שנאמר (תהילים מח, יג): "סובו ציון והקיפוה ספרו מגדליה וגו' ".

ו. כיון שיום העצמאות חל תמיד ביום שחל בו שביעי של פסח, על כן נוהגין לומר בו "אז ישיר" פסוק פסוק ובסעודת הלילה מזמרין משירי קריעת ים סוף. כגון, "המעביר בניו וגו' ". ובסעודת היום מזמרין גאולה לר' יהודה הלוי – "יום ליבשה נהפכו מצולים וכו' ".

ז. נוהגים ללמוד ביום זה ענייני קדושת הארץ וקדושת המקדש – שיבנה במהרה בימינו – ויש קובעים מדרש במצוות התלויות בארץ ומזרזים בני ביתם לדעת יפה סדר הפרשת תרומות ומעשרות, וכן עוסקים ברמב"ם הלכות מלכים ומלחמותיהם.

ח. ויום זה שהוא הראשון לשלשים יום שלפני חג השבועות, מתחילין לשאול ולדרוש בו בענייני הרגל, מתן תורה ובכורים וכו', ונאמר (תהילים קה, מג-מה): "ויוציא עמו בששון ברנה את בחיריו וגו' בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו הללויה".

ט. וחכמים דורשים בעניינו של יום ומחזקים הָעָם במעוז התורה והמצוה, למען יכירו בעלי-הנס בניסם ולא יאמרו ידינו רמה, וידעו כי פועל ה' הוא ומעשה ידיו, כי פדה ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו.

י. וראוי לחלק צדקה לעניים ביום זה ולקרב הגאולה השלמה, דתניא ר"י אומר גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה שנאמר (ישעיהו נו, א): "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות" (עיין מסכת בבא בתרא י, ע"א). ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה שנאמר (ישעיהו נד, יד): "בצדקה תכונני". ואין ישראל נגאלין [ובגמרא שבת קלט, ע"א הגירסא: "ירושלים נפדית"] אלא בצדקה שנאמר (ישעיהו א, כז): "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" (עיין רמב"ם, הלכות מתנות עניים י, א).

[1] עיין בספר "הלכות יום העצמאות ויום ירושלים", בעריכת הרב פרופ' נחום רקובר, עמ' שפג; עמ' שפז.

[2] בתחילה כשנקבע יום העצמאות כיום שמחה והודאה, הרבנות הראשית לישראל פסקה שלא יאמרו הלל עִם ברכה ביום העצמאות. בתקופת כהונתו של הרב שלמה גורן זצ"ל שונתה פסיקה זו ונפסק שיש לומר הלל עִם ברכה. פסיקה זו באה בניגוד לדעתו של הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף זצ"ל. לאחר מכן בתקופת הרב מרדכי אליהו זצ"ל והרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל יצאה הוראה לנהוג כשנים קדמוניות. נראה שכוונתם היתה לומר הלל בלי ברכה. הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל אמר שיש שנוהגים לברך על ההלל ויש שנוהגים לומר הלל בלי ברכה, ולכתחילה יש לומר הלל בלי ברכה. עיין בספר "הלכות יום העצמאות ויום ירושלים", עמ' שפד-שפה. שפח-שצ, שצב. ספר "הרבנות הראשית לישראל – שבעים שנה לייסודה", חלק ב, עמ' 836-837, 854, 888-896, 901-903.

[3] החלטת מועצת הרבנות הראשית לישראל בנשיאותם של הרבנים הראשיים הרב איסר יהודה אונטרמן זצ"ל והרב יצחק נסים זצ"ל. מובא בספר "הלכות יום העצמאות ויום ירושלים", בעריכת הרב פרופ' נחום רקובר, עמ' שפז.

[4] עיין בספר "הרבנות הראשית לישראל – שבעים שנה לייסודה", חלק ב, עמ' 835, 854.

[5] עיין בספר "הרבנות הראשית לישראל – שבעים שנה לייסודה", חלק ב, עמ' 838, 896.

[6] עד לתקופת כהונתו של הרב שלמה גורן זצ"ל כרב ראשי לישראל, הרבנות הראשית לישראל לא פסקה שיש לומר הלל בליל יום העצמאות [למעט השנה שחל ה' באייר להיות בשבת שאז דחו את יום העצמאות ליום ראשון. אבל, באותה שנה קבעו שבליל שבת יאמרו חצי הלל בלי ברכה. ביום ראשון יאמרו הלל שלם בלי ברכה]. אך, בתקופת הרב שלמה גורן זצ"ל יצאה פסיקת הרבנות הראשית לישראל לומר הלל בליל יום העצמאות בברכה. כפי שציינתי לעיל לגבי אמירת הלל עִם ברכה ביום העצמאות, שפסיקת הרבנות הראשית לישראל לומר הלל בברכה היתה בניגוד לדעתו של הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף זצ"ל. כמובן, שכן הדין בנוגע לאמירת הלל בליל יום העצמאות. הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל אמר שיש לומר הלל בלי ברכה ביום העצמאות, ורק ביום, אך מכיון שאומרים את ההלל בלי ברכה, אפשר לאמרו בלילה, במקומות שנהגו לומר הלל בליל יום העצמאות. עיין בספר "הרבנות הראשית לישראל – שבעים שנה לייסודה", חלק ב, עמ' ,896,888 902.

[7] בדין זה היו שינויים בפסיקת הרבנות הראשית לישראל. בשנת תש"ט נפסק על ידי הרבנות הראשית לישראל, בראשותם של הרבנים הראשיים הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל והראשון לציון, והרב בן ציון חי עוזיאל זצ"ל, שיש לברך ברכת 'שהחיינו' בליל יום העצמאות בשם ומלכות. בשנת תש"י פסקה הרבנות הראשית לישראל שיש לברך ברכת 'שהחיינו' בנוסח מיוחד: "ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל ויאמר דוד, ברוך אתה ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". היתה בכך מעין פשרה בין הדרישה לאמירת ברכת 'שהחיינו', ובין הדרישה שלא לברך משום חשש ברכה לבטלה. בשנת תשי"א נמחקה אמירת ברכת 'שהחיינו'. אך, בתקופת הרב שלמה גורן זצ"ל נפסק על ידי הרבנות הראשית לישראל לומר ברכת 'שהחיינו' בצורה הרגילה. יש לציין שהראשון לציון, הרב עובדיה יוסף זצ"ל לא ישב בעת הדיון שהוחלטה הכרעה הזו, והפסיקה לא היתה לדעתו. עיין בספר "הרבנות הראשית לישראל – שבעים שנה לייסודה", חלק ב, עמ' 837, 853-854, 859, 888-895.

[8] הרב שלמה גורן זצ"ל פסק לומר ברכת 'שעשה נסים'. אבל הרבנות הראשית לישראל לא פסקה כן.

[9] עיין במאמרו של ד"ר אהרן ארנד, בספר "קובץ הציונות הדתית", שנת תשס"א, מוקדש לזכרו של הרב ד"ר יוסף בורג, במאמר ציצים ופרחים על יום העצמאות, עמ' 653.

[10] עיין בספר "הלכות יום העצמאות ויום ירושלים", בעריכת הרב פרופ' נחום רקובר, עמ' שצ.

[11] עיין בספר "הלכות יום העצמאות ויום ירושלים", בעריכת הרב פרופ' נחום רקובר, עמ' שפד-שפה; עמ' שצ; עיין בספר "הרבנות הראשית לישראל – שבעים שנה לייסודה", חלק ב, עמ' 838, 854.

[12] הרב יצחק ניסים זצ"ל כתב תשובה בנושא התספורת, בשנת תשי"ז. פסיקתו היתה להיתר. הוא גם הצליח לשכנע את הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל בפסק זה. הפסיקה היתה בי"ז בכסלו שנת תשי"ח. אך, בשנים הראשונות כשפעל הרב הרצוג זצ"ל עם הרב עוזיאל זצ"ל, לא כך נפסק. בא' סיון, שנת תש"י, השיב הרב עוזיאל זצ"ל תשובה לרבה הראשי של ג'רבא הרב ר"ח הכהן, שיש איסור תספורת ביום העצמאות. בשנת העשור למדינה, שנת תשי"ח, בכ"ב כסלו, בראשותם של הרב יצחק ניסים זצ"ל והרב יצחק אייזיק הלוי זצ"ל, הורתה הרבנות הראשית לישראל שמותר להסתפר.

בנוגע לגילוח הזקן, בכ"ז בניסן, שנת תשי"ב, הפנה חבר ההנהלה הארצית של בני-עקיבא, הרב חיים דרוקמן שליט"א, שאלה לרבנות הראשית לישראל – האם מותר להתגלח ביום העצמאות? תשובת המזכיר הראשי של הרבנות הראשית לישראל היתה: "שמטעמי הלכה לא הותרו בחג העצמאות מכל הדברים האסורים בימי הספירה כי אם תזמורת בלבד". אבל, נראה שההגיון נוטה לומר שאם יש היתר תספורת, יהיה היתר גם להתגלח. תשובה זו ניתנה קודם שניתנה התשובה להיתר תספורת.

הרב שלמה גורן זצ"ל הוציא בשנת תשל"ו הודעה בשם הרבנות הראשית לישראל: "בהתאם לפסק הלכה שנקבע בזמנו בהסכמת הרב הראשי של עיה"ק ירושלים הגאון הגדול המנוח הרב צבי פסח פראנק זצ"ל, מותר לספר את הזקן ביום העצמאות". עיין בספר "הרבנות הראשית לישראל – שבעים שנה לייסודה", חלק ב, עמ' 877-880.

[13] הראשון לציון, הרב יצחק ניסים זצ"ל התיר להינשא ביום העצמאות, אך ורק למי שלא קיים מצוַת פריה ורביה. עיין במאמרו "עריכת נשואין ותספורת ביום העצמאות", מובא בספר "הלכות יום העצמאות ויום ירושלים", בעריכת הרב פרופ' נחום רקובר; עיין בספר "הרבנות הראשית לישראל – שבעים שנה לייסודה", כרך ב, עמ' 880-882. שם מצויין שגם דעת הרב אונטרמן זצ"ל היתה שיש להתיר נשואין ביום העצמאות.

היתרו של הרב ניסים זצ"ל לא קיבל את הגושפנקא של מועצת הרבנות הראשית, ולא התקבל בציבור הרחב. כך העיד דיין מתל אביב בשנת תשל"ג, לשאלת רב מארה"ב: "הנה במחלוקת הנישואין שהיא אתנו בבנין אחד של הרבנות הראשית תל אביב והסביבה, וכמובן הרי זה המרכז הכי גדול במדינת ישראל, אין מקבלים רבנים לסדר חופה וקידושין… ומי שמסדר אין רוח חכמים נוחה הימנו". עיין בספר "הרבנות הראשית לישראל – שבעים שנה לייסודה", חלק ב, עמ' 882.

[14] הרבנות הראשית לישראל בי"ח בניסן שנת תש"ט, החליטה להשיב לשואלים באופן ישיר, שמותר להסתפר וכן מותרת תזמורת ביום העצמאות. אך, היתר זה לא התפרסם בהודעה רשמית לציבור. לאחר מכן בכ"ז באדר שנת תשי"א, הוחלט שלא להוסיף ריקודים לסדר היום ומנהגיו. בל' בניסן באותה שנה, השיב מזכיר הרבנות הראשית לישראל לשאלת נציג תנועת עזרא: "מטעמי הלכה הותרה רק תזמורת ביום העצמאות". תשובה דומה נשלחה בכ"ז בניסן שנת תשי"ב, לרב חיים דרוקמן שליט"א חבר ההנהלה הארצית של בני עקיבא. בשנת העשור למדינה, שנת תשי"ח בכ"ב בכסלו, בראשותם של הרב יצחק ניסים זצ"ל והרב יצחק אייזיק הלוי זצ"ל, הורתה הרבנות לישראל, שמותר להקל בתספורת ובתזמורת ביום העצמאות. זאת על יסוד היתרו של הרב פלאגי [דבריו הוזכרו לעיל כשדנתי בנוגע למנהגי אבלות בימי ספירת העומר]. בה' באדר ב', שנת תשי"ד, השיב הרב אונטרמן זצ"ל, רבה הראשי של תל אביב, לרבה של ליברפול, שמותרת תזמורת ביום העצמאות. עוד העיר הרב אונטרמן זצ"ל: "גם בעיר בני ברק אשר הרוב המכריע של יושביה שומרי תורה ומצווה, סידר ראש העיר ר' יצחק גרשטנקורן הי"ו תזמורת בעיר ביום העצמאות". עיין בספר "הרבנות הראשית לישראל – שבעים שנה לייסודה", חלק ב, עמ' 876-877.

[15] הרבנות הראשית לישראל בנשיאותם של הרב אונטרמן זצ"ל והראשון לציון, הרב יצחק ניסים זצ"ל, הודיעה שאין לנהוג ביום ירושלים הגבלות של ספירה, כיון שבכמה קהילות בישראל לא נוהגים בהגבלות אחרי ל"ג בעומר. וכל שכן שנדחים דיני האבלות של ספירת העומר, מפני חשיבות הנס שעשה הקב"ה לעמו ישראל. עיין בספר "הלכות יום העצמאות ויום ירושלים", עמ' שפז; ספר "הרבנות הראשית לישראל – שבעים שנה לייסודה", חלק ב, עמ' 977.

[16] לעיל הזכרתי את מהלך הדברים.

[17] עניין זה אינו מבואר לגמרי בפסיקת הרבנות הראשית לישראל. אבל, נראה לי, שיש מקום לומר כך גם לפי פסיקת הרבנות הראשית לישראל וכך גם פסק הרב יעקב אריאל שליט"א. עיין בכתב עת "תחומין", כרך ח, עמ' 59-66. עיין בספרי "מעבדות לחירות, ממוות לחיים, מחושך לאור גדול", עמ' 392-409.

[18] עיין במאמרו של הרב יונה מצגר שליט"א, בספר היובל של ישיבת כרם ביבנה, עמ' 182.

[19] בשנת תשל"ו כשכיהן הרב שלמה גורן זצ"ל בתור רב ראשי לישראל חל יום ירושלים להיות בערב שבת. נקבע להקדים את יום ירושלים ליום חמישי. אבל, התפילות נקבעו לאמרם ביום המקורי דהיינו ביום שישי. ביום זה אומרים את ההלל וכל התפילות המיוחדות.

[20] בהוצאת המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית, ירושלים. הספר עוסק בסדר תפילה, תקוני סעודה ושאר הליכות היום בתוספת מקורות ביאורים וליקוטים. נכתב על דעת הרבנים הראשיים לישראל. ויש מכתב ברכה של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל לדברים שכתובים בספר, וכך כתוב במכתב: "הלקוטים יפים ונחמדים עד להפליא. ויהי רצון שרוח קדשם של הדברים האמורים, מן התנ"ך, מחז"ל ומגדולי הצדיקים זצ"ל יחדור לליבם של כל בית ישראל, לרבות אותם היהודים שעדיין הם לצערנו בחוץ, בנוגע למחנה שכינה, וכן לרבות אלה מהחרדים המתעקשים ואינם מודים שנס גדול עשה לנו הקב"ה, אם כי על ידי שליחים, אלפי צעירינו שמסרו את נפשם בגבורה מפליאה ועזרת אחינו שבארץ ושבגולה. מהרה יערה עלינו כולנו רוח ממרום, ונזכה לגאולה השלמה, ועינינו תחזינה 'בשובך ציוןן ברחמים', לשנה הבאה בירושלים הבנויה". כתיבת התיקון נעשתה על ידי הרב משה צבי נריה זצ"ל.


שאל את הרב